שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה לג
שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלג מורג חרוץ ובקי יפ"ת וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה אייזיק פרישמאן נ"י רב דק"ק וואכטערליטץ יע"א.
מכתבך עם מעות א"י קבלתי ע"נ ושלחת לי ג"כ דברי פלפולא בסוגיא דרבוצה וראיתי דבריך ונאמרים כשורה אבל כאשר נראה העלמת עינך מדברי הפלתי ושם תמצא התירוצים שכתבת לישב דברי הרא"ה וגם דברי הט"ז שהקשה עליהם הש"ך וגם מה שהארכת בדיני מיגו אי נאמן שלא לצעורי היכי דיש לו מיגו והבאת בשם מהר"ם מינץ דאף דאין אדם משים עצמו רשע היכי דיש לו מיגו נאמן וזה דלא כש"ך סי' צ"ב בדיני מגו לא הבנתי דאנן פסקינן כרבא דמוקי מתניתין כתובות דף י"ט דאנוסים היינו היינו מחמת נפשות דוקא אבל באנוסים מחמת ממון אף בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים דלא כרב"ח וכן פסקינן להלכתא בחו"מ סי' מ"ו רק באיסור דרבנן יש שיטות אי אמרינן דנאמן להשים עצמו רשע במגו וזה פלפול בתשובת פני משה עם מהר"א ששון וברש"י מפרש במתניתין פסולי עדים היינו משחק בקובי' והרא"ה כתב דרש"י סבר דבדרבנן נאמן לעשות עצמו רשע במגו ועיין בש"מ שהקשה על רש"י וכתב דרש"י חזר אח"כ ובמתניתין לא נחית עוד לפלוגתא דרמב"ח ורבא ולקמן בד"ה בשלמא פסולי עדות חזר רש"י וכתב קרובים או עבדים ועכשיו משוחררים ועיין בתומים סי' מ"ו וגם אני הארכתי בקונטרס אבל באיסור דאורייתא בודאי לא מהימן אף במגו וכל פלפולך בנוי' בזה שמהימן במגו ונפל עוזר וכשל עזור וראיתי במהרם מינץ שחקר מטעם פלגינן דיבורא וזה תליא בכמה תירוצים בתוס' שם בכתובות שחילקו כמה חילוקים ולא עיינת ג"כ בפלתי בסוף סי' ד' שחקר בשוגג אי נאמן מצד מגו היכי דהוי בידו אבל לא במזיד והפלתי הוכיח שם דלא מהימן אף במגו בשוגג דאם לא כן מאי מקשה מב' אוחזין בסכין דלמא בשוגג דלא ידע שהוא של חבירו או דלא ידע דנאסר או דשגג בע"ז דלא שייך לצעורי דהא סבר דשלו הוא או שלא נאסר וכן במתניתין דהמנסך יש להקשות כן מאי פריך ממזיד דלמא מזיד איירי שיודע שהוא של חברו ונאסר בניסוך אבל שגג בע"ז דאומר מותר דהא הכל תליא אי היה שוגג או במזיד בההיזק או לא ועיין ברש"י חולין שמפרש שוגג דלא ידע שהוא של חבירו או דלא ידע דנאסר אבל אם שגג רק בע"ז מזיד הוא לענין תשלומין וא"כ גם מתניתין דמנסך יש לאוקמי כה"ג וע"כ כפלתי דאינו נאמן לומר שהוא שוגג. אלא שדבריו תמוהים דהא יכול להיות שיש עדים והמה יודעים שהוא שוגג וצ"ל ע"כ דדוחק ליה לאוקמי מתניתין דב' אוחזין דוקא בשוגג או מתניתין דמנסך הא דמזיד שהוא מזיד דוקא לענין מזיק ולא לענין ע"ז ועיין בכ"ס יו"ד סי' ו' שהביא שם מה שאמרתי בילדותי לישב דברי רש"י דלא מיבעי אם הגביה והרביצה מקושי' תוס' דהגבהה לא קניא וגם מאי מקשה ממנסך ובאמת מה שכתב בכ"ס שם לחלק דלא שייך לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו רק אם בכל אופן יהיה צריך לשלם היינו כיון שעכ"פ הוא מודה שלא עבד לשמן מפסיד שכרו משא"כ לשלם ההפסד דלא צריך לשלם אם הבעלים אינם מאמינים לו דבריו קלורין לעינם.
ומצאתי אח"כ בחות דעת שכן כתב בסי' קכ"ז והוכיח זה דאל"כ אף בעושה בחנם אם אומר שנתנסך אמאי לא מהימן וכן בספר תורה בגוילין כיון שלא עיבד לשמן חייב לשלם דמי הגוילין וע"כ משום דלא מהימן רק אם לא יהי' מאמינים לו הבעלים ג"כ מפסיד שכרו משא"כ לענין תשלומי ההיזק דאין צריך לשלם רק אם מאמין לו לא שייך לומר מתוך דהא אינו משלם לו רק אם היין אסור יע"ש ובכ"ס האריך וממתיק יותר אבל מ"מ יש לקיים את אשר דברתי אז בישוב רש"י דלא צריכין כלל למתוך שנאמן רק בפשוט אם צריך לשלם דמי היין או הבהמה לא שייך לצעורי דהא משלם לו עכ"פ דמי ההיזק ואף שמ"מ לא יכול לשתות היין שלו או שאוסר עליו הבהמה מ"מ אין לומר משום זה לצעורי קמכוין עד שלא נאמין לו אפילו אמר בפירש לפני עדים ששוחט לע"ז כיון דשילם לו ההיזק מה ששוה היין והבהמה וא"כ ממ"נ אי לא יאמין לו בודאי לא שייך לצעורי ואי יאמין לו צריך לשלם וג"כ לא שייך לצעורי ומשו"ה בהגבה' דצריך לשלם ולא שייך קלבד"מ לא שייך לצעורי משא"כ בלא הגביה דלא צריך לשלם שייך לצעורי אם יאמין לו והקושי' ממתניתין משוגג דאינו נאמן ג"כ משום לצעורי כמ"ש בפלתי ואע"ג דמשכחת בעדים דידעו מ"מ משמע ליה מתניתין בכל גונא בפרט לחזקיה דהמטמא והמדמע ע"כ שלא בעדים איירי דאל"כ לא שייך כדי שיודיע כמש"כ המהרם שיף ובפנ"י גיטין ואף דמנסך לא צריכין לטעמא דכדי שיודיע דכיון דשוגג לא קנאה בהגבה' דלא נתכוין לגזלו מ"מ מסתמא איירי ג"כ שלא בעדים דומי' דהמטמא והמדמע כן יש לקיים דברי מה שאמרתי מאז.
והנה מה שכתבתי בפשיטות וכן משמע משאר אחרונים היכי דאומר מותר לא שייך לצעורי וכן כתב בפנ"י בפירש בגיטין דבשוגג איירי אף בישראל כשר כיון דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע זה לפי הסברה דכתב התב"ש משום דאוקמינן הישראל בחזקת כשרות דודאי לא עביד ע"ז וממילא באומר מותר לא אמרינן לצעורי אבל לאידך סברה דטעמא משום דאין אדם עובד ע"ז אלא בשלו א"כ אפילו באומר מותר יש לומר לצעורי דהא חזקה אין אדם עובד אלא בשלו והוא ידע שהוא של חבירו ונאסר עי"כ י"ל לצעורי.
אלא דראיתי דזה ליתא דא"כ גם בישראל מומר מ"ט לא אמרינן לצעורי ודוחק לומר כיון דמומר הוא עובד אף בשאינו שלו אלא ודאי דלולי חזקת כשרות לא אמרינן ג"כ דאין דרך לעבוד בשלו אלא דסברה זו דחזקת כשרות לחוד לא מהני דהא שמעו עדים שאמר בפירש לע"ז ומנ"ל לומר לצעורי קמכוין ובפרט דהוי דברים שבלב והוא אומר בפירש שלא לצעורי אבל משום דאין דרך לעבוד אלא בשלו אמרינן דלמא לא עבד ע"ז ואוקמינן אחזקת כשרות ולא הוי דברים שבלב ג"כ כיון דאין דרך לעבוד הוי כמו דברים שבלב באומדנא דמוכח דלא הוי דברים שבלב אבל בלא חזקת כשרות לא מהני הסברא דאין דרך לעבוד בשלו לחוד ומשו"ה מומר דאין לו חזקת כשרות לא אמרינן דאין דרך לעבוד בשלו ומה"ט גם בשוגג לע"ז לא אמרינן כן והא דלא מוקמינן מתניתין כן צ"ל משום דדחיק ליה לאוקמי מתניתין דוקא כה"ג ועיין ברשב"א גיטין שכתב דמשמע ליה מתניתין בהתרו בו וקיבל התראה מדאמר שמואל מנסך קילב"מ ולא אמר כיון באלו אתרי ביה פטור בלא אתרי נמי פטור וע"כ דמשמע ליה מתניתין באתרי ועיין בפנ"י גיטין שהאריך שם דלר"י דטעמא כדי שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ע"כ מתניתין בישראל מומר איירי ולא באתרי וקיבל התראה ומכח זה הניח בתמיה שתי קושי' מאי מקשה כלל על שמואל מ"ט לא אמר מנסך דהא כתב תוס' חולין למאי דאוקי בישראל מומר היה יכול שמואל לומר מנסך היינו מגע וע"כ צ"ל הא דלא אוקמי באמת כן משום דלא משמע ליה מתניתין בישראל מומר א"כ מה"ט אמר מערב ולא מנסך משום דלא רצה לאוקמי מתניתין במומר וגם הרבה לתמוה על מה שכתב תוס' הא דלא סבר שמואל כר' ירמי' דבשעת הגבה הוא דקנה משום דעדיין יכול לומר הרי שלך לפניך דהא כיון דמנסך ממש ע"כ במומר איירי ואוסר היין במגע לא יכול לומר הרי שלך לפניך ורצה לדחוק דאולי סברו תוס' דשמואל כרב הונא סבר דאדם אוסר ולא צריך לישראל. מומר והנה מלבד שזה דוחק לתוס' א"א לומר כן לפי מה שמוכח מתוס' יבמות דף פ"ג בפלוגתא דמסכך גפנו של חבירו דר"מ מחייב ור"י ור"ש פוטרין והקשו מנפל חלב לקדירה של חבירו ותירצו דלא שייך אדם אוסר רק במה שתלוי' במחשבה משמע להם דמסכך דתליא במחשבה דומה לשוחט ע"ז שאין אדם אוסר וא"כ שמואל דפסק התם כר"י ור"ש סבר דאין אדם אוסר אבל לפי דעת הר"ש בכלאים דפליגו בדרשה דקרא אי דרשינן כרמך או לא לא תליא פלוגתא דר"מ ור"י ור"ש אי אדם אוסר או לא.
ונ"ל לישב תרי קושי' של הפנ"י שהניח בצ"ע דהנה הש"ס מקשה תחילה על שמואל מ"ט לא אמר מנסך היינו משום דמנסך עדיף לפרש מנסך ממש ממערב ואח"כ פריך על רב מאי טעמא לא אמר מערב והא כיון דרב סבר כר"י דמשעת הגבהה הוא דקנה א"כ עדיף לפרש מנסך ממש וי"ל ע"פ דברי הרשב"א שכתב דע"כ גם שמואל מודה להא דרב ירמי' וליכא למימר דפליגו אי הגבהה צורך ניסוך דהא בכתובות מוכח דהגבהה לאו צורך אכילה אלא דשמואל לא רצה לאוקמי מתניתין בשהגביהו דוקא משום דמנסך סתם קתני במתניתין דמשמע אף בלא הגבהה דלא קתני הגביהו ונסכו וא"כ א"ש דמתחילה מקשה על שמואל דלא אמר מנסך ממש אבל לאחר שצריך למכסך ממש בשהגביה תחילה ולא משמע ממתניתין כן דלא קתני הגביהו ונסכו שפיר מקשה על רב דלא קאמר יותר מערב וע"ז משני דסבר קנסא מקנסא ילפינן וא"א לומר מערב וא"ש.
ונ"ל דודאי במנסך יש להעמיס ג"כ מגע יותר ממערב דטעמא דמגע נכרי או ישראל מומר אוסר ואסור היין אף בהנאה הוא משום לתא דיין נסך ממש דמשום בנותיהן לחוד לא היה אסור רק בשתיה אבל משום דיש חשש ג"כ שמא ניסכו אסרו אף בהנאה כמבואר ברמב"ן ור"ן ע"ז וא"כ כיון דמגע משום חשש ניסוך ממש הוא יש לומר יותר מגע אבל זה דוקא אי לא היה צריכין לאוקמי בישראל מומר אבל מאחר שגם אוקימתא דישראל מומר אינו מורווח ועיין בב"י יו"ד סי' ד' שכתב דדחיק לאוקמי מתניתין בישראל מומר דלא ציית דינא א"כ יותר יש לומר מערב דאיירי ג"כ בישראל כשר אלא אי יכולין לאוקמי מתניתין במנסך ממש בלי שום דוחק כלל ע"כ מתניתין דחיק ואוקמי אנפשי' בישראל מומר אבל מאחר דא"א לאוקמי לומר במנסך ממש רק מגע דדמי למנסך וא"א לאוקמי ג"כ אלא במומר יותר יש לומר מערב דאיירי בישראל דציית דינא וא"כ לא קשה קושי' פנ"י דהא דלא אוקמי במגע ומומר הוא מטעמא שכתבתי אבל הגמרא הקשה שפיר מפני מה לא אמר מנסך ממש וא"ש.
ונבוא לתרץ קושי' השניה דהנה המהרש"א בחולין שם כתב על הא שכתבו תוס' דהיה יכול לומר שנגע בו פירושו דה"מ לאוקמי כשהיה כבר מומר כמה זימנן דבפעם אחד לא היה אוסר בנגיעה כמו שאין שחיטתו אסורה אלא בשוחט לשם אחד מכל אלו אבל בלא"ה לא הוי מומר לע"ז לאסור שחיטתו וכמ"ש תוס' פ"ק במתניתין בשוחט בשבת יע"ש וא"כ הא דמוקי בישראל מומר מתניתין דשנים אוחזים בסכין היינו שאינו רגיל בכך רק שכבר עבד פעם אחד או ב' ע"ז ולא שייך עוד לצעורי אע"ג דלא נעשה עוד מומר ממש לאסור שחיטתו או מגעו ביין וא"כ לא קשה קוש' פנ"י על תוס' דהיכי יכול לומר הרי שלך לפניך דהא נאסר בשביל נגיעת מומר הא ליתא דמשום לצעורי די לאוקמי במומר בפעם אחד ולא בהרבה פעמים משא"כ בשביל נגיעה לא נאסר היין רק בכמה זימנן ושפיר כתב תוס' לשמואל דיכול לומר הרי שלך לפניך אע"ג דאוקמינן מתניתין בישראל מומר.
אלא דעדיין קשה כיון דכל טעמא דשמואל משום הרי שלך לפניך א"כ קשה לוקמי במומר כמה זימנן דמה לי אי פעם אחת או שמה פעמים לענין אוקימתא דמתניתין אין בזה דוחק יותר מזה בפרט דיכול לומר מנסך ממש בודאי יותר לאוקמי אף במומר כמה פעמים מלומר מערב אלא דגם זה לא קשה דהא כיון דסבר שמואל קנסא מקנסא לא ילפינן א"כ אף דאיירי בישראל מומר כמה פעמים ואוסר אף בנגיעה לחוד וכבר נאסר בנגיעה קודם שנסכו מ"מ יכול לומר הרי שלך לפניך כיון די"ל במתניתין דמנסך ממש וקנסא מקנסא לא ילפינן מנ"ל דצריך לשלם אם נגע ביין וקנסו גם נגיעה ואדרבה דמסתבר דבנגיעה לא קנסו כלל דהא הטעם משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך וכבר כתב תוס' בע"ז דאם נגע להכעיס לא נאסר היין בנגיעה, וא"כ אף במומר כמה פעמים יכול לומר הרי שלך לפניך ואין לומר דלוקמי במנסך וכיון דאמרינן קילבד"מ וא"א לאוקמי אלא במומר דאוסר במגע ממילא נשמע ממתניתין דקנסו ג"כ במגע דזה דרך עיקש שיסמוך מתניתין ע"ז דנקט מנסך ממש דנשמע מיני ג"כ קנסא אחריתא מה שלא נזכר כלל דקנסו עליו משא"כ לרב דילפינן נן קנסא מקנסא וידעינן ממטמא ומערב דכ"ש דקנסו על מגע ועיקר רבותא דמתניתין דלא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה שפיר יש לאוקמי במומר ממש והשתא דאתית להכי יש לפרש תירץ תוס' במורווח דבאמת תוס' נדחק בטעמא דרב דהא סברת שמואל הוא נכונה כיון דיכול לומר הרי שלך לפניך א"א לחייבו על הגבה' אבל לדברינו א"ש דבאמת רב מוקי מתניתין במומר הרבה פעמים ואוסר בנגיעה וממילא לא יכול לומר הרי שלך לפניך ומתניתין בע"כ במומר איירי משא"כ לשמואל וא"ש וקצרתי.
ואציע לפניך יען כי נפשך חשקה לזה מה שהעלתי זה שנים בקונטרס להזשא"נ לפרש הא דירושלמי גיטין חיילי' דר"י ממתניתין המטמע והמדמע והמנסך ובפני משה נדחק דהראיה כיון דקתני שוגג תחילה משמע דהוא פשוט יותר דשוגג פטור ולחזקיה אדרבה מזיד חייב ושוגג הוא חידוש דפטור יע"ש ולדעתי נראה לפי מה שאמרינן בש"ס חולין דמתניתין ע"כ בישראל מומר או באתרי וכבר הקשה בפנ"י א"כ האיך נאמן שניסך ואף למ"ד אדם אוסר אינו נאמן ולא שייך כדי שיודיע וברשב"א הביא בשם הראב"ד ראי' דע"א נאמן משום דאמרינן כדי שיודיע והא אינו נאמן ובקדושין כתב הרשב"א דאולי נאמן עליו כבי תרי ובפנ"י כתב דשוגג יש לאוקמי בישראל כשר ולא אמרינן לצעורי דאין משים עצמו רשע ולפי דבריו צ"ל דמזיד שניסך בפני עדים כאשר העלה שם וזה בודאי דוחק דמזיד איירי בעדים ושוגג שלא בעדים דהא בעדים לא שייך כדי שיודיע וגם לרשב"א בנאמן כבי תרי ודאי רחוק לומר דמי שניסך לע"ז יהיה נאמן עליו כבי תרי אבל לר"י א"ש די"ל דמתניתין בעדים ושוגג פטור משום דלא קנסו ואדרבה עיקר תקנת שלא יהא כל אחד ואחד הולך הוא אי מזיק בעדים דשלא בעדים יכול לומר שוגג הייתי ולחזקיה איפכא דפטור דשוגג הוא דוקא שלא בעדים ושפיר כתב הירושלמי דחילי' דר"י ממתניתין דמנסך הוא מנסך ממש א"כ לחזקיה לא א"ש דלדידי ע"כ צ"ל מנסך דאין לנו צריכותא דלחזקיה דיני הוא וע"כ קמ"ל במנסך דלא אמרינן קילבד"מ וא"כ לחזקיה אינו דומה שוגג דמנסך למזיד דזה בישראל כשר ושלא בעדים דוקא ומזיד בישראל מומר ובעדים משא"כ לר"י שוגג ומזיד בחד גונא איירי וא"ש כמו מטמא ומערב דאיירי בין במזיד ובין בשוגג אף לחזקיה שלא בעדים אי אמרינן דע"א נאמן או כרשב"א דמהימן ליה משא"כ מנסך וזה שדייק הירושלמי ג"כ המטמא והמדמע ומנסך דתלתא בחדא גונא איירי ואף דירושלמי מביא ראיה לר"י ור"י סבר אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא אמרינן לצעורי ולא צריכין לאוקמי במומר מ"מ כיון שהוא אומר שהוא מזיד ולא אמרינן לצעורי א"כ לפי דבריו רשע הוא ואינו נאמן רק דפליגו אף אי אמר לפני עדים ששוחט לע"ז אי לצעורי או לא אבל שלא בפני עדים בודאי אינו נאמן ששחט לע"ז במזיד וגם שיאמין לו כתרי לא שייך וא"ש ויש להאריך עוד ואכ"מ וה' ירום קרנך ורישך הכ"ד פה פ"ב יום ב' לסדר תולדות תרנ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.