שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה עא
שוכ"ט לידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים חו"ב בע"פ עדני העצני המאוה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה ישוע ברוך רייניטץ נ"י אב"ד דק"ק טשעטשאוויץ יע"א.
מכתבו הטהור הגיעני ע"נ בעת שאני עסוק בלימוד שיעורין כסדרן עם התלמידים הע"י ויען כי דבריו נוגעים רק לפלפולא ע"כ לא יכולתי ליקח מועד לעיין קצת עד היום שבאתי על העיון והיום יצאתי להשיב על דבריו במה שהציע לפני קושי' שהקשה אדם קשה כברזל בעהמ"ס יריעת שלמה בחולין דף ל"ח למ"ד דאמרינן זה מחשב וזה עובד א"כ קשה מהברייתא דדרש מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות ומה"ט אמר ר"י בר מניומי אין מינין באומות דהא סתם מחשבת מין לע"ז ודלמא חישב לע"ז והאיך יכולין להקריב קרבן מן נכרי ומע"כ רצה לחדש מכח זה בהקדש נכרי יצא מרשותו לגמרי ולא הוי עוד בעלים ואין מחשבתו פוסלת את קרבנו עוד ואף שדבריו נכונים ויש להסבירם אבל לא הביא ראיה לדבריו ולחדושו.
ומתחילה רציתי לומר הא דאמר ר"י באמת אין מינין באומות היינו משום דסבר כר"י דלא אמרינן זה מחשב וזה עובד והכי פסק הרמב"ם בה' מעה"ק ומש"ה אין מחשבתו פוסלת ומברייתא דמכם לא שמעינן בעכו"ם מומר לע"ז דהוי אמינא דוקא בצדוקי שלא עובד ע"ז אבל לא בעובד ע"ז ברשיעי דלא מקיים שבע מצות קמ"ל קרא דבכם חלקתי אפילו עובד ע"ז נמי כשר להביא קרבן ובזה מיושב הא דהקשה רש"י שם בד"ה ולא באומות מה חידש ר"י דהא בהדיא שמעינן ותני לה במתני' וליכא למיפרך תנינא יעיין שם.
ובזה א"ש דמברייתא לא שמעינן רק בעובד ע"ז אבל לא במינין דסתם מחשבתו לע"ז קמ"ל ר"י בר מניומי דאפי' מינין באומות נמי כשרים להביא משום דהלכה כר"י דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן והתניא כוותיה הוא רק דלא חילוק באומות כמו בישראל אבל מחדש ג"כ דאפילו מין כשר להביא.
אלא שבאמת עדיין לא הועלנו דהא קשה על ר"א דסבר סתם מחשבת כותי לע"ז ודוחק לומר דחולק על הברייתא יתא דבכם חלקתי ולא באומות ויש לתרץ לפי מה שכבר העיר בתוס' ל"ח ע"ב בד"ה אלא זביחה וכו' דבמחשבת ע"ז צריך דיבור דוקא ולא די במחשבה לחוד ואפילו אי בפגול מהני מחשבה פגול שאני משום דכתיב לא יחשב אבל לא במחשבת ע"ז א"כ משכחת שיכול הנכרי להביא קרבן שראינו שלא דיבר שיהיה לשם ע"ז ומחשבתו לבד לא פוסלת אלא שדוחק לאוקמי קרא כה"ג דוקא דהא אפילו בלא השמיע לאזנו נמי מהני הדיבור וצריכין לעמוד אצלו בכל עבודות שלא יהיה שפתותיו דובבות ומלבד זה נ"ל דאפילו אמרינן דלא מהני מחשבה היינו כמו שמצינו בכמה מקומות דדברים שבלב לא הוי דברים ולא חשוב לפסול הקרבן משא"כ לר"א או לדידן במין לע"ז דאמרינן סתם מחשבתו לע"ז י"ל דמהני אפילו במחשבה כמו בדברים שבלב דהוי דוקא בלבו של אדם ולא שבלב כל אדם ה"נ כן עיין בפ"י פ' השולח בס"ת שכתבו מין והדרא הקושיא ולחומר הקושיא אני אומר כיון שהנכרי רוצה להביא קרבן לגבוה דהא מוסר הקרבן לכהן שיקריב אותו במקדש ואומר שרוצה להקריב לגבוה תו לא חיישינן שיחשוב לע"ז כיון שידע שפוסל הקרבן בזה ונכון מסברא ויש להביא ראי' לזה ואין להאריך.
ועוד אני אומר לפי מה שכבר כתב תוס' חולין דף ה' הא דצריך למעט באינו שב מידיעתו דהא בלא"ה הוי זבח רשעים ותירצו בעשה תשובה ועיין במשל"מ הל' שגגות א"כ הא דממעט מומר לכל התורה היינו נמי בעשה תשובה עיין במהר"ם על תוס' א"כ י"ל על זה אמר מכם בכם חלקתי דאפילו בעשה תשובה פסול משא"כ באומות בעשה תשובה ולא עבד ע"ז כשר להקריב קרבן להקדש ואין לחוש עוד למחשבת ע"ז ועיין.
ומדברי תוס' נראה שמסופקים אי מהני מחשבה בפגול ובמל"מ בפ"ב מהל' פ"ו כתב דמוכח מרמב"ם דגם במחשבה סגי ועיין במגי' שם שמתמה מש"ס סנהדרין אטו מאן דאכלי תמרי בארבלא לוקה וכבר תמה עליו בראש יוסף כאן דהא משכחת ג"כ בדיבור והא דקאמר בש"ס פ"ק דזבחים דמחשב קדשים לוקה לר"י דסבר לאו שאין בו מעשה לוקה היינו בדיבור והקשה עוד דא"כ קשה אמאי לא לקי באמת בדיבור כיון דבדיבורו אתעבד מעשה כמו מימר וכן הקשה ג"כ בפ"י בסוגיא דכהנים שפגלו ומזה רציתי להביא ראיה לדעת הרא"ה דאפילו בלאו שיש בו מעשה כיון דיכול לעבור בלא מעשה אין לוקין אף אם עשה מעשה וא"כ א"ש כיון דמהני מחשבה ג"כ בפגול לדעת הרמב"ם ויכול לעבור בלי דיבור אע"ג בדיבור הוי עקימת שפתיו מעשה היכא דעביד מעשה ע"י דיבורו מ"מ אין לוקין כיון דיכול לעשות במחשבה לבד ג"כ אבל לדעת הה"מ הל' שכירות קשה ואין להאריך.
עוד הביא לנו במכתבו קושיא להיעב"ץ שהביא בעל ח"ס סי' שי"ט על ש"ס יומא פ"ג טבל ותרומה היכא דא"א לתקוני דמר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה דהא אפשר לתקן הטבל ולערב אח"כ התרומה ולא עבר רק על אין מבטלין איסור לכתחילה דהוי רק דרבנן וביעב"ץ תי' לפי דברי הירושלמי רפ"ד דדמאי דאמר דאם חזרה למקומה מדמעת והדרא לטיבלא ובח"ס מפלפל אי זה דאורייתא או רק מדרבנן הדר לטיבלא ומעלתו רצה לחדש כה"ג שתחילת מחשבתו לערב מיד אח"כ התרומה בודאי מדמעת וכאלו לא הפריש כלל ואף שמסברא יש מקום לדבריו ולא ידעתי מקום מתנגד לזה בכל זאת צריך מסמורת לחזק את דבריו ולחלק בין אי חישב לבטל מיד או שביטל אח"כ.
ואין לנו אלא דברי האבני מילואים בתשובה דבתרומה לכ"ע הוי דאורייתא לבטל תרומה משום משמרת תרומותי ואם מבטלו הוי כמאבד תרומה ודבריו קלורין לענים ועיין ברשב"א גיטין בסוגיא דקנסו שוגג אטו מזיד שרצה מתחלה לומר דהוי רק אסמכתא ורק מדרבנן אסור לטמאות קדשים מדלא משני רק אמנסך ולא על המטמא אבל לבסוף מסיק דהוי דאוריית' ועיין גם בפנ"י שם שעמד בזה וכתב לתרץ בטומאה דרבנן ומדלא מתרץ הרשב"א כן נ"ל ראיה מוכרחת לדברי הראש יוסף ריש חולין על רבה בר עולא דאוקי מתניתין בטמא בחולין אבל טמא במוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר והק' בתוס' שם דהא דם קדשים אינו מכשיר ותירצו משום דחיבת קודש מכשרת וזה ניחא לר"ל דסבר חיבת קודש מכשרת מדאורייתא אבל למ"ד מדרבנן קשה דהוי גזירה לגזירה ועיין בנוב"י קמא יו"ד סי' א' ומכח זה העלה בראש יוסף כיון דצריך ע"כ לשרוף הקדשים גם בטומאה דרבנן ומפסיד קדשים בידים עובר על עשה דמשמרת תרומותי יע"ש ומדברי הרשב"א שהבאתי יש ראיה לדבריו מדלא מתרץ כפ"י בטומאה דרבנן וע"כ דגם זה היה בעשה דמשמרת תרומותי אלא דלא מוכח מהרשב"א דהא אכתי יכול לתרץ בתרומה דרבנן וכמ"ש בפנ"י ג"כ וע"כ צ"ל דחדא מינייהו נקט אלא מדברי מהר"ם שיף דנקט רק תרוייהו או במטמא חולין ובתרומה דרבנן ושבק תרומה דאורייתא וטומאה דרבנן כיון דנחית למנינא מוכח כראש יוסף.
ובחדושי לסוגיא דטבילת כלים הבאתי ראיה מזה לדברי מחצית השקל בה' שבת על הא דהקשו על הרא"ש שכ' להרי"ף דהביא הא דר' יוסף ור' ביבי ושבק טעמא דרבא ודרבה דלהני טעמא שכ' הרי"ף מותר להטביל כלים חדשים משא"כ לרבה ולרבא וכבר תמהו עליו ביש"ש וש"א בתשובה דממ"נ אי קסבר הרא"ש כלים חדשים מדאורייתא צריכין טבילה גם לר' ביבי חשינן לתקלה כמו באב הטומאה ואי רק מדרבנן גם לרבא מותר כמו בולד הטומאה דלא מחזי כמתקן בדרבנן וכתב לחלק בין היכא שהדבר נאסר אם משתמש בכלי כמו אב הטומאה אז חיישינן לתקלה משא"כ בכלים חדשים דלא נאסר המאכל שמשתמש בתוכו ולפי מה שכתבתי בשם הראש יוסף דאף בטומאה דרבנן עובר על משמרת תרומותי וכן הוכחתי מדברי הרשב"א א"כ גם בולד הטומאה הוי לן למיחש לתקלה דאף אם הוא דרבנן מ"מ עובר על משמרת תרומותי דצריך לשרפו והוי ג"כ דאורייתא כמו אב הטומאה וע"כ דאפילו בדאורייתא לא חיישינן לתקלה רק אם יאכל דבר שאסור מדאורייתא משא"כ בנטמא בולד הטומאה אף אם יאכלנה לא עבר רק על דרבנן ואף שעבר משום משמרת תרומותי משום זה לא חיישינן לתקלה אפילו בדאורייתא כמו בכלים חדשים שצריכין טבילה מדאורייתא ונכון.
והנה הגה"ה באבני מילואים שם מפקפק על סברת הא"מ מהא דזרוע בשילה דכתבו הראשונים דמשום דמבטל איסור לכתחילה א"א שם לומר דזה היתר הבא מכלל איסור כיון דכל ביטול האיסור רק דרבנן דהא בקדשים דאורייתא לכ"ע ויש לדחות קצת לפי מה שכתב הט"ז ביו"ד שכ"ד דלא נאסר הזרוע לישראל רק לאחר הבישול ואחר התנופה ולמפרע חל גם כן על הטעם שנפלט ממנו להאיל וכיון דבשעת הבישול עדיין מותר י"ל דלא הוי רק מדרבנן ודוחק.
ועל מה שכתב לפרש שם דברי הירושלמי פ"ה דתרומה דאמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה שריבה עליהן בשוגג מותר ובמזיד אסור ומקשה בירושלמי והלא מתניתין הוא ומתרץ מתניתין בתרומה וקמ"ל ר"י אפילו בשאר איסורין ומפרש החילוק בין תרומה לשאר איסורים משום בתרומה הוי דאורייתא משא"כ בשאר איסורין יע"ש ואף שיש לפקפק קצת על פירוש זה דהא הירושלמי בשכבר נפל התרומה בחולין איירי אלא להוסיף עליהן מ"מ י"ל כיון דתחילת הביטול אסור מדאורייתא בתרומה משו"ה ה"א דאפילו להוסיף אסור ולדידי נראה דהא בתרומה אפילו נתבטלה מ"מ צריך להרים משום גזל השבט ולהחזיר לכהנים חלקם ואם ביטל לא אהני מעשיו ואין לחוש שיבטל לכתחילה תרומה בחולין משא"כ בשאר איסורין וזה כונת ירושלמי מתניתין בתרומה הוי אמינא דמשו"ה לא קנסו שוגג אטו מזיד כיון דאין לחוש שיבטל לכתחילה תרומ' כדי להתירה דהא צריך ליתן לכהן משא"כ בשאר איסורין יש לחוש אם יהיה מותר שיבטל ג"כ במזיד כדי להתיר האיסור קמ"ל ר"י דאפילו בשאר איסורין לא קנסינן שוגג אטו מזיד.
אלא שעדיין קשה כקושי' הירושלמי אמאי לא קאמר ר"י שהלכתא כר' יוסי ור' שמעון דסברו בפ' הנזקין בנפלו ונתפצעו בשוגג מותר ולא קנסו שוגג אטו מזיד בביטול איסור וראיתי שעמד בזה אאמ"ו מאוה"ג בחדושיו ומתרץ דה"א דשאני באגוזים דלא נבטלו כלל קודם שנתפצעו וכשנפצעי מחזי כמבטל איסור משא"כ בשאר איסורין שיש להם ביטול אלא שנתערב בפחות ולא נראה לכל כי הוא גורם הביטול ה"א מותר להוסיף זה קמ"ל ר"י ולי בנו ותלמידו נראה דהרבותא דר"י על השוגג לפי מה שהביא תוס' שם הירושלמי דר"י סבר דאפילו במזיד מותר בנתפצעו והטעם דכבר יש לו קנס שפצען ויש לו הפסד ואף דש"ס דידן סבר איפכא דאפילו באגוזים קנס ר"י שוגג אטו מזיד מ"מ ה"א לומר הא דר"י ור' שמעון לא קנסו שוגג אטו מזיד היינו דוקא בכתפצעו דלא שייך שיתפצעו במזיד כיון דיש לו הפסד משא"כ בשאר איסורין והש"ס מקשה שם על ר"י מכח כ"ש דאפילו בנתפצעו קניס שוגג אטו מזיד וכן לר"י מנטיעה של ערלה אבל ר"י לא יכול לומר דהלכתא כר"י ור"ש דמשם לא ידעינן עוד שאר איסורין משום דכבר קנסו בידו דנתקלקלו פירותיו בשעת פציעה כמ"ש תוס' ונכון.
עוד רגע אדבר במה שכ' בח"ס באותו תשובה דאפילו אי מדאורייתא אסור לבטל איסור מ"מ הקושי' דלפרוש ולבטל התרומה כיון דלחולה מותר האיסור בעצמותיו ואנו מקילין להחולה ע"י ביטול בודאי מחוייבים לעשות כן ולא שיהיה מותר לאדם אחר אלא לפקוח נפש של חולה זה יע"ש ומדבריו הקדושים למדתי דאין איסור לבטל אלא א"כ רצה לאכול האיסור ולהפכו להיתר משא"כ אם אין בדעתו לאכלו מותר לבטל איסור אפילו אי מדאורייתא אסור לבטל ובאמת זה איזה שנים עמדתי על חקירה זו אי כה"ג כשאין רוצה לאכול מותר לבטל או דוקא אי רוצה לאכול האיסור ולכאורה יש להביא ראיה דאפילו באינו רוצה לאכול אח"כ האיסור אסור מדברי הר"ן ע"ז שהביא ראיה באין כונתו לבטל האיסור מותר מה"ת דאל"כ האיך צותה התורה להגעיל כלי דהא מבטל איסור וע"כ באין כונתו לבטל מותר ומאי ראיה דהא בהגעלה לא נהנה מן האיסור וע"כ דאפילו כה"ג נמי אסור דהתורה הקפידה שלא לבטל איסור כיון דנהפך להיתר.
שבתי וראיתי דברי הריב"ש שהביא הפר"ח ריש הל' חלב והוכיח ג"כ באין כונתו לבטל מותר מדצותה תורה להגעיל כלי הא מבטל איסור ושוב נכנס לתוך הכלי מה שפלט ומדהוסיף הריב"ש על דבריו משום נכנס מה שפלט בתוך הכלי משמע באמת דוקא היכי שנהנה אח"כ מהאיסור אבל בלא"ה לא ובזה יש לדחות נמי דברי הפר"ח שם שרוצה להוציא מדברי הריב"ש דאפילו בדיעבד אסור מדאוריית' מדכתב ושוב נכנס אל הכלי ולדידי ליכא ראיה דהריב"ש סבר דאין איסור רק אם רוצה ליהנות אח"כ מן האיסור ולאכלו אבל באין כונתו לאכול מותר לבטל ומשו"ה הוסיף דנכנס אח"כ הבלוע בכלי ויאכל האיסור אבל מדברי הר"ן שלא הביא והוסיף הא דנכנס אח"כ הבלוע בכלי מוכח דס"ל להר"ן דאפילו באין כונתו לאכול נמי אסור.
ועכשיו מצאתי מה שאהבה נפשי בפרי תואר סי' צ"ט שחקר אי אסור לבטל איסור להאכילו לגוי כגון שיש לו ב' חתיכות של היתר ורוצה לשלוח לגוי ג' אם מותר לערב חתיכה של נבילה עמהם וכתב דמסתבר דאסור לשדורי לגוי דהא סוף סוף שרי איסור והא מילתא עצמה אסור לן רחמנא להתיר איסור ולהפכו להיתר וממילא דאסור מדאוריית' ג"כ לבטל לחולה אף שאין כוונתו לאכול מ"מ שייך בו איסור ביטול מדאורייתא ועיין.
ולאחר החיפוש באמתחת גדולי אחרונים מצאתי בשו"ת מהרי"א סי' כ"ג שהאריך שם בישוב קושי' זו שהקש' לו המחבר יריעת שלמה ז"ל והביא שם קצת מדברינו וגם סברתו נזכר שם אבל הוא בעוצם בקיאתו הביא כמה ראיות מש"ס והרבה תירוצים נאמרו ונשנו שם ויען כי כבר עבר חצות לילה אסתגר בזה כעת וד' ישפות שלומו וטובו ידידו הדש"ת פ"ב יע"א אור ליום עש"ק לס' ויגש תרמ"א ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.