שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה סט
שלום וברכה לכבוד תלמידי חביב נפשי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת הקצין מוכתר במעלות כש"ת מו"ה יקותיאל ווייס שי'.
אחדש"ה את מכתבך קבלתי ע"נ ושמחתי לראות כי שוקד אתה על התורה בעיון וטוב תורה עם דרך ארץ ומפני טרדות בפרט בתחילת הזמן כידוע לך לא יכולתי להשיבך עד היום ואין הזמן מספיק להשיב על הפלפול רק על הקושיות אשר נפלאים בעיניך ולא מצאת מענה והא' בסוגיא דנפש דילפינן בחלב וחמץ ונבילת עוף טהור מנפש לרבות את השותה דאל"ה היה פטור בהמחה חלב וחמץ מדכתיב אכילה וא"כ מנ"ל לאביי בפסחים לילף מדלא כתיב אכילה בכ"כ ובב"ח דאף שלא כדרך הנאתן אסור דלמא משו"ה לא כתיב אכילה דיהיה חייב על השותה כגון המחה כ"כ או בב"ח אלו דבריך מלבד שיש לדחות כיון דעכ"פ לא כתיב אכילה בכ"כ ובב"ח מנ"ל לפטור שלכד"ה כיון דכל מיעוט שלכד"ה דפטור הוא מדכתיב לשון אכילה והי מינייהו מפקת וקישיית כאלו תמצא בהרבה אחרונים והמה לחדודי בעלמא.
ונראה דאשתמיט מינך הסוגיא במקומה דמקשה עליו מהברייתא דהטבל והקדש וכו' דמשקין היוצאין כמותן מנ"ל באיסור דלא בא מאליו וכתבו התוס' דהקושיא מכלאים אע"ג דלא כתיב אכילה בכלאים מ"מ סברא הוא דלא אסרה תורה אלא כשהאיסור בעין ובחלב וחמץ בלא"ה הוי מצי למפרך אלא משום דכתיב אכילה בהדיא פריך מינה וא"כ חזינן אע"ג דלא כתיב אכילה בכלאים מ"מ ממעטינן משקין היוצאין אי לאו דילפינן מבכורים ותרומה לר"א ושפיר דייק דכ"כ שלא כדרך הנאתן אסור מדלא כתיב אכילה ואי משום משקין היוצאין בלא אכילה נמי ממעטינן מצד הסברא וא"א לחייב.
אלא דיש מקום לקושי' לפי מה שהביא תוס' שם בשם ה"ר שמואל דוקא במשקין היוצאין דלא הוי גוף הפרי לא צריכין למעט מאכילה משא"כ בהמחה חלב דהוי גוף החלב אלא שנמחה צריך למעט מאכילה דוקא וא"כ י"ל דלמא משו"ה לא כתב אכילה בכ"כ ובב"ח משום דאם המחה הכ"כ או בב"ח דלחייב ויש ליישב בדרך הפלפול לפי מה שכתב הת"ח על קושית תוס' הא דלא אמרינן שתיה בכלל אכילה והא דלא ממעט נמי דלא יצא ידי מצה משום דכתיב אכילה דעיקר קושית הש"ס משום כיון דהמחה החלב הוי שלא כדרך הנאתן דפטור כי דרך הנאתו הוא לאכלו כמו שהוא בעין וע"י שנמחה גרועי ואע"ג דשתיה בכלל אכילה מ"מ הוי שלא כדרך הנאתן וכן גבי מצה צריך למעט מלחם עוני דמצות לאו להנות ניתנו ויצא אף שלכד"ה כהאי גוונא אבל שאר שלכד"ה מותר אף בחלב וחמץ כמבואר בפסחים דהא עכ"פ כתיב אכילה וא"כ זה דוקא בחלב וחמץ כיון דכתיב נפש וכתיב ג"כ אכילה ע"כ דלא חייבה תורה רק שלכד"ה בשותה חלב אבל בכלאים אי אמרינן דחייב בכ"כ במשקין היוצאין או בהמחה משום דלא כתיב אכילה וע"כ הטעם משום דאף שלכד"ה אסור וא"כ ממילא מוכח כיון דחייב בהמחה אף כל שלכד"ה אסור והא דפריך מנ"ל בכלאים משקין היוצאין היינו משום דאין זה גוף הפרי וזיע בעלמא כמ"ש הרי"ף וא"ש לשני התירוצים.
ועוד יש לתרץ באופן אחר ואין הזמן מספיק ומלתא דתמי' מדכר דכירא שכתב הת"ח שם דלפי דבריו שכתב משום שלכד"ה בא למעט המחה חלב ומשקין היוצאין א"ש הא דבעי בסמוך בכלאים מנ"ל אע"ג דלא כתיב אכילה משום דלא אסרה תורה אלא כדרך הנאה יע"ש ואין לדבריו מובן כלל דהא בכלאי כרם מדלא כתיב אכילה אפילו שלכד"ה אסור כאביי בפחים, ומאי מקשה בכלאים מנ"ל וא"א לעמוד על דבריו והארכתי בשאר דבריו במקום אחר.
ובעוד שיצקת מים על ידינו בישיבה העליתי בדברי תוס' שהבאתי יישוב לקושית הגהות משנה למלך פי"ג משגגות שהקשה על התוס' בפסחים כ"א וא"ת יהיה נהנה בחמץ בפסח בכרת דהא כתב תוס' כאן הא דמקשה על חמץ אכילה כתיב ביה אע"ג דנהנה מחמץ בפסח מ"מ אינו בכרת וא"כ מורח דאין נהנה מחמץ בפסח בכרת דא"כ נפש לרבות השותה ל"ל יע"ש ולדידי לא קשה בשנדקדק ג"כ הא דלא הקשו תוס' על הקרא ל"ל נפש לרבות השותה בחמץ דהא נהנה והקשו על הא דמקשה אכילה כתיב ביה וכמו שהקש' בד"ה לרבות את השותה ל"ל קרא ולא הקשו על המקשין.
אלא באמת בודאי נפש צריך לרבות השותה אע"ג דלא כתיב אכילה כמו שהקשה הש"ס בכלאים וע"כ צ"ל מצד הסברא א"א לחייב כיון דאין הדבר בעין או לפי הר' שמואל עכ"פ במשקין היוצאין צריך נפש ואע"ג דנהנה עכ"פ מחמץ וא"א למעט מאכילה הנאה מ"מ אף בלא אכילה מצד הסברא א"א לחייב הנאה כיון דאין האיסור בעין וכלאים אסור בהנאה ואפי"ה פריך בכלאים מנ"ל אלא על המקשין הקשה תוס' שפיר דהא עכ"פ הוא הקשה מדכתיב אכילה ולפי תירץ הראשון של תוס' משום דכתיב בהדיא אכילה פריך מיניה אע"ג דלא צריך וע"ז שפיר הקשה בתוס' דהא מאכילה אין פירכא כלום דהא מ"מ אף נהנה חייב ולפירש הר' שמואל בודאי הקשה שפיר דהא בהמחה הגוף חלב באמת צריך למעט מאכילה ולא מסברא ומאי מקשה דהא עכ"פ נהנה וזה דוקא על המקשין אבל נפש עכ"פ צריך לרבות את השותה כיון דמצד הסברא ממעטינן המחה ולהר' שמואל נמי כתב המהרש"א על דברי תוס' דצ"ל הא דרצה למילף במשקין היוצאין באיסור הבא מאליו מחמץ וחלב כיון דכתיב נפש מרבינן נמי אף משקין היוצאין וא"כ צריך עכ"פ נפש לרבות השותה במשקין היוצאין ולא קשה קושית הגהות מל"מ דאע"ג דנהנה בכרת מ"מ צריך נפש לרבות השות דהא אף בלאו לשון אכילה ממעטינן משקין היוצאין כמו בכלאים וא"ש וזה ברור.
ועוד הקשית על דברי הירושלמי שהביא תוס' בסוגיא דחדש דמשו"ה לא דחי מצה ל"ת דחדש משום דאין עשה דלפני דיבור דוחה ל"ת לאחר הדיבור וכבר הקשו האחרונים מש"ס יבמות דלא רצה ללמוד דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ממילה ותמיד שכן ישנו לפני הדיבור וכולם כאחת תירצו דשאני התם דנשנו גם אחר הדיבור ובודאי חמור משא"כ מצה דנאסרה לפה"ד לבד וקשה לך דהא בחולין דף צ' וק"ב רצה לומר דמשו"ה חייל איסור גיד על המוקדשין וטמאה משום דכן איסורו נוהג בב"נ היינו לבני יעקב ומשו"ה חמור וחייל חזינן דלפני הדיבור חמור כיון דכבר נאסר קודם מתן תורה והנה לפי מה שהסביר הפנ"י בקדושין בטוב טעם ודעת סברת הירושלמי דמשו"ה לא דחי עשה דלפני הדיבור כיון דעדיין לא נאמרה הל"ת א"א לומר שצותה התורה סתם לקיים העשה אפילו במקום ל"ת דחדש דהא לא נאמרה עדיין ולדבריו לא משום קיל וחמור אתינן עלה דהא אפילו אי חמור עשה דלפני הדבור מ"מ לא דחי וא"כ לא קשה אע"ג דלא דחי עשה דלפני הדיבור מ"מ לא קיל ואדרבה יש לומר דחמור ומ"מ אינו דוחה ל"ת לאחר הדיבור אבל איסור חל על איסור שפיר אמרינן דבאמת חמור וא"ש אלא בלא"ה אין להקשות על הירושלמי מש"ס דילן דהא באמת הובא בירושלמי פלוגתא דתנאי רב ינאי סבר דאף שאינה כתובה בצדה מ"מ דחי העשה ל"ת ור' יוסי סבר דוקא כתובה בצדה א"כ י"ל דר' יהודה דאמר דחייל בטמאה משום דאף בב"נ נאסר סבר כר' ינאי דאף שאינה כתובה בצדה דחי משום דסבר דחמור לפני הדיבור ובזה יש לישב קושיות השאגת אריה סי' צ"ו דהקשה על הש"ס בפסחים דאמר דלר"י אתי ההיקש דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות למצה בזה"ז מנ"ל לקבוע חובה אפילו בזה"ז דלמא להכי אהדרי' לקרא כדי שיהיה העשה דלאחר הדיבור וידחה ל"ת ולדברינו א"ש מדקאמר ר"י דנוהג בטמאה ע"כ דחמיר מה שנאמר לפני הדיבור וסבר כר' ינאי בירושלמי ושפיר קאמר דלקובע חובה בזמן הזה אתי ויש להאריך וה' ירים קרנך ורישך בכבוד כחפץ רבך הדש"ת ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.