שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה כו
שלום וכל טוב לכבוד אהובי הרב הגאון המאוה"ג חריף ובקי בעפ"י ז"ר יפ"ת בנש"ק כקש"ת מו"ה יחזקאל נ"י דייך אב"ד דק"ק באנאויטץ יע"א.
את מכתבו הטהור קבלתי וגם ההודעה שנתקבל בנו נ"י לרב ומורה בקהל עדת ישורון והנני בברכת מזל טוב וישב השקט ושאנן על התורה ועבודה ויעלה מעלה בקודש וזכות אבותיו מסייעתו ויעמוד לימינו.
והנה בשולי מכתבו הציע מעכ"ת נ"י קושי' אחת בש"ס מנחות דף מ"ה וכל נבילה וטריפה וכו' לא יאכלו הכהנים הא ישראל אכלי ואמר ר"י דרשה זו אלי' עתיד לדורשה הא בפסחים כ"א אמר ר"א כ"מ שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה וא"כ דלמא אתי קרא דיחזקאל להוסיף אה"נ בנבילה בכהן דלא כתיב כאן היתר אחריו ורק לישראל מותר נבילה בהנאה אלו דבריו.
ואען ואומר דלפי האמת לרבינא ל"ק דלמא אתי קרא לאסור בהנאה נבילה לכהנים אי אמרינן כר' אבוה כיון שבאמת יש לנו דרשה אחרת דה"א מדאשתרי מליקה גבייהו לשתרי נמי נבילה וטריפה ונ"ל יותר לומר דרשה אחרת מלומר דהיתר נבילה בתורה רק לישראל נאמר ולא לכהנים כיון דהלאו נאמר בין לישראל בין לכהנים גם ההיתר אחריו לכל נאמר ומנ"ל לחלק לענין אה"נ בין לכהנים לישראל כיון דשפיר יכולין לדרוש בגוונא אחריתי דכהנים וישראל שווים לענין איסור נבילה רק לר"י דל"ל דרשה דרבינא ואלי' עתיד לדורשה יש להקשות דלמא אתי לאסור הנאה לכהנים וקרא דיחזקאל גילה לן דהיתר הנאה הוא רק לישראל ולא לכהנים דקרא ריבה מצות יתירות בכהנים, אלא שבאמת גם זו אינו קושי' דלמא ר"י ל"ל דר"א דלא תאכל אה"נ במשמע ואע"ג דר"א תלמיד דר"י מ"מ מוכח דפליג ר"י ועיין ברא"ש פרק גה"נ סוגי' דמולח אדם ירך וכו' דהוכיח מסוגיא דנזיר כ"ט דר"י סבר חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא ולר"א ע"כ סבר לאו דאורייתא וכן מפורש בירושלמי פסחים בסוגי' שם דסבר ר"י כחזקיה דלא תאכל איסור אכילה לבד משמע וא"כ ל"ק על ר"י נמי אע"ג דל"ל דרשא אחריתא ושפיר קאמר עתיד אליה לדורשה.
אלא שהיה מקום להקשות לפמ"ש תוס' ב"ק מ"א ע"א בד"ה כר"א וכו' לרווחא דמלתא נקט דבלאו ר"א לא הוי מצי למימר אלא להנאה דלאכילה ל"צ יע"ש א"כ מוכח מתוס' היכא דל"ל למימר דלשון אכילה אתי לאיסור אכילה כמו התם בשור הנסקל דמיותר לן לא יאכל את בשרו גם חזקיה מודה דלא יאכל אה"נ במשמע א"כ ה"נ כן כיון דקרא דיחזקאל לענין אכילה ל"צ גם לחזקיה י"ל דלא תאכל אה"נ במשמע ושפיר קשה על ר"י גם אי ל"ל דר"א.
אלא דגם זה ל"ק לפי מה שתירץ הגמ' ב"ק שם דא"כ דלא יאכל אה"נ לחוד משמע ולא אתי לאכילה כלל לכתוב לא יהנה א"כ גם הכא קשה יכתוב לא יהנה אי יחזקאל לאיסור הנאה לבד קאתי ואף שקאמר שם אי נמי את בשרו למה לי משמע דכ' ג"כ לא יאכל לאיסור הנאה לבד מ"מ לא קשה לר"י דלמא קסבר כתי' קמא דלכתוב לא יהנה ולפי האמת אף אי אמרינן כר"א וגם כתירץ ואי נמי מ"מ לא קשה כיון דיש לנו דרשא דרבינא מנ"ל לחלק בין כהנים לישראל בהיתר נבילה שכתוב בפי' בתורה ור"י דלית ליה דרשא דרבינא שפיר קאמר דעתיד אליה לדורשה דא"כ לכתוב לא יהנה וא"א לומר דאתי לאיסור הנאה וא"ש.
והנה בתוס' חולין דף כ' ע"א בד"ה לא אמרן וכו' מקשה על רבינא דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת לא אתי שפיר דבמליקה לא הוי נבילה ורק טריפה איכא אם אינו מחזיר סימנים אחורי עורף ותי' תוס' דנקט נבילה אגב טריפה ותי' התוס' דוחק כמובן לומר כן בקרא דנקט נבילה אגב טריפה ונ"ל לומר לפמ"ש תוס' דף כ"ח ע"א בד"ה תיהני ליה סכין וכו' הך פירכא ליתא לר' יוסי דאמר בזבחים דף ס"ט גבי מלק ונמצאת טריפה דאין מליקה מטהרת מידי נבילה דדוקא שחיטה מטהרת ולא מליקה אלא לר"מ פריך דסבר דמליקה נמי מטהרת וא"כ אף דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ טריפה שנמלקה הוי נבילה דדיו לבוא מן הדין להיות כנידון דעיקר דילפינן דטריפה שנשחטה לא הוי נבילה אתי' רק מבהמה ומה בהמה בשחיטה אף עוף אבל לא מליקה וא"כ י"ל דמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת סבר להלכתא כר' יוסי דאין מליקה מטהר טריפה וכן פסק הרמב"ם פ"ב מהלכות אבות הטומאה ושפיר אתי' תירץ דרבינא גם למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ולר"מ דסבר דגם במליקה מטהרת סבר דיש שחיטה לעוף מה"ת כדמסיק דתנאי פליגי ואתי' דרשא דרבינא ככ"ע כן היה נ"ל לפום רהיטא.
אלא שבתי וראיתי שזה ליתא דכל הפלוגתא אי מליקה מטהרת מידי נבילה בטרפה שנשחטה זה דווקא לענין טומאה דהוי ילפינן טריפה ששחטה משחיטת בהמה טמאה דמטמאה אע"ג דשחטה אי לאו דכתיבה מן הבהמה מקצת מטמאה מקצת אינה מטמאה ואיזהו זו טריפה ששחטה עיין חולין ע"ד ע"א או לתנא דלא פריך מינא דאמיה בלא"ה לא ילפינן מבהמה טמאה משום דאין במינה שחוטה משא"כ טריפה כדתנן במתניתין שם ע"ב ע"ב אבל לענין נבילה בודאי לא צריכין לילפותא כיון דשחט הסימנין וכן בעוף למ"ד דדי בנחירה לחוד ליכא איסור נבילה כלל ופלוגתא דר"מ ור"י ור' יוסי הוא דוקא לענין טומאה אבל לא לענין איסור נבילה כיון ששחטה כראוי, אלא שהרווחנו בזה להמתיק יותר תי' תוס' דנקט נבילה אגב טריפה ולפמ"ש דלפי האמת נבילה הוא לענין טומאה א"כ כל מליקה בעוף הוי טריפה וגם נבילה שמטמאה כיון דאין מליקת העוף מטהר טריפה ושפיר ג"כ שם נבילה עלה ועיין.
והנה במהר"ם לובלין דף כ"ח יצא לחדש על קושי' העולם בש"ס נזיר דף כ"ט והוא קושית תוס' שם בד"ה משו"ה וכו' דאכתי קשה והא קאכיל כהן טריפה דכי תבר שדרה ומפרקת הוי טריפה ויצא לחדש דבאמת לא הוי טריפה דכיון דמולק מן העוף וחותך הסימנים הכל בבת אחת כולה חדא נחירה מקרי.
וראיתי בספ' דרוש וחידוש מאאמו"ז הג' רע"א שמתמה על דבריו מדברי תוס' דף כ' שמתרץ למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת דמ"מ טריפה הוי ולפי דבריו אפילו טריפה נמי לא הוי והדרא קושי' תוס' והניח בצע"ג ולפי חומר הקושי' היה נ"ל לומר דזה תליא בפלוגתא דתנאי בחולין כ"ז מהיכא ילפינן שחיטה מן הצואר ר"א דיליף מעוף דשחיטה מן הצואר וממעט ממול ערפו דוקא ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר וא"כ מהכא ממועט כל שחיטה וכן נחירה בעוף למ"ד דאין שחיטה מה"ת ונחירה במקום שחיטה דהוי דוקא מן הצאור ולא מעורף ודוקא בחטאת ועולת העוף התיר קרא מול עורף ולא בעוף חולין וליכא למימר כולה חדא נחירה היא דמיעטה תורה בפי' אבל להנהו מ"ד דילפי שחיטה מן הצאור מוזבחת או משחט כמ"ש תוס' שם בד"ה ותו שהייה וכו' דזה ילפינן אי מן העורף אי מן הגרון משחט או מוזבחת א"כ שפיר י"ל זה דוקא בבהמה דכתיב ביה ושחט או וזבחת אבל למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת אלא הוקש עוף לבהמה ובשפיכה בעלמא סגי שפיר י"ל דבעוף אפילו מן העורף כשר ואין לנו מיעוט דפסול מן העורף ולפ"ז יש לקיים דברי מהר"מ די"ל סבר כהנהו מ"ד דילפינן שחיטה מן הצאור מושחט או מוזבחת וכשר בעוף אפילו מן העורף אבל רבינא סבר כר"א דממעטינן ממול ערפו ולא ראשו של אחר א"כ דוקא בחטאת ועולה אבל לא בחולין ושפיר הוי טריפה דכי תבר שדרה ומפרקת לאו חדא שחיטה מקרי יעיי"ש.
ועוד יש לי הרהורי דברים בענינים אלו אבל עת לקצר מפני טרדות שונות ולא באתי רק לשעשע במה שנוגע לדרוש בקרא דיחזקאל וה' ישפות שלומו רב שלום עליו ויברכהו בשמחת החג הבע"ל כחפץ ידידו הדש"ת באהבה כותב בחפזון פ"ב יום ד' לסדר שמיני תרל"ה לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.