שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה סד
שלום וברכה לכבוד תלמידי מחותני הרב המופלג בתורה ויראה חרןץ ובקי יפ"ת כש"ת מו"ה יוסף בער כהן נ"י רב דבהמיד בע"מ וויען יע"א.
קבלתי מכתבך ושמחתי לדעת משלום תורתך וראיתי שאתה עומד בתמי' על הא דש"ס זבחים דף צ"ה דהביא הש"ס על המתניתין ברייתא דת"כ אין לי אלא שבישל בתוכו עירה לתוכו רותח מנין וכו' ובתו"כ איתא מנ"ל דאף בכלי נחושת כן והוצרך ילפותא אחריתא דאף בכלי נחשת כן וכיון דאייתי ש"ס ברייתא זו על מתניתין דמנ"ל דה"ה עירה למה לא מייתי לכולהו ברייתא דמנ"ל דאף בכל"נ כן דהא מתניתין אף בכל"נ עכ"ד.
וראיתי בקונטרס אבא מאוה"ג זצ"ל שכבר עמד בזה ומתרץ זאת בדבריו אשר נאמרים ונשנו בכ"ס יו"ד סי' ע"ט דאי מריקה ושטיפה בצונן כרבי וכסתם מתניתין אז בודאי אין צריך לימוד דאף בכל"נ כן לפי טעמא דרא"ש בע"ז דמריקה ושטיפה משום הבעין הנדבק בכלים דלענין נקיון הכלי מהבעין הנדבק בודאי אין חילוק בין כ"ח לכנ"ח והברייתא דת"כ סבר מריקה בחמין ע"כ הוצרך לימוד גם לכלי נחשת אבל סתם מתניתין לפי גרסא שלפנינו דמריקה ושטיפה בצונן לא הביא רק תחילת הברייתא דגם לענין עירה כן אבל לכלי נחשת לא צריך ילפותא יע"ש ועיקר דברי אבא שם כבר נאמרים בספר טהרת הקדש וכיוונו שניהם לדבר אחד ליישב דברי ר"י יע"ש ולשיטת הרמב"ם דסבר דאיבעי דרמב"ח הוא דוקא בכלי חרס דצריך שבירה ולא לענין מריקה ושטיפה יש ליישב קצת דמשו"ה לא הביא גם סיפא דברייתא דאף בכלי נחשת כן דהוי משמע דרמב"ח מסופק נמי בכלי נחשת וכדי שלא נטעה בזה לא הביא רק רישא דברייתא דאיירי בחטאת ובכלי חרס דישבר ועל זה בעי רמי ב"ח בישול בלא בלוע מהו ויש קצת ראיה מזה לרמב"ם והנה הרמב"ם הנ"ל שהבאתי מקומו בהל' מעשה קרבנות הל' י"ד וז"ל צלה הבשר באויר תנור של חרס יש בדבר ספק אם יושבר הואיל ונתבשלה בו או לא ישבר הואיל ולא נגעה בו ובהלכה זו בסופו כתב דרק חטאת אם נתבשל בכלי חרס צריך שבירה אבל שאר קדשים אף בכ"ח סגי במריקה ושטיפה, ומוכח מדבריו מדנקט הספק דוקא לענין שבירה משמע דאיבעי דרמי ב"ח ג"כ רק בכ"ח ולא בשאר כלים איירי ותמה הלחם משנה מנ"ל לרמב"ם זאת דהא איבעי דרב"ח סתמא קתני ומשמע דאף בכלי נחשת מסופק אם צריך באופן זה מוש"ט וביותר קשה לדבריו דדוקא בחטאת טוען שבירה וטעמא בעי ועיין בטהרת הקדש מה שמיישב ועיין ג"כ בפלתי סימן ק"ה.
ונלפע"ד דלכאורה יש להקשות מאי עלה על דעת רמי בר חמא להסתפק שאף בישול בלא בלוע יהי' אסור מהיכי תיתי לומר כן כיון דמקרא דוקא בישול במשמע וגם לענין עירוי צריך ריבוי מבו מנ"ל לומר דאף בישול בלא בלוע יהא אסור ונ"ל דספיקת רמי ב"ח הוי לפי מה שכבר העיר בתוס' ע"ז דף ע"ו ד"ה בת יומא דאי אמרינן דלינת לילה פוגמת כדברי רש"י שם א"כ אמאי צריך קרא שבירה בכ"ח ומוש"ט בכ"נח למ"ד נ"ט לפגם מותר דהא קודם שנעשה נותר נפגם הטעם ותירץ הרא"ש בחד תירץ שם דאע"פ שכשנפגם הותר מה"ת אם נעשה נותר מ"מ גזה"כ הוא שבירה בכ"ח ומוש"ט בכ"נח מידי דהוה אמריקה ושטיפה שהיא גזה"כ אפילו כשהוא בת יומא שהרי אחר הגעלה שכבר נפלט כל האיסור וטעון מריקה ושטיפה לר' בצונן ולרבנן שטיפה יתירתא וה"נ אע"פ שאין בכלי אלא בליעת טעם פגום גזה"כ הוא וא"כ כיון דחזינן דהתורה אסרה והחמירה אף בנטלפ"ג אף דהבלוע בתוכו כבר הותרה וכאלו לא הוי מעולם כמו כן יש סברה לומר דלמא החמירה התורה אף בבישול בלא בלוע ג"כ דמאי נ"מ בין טעם שנפגם ונעשה היתר דזה הוי כאלו לא נבלע בו כלל מעולם ולבין תלאו באויר תנור סוף כל סוף בין בזה ובין בזה לא הוי הטעם אסור ואפי"ה אסרו התורה וזה היה ספיקת רמי בר חמא דילמא גם כאן אסרה התורה דלאו בטעמא תליא.
והנה מלשון הרמב"ם שם בהל' י"ד משמע דאע"ג דמריקה ושטיפה בכלי נחשת צריך שיהיה עקב אכילה אבל שבירה בחטאת שנתבשל בכלי חרס לא צריך עקב אכילה דכתב שם ק"ק וקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה עקב אכילה ואינו מניחן עד זמן אכילה שנייה אלא כשישלים לאכול יגעיל וכו' וימרק וישטף הכלי בין כלי מתכות ובין כל"ח חוץ מן החטאת ששובר בה כ"ח יעוי"ש והא לעיל בהל' י"א כתב הרמב"ם דבחטאת כלי חרס צריך שבירה ומאי חידש כאן ואי גם חטאת בכלי חרס צריך שבירה ועקב אכילה כמו מריקה ושטיפה הול"ל ובחטאת שובר הכלי חרס ומדנקט לשון חוץ משמע מדיוק לשונו דרצה לאשמעינן דחוץ מחטאת דצריך שבירה לא בעי עקב אכילה ועוד מוכח דהא דצריך עקב אכילה ילפינן מדכתיב ומורק ושוטף וכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה ולרמב"ם דלא צריך שבירה רק בחטאת היינו מטעם דלא דרשינן הא דקדש קדשים הוא רק על מה דכתיב לפניו אמורק ושוטף במים ולא על ישבר דלפני לפניו וא"כ גם הא כל זכר בכהנים יאכל אותה דמינה ילפינן עקב אכילה נמי ולא קאי רק על מורק ושוטף ולא על ישבר דחטאת ומזה נמי מוכח דלא צריך לשבור עקב אכילה.
ויש ליתן טעם לשבח בזה דבשלמא בשאר כלים דיש להם תקנה במריקה ושטיפה ואם ירצה לבשל בו פעם אחרת יוכל לבשל לאחר מרו"שט גזרה התורה שצריך ביהא עקב אכילה קודם שיעשה נותר כדי שלא יבוא לידי נותר אבל בכלי חרס דאין לו תקנה במוש"ט ואם ישבור אותו עקב אכילה לא יכול לבשל בו פעם שני ע"כ לא גזרה התורה בכ"ח דישבר אותו עקב אכילה משום חשש שלא יבוא לידי נותר וסגי מה שצותה התורה דישבר לאחר שנעשה נותר.
וראיתי אח"כ בראש יוסף בסוגיא דנ"ט בר נ"ט בחולין דפשיטא ליה דגם לענין שבירה מצריך הרמב"ם עקב אכילה אבל שמעתי אומרים כי משאר גדולי אחרונים משמע דפשיטא להו לאידך גירסא דוקא ענין מרוש"ט ולא לענין שבירה וכדבריהם נראה לי מהטעמים שכתבתי ועתה נחזור לראשונות שאמרנו דספיקת רמי בר חמא הוי מדחזינן שהתורה אסרה הכלי משום נותר אע"פ שאז הוא פגום ודמי כאלו לא נבלע כלל ה"ה דאיכא למימר דתלאו באויר תנור דהוא בישול לבד בלא בלוע נמי אסור והנה הא דאסרה התורה נטלפ"ג אינו מוכח לשיטת הרמב"ם בכלי נחושת אלא דוקא בחטאת בכלי חרס מדצותה התורה לשברו לאחר שנעשה נותר ואז טעם לפגם הוא ושפיר סבר הרמב"ם לשיטתו דגם רמב"ח לא מסופק רק בכלי חרס ובחטאת דוקא לענין ישבר דבכלי נחושת לא מוכח דנטלפ"ג אסור דשם צותה התורה לעשות מוש"ט קודם שנעשה נותר בעוד שהוא טעם לשבח ועיין בלחם משנה בפי"ז מהל' מ"א הל' ז' דמטין דברי הרמב"ם לפירש"י דלינת לילה לבד פוגם וא"ש נכון.
ובזה א"ש ליישב ג"כ קושית תוס' דמקשה מאי פריך הש"ס על רב קדירות שבמקדש אמאי ישברו להדרא לכבשונות דהא אי אבישול בלא בלוע קפיד רחמנא א"כ גזה"כ הוא ולא מהני נמי הסיקא ולפי הנ"ל מיושב דהא כל ספיקת רמב"ח הוא דוקא מדאסרה תורה נטלפ"ג ג"כ א"כ תינח למ"ד נטלפ"ג מותר וכן פסקינן אבל למ"ד נטלפ"ג אסור ליכא ספיקא דמהיכי תיתי לנו לומר דהקפידה התורה אף בבישול בלא בלוע והנה תוס' בפסחים כתבו על הא דאמר רב קדירות בפסח ישברו אע"ג דש"ס בע"ז מספקא לרב אי סבר נטלפ"ג מותר או אסור מ"מ ליכא למידק מהכא דסבר אסור משום דיש חילוק בין פוגם בעין לפוגם מחמת ששהה בדופני הכלי וכיון דש"ס קאי הכא לרב שפיר מקשה לרב קדירות במקדש אמאי ישברו דלרב דסבר בכה"ג נטלפ"ג אסור ליכא ספיקא כלל דיאסור נמי בישול בלא בלוע.
ומיושב נמי שפיר מה שמדקדקים אמאי לא פריך מיד על הברייתא דאין לשין וכו' עד שיוסק התנור דמוכח דהיסק מועיל דא"כ קדירות של מקדש אמאי ישברו ואמאי מקשה תחילה על רב ושקיל וטרי על רב ואח"כ מקשה אלא דעל הברייתא לא קשה די"ל דאתיא כהלכתא דנטלפ"ג מותר ולא קשה מקדירות של מקדש אבל עכשיו דמסיק דגם רב סובר דמהני היסק א"כ מקשה שפיר ולשיטתו קדירות של מקדש אמאי ישברו וק"ל.
אבל אי קשיא על הרמב"ם הא קשיא לי איך אפשר לומר דאיבעי דרמי בר חמא דוקא בכ"ח ובחטאת דישבר הא מפשיטותיה דרבא משמע דאף בכלים דאינן צריכין שבירה רק מריקה ושטיפה נמי ספוקי מספקא ליה לרמב"ח דאמר רבא ת"ש אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ופירש"י אלמא אחדא קפיד דהא עירה לתוכה בלוע איכא בישול ליכא ובירושלמי איתא דאף בכלי נחושת צריך בעירה מרוש"ט וכן פסק הרמב"ם ג"כ ואם הא דעירה מיירי בכלי נחושת רישא דמתניתין אחד שבישל בו דהוא בישול בלא בלוע לפי ס"ד דרבא נמי מיירי בכנ"ח ומיניה פשט לרמב"ח משמע דאיבעי דידיה מיירי אף בכלים דצריכין מריקה ושטיפה וקשה על הרמב"ם דכתב דהספק הוא דוקא לענין חטאת דישבר ותמהני שלא קדמוני בזה המפרשים.
ונלפע"ד ליישב בשנדקדק בדברי רש"י דפי' בד"ה ה"ג בתו"כ עירה לתוכו וכו' מדסמיך ישבר אצל בו ולא כתב אם בכ"ח תבושל ישבר ולמידרש אם נבלע בו מ"מ ישבר עכ"ל ולכאורה נראה דארכיב שני פירושים ביחד מתחילה דייק רש"י מדסמיך ישבר אצל בו ומסיים מדלא כתיב אשר תבושל לחוד ומסוף דבריו משמע מדכתיב בו לחוד ילפינן עירה ומתחילת דבריו משמע דהעיקר ילפותא מדסמיך בו אצל ישבר וראיתי בקרבן אהרן שכתב באמת או דילפינן מדלא כתיב תבושל לחוד א"נ מדסמיך בו אצל ישבר משמע מדבריו דשני פירושים הם ורש"י כולל שניהם כנ"ל לומר דבזה פליגו רבא ורמב"ח דרבא סבר דילפינן עירה מבו לחוד וא"כ מוכח ע"כ דדרשינן תבושל לחוד היינו בישול בלא בלוע וגם בו לחוד בלוע בלא בישול דאי צריך בישול ובלוע דוקא קשה מנ"ל עירה דהא דכתיב בו צריך לילפותא אחריתא דהיינו דצריך בישול ובלוע ביחד דאי לא כתיב בו הוי אמרינן ודרשינן מתבושל דלא צריך רק בישול לחוד וע"כ צריך לכתוב בו כדי שנדע דצריך בישול ובלוע דוקא ומנ"ל עירה וע"כ הוכיח רבא מתנא דמתניתין דיליף עירה מבו וא"כ בישול בלא בלוע נמי אסור ודרשינן אשר תבושל לחוד דהיינו בישול בלא בלוע ובו לחוד דהיינו עירה בלא בשול ושפיר פשיט דתלאו באויר התנור נמי צריך שבירה ועל זה אמר רמב"ח דבלוע בלא בישול לא קמיבעי לן דודאי אסור אף דבישול בלא בלוע לא אסור ודרשינן בו על תבושל מ"מ מוכח עירה לתוכו והיינו מדסמיך בו אצל ישבר ולא כתיב אשר בו תבושל וממילא דרשינן תרוייהו דבישול בלא בלוע מותר מדכתיב תבושל בו משמע דצריך שיהיה בישול ובלוע וגם עירה אסור מדכתיב בו אצל ישבר מוכח דעירה ג"כ צריך שבירה אבל יש לספק נמי אי דרשינן תבושל לחודא ובו לחוד וזה היה ספיקת רמב"ח לפי"ז לרבא ילפינן עירוי מדכתיב בו ולרמב"ח מהסמיכות דכתיב בו אצל ישבר והשתא א"ש מה שכתב רש"י שני הפירושים וה"ק מדסמיך ישבר אצל בו היינו לרמב"ח וסיים מדלא כתיב אשר תבושל לחוד היינו לרבא ואף דמפשטות לשון רש"י לא משמע כן מ"מ יש להעמיס בדבריו כך והשתא דאתינן להכי גם על הרמב"ם לא קשה דהקושי' הוא רק אם נאמר כפירש"י דהפשיטות הוא ממתניתין אחד שבישל ואחד שעירה וכי היכי דעירה לחוד בלא בישול אסור כמו כן בישול בלא בלוע נמי אסור אז קשה קושיתי הנ"ל דהא דעירה דמתניתין בשאר כלים דאינן צריכין שבירה אבל השתא אמרינן דרבא לא רצה לפשוט ממתניתין והביא לראיה דתנן במתניתין עירה וקשה מנ"ל עירה וצ"ל דיליף מבו מזה מוכח דהא דכתיב אצל כ"ח בחטאת ואשר תבושל משמע בישול בלא בלוע ושפיר אפשר לומר דספיקת רמי בר חמא הוא דוקא בכ"ח ובחטאת דישבר.
אלא דהקשו על הרמב"ם מהא דרצה לפשוט דתנור של מקדש של מתכות היה דבישול בלא בלוע אסור ומתרץ משום דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ופירש"י משום שמן וקשה דהא לרמב"ם לא תירץ מידי לשיטתו דסובר דלא צריך: שבירה רק בחטאת ובמנחת חוטא לא הוי שמן ועיין בבה"ז ובפלתי ונ"ל דצאן קדשים כתב וכן הסכים עמו השעה"מ בהל' חו"מ בתירוצו דרמב"ם סבר גזה"כ הוא בחטאת דוקא דישבר אף דכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם היינו דלא מהני הגעלה כמו בכלי מתכות דיצא כל הבלוע אלא דנשאר משהו בתוכו ומשו"ה בחטאת אסרה התורה אף משהו וכן בחמץ וביין נסך דאסור במשהו לא מהני הגעלה רק היסק יע"ש ויש לומר הא דהוכיח הרמב"ם לומר כן היינו משום דאמרינן בש"ס ע"ז הא דתנן השפוד ואסכלא מגעילן בחמין בקדשים משום דהיתרא בלע ונקלש האיסור וסגי בהגעלה לחוד וכן כתב הרשב"א ושאר ראשונים דכל היכי דהיתירא בלע כמו בשר בחלב או חמץ בפסח אי מיקרי היתירא בלע סגי בהגעלה גם בדברים שצריכין ליבון ומוכח דגם בדברים שבולעין ע"י אש כמו בשפוד ואסכלא ובאיסור צריך ליבון דוקא משום כבולעו כך פולטו מ"מ כיון דעכ"פ הבלוע יוצא ע"י האור יוצא נמי רוב הבלוע ע"י הגעלה ולא נשאר רק משהו ומסתבר להרמב"ם לומר כן גם בכלי חרס כיון דע"י היסק יוצא הבלוע כולו ע"כ מסתבר ליה דבאמת יוצא ע"י הגעלה נמי רק דנשאר משהו בתוכו ובחטאת אסרה תורה ולא בשאר קדשים וזה לפי האמת דמהני היסק גם בכלי חרס אבל אי גם היסק לא מהני בכ"ח בודאי אינו יוצא כלל ומנ"ל לומר דרוב הבלוע יוצא ולא נשאר רק משהו והא דמהני היסק בכ"ח זה מסיק הש"ס על רב אבל עכשיו לא ידע עוד דמהני היסק דא"כ עדיין קשה ליעבד של חרס וכדפריך הש"ס אח"כ וצריך לאסוקי דאין עושין כלי שרת מחרס ומוכח דאכתי לא ידע דמהני היסק בכ"ח וממילא שפיר משני הש"ס משום דאיכא שירי מנחות דכיון דלא מהני היסק בכ"ח אמרינן דאינו יוצא מידי דופיו כלל וצריך ג"כ שבירה בשאר קדשים ולפי האמת דמהני היסק גם בכ"ח לא קשה על הרמב"ם כדמשני הש"ס משום דאין עושין כלי שרת מחרס ואתי שפיר.
ובזה מיושב נמי הא דהקשו לרמב"ם מאי מקשה על רב דקדירות בפסח ישברו מהברייתא דאין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ולהרמב"ם דלמא גם היסק לא מהני להוציא הבלוע לגמרי ונשאר משהו ובבשר בחלב מותר אבל בקדירות בפסח משום גזירה דאתי למיעבד במינו דהוי במשהו לרב ומשו"ה ישברו ועיין בכ"ס ולדברינו א"ש דהא אי גם היסק לא מהני להוציא הבלוע לגמרי בהו"א זו בודאי אין אנו מוכרחים לומר דנשאר בכ"ח רק משהו ומהיכי תיתי לנו לחדש כן רק לפי האמת דמהני היסק בכ"ח מסתבר דגם ע"י הגעלה יוצא הרוב ונשאר רק משהו אבל אי היסק לא מהני ג"כ בודאי יותר מסתבר לומר דלא יצא הבלוע כלל ונכון.
ובזה עלה בידינו לישב השגת הראב"ד על הרמב"ם מהתוספתא דאמר ר"ש קדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה וכו' כלי חרס אין טעונין אלא שבירה והכ"מ נדחק דמילתא באפי נפשיה הוא ולא קאי אדלעיל יע"ש ולפי דברינו י"ל דר"ש לשיטתו שפיר צריך שבירה בשנקדים דהבה"ז הקשה אמאי לא משני הש"ס מיד דכלי שרת דחרס לא עבדינן ולמה צריך לשנויי משום דאיכא שירי מנחות ובצאן קדשים תירץ משום דאיכא בזה פלוגתא דר"י ור"ש במנחות דף צ"ה ע"ב אי התנור כלי שרת הוא או לא והגמרא רצה לתרץ אף לר"ש דסבר דתנור לאו כלי שרת הוא ומשו"ה משני דאיכי שירי מנחות ולרב דסבר דמהני היסק ע"כ כר"י סבירא ליה דתנור כלי שרת וכלי שרת דחרס לא עבדינן יע"ש ומוכח דלית לנו לומר פלוגתא בזה אי הוי התנור מכלי חרס או לא רק דכ"ע מודו דממתכות הוי וא"כ אי אמרינן דהיסק מהני גם לכ"ח קשה ניעבד של חרס דהיסקו מבפנים ולר"ש ליכא לתרץ דכלי שרת דחרס לא עבדינן דהא לדידיה לא הוי התנור כלי שרת וע"כ צריכין אנו לומר לר"ש דסבר דהיסק לא מהני בכלי חרס כשנויי קמא על רב דברייתא עד שיוסק התנור במתכת איירי וא"כ ל"ש דבאמת לא מהני היסק אף בכ"ח לא מוכרחים אנו לומר דיוצא הבלוע ולא נשאר רק משהו דאדרבה כיון דהיסק ג"כ לא מהני בודאי אינו יוצא מידי דופיו מכל וכל ומשו"ה שפיר קאמר התוספתא לר"ש דכ"ח אין טעונין אלא שבירה ומיושב הרמב"ם על נכון.
ועוד יש לומר ע"ד פלפול דכבר כתבו הראשונים הא דצריך מו"שט וגם שבירה בכ"ח לא משום דאם יבשל אח"כ יהיה נאסר מהבלוע של נותר רק גם בלא בישול אח"כ צריך שבירה ומו"שט משום נותר הבלוע בכלי דהקפידה התורה לבער מהכלי כמו נותר בעין שצריך לבער. והנה כמה הוא שיעור הנותר לבער כבר דברו בזה האחרונים אי צריך כזית דוקא או גם בפחות משיעור החיוב בבל תותירו ולבער ומסתברא כמו האיסור האכילה של נותר הוא בכזית ג"כ האיסור דלא תותירו ולבער הוא כאכילתו ומוכח כן מהא דיליף ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר ואי נותר גם בפחות משיעור כזית א"כ איכא למיפרך מה לנותר שחמור דאף בכ"ש חייב משא"כ חמץ דילפינן שאור דראיי' משאור דאכילה דהוי בכזית וע"כ דגם בנותר הוי בכזית וא"כ לדידן דהשיעור בכזית שפיר י"ל דוקא בחטאת הקפידה התורה לבער אף המשהו בקדירה משא"כ בשאר קדשים אבל לר"ש דסבר דכ"ש למכות וגם שיעור נותר י"ל דצריך לבער בכ"ש דדינו כמו כזית לרבנן וא"כ לר"ש בודאי ליכא לחלק בין חטאת לשאר קדשים דהא לדידיה בכל הקדשים השיעור בכ"ש והבלוע דינו כמו בעין ומשו"ה סבר ר"ש דכל כלי חרס טעון שבירה משא"כ לדידן שפיר י"ל דלא הקפידה התורה רק בחטאת ולא בשאר קדשים ועיין.
והנה הרמב"ם דסבר דלא צריך שבירה רק בכלי חרס ובחטאת דוקא כבר כתב בתוס' יו"ט להביא ראיה לשיטתו ממתניתין כאן ועיין בטהרת הקדש ואני ג"כ הבאתי ראיה לרמב"ם מירושלמי שבת דאמר מנין שאף בכלי נחשת אמרינן דעירוי ככלי ראשון ומביא מברייתא דתו"כ דאף בכלי נחשת צריך מרו"שט בערוי מדכתיב ואם בכל"נ בושלה וקאי בו גם אכלי נחשת ולמה לא מביא ממתניתין דכאן דקתני ואחד שעירה לתוכו רותח צריך מרוש"ט אלא שאתניתין יש לאוקמי באמת בכ"ח ומהני הגעלה כשיטת הרמב"ם ומשו"ה מביא מברייתא דתו"כ דמוכח בפירוש אף בכלי נחושת וראיתי אח"כ שכבר נכתב בפלתי ראיה זו אלא שבארתי יותר דלכאורה י"ל משו"ה לא מביא ממתניתין משום די"ל דמתניתין בכלי עץ ועיין בש"ך סי' ס"ח מ"ש על שיטת רבינו ירוחם דסבר דכל"נ אינו בולע אלא באור מהלך תחתיו דלא קשה עליו כ"כ ממתניתין דכאן דקתני דצריך מריקה ושטיפה וחזינן דבולע די"ל דמתניתין איירי בכלי עץ וא"כ ה"נ י"ל דמשו"ה לא מביא הירושלמי ראיה ממתניתין משום דמתניתין איירי בכלי עץ אלא די"ל שהש"ך כתב שזה דוחק לאוקמי בכלי עץ דוקא א) דסתם כלים של מקדש של מתכת היו ב) דהא סתמא קתני ג) אחד שבישל בו קתני משמע דאיירי בכל הכלים אפי"ה לא הוי ראיה לרמב"ם דרק אז הוא דוחק לאוקמי בכלי עץ אם נוכל לומר דמתניתין בכל הכלים דמהני בהו מריקה ושטיפה איירי אבל אי אמרינן דמשו"ה אין יכול הירושלמי להביא ראיה ממתניתין משום דיש לאוקמי בכ"ח א"כ ה"נ יש לאוקמי בכלי עץ דמה לי כל"ח או כלי עץ כיון דע"כ מתניתין לאו בכל כלים דמהני מרו"ישט איירי וליכא ראיה מירושלמי לרמב"ם אבל אעפ"כ יש לקיים ראיה זו לפי מש"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' מע"ק דכלי אבנים וכלי אדמה מדיחים ועיין בכ"מ דהרמב"ם סובר דלא צריך מרו"שט רק בכל"נ או בכ"ח דאיירי בהו קרא אבל בשאר כלים מהני בחמין לחוד ועיין בשעה"מ בהלכות חו"מ דהא דמדיחין בחמין הגעלה הוא וא"כ בודאי ליכא לאוקמי מתניתין בכלי עץ וכדומה דהא לא צריך מריקה בחמין ולא שטיפה והשתא קשה למה לא מביא הירושלמי ראיה ממתניתין דעירוי בכלי נחשת דהוי ככלי ראשון וכי תימא דממתניתין ליכא ראיה דיש לאוקמי בכלי עץ או כלי אבן וכדומה הא ליכא למימר דתנן מריקה ושטיפה ולהני כלים בהגעלה לחוד נמי סגי וע"כ צ"ל דיש לאוקמי בכלי חרס וא"ש ראיית הרמב"ם ועיין והנני רבך חפץ בהרמת קרנך בכבוד פה פרעסבורג ביומי דניסן תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.