אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה נו

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה נו

תשובה נה

שלום וכ"ט לתלמידי מחותני חביבי הרב המאור חרוץ ובקי בע"פ יפ"ת עדני העצני מו"ה יוסף בער קאהן כ"ץ נ"י מורה כהלכה בע"מ וויען הבירה יע"א,

קבלתי מכתבך ואודות שאלתך אודות הפאבריק שבקשו ממך שרוצים לעשות ציגאריע מפייגען שנקרא פייגענקאפע ועושים אותה מתאנים יבישים וקולין אותן בכלי על האש או בתנור עד שנקלו כ"כ שראוין לכותשן דק דק אם יש למצוא היתר מאחר שמבואר בש"ע סי' תס"ז בהגהת רמ"א סעיף ח' שנוהגין שלא לאכול תאנים יבשים וראיתי שאתה מצדד להקל משום שלכד"א שמאחר שהתאינים, קלין בגחלי אש ואכילתן שלכד"א וכתבת שיש לומר דבחצי שיעור כמו חשש פירורי קמח שיש על התאנים יבשים יש להקל בשלכד"א והנה בענין שלכד"א אי אסור מה"ת אלא שאין לוקין או שמותר לגמרי כבר האריך בו במשנה למלך בה' יסודי תורה ומבאר הכל באריכות דלרמב"ם לפי דברי הה"מ שלכד"א מה"ת אסור ולרוב השיטות רק מדרבנן ומשמעות התוס' מכמה מקומות דאף איסור דרבנן ליתא וכן הוא שיטת הראב"י הובא במרדכי שמותר לגמרי ופטור וגם אינו אסור יע"ש וראיתי במחנה לוי בחדושיו שנספחים לספר המקנה במס' שבועות כתב והעלה דבחצי שיעור שלא כדרך הנאתן יש להקל אבל הוא לא כתב רק להרמב"ם ולשיטת תוס' בע"ז דמשמע דמדאורייתא אסור רק מלקות ליכא שפיר כתב לפי הסברא דחצי שיעור רק משום חזי לאצטרופי אסור א"כ בשלכד"א דלא שייך חזי לאצטרופי להתחייב מלקות א"כ ח"ש ושלכד"א מותר אלא שזה דוקא לשיטת תוס' ורמב"ם דבחצי שיעור יש להקל דאינו מה"ת שלכד"א אבל לדידן להלכתא דשלכ"א רק מדרבנן א"כ גם בח"ש שהוא אסור מה"ת בודאי גם שלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן ורק בדרבנן מצדד בעה"מ שם להקל בשלכד"א אבל בח"ש בודאי אסור ועוד אני אומר לרמב"ם חמץ שאני דאפילו בח"ש אסור מה"ת שלכד"א דהא הרמב"ם כתב בפי" מה' חמץ דמה"ט ח"ש אסור בחמץ משום דכתיב לא יאכל ועיין במשנה למלך שם דלמה לא יליף גם חמץ כמו שאר איסורים מכל חלב והצל"ח וכמה אחרונים גדולים כתבו דאפילו בסוף ימי פסח דלא שייך עוד חזי לאצטרופי כגון דאכל סוף יום שביעי של פסח דליכא עוד זמן לאכול כזית אפילו הכי בחמץ אסור משום לא יאכל וא"כ כיון דלא צריכין לטעמא דחזי לאצטרופי בחמץ בפסח אף שלכד"א אסור בחצי זית חמץ מה"ת לשיטת הרמב"ם דכל שלכד"א אסור מה"ת וכאשר הוא שיטת תוס' כן בע"ז דף י"ב ע"ב בד"ה בורד והדס יע"ש ועוד י"ל דחמץ שאני דחמור כמו שהעלה השעה"מ שם דצ"ל לתוס' דמשמע מדבריהם דאפילו איסור דרבנן ליכא א"כ האיך תנן ולא יסיק בו תנור וכיריים דהא שלכד"א הוא להנות מחמץ בשעת שריפה וע"כ דחומרא דחמץ שאני דהחמירו אפילו שלכד"א א"כ גם בדרבנן יש להחמיר וכ"ש בח"ש ויש לכאורה להביא ראיה דאי בח"ש מותר שלכד"א א"כ אמאי לא יסיק בו תנור וכיריים דמשמע דאסור להנות כלל מחמץ והא יכול לשרפו פחות מכשיעור ולהנות בו אלא ודאי דגם ח"ש נמי אסור בשלכד"א אלא דיש לדחות לפי מה שכתבו תוס' פסחים דף כ"ח ע"ב בד"ה ר"ש למה שורפין בשש לר"ש יסיקנו עד הלילה מעט מעט תחת תבשילו ותירצו דגזרינן שמא יאכלנו וכן לר"י הגלילי דשרי חמץ להסיקו תחת תבשילו היינו הכל ביחד אבל מעט מעט לא שמא יאכלנו דמסתמא אית ליה אור לארבעה עשר בודקין יע"ש וא"כ מה"ט אסור לשרפו ג"כ פחות מכשיעור משום שמא יאכלנו וצריך לשרוף הכל בבת אחת ועיין.

ועוד י"ל דחמץ שאני דהנה רבא אמר דף כ"א דחרכה קודם זמנו מותר בהנאה אחר זמנו וכתבו בתוס' דהיינו דוקא בשנפסל מלאכול לכלב דבענין אחר לא הוי שרי דומיא דפת שעיפשה שצריך לבער בשנפסלה מלאכול לאדם דוקא וראוי עוד לכלב וכן מבואר בש"ע סי' תמ"ב סעיף ט' ואע"ג דבשאר איסורין כל שאינו ראוי למאכל אדם מותר שאני חמץ משום דראי לחמע בו עיסות אחרות ובפרמ"ג בפתיחה כוללת לה' פסח מתמה כיון דחמץ בפסח אסור אף שנפסל מאוכל אדם א"כ למה לא אמר אביי הכל מודים שלוקין שלכד"א גם על חמץ בפסח וגם הרמב"ם בה' מאכלות אסורות לא אמר חוץ רק בב"ח וכלאי כרם והא גם חמץ בפסח בנפסל מאוכל אדם שלכד"א הוא וכתב די"ל דנהי דלא חזי לאכילה ונשתנה חמץ מכל שאר איסורין מ"מ יש לומר דרך אכילה עכ"פ בעינן כמו גיד הנשה למ"ד עץ הוא מ"מ אם עירב בו דבר מר אינו לוקה דאכילה כתיב ביה יע"ש.

וראיתי דבר נכון בספר מקור חיים בסי' תמ"ב שכתב דמה"ט שלא כדרך הנאתן אסור בחמץ בפסח אף מה"ת משום עשה דתשביתו לפי מה שכתב תוס' בפסחים כ"ח דמה"ט לר"ש חמץ בפסח אסור באכילה לאחר שש מה"ת אע"ג דמותר בהנאה משום דתשביתו משמע שלא כדרך אכילה דוקא וכיון דאיסור אכילה מתשביתו נפקא דלא כתיב ביה אכילה ודאי אסור אפילו שלא כדרך אכילתו כמו בב"ח וכלאי כרם ומשום דתשביתו רק עשה משו"ה לא לקי עליה ומה"ט לא יכול אביי לומר הכל מודים בחמץ בפסח משום דאין לוקין עליו יע"ש אבל מדברי הרמב"ם בפ' ה' מהל' יסודי תורה ה' ח' משמע מדבריו דאף בחמץ בפסח אף עירב בו דבר מר מותר לשתותו להתרפאות בו יע"ש ואף דלשיטת הרמב"ם גם שלא כדרך הנאתן אסור מה"ת לשיטת הרמב"ם, ואפי"ה מותר להתרפאות בו לפי הבנת המ"מ ברמב"ם מ"מ מה דאסור מעשה דתשביתו בודאי אסור להתרפאות בו ועיין במשנה למלך שמתמה מאד אמאי יהיה שרי להתרפאות באין סכנה בדבר שיש איסור מה"ת אף דלא הוי איסור עשה רק כמו ח"ש מ"מ לא מצינו שיהיה מותר להתרפאות בחצי שיעור אבל מ"מ היכי דעשה מפורש דעדיף מח"ש כמו שכתב תוס' בשבועות ג"כ אע"ג דאמרינן דשבועה חל על ח"ש מ"מ בעשה אינו חל כן הוא לשיטת הה"מ אע"ג דמתרפאין באיסור דאורייתא מ"מ בעשה בודאי אסור להתרפאות ומוכח דרמב"ם סבר דגם בחמץ בפסח שלכד"א אינו איסור עשה ולא חמור משאר איסורין ואגב אומר דתמוה לי מה שמתמה שם במקור חיים על הר"ן שהקשה כיון דפת שעיפשה שאינו ראוי לגר אסור מה"ת א"כ גם נותן טעם לפגם יהיה אסור בחמץ וכתב דהא טעם כעיקר ילפינן ממשרת ושאר איסורין קו"ח ממשרת א"כ דיו לבוא מן הדין להיות כנדון וכיון דבנזיר גופא נותן טעם לפגם מותר משו"ה גם בשאר איסורין מותר משום דיו לבוא מן הדין יע"ש ובמח"כ הר"ן לשיטתו אזיל שכתב בע"ז בסוגיא דנו"ט הא דילפינן נוטלפ"ג מסרוח בעין היינו דאמרינן כמו נבילה בעינא אם אין הנאה באכילתה מותר ה"ה הטעם שהוא לפגם אין לו הנאה ממנו ויותר היה רוצה שלא יהיה מעורב בתבשיל כלל ומטעם זה כתב דאם הוסיף במידתו הרי יש לו שום הנאה ובאמת אסור דשוב אינו דומה לנבילה ואינו ראוי לגר ואסור יע"ש והרשב"א באמת כתב סברא זו כיון דנתבטל ברוב ולא אסור רק משום טע"כ טעם משובח דוקא ואפילו הגדיל מידתו מותר אבל הר"ן דלית ליה סברת הרשב"א ובהגדיל מידתו אף בטעם אסור אף שהוא לפגם א"כ בחמץ שאסור בעין לפגם מכ"ש שיאסור טעם לפגם ומשו"ה צריך הר"ן לתרץ דשאני חמץ בעין משום דראוי לחמע בו עיסות אחרת.

אבל שבתי וראיתי כעת דקושי' המקור חיים א"ש גם להר"ן דהא להר"ן לסברתו באמת גם במשרת היה לנו לאסור טעם לפגם דהא לא ניחא ליה בסברת הרשב"א דטעם לפגם איני טעם דנהי דסברה אמתית ויש לומר כן מ"מ איך נילף זה מנבילה שאינו ראוי לגר דביה מיירי קרא ומשו"ה מחדש בהגדיל מידתו באמת אסור ולפי"ז גם במשרת אסור בהגדיל מידתו אבל כיון דעכ"פ במשרת בלא הגדיל מידתו נטלפ"ג מותר שפיר הקשה מקור חיים כיון דבמשרת כן הוא וכל טע"כ ילפינן ממשרת אמרינן דיו לבוא מן הדין להיות כנדון דאף בחמץ בפסח אע"ג דבעין אסור מ"מ א"א לאסור הטעם בלא הגדיל מידתו כיון דלא ניחא ליה אע"ג דבעין התורה אסרה אף בלא ניחא מ"מ בטעם חמץ א"א לאסור בלא ניחא כיון דעיקר טע"כ ממשרת ילפינן.

בהא נחתינן דעכ"פ יש חומרא בחמץ לענין שלכד"א יותר משאר איסורים ועוד י"ל לפי מה שכבר העיר בצל"ח בסוגיא דשלכד"א די"ל דשלכד"א הוא היינו כמו שהאיסור הוא עתה לפנינו צריך שיהנה כדרך הנאתן כמו אכל חלב חי שיכול לאכלו מבושל וכן במניח חלב חי על מכתו שיכול למשוח בו עורות אבל משקין היוצאין או עירב דבר מר או שהסריח אם נהנה כדרך הנאתן כאשר הוא עתה אסור אף דמעיקרא לא לכך היה עומד והא דפטור באוכל שהבאיש או עירב דבר מר היינו משום דכאשר הוא עתה אינו עומד לאכילה עוד אבל אם נהנה כדרך הנאה שעומד עתה חייב ע"ש וביותר באריכות שם דף כ"ד ע"א בד"ה ומה מעשר הקל אריכות יותר ויש להאריך בדבר זה וא"כ באותו ציגאריע שנעשה מן התאנים לאחר שנקלו ואינו כדרך הנאתן באכילה ממש מ"מ עומדים עכשיו לעשות מהם ציגאריע ולטחנו ובשביל כך נקלו על האש ודרך הנאתן כך הוא ואסור ולאחר שהארכתי שאין לצדד להקל בשביל שלכד"א נעמוד על המחקור בעיקר איסורין של פירות יבשים עיין בטו"ז שכתב בתאנים יש חשש שמפזרים עליו קמח היינו משום דגם מטבעו יש מראה לובן על התאנים כי המתיקות היוצא מתאנים נעשה לבן ומשום זה יש חשש שמפזרים ג"כ עליו קמח כדי שיהיה נראה יותר לובן ומתוקים ובמג"א משום דמיבשים בתנור שאופין בו לחם ויקבלם טעם ועיין בנוב"י תנינא סימן ע"א משום שרגילות לפזר בתחתית הלחם קמח הרבה ואולי נשאר מהם בעין בתנור ועל התאנים ובשערי תשובה שם מצדד להקל משום די"ל דהקמח מעט בעין מקלי קלי ליה חום התנור ונעשה אפר ועכ"פ חרוך מאד עד שלא נשאר בו טעם בעת שנותנין בתנור יעיין שם וא"כ אם רוצים לעשות מתאנים אלו ציגאריע שצריכין לקלותן בכלי על גחלים ממש בודאי יש לתלות שפרורי קמח נקלו לגמרי עד שיופסל ג"כ מאכילת כלב ובחרכו קודם זמנו מותר אבל אי אמרינן הטעם משום דהתאנים קבלו טעם מהתנור שאופין בו הלחם לא מהני כמובן וגם יש לחוש שמא לא נקלה יפה באור עד שאינו ראוי לכלב ועיין בפרמ"ג סי' תס"ז במשבצות בשאלה אם יש ליקח מעכו"ם קאפפע שקולין קאפפע בכלי שנקרא ברעננער ומצדד שם להחמיר שמא לא נקלה החטים לפעמים בתוכו יפה ולא מקרי לח בלח וחוזר וניער בפסח גם הציגאריע לא מקרי לח בלח אף לאחר שטוחנין אותן ואף שבפרורי קמח שנדבקו בתאנים אין לחוש כ"כ שמא לא נקלו יפה כמו בחטים ושעורים שחקר הפרמ"ג שם מ"מ כבר כתבתי אי מיבשים אותן בתנור ובולעים מחמץ לא מהני כל זאת ומאחר שנוהגים איסור בכל מקומות בפירות יבשים לא נראה לי להתיר לעשות מהם ציגאריע לצורך פסח ויש לחוש שנפיק מיניה חורבא ג"כ ויזלזלו באיסור זה ועיין בנוב"י תנינא שם שכמה זהיר להקל אף בפירות יבשים שידוע שנעשים בצינה ואין להתיר רק בתאנים שמשמרים מעיקרא לשם פסח וכן במקומנו פה אין להם ציגאריע רק מה שנעשה מציגאריע וואורצעל ועיין בתשובה מאהבה או"ח קצ"ה שגם בשרשי ציגאריע לא מתיר אם לא נשמרו מתחילה לשם פסח משום החשש ג"כ שמיבשין בתנור טרם ששורפין שטוחנים אות ברחיים וכ"ש דאין להתיר כלל בתאנים יבשים ושומר נפשו ירחק ואין להקל אם לא שנשמרו מתחילה קודם שנתיבשו לשם פסח והמדקדקים וכן בביתי אין לוקחים ציגאריע כלל כל ימי פסח ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים הכ"ד רבך החפץ בהרמת קרנך בכבוד פה פ"ב חודש ניסן תרמ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מדראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה