אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה עח

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה עח

תשובה עז

שוכ"ט לכבוד הרב המופלג בתורה מורג חרוץ ברק השנון בע"פ כש"ת מו"ה יוסף ליב שרייבער נ"י רב דקהל ווינקאווצע במדינת סלאוואנינן.

אחדש"ה זה שבועות ארבע שקבלתי מכתבך ומפני טרדות לא באתי לעיין בשאלתך אפילו בעיון מעט עד עתה ע"ד מקוה שיש בעירך שיש ב' מקואות סמוכות זו לזו וביניהם נקב כשפופרת הנאד להשיק השאובים אם מנקין המקוה במקוה האחרת אבל עכשיו מפני הקור הגלידו המים ונעשו כקרח אי מותר להשיק השאובים וכתבת משום דאולי י"ל כל הראויה לבילה אין בילה מעכבת בו.

בתחילה נדבר אם המקוה כשרה בהגלידו המים והנה אנן נקטינן לחומרא דאין טובלין אפילו בשלג כשיטת הראב"ד דדוקא כשנתפשרו אבל בעודם שלג לא דלא כשיטת הטור ור"ש וכן מסקנת הש"ך ומג"א סי' קס"א וביאור שיטות אלו עיין בח"ס סי' ר' באריכות, ונקיטנא בסוף דבריו אשר גם אני עמדתי על הברייתא מקוה שהגליד כשר אם נמוח דמשמע לכאורה דלא כרא"ש ור"ש וכשיטת הראב"ד ודחה משום דלא שייך טבילה משום דמסתמא הגליד כולו משא"כ במעלין שיש ג"כ מים לטבול ובאמת יש בו קצת מן הדוחק דדוקא בהגליד.

ולולי דבריו הקדושים נ"ל דלרבותא נקט בברייתא בנימוח לפי מה שהביא הרא"ש בתשובה ראיה דמים שאובים שנטהרו ע"י השקה כשרין אפילו נפסקו מחבורן ונסתם הנקב נשארו בכשרותן כמו במים שנטמאו וזרעו ע"י השקה במקוה שאין חוזרין לטומאתן כן ג"כ מקוה שאובה שנטהר ע"י השקה שהוא ג"כ מטעם זריעה והביא ראי' דהשקה קילא מברייתא זו דהא מים שאובים שנקרשו ונימוחו כשרין ולא חזרו להיות שאובים ובטומאה חזרו לטומאתן א"כ זה הרבותא שנקט הברייתא דאפילו נמוחו לגמרי ה"א שחזרו להיות שאובים כמו בתחלתן קמ"ל דלא ולא צ"ל משום דמסתמא הגליד כולו דהא עדיין יכול לכתתן עד שנעשה ככפור או ברד ולחלק לחתיכות ולאשמעינן דטובלין אפילו בלא נימוח בזה סמך הברייתא על מתניתין ממעשה דאנשי מידבא ועיין,

ועיין בח"ס סי' רי"ג שיצא לתרץ הני שיטות דסוברים דמותר לטבול בשלג ואפי"ה אין נפסל ע"י שאוב בכלי או ע"י תפיסת בני אדם ויצא לתרץ באריכות משום דבאמת טהרת אדם לא כתיב בקרא דאך מעין ובור מקוה דהקרא לא איירי רק לענין טומאת מים שאין מקבלין טומאה אלא שהביא בשם קדמון דמצד הסברא ילפינן דצריך להטביל בדבר שאינו מקבל טומאה דאל"כ הוי חוקה טפי מפרה אדומה שיטמא המים והמים יטהרו אותו אלו דבריו הקדושים ושפתים יושק אלא שעדיין צריך לפרש דבריו דא"כ דכל הטעם ששאוב כשר בשלג משום דאינו מקבל טומאה וגם תפיסת ידי אדם כשר אמאי אין טובלין בכלי שהוא מלא שלג דהא אפילו למ"ד שאוב מדרבנן מ"מ בכלי הוי דאורייתא כמ"ש בב"י דילפינן מה מעין מחובר אף בור מחובר לאפוקי כלי וזה דוקא אי הקרא בטבילת אדם אבל אי כל הילפותא משום דמקבלין טומאה המים ע"י השאיבה משא"כ שלג גם בכלי יהיה מותר לטבול בשלג וזה לא שמענו אפילו לשיטות הסוברים דשאוב כשר בשלג ויש לחלק קצת וצ"ע.

ולפי דברי הח"ס אלו יש להסביר קצת דברי הרא"ש בב"ק ובתשובה שכתב דטעמא דהשקה משום זריעה כמו מים טמאים וכמה ראשונים שסוברים דלא מטעם זריעה דזה דוקא בנטמאה מים שאין פסול מצד גוף משא"כ שאוב או תפיסת אדם ועיין בס' מעט הכמות ורב האיכות גדולי טהרה סי' י' שעמד בזה ולפי הסבר הח"ס דכל הטעם משום דמקבלין המים טומאה אם לא נעשה כמו שכתיב בקרא שהמים לא יהיו מקבלין טומאה א"כ העיקר מצד קבלת טומאה ומשו"ה מהני ג"כ השקה מטעם זריעה כן יש להסביר קצת סברת הרא"ש שסבר דטעם השקה מצד זריעה כמו מים טמאים.

ועוד כתב שם לו יהיבנא דגם השקה במים שאובים הוא זריעה מ"מ מנ"ל דבנגיעה ע"י נקב כשפ"ה הוי זריעה דילמא אם המים של המקוה הולכין על כל פני המים מה שאין כן בנגיעה ע"י שפ"ה דלא הוי תערובות ממש.

ולכאורה רציתי להביא ראיה דגם בנגיעה הוי השקה מטעם זריעה מש"ס נדה וכן מרמב"ם פ"ב מה' טומאת אוכלין דשלג שנטהר מקצתו נטהר כולו דהוי חיבור לטהרה ולא לטומאה משמע אפילו במקצת נמי הוי זריעה ולא צריכין להלוך ע"פ כל המים אלא באמת יש לדחות דאיירי שהשלג הוא בכלי והוא השיק רק על פני הכלי למעלה נטהר כולו גם מה שתחתיו אבל עכ"פ צריך שיהלכו המים ע"פ כולו ועיין במחצית השקל סימן ק"ס ס"ק ט"ז אבל נ"ל להסביר עפמ"ש הר"ש בפ"ג דטהרות הטעם דשלג הוי חיבור לטהרה ולא לטומאה וזה תימא להקל הוי חיבור ולא להחמיר ומסביר בטוב טעם ודעת משום דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ נמצא דכהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זה בזה והוי כנוגע במימי המקוה אבל לענין טומאה אין דברים נוגעים זה בזה נחשבין כאחד יע"ש וא"כ בהשקה ע"י נגיעה נמי י"ל דהא המים הנוגעים בכולו בשפ"ה בודאי יש זריעה וא"כ מצטרפים למקוה וממילא כל המים נוגעים במקוה כשירה והולכים מי המקוה על פני כל המים ודו"ק ונכון.

ובנדון שלנו להשיק בשלג לדידן דאנו מחמירין כשיטת רוב הפוסקים דאסור לטבול בשלג רק אם נמוח בודאי גם השקה לא מהני דהא עכשיו המקוה פסולה לטבול בתוכו ועוד עלה ברעיוני דגם לשיטת אלו דטובלין בשלג אולי לפי שיטת הרא"ה הובא בש"מ ביצה דלא מהני רק מב"מ היינו מקוה במקוה אבל לא מקוה למעין משום דאלו באשבורן ואלו בזוחלין ואע"ג דמעין נמי מטהר באשבורן מ"מ ס"ל דהוי מין בשאינו מינו והוי כמו לב"ש מים יפים ברעים בסוף מקואות דהוי טעמא לפי טעם הרא"ש והרמב"ם משום מבשא"מ א"כ י"ל גם בשלג כיון שאינו מקבל טומאה עכשיו והמים מקבלים טומאה לא מהני השקה דהוי מבשא"מ ובש"ס נדה י"א שאני דהתם איירי בשלג שחשב עליהם למשקה דמשו"ה משיק במים לטהר ויש לחלק כמובן דלא דמי כ"כ לדינו של הרא"ה ואין נפקותא כיון שאנן נקטינן לעיקר דאין טובלין בשלג א"כ לא מהני ג"כ השקה ובפרט בנדון שלו שהגלידו כל מימי המקוה דאין ראויה לטבול בו ואפילו לא הקריש עד תחתיתו רק רוב עביו כיון שאין ראוי להתכסות בו כל גופו כמו בשלג ועיין בגד"ט א"כ לפי שיטת הרא"ה במימיו מרודדין דאין יכול לשפוך עליו שאובים כיון שאין כל גופו עולה בהן א"כ בהגליד נמי כיון שלא יכול לטבול לא מהני ג"כ השקה ועיין בח"ס סי' רי"ב שחושש לשיטת הרא"ה בבד"ה אבל אם יש רוב מים וגם חתיכות קרח וגליד דמעלין בודאי יכול לעשות השקה וזה פשוט.

ועתה אבוא על העיקר שכ' וחקר משום כל הראוי לבילה ועיין בכל המקומות שאמרינן כל הראוי' לבילה ובתוס' נדה דף ס"ו באריכות דלא אמרינן אין בילה מעכבת רק אי ידעינן מקרא דאין מעכב בדיעבד כמו בבילה של מנחות או בטהרת בית הסתרים רק איפכא אמרינן אפילו ידעינן שאין מעכב בדיעבד המצוה זה דוקא באם ראוי עכ"פ לבילה או בבית הסתרים לביאת מים משא"כ בדבר שפסול אפילו בדיעבד לא שייך לומר הואיל ויכול לעשות וראוי לתקן דא"כ בכל הפסולים יאמר כן ועיין בט"ז או"ח סי' נ"ה ס"ק ד' באדם שישן להצטרף למנין אפילו לא ניעור משום כל הראוי' לבילה התם נמי קאי אי פסקינן כריב"ל ובדיעבד לא מעכב כמו שמצטרף קטן מ"מ כ' לכתחילה לא אמרינן כל הראוי' לבילה יע"ש אבל בדבר שפסול גם בדיעבד ל"ש לומר כל הראוי לבילה ועיין בא"ח סי' ל"ו בט"ז ס"ק י"ח דמשמע מדברי הרשב"א בנגיעת אות באות כיון שאוי לגרור ל"צ להוציא אחרת משמע אפילו אי בלא גרירה פסול מ"מ אמרינן כל הראוי לבילה מ"מ גם לרשב"א נמי דוקא בנגיעת האות כיון שהאות נכתב כתקונה מאות שלם רק נוגע והוכשר בגרירה אמרינן כל הראוי לבילה וכו' משא"כ אם האות פסול לגמרי שנפסק האות וכדומה בודאי לא אמרינן כיון דאפשר לתקן וזה פשוט.

ושוב ראיתי מ"ש בזה בנשמת אדם בה' קריא' ס"ת סי' ל"ח שהאריך בדברי רשב"א אלו ומשם יראה כדברינו ואין לדמות כלל להא דכל הראויה לבילה ושגה בזה ואין להשיק מים שאובים במקוה מלא שלג וכ"ש בהגליד כולו או רובו רק אם רוב מים ונתערבו בחתיכות קרח יכולין להשיק כ"ז נכון וברור לדינא.

ועוד אעורר אותו מה שראיתי בס' גדולי טהרה בגבול שלו ס"ק ס"א שבימי הקור צריך להשגיח שלא יתמעט הנקב של שפופרת הנאד ע"י קרח וגליד דאז בטלה השקה דהא אנן פסקינן סי' ר"א סעיף נ"ב דאפילו דבר שהוא מאבריית מים ממעטת ועיין במג"א סי' קס"ב ס"ק י"ז ובימי הקור צריכין להזהר בזה ומפני הכנסת כלה צריך אני להפסיק וד' יהיה עמו ויעלה על במתי התורה כחפץ רבו הדש"ת פרעסבורג עש"ק שמות תרמ"ז לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה