אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה מו

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה מו

תשובה מה

שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג ומופלא בע"פ וכו' מו"ה משה ליב ענגעל נ"י רב דק"ק סאסין יע"א.

מכתבו קבלתי בעת שטרידנא טובא ולא יכולתי לעיין בדבריו רק בין הפרקים בעיון מעט אודות הסוחרים בעירו שקונים חמאה מבושלת לאכלה וגם לסחורה ואמרו כי עכשיו דרכן של הסוחרים והאומנים המבשלים חמאה לערב ג"כ שומן חזיר עד שאינו ניכר ודרכן בכך ורק באיזהו מקומות לא נהגו כן.

הנה דין זה מפורש יוצא בש"ע סי' קי"ד שבכל דבר שיש חשש שמא ערבו בו דבר אסור אסור לקנות וחשינן נמי שמא אין ס' לבטלו ואפילו אם הדבר שעירב ביוקר מ"מ היכא שמשביח הדבר ע"י האיסור חשינן שעירב בו כמו שחשינן בקפריסין סעיף ח' ורק היכא שיש לו הפסד ע"י שמערב בו דבר שביוקר טפי לא חיישינן אבל היכא שמשביח הדבר ועי"ז משביח מקחו בודאי חשינן כיון שאין לו הפסד ע"י כך ול"ד להאי דע"ז דף ל"ד ע"ב קיסתא דמורייס בלומא ופשוט הוא.

ונדון שלנו דמי לכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ במתניתין ע"ז דף ל"ה ובש"ס ל"ט פליגו חזקיה ור"י לענין איסור הנאה אם בידוע אסור בהנאה או לא והחילוק בין דרכן בכך לידוע הוא שדרכן בכך הוי אם אפילו חשינן על רוב העולם שעושים כן רק שלא ידעינן בודאי שמערבין כמו מורייס שידעינן בודאי שמערבין בו יין שא"י לתקן בפעם ג' בלי יין כמו שכ' הטור קי"ד או שראינו בעינינו שעירב בו יין וכ"כ הריטב"א בפירוש בחידושיו לע"ז דידוע מקרי היכא שא"א לתקן בלא יין וחומץ אבל דרכו בכך אפילו חשינן על רוב העולם שעושים כן אלא שלא ודאי הוי שיכול להיות ג"כ שאינם מערבין רק חששא הוא זה מקרי דרכן וכתבתי זאת יען שראיתי שמעלתו נ"י במכתבו כ' שהחילוק בין דרכן בכך הוא בין אי מחצה עושין כן או רוב עושין כן וזה ליתא כמו שכתבתי שהכל תלויה אם ידעינן בודאי שעושין כן וא"א לתקן הדבר בלא תערובת יין וזה מוכח ג"כ מפי' רש"י שכ' דרובא דעלמא שדו ביה חמרא ולא כתב שרובא דעלמא דרכן בכך רק שידעינן דרובא דעלמא שדו ביה חמרא והוי כמו ידוע לפנינו שראינו שערב בו יין ובזה פליגי חזקיה ור"י אי בידוע אסור בהנאה או לא והנה הראב"ד מקשה דלמה בדרכן בכך מותר בהנאה לחזקיה שאסור בהנאה בידוע ועיין בר"ן מה שתירץ.

ולענ"ד יש לחלק בין היתר אכילה והנאה לפמ"ש תוס' בב"ק דף ע"ב דתקרובת ע"ז אסור בהנאה רק מדרבנן ורק באכילה דאורייתא משום דילפינן מויאכלו זבחי מתים ורק אכילה במשמע ולא הנאה א"כ בספק הנאה אזלינן לקולא כמו בשאר ספיקא דרבנן דלא חשינן וטעמא דסתם יינם אסור בהנאה כ' תוס' בע"ז ויותר מפורש בתוס' פ"ק דשבת בסוגיא דד' דברי' דמשום בנותיהם לא אסרו רק באכילה רק כיון שיש נמי חשש שמא ניסוך היין לע"ז ורק משום הא לחוד לא היו אוסרים היין משום דחשש רחוק הוא שניסך שלא לפני ע"ז או כמו שכ' הרמב"ן משום דאי נסכו לא הי' מוכרו ורק מיעוט הוא וכיון שכבר אסרו באכילה משום בנותיה' אסרו ג"כ בהנאה משום חששא שמא נסכו ומשו"ה בשמן ופת לא גזרו רק באכילה ולפי דברי תוס' אלו כל עיקר איסור בהנאה ביין הוא משום דחשינן שמא נסכו א"כ יש שפיר לחלק בין אכילה להנאה דלענין אכילה דאסור מדאוריית' חששו חכמים אפילו בדרכן בכך לחוד אפילו לא ידעינן בודאי שעירב בתוכו אבל לענין הנאה לא חששו משום דהוי רק מדרבנן אבל בידוע באמת אסור ואפילו בהנאה ואולי י"ל דחזקיה לשיטתו שפיר מחלק בין ידוע לדרכן בכך לפמ"ש שכבר האריך בשעה"מ ה' אישות דהא שכ' תוס' דתקרובת ע"ז בהנאה מדרבנן זה דוקא לחזקיה דאכילה רק איסור אכילה ולא הנאה במשמע אבל לר' אבוה דלא תאכל גם איסור הנאה במשמע תקרובת ע"ז אפילו בהנאה אסור מד"ת יע"ש א"כ חזקיה שפיר מחלק בין ידוע לדרכן בכך מפני שמקילין בספק ור"י שהוא רבו של ר' אבוה ומסתמא גם רבו סבר דאכילה איסור הנאה משמע היה מוכיח ממתני' דגם בידוע מותר בהנאה דאל"ה גם בדרכן בכך היה לנו לאסור אלא שבירושלמי פסחים מוכח דר"י כחזקיה דאכילה רק איסור אכילה במשמע ועיין בצל"ח פסחים בסוגיא דחזקי' ור"א דף כ"ב ע"ב.

אלא שקשה על שיט' תוס' מהא דאמרו ליה לרבנן בגבינו' בית אונייקי דתיאסר גם בהנאה דהא לא הוי רק ספק שמא העמידו בעור קיבת ע"ז א"כ באכילה אסור ולא בהנאה דהוי רק ספק והא דאוסר ר"מ בהנאה י"ל לפי מה שכבר כתבנו בשם שעה"מ דתליא בפלוגתא דחזקיה ור"א אי לא תאכל איסור אכילה במשמע או אף איסור הנאה א"כ לפי מש"כ תוס' פסחים כ"ב ע"א דחזקיה מודה ע"כ דר"מ סבר דלא תאכל איסור הנאה משום דל"ל דברים ככתבן א"כ מוכח מדאיצטרך קרא בנבילה להתיר נתינה לגר ומכירה לנכרי ע"כ דלא תאכל איסור הנאה א"כ שפיר אוסר ר"מ משום חששא שמא העמידו בע"ז אפילו בהנאה אלא שקשה מה שאמרו לרבנן דתיאסר נמי בהנאה ויש לדחוק קצת לפמ"ש תוס' בע"ז דף ל"ד ע"ב בד"ה מפני וכו' דבלא"ה דיחוי בעלמא הוא דהא רבנן לא חיישינן למיעוטא יע"ש.

ובחידושי לחולין הקשיתי על מאי דפריך הגמרא בדף י"ג ע"ב על מתניתין דנכרי ששחט וכו' וליחוש שמא מין הוא דתיאסר נמי בהנאה דהא איסור הנאה רק מדרבנן אסור א"כ הוי ספקא דרבנן ולקולא וי"ל דקושית הש"ס לר' אבוה או לפי מה שמה שמוקמינן בש"ס מתניתין כריב"ב דתקרובת ע"ז מטמא במשא ולריב"ב דע"ז מטמא מדאו' איסור הנאה נמי מדאורייתא דהא איתקש לכל דבר למת אף לטומאה ומכ"ש לענין איסור הנאה ועיין בשעה"מ שם א"כ להאי לישנא שפיר פריך הש"ס וליחוש שמא מין הוא ובזה תרצתי ג"כ דברי רבינו ירוחם ביו"ד סי' ד' דפסק בשחט ואח"כ זרק לע"ז דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו דאסור רק באכילה ולא בהנאה ומקשה עליו הב"י דהא אי שחט לע"ז אסור גם בהנאה ומאי חילוק יש בין אכילה להנאה ובדברי תוס' א"ש דהא דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו אינו רק ספק וכן כתב בפלתי שם א"כ לענין איסור אכילה פסק לחומרא אבל בהנאה לקולא משום ספק דרבנן ומיושב קושית הבית יוסף.

ובחידושי לסוגיא דרבוצה ישבתי ג"כ דברי הרא"ה בב"ה שפסק אע"ג דפסקינן כר"נ דאמרינן בישראל לצעוריה קמכוין ושוחט בהמת חבירו מותר ודוקא בישראל מומר או כותי אוסר היינו דוקא בהנאה דמותר ובזה פליגו ר"ה ור"נ אבל באכילה לכ"ע אסור ובמשמרת הבית הרבה להקשות עליו דהא להאי לשנא דפליגו לצעוריה אין חילוק בין הנאה לאכילה דאי היה מכוין לע"ז ולא לצעורי אפילו בהנאה אסור ואי לצעוריה ולא לע"ז באכילה נמי מותרת ולפי שיט' תוס' דלחזקיה תקרובת ע"ז מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור והנה כמה שיטות פסקו כחזקיה ועיין ברא"ש פ' גה"נ א"כ להלכתא לא אסור תקרובת ע"ז בהנאה רק מדרבנן ובפלתי סי' ה' העלה דהא דסבר ר"נ לצעורי לאו ודאי הוא אלא ספק דלמא לצעוריה קמכוין ולא לע"ז משום דיש לו חזקת כשרות כמ"ש בפנ"י גיטין בסוגיא דהשא"כ או משום דאין דרך לעבוד בשל אחרים כמו שהסביר בתב"ש אבל מידי ספק לא נפקא א"כ שפיר מחלק הרא"ה דדוקא לענין הנאה מתיר ר"נ משום ספק דילמא לצעוריה אבל באכילה דהוי דאורייתא אוסר משום ספק מה"ת לחומרא וא"ש.

וראיתי בתו"ח שמקשה לר"י דסבר דאפילו בידוע נמי מותר א"כ למה לא תני רבותא יותר במתניתין דאפילי בידוע מותר בהנאה יע"ש ולפענ"ד י"ל לפי מ"ש הד"מ וכן פסק בהגה' סי' קי"ד דאם ידעינן בודאי שיש נכרי אחד שאינו מערב מותר ליקח משום דתלינן שמא מהאי הוא כמו שאמרינן בכתובות דאם יש מחבואה אחת מצלת על כל כהנת וזה דוקא אם ידעינן בודאי שיש נכרי א' שאינו מערב אבל אי חיישינן לכל הנכרים אף שא"א שלא יש נכרי אחד שאינו מערב לא מהני וכן כתוב בש"ך סי' קי"ד על הא דתשובת הרשב"א בכרכום של נכרי וראיי' הרמ"א מהא דכבשי' שאסורין אע"פ דלא הוי רק דרכן בכך והכל נכנס בספק כמו בשבוי' ואף שידעינן שא"א שלא יש נכרי שאינו מערב מ"מ לא מהני רק אם יש לפנינו נכרי אחד שאינו מערב ובשאר רק דרכן בכך אז תלינן וא"כ זה הרבותא במתניתין שנקט שאפי' דרכן בכך נמי אסור אע"ג שיש לתלות בנכרי א' שאינו מערב מ"מ לא תלינן כיון שלא ידעינן בבירור אבל בידוע שעירב א' לפנינו או אפילו ידעינן שבודאי עירבו כמו מורייס לא מהני מה שא' אינו מערב דלא דמי לכהנת שהכל נכנסים בספק שמא נאנס' אבל אם האיסור בודאי לא תלינן וחיישי' ליקח אפילו רק א' מערב וכמו שחילק בהג"ה רמ"א שם.

והנה בנדון שלפנינו דחיישינן שמא עירב בו שומן חזיר אפילו ידעינן שיש אומנים שלא עירבו בודאי מ"מ לא מהני לתלות שמא מזה הוא דלא מקילין רק באיסור דרבנן דומיא דשבויה שהקילו בדרבנן אבל בדאורייתא לא תלינן וכן ג"כ לפי מה שהעידו הסוחרים שהחמאה מבושלת יותר בזול ממחמאה שאינו מבושלת וע"כ משום דמערבין בו שומן חזיר דזול ביותר א"כ הוי כידעינן בודאי שמערבין בו שומן חזיר ולא מהני אפילו ביין נסך לתלות בא' שלא עירב רק תלוי' אי רובן מערבין או לא אם לוקחין בשוק משום דכל דפריש מרובא פריש אבל ליקח בחנותם הוי קבוע רק אם יש מקומות שאין מערבין ולא לוקחין משאר מקומות אז אין לחוש ואזלינן בתר אותו מקומות שלקחו מהם.

וראיתי למעלתו נ"י שכ' אולי יש להקל משום שמא מערבין בו פחות מששים שלא ירגשו טעם שומן חזיר וכבר כתבתי שבסי' קי"ד מוכח דחיישינן שמא עירבו בו פחות מס' ואפילו באומן יש לחוש היום לכך יען כי יש הרבה שקונים מאומן נכרי שלא יקפידו על זה וגם לנכרי אין הקפדה ולא מרע נפשיה בזה ועיין במג"א או"ח סי' כ' ובמחהש"ק שם ובפרט לפמ"ש במכתבו שגם יהודים חשודים על זה שמערבין שומן חזיר א"כ אפילו אם יש ששים אינו מועיל דהא אסור לישראל לקנות ממנו משום מבטלים איסור לכתחילה ומוכר ביוקר בשביל שומן חזיר שבתוכו ושייך אצלו קנסא כמו שכ' ברמ"א סי' צ"ט ואפילו לפר"ח שחולק ומתיר למכור מ"מ לא שייך בנדון שלנו דהא מתחלה לא נעשה רק למכירה ולא מתיר הפר"ח רק אם ביטל איסור לאכול בעצמו אבל אם מבטל לעשות בהם סחורה אסור למכור ושייך קנסא אצל המוכר ובלא"ה יש לאסור לפמ"ש הריב"ש בתשובה סי' רצ"ח דמי שדרכו לאחרים ומבטל איסור למי שירצה לקנות הוי כמו כנתבטל בשבילו דאסור כיון שמבטל האיסור למכור לאחרים א"כ אם חיישינן לישראל חשוד שמערב שומן אפילו אם יש ששים נמי אסור ליקח אצלו משום אין מבטלין איסור לכתחילה.

אלא מנכרי היה מותר אם ידעינן שבודאי יש ס' בהחמא' דכבר נתבטל האיסור אלא שגם זה לאו מילתא דפסיקא הוא וראיתי ברדב"ז ח"ג סי' תקנ"ט שכ' שאסור לקנות מנכרי היתר שנתבטל בו איסור יען כי הלקיחה מנכרי הוי כלכתחיל' ולא שרינן בדיעבד רק מפני פסידא ולשיט' הרדב"ז אסור לקנות מנכרי היתר שנתבטל בו איסור ובכ"ס סי' פ"ז הרבה לתמוה על הרדב"ז שאוסר לקנות מנכרי דהא בודאי לא גרע מישראל ששרי ליקח מישראל אחר שביטל איסור אם לא נתבטל בשבילו אם לא מרוויח בשביל האיסור כמ"ש בש"ך שם ומכ"ש מנכרי ומתוך כך יצא שם לחלק בין מכירה למתנה שיש לישראל הפסד אם נתנו לו במתנה אבל במכירה באמת אסור לישראל לקנות ע"ש.

ומתחילה עלה במחשבה ליישב דברי הרדב"ז לפי מה שכבר חקר בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובת אם גם בנכרי שייך ביטול או לא דלא נאמר אחרי רבים להטות דילפינן מיניה רוב רק בישראל ולא בנכרי יע"ש והנה אי אמרינן דלא שייך ביטול בנכרי א"כ שפיר כ' הרדב"ז שאסור ליקח מנכרי יען שלא נתבטל האיסור אצלו רק אם קונה הישראל אז שייך ביטול והוי אצל הישראל כמבטל איסור לכתחילה אלא שקשה לומר שיסבור הרדב"ז שלא שייך ביטול אצל הנכרי דהא באמת פסקינן מי איכי מידי וע"כ גם בנכרי שייך ביטול דלא עדיף מישראל ועוד נ"ל שכל החקירה הוא דוקא בביטול ברוב דילפינן מאחרי רבים להטות אבל בס' דלא מטעם רוב אתינן עלה רק מכח שבטל הטעם ונאבד האיסור לגמרי א"כ אפילו להני מ"ד דלית להו מי איכא מידי מ"מ אבמ"ה בודאי בטיל בס' כיון דליכא טעם ועיין בנב"י יו"ד מה"ת סי' נ"ד שמחלק כך בדברי המרדכי שכ' שהאיסור שמתחילת ביאתו לעולם מעורב בהיתר אין לו ביטול שזה דוקא בביטול ברוב אבל לא בששים יע"ש ועיין בח"ס יו"ד סי' י"ט בסופו א"כ הרדב"ז שכתב דינו בביטול בס' בודאי לא שייך לחלק בין נכרי לישראל שגם אצל הנכרי לא ביטול.

ורציתי עוד לומר דאי אמרינן בהיתר שנתערב בהיתר ל"ש ביטול כמו שהוא שיטת הרי"ף בפת שאפאה עם הצלי א"כ ל"ש בנכרי ביטול אם נתערב אצלו איסור שאסור רק לישראל יען כי אצל נכרי שהאיסור ג"כ היתר ל"ש אצלו ביטול ורק אם קנה הישראל ממנו אז שייך ביטול ושפיר כ' הרדב"ז שע"י קנייתו מבטל הישראל האיסור ויש חילוק בין אם קונה מישראל או שקונה מנכרי אלא שבאמת מדברי הרדב"ז מוכח דאתיא עלה מכח פסידא דלא התירו בישראל רק משום פסידא אבל לקנות מנכרי ליכא פסידא ומשו"ה אסור וע"ז שפיר קשה דהא גם בישראל אחר שקונה ליכא פסידא אצלו ומ"מ שרי לקנות לפי דברי הש"ך ופר"ח שם ומה שנ"ל בדברי הרדב"ז שהחילוק הוא יען שהתירו איסור שנתערב בהיתר משום פסידא ורק לכתחילה אסרו משום קנסא שלא יערב ג"כ פעם אחרת אבל מ"מ אם עבר ישראל וביטל איסור היכא דלא שייך קנסא לחוש שמא יערב ג"כ פעם אחרת אז התירו לו למכור לישראל אחר ג"כ משום פסידא שלא יפסיד הישראל המבטל כיון שכבר קנסו שלא יכול להנות מן האיסור ול"ש שיערב פעם אחרת ואע"ג דיכול למכור לנכרי מ"מ ג"ז מקרי פסידא כיון שלא יכול למכור גם לישראל כמו שמצינו במדמע תרומה בחולין שחייב לשלם אע"ג שיכול למכור לכהן מ"מ כיון שלא יכול למכור גם לישראל מקרי מזיק ומפסיד חבירו א"כ ה"נ זה מקרי פסידא כיון שלא יכול למכור גם לישראל והוי כמו דיעבד אבל לקנות מנכרי איסור שנתבטל אצלו אסור דליכא פסידא כלל ושפיר אוסר הרדב"ז כנ"ל ליישב דברי הרדב"ז מחומר הקושי'.

והנה לדינא מפורש יוצא מש"ע קי"ד נגד הרדב"ז דדוקא אם יש לחוש שעירב הנכרי בפחות מס' אז אסור לקנות אבל אם ידעינן שיש ס' מותר לקנות חזינן דלא חשינן משום מבטל איסור לכתחילה אצל הישראל הקונה אלא שיש לדחות דאין ראי' דלא חשינן אם ידעינן שאין מערבין רק בס' לפמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"א כיון שיש ספק איסור ל"ש מבטל איסור לכתחילה וא"כ בכל הני דברים דהוי רק דרכן בכך ולא ידעינן בודאי ל"ש איסור לקנות לכתחילה מהם אלא שמדברי רמ"א שכתב שאין לחוש על שרגילין אלו למשוח היורות בשומן חזיר כיון שבטל בס' משמע אע"פ שידעינן בודאי ורגילין בכך אין אנו צריכין לחוש ואולי גם בזה יש לדחות דלא סמכינן על ביטול בס' רק שמקילין מפני שיש ג"כ משום נטל"פ ומשום הני טעמים ביחד מקילין בזה אלא שנ"ל ראיה להתיר לקנות מנכרי אם כבר נתבטל האיסור אצלו מדברי הרמ"א סי' צ"ט סעיף א' חלב שנפל במים ונתבטל החלב במים בששים ואח"כ נפלו ממים לקדירה של בשר לא צריך ס' כנגד החלב במים כי כבר נתבטל החלב במים ועיין בש"ך שהרבותא הוא דהיתר בהיתר בטל ול"ד לכלאי' יע"ש ושיטת הת"ח שגם לכתחילה מותר ליתן מן המים לקדירה של בשר כיון שכבר נתבטל במים א"כ מכ"ש בנכרי שמותר לכתחילה לקנות ממנו איסור שכבר נתבטל נמי דליכא פסידא לישראל דהא ליתן מן המים לבשר נמ' ליכא פסידא ואפי"ה מותר כיון שכבר נעשה היתר ונתבטל מקודם ורק לכתחילה אסור לבטל חלב במים ליתן המים אח"כ בבשר כמ"ש בצ"צ אבל אם כבר נתבטל מותר וזה נגד הרדב"ז וי"ל שבאמת מדברי האו"ה מוכח דוקא בדיעבד מותר אם נפל לבשר ולא נקט רבותא יותר דאפילו לכתחילה מותר לערב משמע שזה באמת אסור אלא שהתו"ח מתיר אפילו לכתחילה ועיין בפמ"ג שכ' דאי לאו לכתחילה ליכא רבותא כלל בהאי דינא דאו"ה א"כ מכ"ש מנכרי דשרי ליקח כיון שכבר נתבטל ודוחק לומר שהת"ח מיירי באין לו מים אחרים ויש לו פסידא אם אינו לוקח המים שזה אינו במשמעות הת"ח וכ"כ בחו"ד סי' צ"ט בחידושיו דלכתחילה מותר.

היוצא לנו מדברינו לדברי הת"ח בודאי מותר ליקח מנכרי דבר שנתבטל אצלו וגם מסי' קי"ד' מוכח בפשיטו' נגד הרדב"ז ולא זכיתי להבין דברי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שרצה ליישב דברי הרמ"א סי' צ"ט לפי שיטת הרדב"ז ובאמת משו"ע משמע נגד הרדב"ז ועיין בסי' צ"ו סעיף ד' במי למוניש וע' בהג"ה ש"ד הובא בפרמ"ג סי' ק"ג ס"ק י"ד ובסימן נ"ז ס"ק כ"ח.

ולאחר שהארכנו קצת בענין זה בנידון שלנו אין להקל ליקח מהמקומות שיש לחוש שמערבין בו שומן חזיר ובפרט מישראל שחשוד ע"ז שמערב וגם מהנכרים אסור משום שמא עירבו בו בפחות מששים ושומר נפשו ירחק ולא יקנה רק מישראל שמוחזק בחזקת כשרות וידעינן שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וכן נוהגין היראים בקהלתינו שאינם קונים רק מהסוחר שהוא מוחזק בחזקת כשרות ויש לו הכשר מהרב שראה וידע שהחמאה נעשית בכשרות בלי שום פקפוק וחשש ועכשיו בדור הזה צריך לזהירות יתירה ומורה הוראה בכל אתר צריך להזהיר ע"ז שלא יקנה מכל אשר בשם ישראל יכונה אלא מאנשים שידעינן שיש להם נאמנות לענין או"ה הכ"ד פ"ב יום ה' לס' במדבר תרל"ד ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה