אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה נא

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה נא

תשובה נ

שלום וברכה לתלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק מוכתר במעלות ומדעות הקצין כש"ת מו"ה אברהם פראנק שי' בעיר פעסט יע"א.

קבלתי מכתבך עם מעות כסף קדשים ובקרוב יקוים מצות שילוח לתמן וגדול העושה ומעשה וראיתי מעט צרי ששדר לן ועמדת על דברי תפארת ישראל במשניות בפ' ב' דכלאים מ"א כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט ומפלפל שם למה לא יהיה אסור למעט או להוסיף משום אין מבטלין איסור לכתחילה ורצית לחלק דאינו דומה למבטל איסור דאף אם יוסיף עד אלף מ"מ איסור בתוכו רק שנתבטל משא"כ כלאים דכל אחד היתר רק דהאיסור בא אם נזרע רובע בסאה משא"כ אם ממעט או מוסף עד שאינו רובע אינו נעשה כלאים כלל וחזר להיות היתר כך הבנתי מקצורי דבריך].

והנה משניות עם הפירוש הזה אינו בביתי אבל תמה אני עליך על מה שעמדת תמיהתך על התפארת ישראל הלא הקושי' מקשה בירושלמי שם לא כן אמר ר' אבהו בשם ר"י כל האיסורים שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה וכה את מרבה לבטל מפני מראית עין והובא ג"כ בתוס' יו"ט שם וכונת הירושלמי בתירוצו כיון שאין באמת איסור תורה אף ברובע קב ומותר לזרוע כיון דלא היה מערב לכתחילה כדי לזרוע ולא מכוין לזריעת כלאים משא"כ אם מערב לכתחילה אז אפילו חטה אחת לא בטל אם מערב כדי לזרוע כלאים כמבואר בירושלמי ועיין בכ"מ בפ"ב מהל' כלאים ה"א ואם לא היה מפני מראית עין לחוד שפיר מקשה בירושלמי כיון דאסור לזרוע בא' מכ"ד בסאה האיך יכולין למעט כדי לזרוע אח"כ אבל יען כי בלא"ה רק מפני מראית עין כיון דלא נתכוין לזרוע כלאים ולא ניחא ליה בתערובות השאר כלל רק מראית עין הוא שיאמרו שזרע כלאים ע"כ יכול למעט דיותר מכ"ד ליכא מראית עין ומתחילת דברי הירושלמי שכתב תמן איסור תורה משמע דבאיסור דרבנן מותר לבטל או עכ"פ להוסיף באיסור דר"י איירי בריבה עליהן במזיד וכשיטת המחבר סי' צ"ט דבדרבנן מותר להוסיף ואח"כ קאמר כה את מרבה לבטל מראית עין משמע דוקא משום דהוא רק מראית עין בעלמא דקיל מותר להוסיף אבל איסור דרבנן לא ודיוקים סתרי אהדדי לכאורה וצ"ע. ותמיהתך דאם ימעט או יוסיף מעיקרא לא יהיה איסור כלל כמו כן יש לחקור בבשר בחלב דנמי שניהם היתר ורק ע"י בישול אסור וכתב הרא"ש הא דבגד שאבד בו כלאים לא בטל כמ"ש תוס' משום דכיון שניהם היתר וע"י תערובתן נאסר לא שייך ביטול ובב"ח אע"ג דנאסר נמי ע"י חיבורן ואפ"ה בטל המתיק הרא"ש והובא ג"כ בט"ז רצ"ט דשאני התם דדרך בשול אסרה תורה ולא מקרי בב"ח בלא נתינת טעם ושניהם היתר אם אין בנו"ט א"כ נמי יהיה מותר לבטל לכתחילה בשר בחלב ביותר מששים דהא ליכא נותן טעם ולא היה למפרע איסור כלל וזה דומה ממש לביטול כלאים אם ממעט שיהיה פחות מרובע הקב או מוסיף דאז נשארו שניהם היתר והא דכלאי זרעים בטל בפחות מרובע ומאי שנא מכלאי בגדים כתב הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט הטעם מסתברא משום דלא אפשר דאי אפשר שלא יצא פרידא אחת ממין אחר ותאסר את הכל ולא ניתנה תורה למלאכי שרת והלכך כל שנתערב בטל ומותר לזרוע לכתחילה ואינו אסור משום כלאים ולפיכך דוקא שנתערב אבל לערב לכתחילה אפילו חטה אחת אסור כדאתמר בירושלמי מה אנן קיימין אם במתכוין אפילו חטה אחת אסור אבל כלאי בגדים אין מין אחר מתערב בו אלא במקרה לעתים רחוקות לפיכך לא ניתן להתבטל יע"ש וכונתו משום דלא אסור אם כבר נתערב רק משום מראית עין דהא דאמר ר' יוסי שיבור לא אמר אלא בשמין אחר ניכר בו ולא שייך ביטול כלל וע"כ רק משום דהוי כמחזי כזורע או מקיים כלאים אם כבר נזרע וכן הוא בש"ס ב"ב צ"ד דאין צריך למעט רק משום דמחזי ככלאים ועיין בתוס' יו"ט שם שהקשה ג"כ מהא דלא שייך ביטול בשניכר ומתרץ ג"כ משום דלא אסרו רק משום מראית עין ולא ראה במח"כ דברי הרשב"א בתשובה שם ובב"ח דמהני ביטול ע"כ כמ"ש הרא"ש דכל זמן שלא נתן טעם אינו משום ביטול דלא שייך ביטול כמו בכלאי בגדים אלא משום דאיסור אינו מתחיל אלא בנ"ט א"כ גם בבשר בחלב צ"ע למה יהיה אסור לבטל ביותר בנ"ט דהא ליכא איסור כלל ובאמת מדברי רמ"א בסי' צ"ט שכתב כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' מותר ליתן המים לבשר כיון שנתבטל החלב והוא משו"ת צמח צדק משמע דלכתחילה אפילו לבטל חלב בתוך מים אסור ליתן אח"כ לבשר וכ"ש לבטל חלב בבשר ועיין ברמב"ם בפט"ו מה' מ"א הל' ט"ז ובלחם משנה שהרגיש בחילוק זה בין בב"ח ושאר איסורים.

וראיתי אח"כ בשו"ת ר"ע איגר ז"ל סי' ר"ז שעמד על חקירה זו וכתב מלתא בטעמא לפי מה דמבואר בסוגיא דטיפת חלב דפרכינן מכזית בשר שנפל ליורה חלב אמאי מותר חלב נבילה היינו משום דהחלב נכנס לבשר נפרד משאר חלב ומקבלת טעם בשר ונאסר החלב והוי מב"מ לרב א"כ לדידן אף דמב"מ בטל מ"מ הוי ביטול איסור חלב לכתחילה דהא הבשר והחלב שנכנס בבשר קבלו טעם ונאסר עכ"פ החלב בתוך הבשר וממילא שייך ביטול איסור יע"ש וצ"ל דמה"ט אסרו אף לבטל חלב במים לבשל אח"כ בבשר אע"ג דלא שייך זה מ"מ אסרו כיון דשייך עכ"פ בבישול בשר בחלב או משום דלא פלוג דשאר איסורים גזרו ג"כ משום בב"ח דמחזי כמבטל איסור ובקונטרס אבא מאוה"ג ראיתי די"ל אי הטעם משום גנאי לבטל ולאכול איסור כמ"ש הרשב"א בסוגי' דזרוע בשלה דגנאי הוא לבטל איסור א"כ בב"ח בליכא טעמא דלא חל עליו שם איסור כלל י"ל דמותר משא"כ להטעם משום דיש לחוש שמא יבטל פחות משיעור ביטול ויאכל איסור כמו שמשמע מרשב"א דמשו"ה בקדירה שדרכו להשתמש בשפוע מותר לבשל משום דא"א לבוא לידי נתינת טעם ועיין בפרישה בסי' קכ"ב די"ל דטעמא דרשב"א משום דכל הטעם דאין מבטלין איסור הוא משום גזירה דלמא יבטל בדבר מועט או דבלא"ה לא שייך בקדירה משום מבטל איסור דאינו מכוין לבטל רק אסור לבשל בקדירה משום דלמא יבשל דבר מועט משא"כ בדרכו להשתמש בשפע וכתב שם דנראה מדברי הרשב"א בת"ה הארוך דזה עיקר הטעם דאין מבטלין איסור שמא יבוא בדבר מועט לידי נתינת טעם יע"ש ולהאי טעמא גם בב"ח אסור לבטל ואפילו חלב במים לערב אח"כ בבשר כדברי הגה' ברמ"א ועיין במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה שהביא דברי הצ"צ ובט"ז שם ס"ק ה' מתיר להתערב ולהוסיף קודם פסח משום דעדיין היתר ובדג"מ מחלק בין חמץ דשמו עליו אסור לבטל אבל חולק על הצ"צ משום דעדיין הכל היתר וכמו דאמרינן בסכך פסולה דמותר להתערב בסכך כשר כמובא באו"ח סי' תרכ"ו וכבר האריך בתשובת זקני ר"ע איגר ז"ל לחלק דאף אי אמרינן דחמץ קודם פסח מותר היינו משום דלא שייך איסור כלל קודם פסח וכמו שיכול לאוכלו בתערובת כן יכול לאכלו בעין ועכשיו קודם פסח האיסור לא שייך עוד משא"כ חלב במים דגם עכשיו אסור לאכול החלב עם בשר והוא רוצה לאכול חלב ובשר ע"י תערובות מים שפיר מקרי מבטל איסור והארכתי במק"א בזה ומה"ט גם לערב סכך פסול מותר דלא שייך האיסור כלל קודם זמנו משא"כ בחלב דשם איסור עליו לאכלו עם בשר וגרע עוד מחמץ דבחלב בודאי שם איסור עליו לאכלו עם בשר ונ"ל ראיה ברורה לזה מדברי הירושלמי שהבאתי שמקשה לא כן אמר ר"י כל איסורין שריבה עליהן במזיד אסור ומאי קושי' דהא בשעה שמבטלו עדיין היתר הוא רק לזרוע אח"כ התערובות איסור אבל בשעה שבטלו בתלוש אין שום איסור והוי דומיא דחלב במים דאין איסור רק לאחר שיתנו לבשר משא"כ במוסיף על איסור דמיד מבטל איסור ובש"ס ירושלמי שם אית תניי תנא שנפל לתוכה ואנן תנינן שיש בה ואמר אח"כ מאי כדין מאן דאמר שיש בה בתלוש מ"ד שנפל לתוכה במחובר וא"כ למ"ד במחובר שכבר נצמח הכלאים והוא' בא למעט שפיר מקשה הירושלמי ודומה לשאר איסורין ממש משא"כ בתלוש דליכא עוד איסור כלל להתערב תבואה בתלוש ועדיין היתר ודוחק לומר דקושי' הירושלמי אזיל למ"ד בנפל במחובר דוקא ועוד דקודם זה אמר בירושלמי באיזה צד הוא ממעט או פוחת מרובע או מוסיף על הסאה ומקשה לא כן אמר ר"י כל איסורין שריבה עליהן.

והנה תקנתא דממעט או מוסיף הוא דוקא בתלוש דליכא עוד מראית עין בפחות מכ"ד משא"כ בשכבר נזרע ומחזי כאלו זרע כלאים וצריך לבטלו משום חשדא א"כ תינח ממעט אבל להוסיף לא מהני דהא התבואה כבר נצמח ועד שיצמח מה שזרע והוסיף איכא חשדא שמקיים כלאים ועיין בש"ע יו"ד רצ"ט דבסעיף ה' בזרע שנתערב בזרע אחר נקט התקנה למעט או להוסיף ובסעיף ח' בזרע שכבר נצמח לא קאמר רק תקנתא דממעט ואע"ג דאפשר להביא ממקום אחר ממה שכבר נצמח ולתוסיף ממין האחר ולהשרישו במקום זה גם זה ניכר ועוד דצריך למעט מיד דעד שיביא ממק"א איכא גם כן חשדא וכיון דאפשר למעט מיד לא יוסיף וכיון דירושלמי קאמר דימעט או יוסיף וזה למ"ד דנתערב בתלוש דוקא ועל זה מקשה מיד לא כן אמר ר"י בודאי דוחק לומר דקושית הירושלמי הוא למ"ד שנפל לתוכו שתני בירושלמי מיד על המתניתין ולא על מה דסמוך ליה ומוכח מזה ראיה ברורה לדברי הרמ"א שאסור לבטל חלב במים כדי לאכלו עם בשר ומה"ט גם למעט ולבטל בתלוש היה אסור לזרוע אח"כ אם לא שמשום מראית עין כל האיסור ומותר לבטל ועיין.

והנה בירושלמי דתרומות פרק ה' שהביא הא דר"י הקשה ולא מתניתין הוא שוגג מותר מזיד אסור ומשני מתניתא בתרומה אנא מימר לך אפילו שאר כל הדברים ועיין בפרמ"ג בש"ד סק"ט שמפרש וקוצר דבריו דה"א תרומה שאין בנו"ט קמ"ל ש"א אפילו הכי בדיעבד מותר יע"ש.

ולדידי נראה דהרבותא הוא בין לענין שוגג ובין לענין מזיד דהו"א דהא דקנסו במזיד אע"ג דהוא לא רוצה לאכול האיסור רק רוצה לתקן ההיתר שנאסר לו והוא בא רק להוסיף להציל הפסדו זה דוקא בתרומה כיון דאין אסור לכל ויכול ליתנו לכהן אין לו הפסד כ"כ משו"ה קנסו במזיד ועיין בסוגיא דהשא"נ גיטין נ"ג דעשה ג"כ צריכותא בין מטמא ובין מדמע משא"כ בשאר איסורים דאסור ולא חזי כלל הו"א דלא קנסו למזיד משום הפסד היתר שלו קמ"ל ר"י דאף בשאר איסורים במזיד אסור וכן י"ל לענין שוגג דהא מתניתין סבר כר"י דלא קנסו שוגג אטו מזיד ובגיטין שם מקשה מהברייתא דנפלו ונתפצעו דגזר ר"י אף בדרבנן שוגג אטו מזיד אע"ג דלא הוי רק דרבנן ומתרץ דטעמא דר"י משום דאתי לאיערומי ומתניתין דתרומות כר"י ור"ש דלא גזרו שוגג אטו מזיד והו"א דוקא בתרומה כיון דיכול ליתנו לכהן ולא הוי רק הפסד מועט לא חיישינן שיעשה איסור ואתי לאיערומי בשביל הפסד מועט משא"כ בביטול איסור דמפסיד ליה ההיתר לגמרי חיישינן דאתי לאיערומי וקנסינן שוגג אטו מזיד קמ"ל ר' יוחנן דאף מבשאר איסורין כן הוא דלא קנסינן שוגג אטו מזיד וא"ש.

ומצאתי וראיתי באבני מלואים בתשובותיו בסוף הספר שהעלה שם על הקושי' פרשת דרכים בסוגיא דמאכילין קל קל ויצא לחדש בתרומה לכ"ע אסור לבטל בחולין מדאורייתא דכתיב משמרת תרומתי ואי מערב תרומה בחולין כאלו מטמא התרומה ומאבדו בידים כיון דנעשה חולין ובהג"ה שם הוסיף דבזה א"ש הא דתירץ הירושלמי דממתניתין הו"א דוקא תרומה משום שמירת תרומה ובודאי אסור לבטל מדאו' קמ"ל ר"י אף בשאר איסורין כן והוא דבר נכון לכאורה אלא דנראה לי היפך מירושלמי דאינו דומה למטמא או מפסיד כמו שפקפק שם בהג"ה ג"כ דהא ודאי אי אמרינן דתרומה אסור לבטל בחולין משום משמרת תרומותי אז גם כהן אסור לבטלו משא"כ אי בתרומה הוא ג"כ כמו בשאר ביטול איסור שלא יהנה מהאיסור אז לכהן שרי ביטול תרומה דהא אצלו היתר גמור הוא והנה בירושלמי אמרו שם על המתניתין תני אף טוחן הוא בתחילה ומתיר מתניתין דרבי יוסי דר"י אמר אף מתכוין לילקוט בא' ומאתים אמר ר' זעירא שכן דרך הכהנים להיות טוחנן מדומע בבתיהן מה נפיק מבניהון כלאי הכרם על דעתיה דר"י טוחן ומתיר על דעתיהן דרבנן אינו טוחן ומתיר יע"ש ואי אמרינן כדברי האבני מלואים דשאני תרומה משום משמרת תרומותי א"כ אף הכהן לא יכול לכתחילה לטוחנו ולבטל התרומה וי"ל כיון דכבר הוא מדומע ונתבטל ברוב אלא שבא להוסיף משום שצריך ק"א לא שייך עוד משמרת תרומותי ומשו"ה יכולין הכהנים לטחון המדומע אבל לערב תרומה לכתחילה ולהוציאה ע"י ביטול לחולין בודאי אסור מ"מ א"ש פירש הג"ה דשאני תרומה כיון דעכ"פ לכתחילה אסור לבטל מה"ת משום משמרת תרומותי גם להוסיף אסרו חכמים משום ביטול איסור משא"כ בשאר איסורין ועיין.

והך דאמר הירושלמי דר' יוסי לשיטתו דמתיר אף ללקוט לכתחילה נטיעה של ערלה וכ"כ ולפי ש"ס דילן דקאמר דטעמא דר"י משום דחזקה דאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת א"כ אינו דומה לתרומה וכי לירושלמי מתיר ר"י לבטל לכתחילה אלא דירושלמי בפ"א דערלה קאמר מ"ט דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים וגם שם קאמר דמתניתין דתרומה שאסטחנו והותירו וחולין יפות משל תרומה מותר אתיא כר"י דכלאים ולפי טעם דירושלמי משום דדרך בני אדם להיות מידל בגפנים ולא מקרי מכוין לבטל א"כ מה"ט גם בתרומה מותר דלא מכוין לבטל התרומה רק לטחון אותה כמו שמותר לטחון חטים שהתליעו משום דאינו מכוין לבטל וכן להתיר דבש שנפלו בו נמלים כמבואר בש"ע פ"ד.

והריב"ש בתשובה הובא בפר"ח סי' ס"ד כתב ראיה מהגעלה דבאינו מתכוין לבטל מותר דאל"כ האיך צותה תורה להגעיל כלים דהא מבטל האיסור הבלוע בכלי ובריב"ש כתב דהמים נאסרים וחוזרים ואוסרים הכלים וע"כ דבאינו מתכוין לבטל מותר ובפר"ח הוכיח מדברי הריב"ש דסבר דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא דאורייתא ואפילו בדיעבד אסור דלא כראב"ד שהובא בר"ן ורשב"א בזרוע בשלה דלכתחילה אסור מה"ת אבל בדיעבד מותר ובפר"ח הקשה על הריב"ש מאי מייתי ראיה מהגעלה דגלי קרא דמהני ויפה אשר תירץ ודיבר הכנפי יונה כיון דבכל מקום אסור מנ"ל לומר דגע"נ חידוש הוא בזה ביותר יש לנו לומר כיון דגילתה התורה דמהני הגעלה בודאי הטעם משום דאינו מתכוין וגם בשאר איסורים מותר מלומר דהתיר תורה בהגעלה מה שבשאר איסורים אסור יע"ש.

אלא דתמוה לי אמאי לא הקשה הפר"ח להריב"ש דאף בדיעבד אסור א"כ קשה אמאי לא אמר זה היתר הבא מכלל איסור לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה ותוס' מתרץ משום דזה היתר משמע מכלל דבר האסור באכילה ולריב"ש אם ביטל באמת אסור באכילה בדיעבד וצ"ע ועוד רגע אדבר במה שראיתי שמתמה בפמ"ג על הכנה"ג בהגהות הטור דאם משנה האיסור מכמות שהיה מותר לבטל והוא מדברי תוי"ט פ"ד דתרומות משנה ח' דמשום הכי תאנים שחורות מעלות את הלבנות שאם רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד אע"ג דאין מבטלין לכתחילה כיון דאינו מוסיף רק משנה האיסור מכמות שהיה מותר לבטל לכתחילה ומתמה דהא בנפלו ונתפצעו לכ"ע במזיד אסור אע"ג דלא מוסיף רק משנה האיסור ומרסקו.

ונ"ל דיש לחלק דוקא שם קודם שנתפצעו דהוי דבר רשות שלא בטל אפילו באלף ולא התחיל עוד הביטול כלל קודם שנתפצעו משא"כ בתאנים דאיירי שנפל בתוך חמשים שחורות וחמשים לבנות דכבר התחיל הביטול בחמשים השחורות אלא משום דאידך לבינות א"א לבטל בתוך מאה דהא הלבנות ניכרים בזה שפיר אמרינן כיון דלא צריך להוסיף רק לשנות האיסור לא מחזי כביטול כ"כ דהא נתערב בתוך ק' והתחיל הביטול ומדברי כנה"ג משמע דאף אם כל הביטול תליא בריסק האיסור נמי יכול לרסק כיון דלא צריך להוסיף והפמ"ג כתב דהא דלא פסקינן כר"י והלכה כר"ע ור"א דאוסרין ומזה אין קושי' כ"כ די"ל הא דאוסרין היינו משום דסברו דלא אמרינן שיתבטל גם בעודן הלבנות ניכרים הואיל דאפשר לרסקן אבל אם רסקן י"ל באמת דמותר ואין קונסין משום מבטל איסור משום דאינו מוסיף אלא משנה האיסור כמות שהיה אבל מהא דנתפצעו יש ראיה דכה"ג אסור ולא צריכין לומר כמשמע מדברי פרמ"ג דאתיא הברייתא כר"א ור"ע אבל לר"י גם בנתפצעו מותר אלא בנתפצעו לכ"ע אסור לפי החלוק שכתבתי אבל כה"ג כדינו דמתניתין י"ל בדיעבד אם ריסק כדי שיבטל מותר בלא צריך להוסיף ור"ע ור"א לא חולקין רק דלא אמרינן הואיל שיכול לרסק ומפני שידעתי כי חביבין עליך דברינו מעת שיצקת מים על ידינו אמרתי לעשות לך נחת רוח בדברי תורה כי הוא חיינו ואורך ימינו ויגמור ה' כל טוב בעדינו וישלח כולנו מהרה משיח רוח אפינו ונזכה לעלות ולראות עיר קדשנו כחפץ רבך חפץ בהצלחתך והרמת קרנך בתורה ועושר פה פ"ב תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה