אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה ב

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה ב

תשובה א

שוכ"ט לכבוד מחותני ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי בע"פ ירא ה' מרבים כש"ת מו"ה יודא גר"וו נ"י רב דק"ק סאבאטיסט יע"א. (כעת הגאון אב"ד דק"ק סאטמאר יע"א.)

אחדש"ה זה ימים אחדים שקבלתי מכתבו ומוכן הייתי להשיבו מיד כאשר ביקש ממני אבל בכל זה לא הי' באפשרותי מכמה טרדות שונות נחוצים לשעתא בכל זאת כמעט חטפתי איזה רגעים להשיבו בנידון שוחט ובודק וש"ץ בקהלתו אשר בכל דרכיו מוחזק בכשרות ועכשיו באו איזה אנשים והעידו עליו כי הפסיד לקופת הקהל ע"י מי שנדר כ"פ ח"י צ"ל ונתן לשלם נדרו ס"ך ח"י פרוטות ומנהג במקומו רק י"ב פרוטות וכן הוא בכמה קהלות ועיכב לעצמו השאר ונתן לאקרו"ט רק י"ב צ"ל וכן נחשד בשאר דברים הנוגעים לממון ונפשו בשאלתו אם יכול להיות שוחט ובודק כמקדם והראה פנים מסבירות להלכה להפך בזכותו כראוי' לגברא זכאי ונקיטנא בקצרה רק לברר הלכה קצת בלי פלפול ביו"ד סי' ב' סעיף ו' הביא המחבר דמומר לדבר אחד משאר עבירות א"צ לבדוק לו סכין ולהרמב"ם צריך לבדוק לו סכין, והדרישה הקשה מהא דסי' א' שאבדו לו גדייו או שנגנבו ומצאו שחוטים במקום שרוב ישראל מצויים מותרים ותי' דהתם לאו במומר איירי ומוחזק לכך אלא שגנב בפעם הזאת והוי רק כמו פסולי עדות דגם הרמב"ם מודה דא"צ בדיקת סכין והש"ך דחה את דבריו דמלשון הטור אעפ"י שחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה משמע שמוחזק בגנב על כן תירץ הט"ז משום דיש עוד ספק דלמא נתן לאחר לשחוט יע"ש ס"ק י"ח.

ואני אומר דגם זה אינו במשמעות לשון הטור שכתב אע"ג דחשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה משמע משום דאינו חשוד בלחוד הוא דמכשיר ולא משום דיש ספק דלמא נתן לאחר אם לא שנדחק בלשונו אף ע"ג דהוא חשוד אינו וודאי רק ספק דלמא לא נבדוק הסכין משום דלתאותו עובר גם על שאר עבירות לא יטרח לבדוק הסכין כמו שהסביר הרא"ש שיטת הרמב"ם משא"כ באוכל נבילות לתואבן בוודאי לא יטריח דהא מה"ט לא מתירין במומר לתואבן כשיש ספק דלמא נתן לאחר לשחוט משום ס"ס וע"כ דהוי כוודאי משא"כ בשאר עבירות אבל אין משמעות לשון הטור שרק ספק חשוד הוא אלא דבאמת על הטור בלא"ה לא קשה די"ל דלית לי' כשיטת הרמב"ם רק כשיטת רוב ראשונים דא"ל במומר לדבר אחר חוץ מנבילה אפי' בדיקת סכין והדרישה כתב בקושיתו משום דסתם הטור לעיל בנגנבו לו גדייו דכשר ולא הביא שיטת הרמב"ם כמו שהביא בסי' ב' משמע דכ"ע מודה שם ע"כ מחלק בין פעם אחד למוחזק בכך ובאמת אין זה קושי' כ"כ דהא שם בסי' א' לאו עיקר דינו הוא דמומר אי צריך לבדוק סכין או גם מומר לדבר אחר צריך לבדוק סכין רק עיקר דיני מומר בסי' ב' ע"כ לא הביא שם דלשיטת הרמב"ם בנגנבו דאסור רק הביא סתם דגם בנגנבו דכשר כשיטתו בסי' ב' ורק בסי' ב' הביא שיטת הרמב"ם ונ"ל להוכיח דהטור נקט לעיקר דלא כרמב"ם דבסי' ב' לא הביא הא דמומר לערלות דינו כמומר לעבירה אחת ואם מתו אחיו מחמת מילה דינו כישראל גמור ואי דנקט לחומרא כשיטת הרמב"ם הוי להביא דהא יש נפקותא לענין בדיקת סכין ולאשמעינן דאם מתו אחיו מחמת מילה הוא כישראל ולא צריך בדיקת סכין וע"כ דלא כרמב"ם וממילא ליכא נפקותא ומשו"ה שפיר כתב בסימן א' דחשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה ומדהביא בש"ע סעיף ז' הא דמומר לערלת מוכח דע"כ נקט לעיקר כשיטת הרמב"ם וכן כתב בפרמ"ג שם אבל השו"ע שפיר י"ל כתירוץ הדרישה דאיירי דאיירי רק כשגנב בפעם הזאת והראי' דבש"ע השמיט הא דהוסיף הטור על דבריו דחשוד על גניבה לא חשוד על שחיטה משום דלאו בחשוד איירי רק שגנב בפעם הזאת כתי' הדרישה ועיין בפלתי סי' ב' שתמה דלא ידע ולא הבין קושי' הש"ך והדרישה דרמב"ם באמת לא העתיק רק הרי שאבדו גדייו ולא נגנבו וכאשר כתבנו קושי' הדרישה הוא על הטור שסתם בסימן א' ולא הביא שיטת הרמב"ם במומר גם לדבר אחר שצריך בדיקת סכין ולדידן ג"כ הקושי' על הש"ע דמשמע בסי' ב' מהא דנקט דיני דערל דעיקר כשיטת הרמב"ם ובסי' א' כתב נמי נגנבו והא דבאמת לא הביא הרמב"ם דנגנבו צ"ל דלא גרס בתוספתא או שנגנבו וא"ש הכל.

ומע"כ מחותני ר"ל דגם החולקים על הרמב"ם לא חלקו עליו רק בעבירה דרבים מקילים בו אבל באין רבים מקילין בו והוא מקיל גם הם מודים לשיטת הרמב"ם ובזה רצה לדחות מש"כ הכ"מ וכן הרדב"ז בתשובה והפ"ת חידש מדנפשי' דהרמב"ם הוציא דינו מהא דנקט בברייתא הכל שוחטין ואפילו מומר משמע דערל ומומר דין אחד להם והפ"ת כתב דזה ראי' שאין עליו תשובה ולפי דבריו יש עליו תשובה כיון דערל אין רבים מקילים בו באמת צריך בדיקת סכין ובמח"כ א"א לומר כן דא"כ מאי זה דהקשה ותמה הרשב"א והראשונים על הרמב"ם שכתב דגם במומר לשאר עבירות צריך בדיקת סכין דלמא הרמב"ם באין רבים מקילין בו ומהיכי תיתי לומר דרבים מקילין ולחשוד ישראל על כך וכן מדסתמו ולא חלקו משמע דבכל ענין חולקים על הרמב"ם ועל הוכחת הכ"מ שכתב הפ"ת שאין עליו תשובה הרבה תשובות יש בדבר דהא נקט בברייתא ג"כ כותי וכותי א"צ בדיקת סכין וגם בכותי צריך אחרים או יוצא ונכנס ובערל ומומר לא צריך ולא שווים לכל מילי הני תלת דשנו בברייתא ואדרבה דברי הכ"מ צ"ע.

שוב ראיתי בדברי חידושי הר"ן על חולין וריטב"א דר"ל דגם כותי צריך בדיקת סכין ולא כתוס' ורא"ש ועיין בש"ך ס"ק כ"ד שתמה על הש"ע שכתב בצדוקי ובייתוס שצריך ג"כ בדיקת סכין מנ"ל הא דהא בדין כותים קודם גזירת וכתב תוס' ורא"ש דכותים קודם גזירה לא צריך בדיקת סכין וכבר הבאנו שיטת הר"ן וריטב"א שסברו דגם בכותי צריך בדיקת סכין וי"ל דמה"ט דפסק הש"ע כרמב"ם במומר לדבר אחר שצריך בדיקת סכין משום דומיא דמומר כן הוכיחו גם בכותי כן אלא שעדיין אינו הכרח גימר דהא בכותי צריך גם אחרים רואין, וראיתי אח"כ ברדב"ז שהרגיש ג"כ בזה על ראיתו לשיטות הרמב"ם כמו שהביא הכ"מ ונדחק דמ"מ לענין בדיקת סכין שווים מ"מ לשאר אחרונים בוודאי לא קשה ותשובה נצחת היא.

אלא שראיתי בפ"ת שכתב דאי לא כרמב"ם מנ"ל דמומר לאכול נבילות בעי בדיקת סכין אדרבה מדקתני בהדי ערל ש"מ דלא בעי בדיקת סכין ומאי מוכרח מהאי ברייתא לרבא וע"כ דגם מומר לערל בעי בדיקת סכין ורבא חידש קמ"ל דאפילו מומר לאותו דבר סגי בבדיקת סכין יע"ש ועדיין לא הועיל מנ"ל לרבא דלמא לא ערל ולא מומר בעי בדיקת סכין דלא נזכר בברייתא כלל מבדיקת סכין וע"כ צריכין אנו לומר דרבא חידש זה מדנפשי' כיון דאוכל לתואבן ואי לא מצא כשר אוכל נבילות לא מטריח לבדוק סכין דהוי טרחא וליכא מברייתא וגם לא מברייתא דחמצן של עוברי עבירה סייעתא לכולה מלתא דרבא רק לחצי דבריו דאמרינן לא שביק היתירא ואכיל איסורא אבל הא דצריך בדיקת סכין באמת לא מוכח מברייתא כלל, ובזה יש ליישב קושי' אחרונים דתמהו לשיטת הרמב"ם דגם במומר לדבר אחר צריך בדיקת סכין א"כ קשה על הא דאמר הש"ס דף ג' דאביי לא אמר כרב אשי לא ס"ל הא דרבא וכתב רש"י דמומר לכתחילה יהיה מותר לשחוט בבדיקת סכין וזה דווקא במומר לאותו דבר כיון דדש אבל במומר לדבר אחר בודאי אפילו לכתחילה מותר א"כ עדיין יכול אביי לאוקמי במומר לדבר אחד כאוקימתא דרב אשי והניחו בצ"ע.

ולפי דברינו י"ל דבלא"ה צ"ע דהא חזינן מברייתא דחמצן של עוברי עבירה דמומר לתואבון טרח נמי להחליף אצל נכרים וכן משחיטה גופא מוכח דטרח לפמ"ש הרשב"א בחידושיו וכן בת"ה דהא אי לא בדיק בסימנין הוי נבילה משום דלמא לא שחט הרוב או לא ודילמא לא שחט הרוב ועדותו לא מועיל וכ' משום דטרח ובודק אי שחט הרוב או לא ואי לא שחט הרוב קודם שיעור שיהוי שוחט הרוב עכ"פ חזינן דטרח ג"כ לאכול היתירא ובדיקת סכין לא טרח וצריך לדחוק ולחלק בין טרחא זוטא לטרחא מרובה וזה י"ל לא סבירא ליה לאביי דאיזה שיעור נתנו בין טרחא לטרחא וי"ל דאביי סבר מכח הברייתא דחמצן של עוברי עבירה מדחזינן דטרח נמי להחליף טרח נמי לבדוק הסכין ואפילו בלא בדיקת סכין נמי שוחט מומר לתואבון וסבר הרמב"ם הא דאמר אביי לא ס"ל הא דרבא לא כמ"ש רש"י אלא דלא צריך בדיקת סכין כלל ודומי' דערל ורש"י ע"כ לית לי' כשיטת הרמב"ם ועיין.

והנה להלכה קיי"ל כרמב"ם דמומר לדבר אחד משאר עבירות דצריך בדיקת סכין ואפי' בדיעבד אלא לענין מומחה חקר בפרמ"ג אי לא אמרינן ג"כ דצריך שידעינן שהוא מומחה ולכאורה מדברי הרמב"ם דכייל מומר לנבילות בהא דכ' מומר לאחד מהעבירות ולא הביא בפרט מומר לאכול נבילות וכתב והוא מומחה משמע דדינם שווים כמו לענין סכין וכן מסתבר כיון דטעמא כיון דלתאותו עובר בשאר עבירות לא מטריח לבדוק סכין כן נמי לא מטריח ללמוד לשחוט אף ע"ג דאינו מומחה אלא דהרמב"ם כתב ג"כ בפסולי עדות מומחה והתם בוודאי לא מסתבר שצריך שידעינן שהוא מומחה דהא אפילו בדיקת סכין לא צריך עד שאני תמה על הרשב"א בת"ה שמסופק בדעת הרמב"ם אי כוונתו שצריך שידעינן שבוודאי הוא מומחה וע"ז תמה מהא דלא נקט רבא ורב אשי מומחה או שכוונת הרמב"ם דנקט מומחה משום דגם ישראל לא ישחוט אלא אם הוא מומחה ואמאי לא פשוט מהא דפסולי עדות דנקט נמי מומחה ובדיקת סכין לא צריך וא"כ בוודאי רוב מצויין אמרינן ג"כ וע"כ מומחה דנקט משום דבכל שוחט צריך להיות מומחה וצע"ק.

ומלתא דתמיה ראיתי בפלתי שכתב במי ששוחט לאחרים ואין לו הנאה מזה אן צריך בדיקת סכין משום דאין חוטא ולא לו ולא מצא לאחד מהמחברים שעמד על זה ובמח"כ נעלם ממנו באותה שעה דברי הש"ך ס"ק כ' שכתב הא דכתב הכסף משנה דגם בפסול לעדות מחמת אוכל נבילות לא צריך בדיקת סכין היינו בשוחט לאחרים ודברי ב"י בשוחט לעצמו והא דנקט רבא מומר דאיירי בשוחט לאחרים דאין מעיד עליה משום דהוא מומר וכהיתרא דמיא לי' ואפילו בשל אחרים דלא נהנה אינו נאמן וכ"כ הש"ך בסי' קי"ט ס"ק י"ח וכן בסי' קכ"ז ס"ק י"ט ודיבר הש"ך בג' מקומות מזה דמומר לאותו דבר אפי' בשל אחרים אינו נאמן והנה הפרמ"ג כתב דגם מומר לשאר עבירות לשיטת הרמב"ם אינו נאמן בשל אחרים ולכאורה אינו מוכרח די"ל דאף ע"ג דהוי מומר לדבר אחר מ"מ לא גרע מנחשד לאותו דבר דנאמן בשל אחרים כמ"ש בש"ך וצ"ל דדיוקו הוי כיון דכייל הרמב"ם מומר לנבילות בתוך מומר לשאר עבירות משמע דדינם שווים וכמו במומר לנבילות אינו נאמן בשל אחרים לענין בדיקת סכין כן לשאר עבירות נמי וע"כ צ"ל דהרמב"ם בשל אחרים איירי דהא כתב בפסולי עדות דכשר ולא חילק בין מחמת נבילה לשאר איסורים ולש"ך ע"כ להעיד בשל אחרים איירי א"כ הא דמומר נמי בשל אחרים ועיין.

ובנדון שלנו לאחר שהעידו שכמה פעמים עשה כך א"כ אבד נאמנותו לענין בדיקת סכין דקיי"ל כשיטת הרמב"ם וכן לענין גניבה אם הוא מומר לכך כמ"ש בדרישה ובש"ך אלא שראיתי בדברי מעכ"ת שמצדד להקל משום דזה השוחט ובודק מוחזק לשאר דברים ובפרט בעניני שחיטה שמדקדק במעשיו וא"כ כה"ג י"ל דהרמב"ם מודה דכל הטעם כיון דלתאותו עובר פקר נמי בבדיקתו, וזה דווקא אם אינו מוחזק להיות מדקדק בשאר דברים אבל אם חזינן דאינו מקיל תו ליכא למיחש ולא חשוד לדבר אחר ונכון אשר דיבר בזה ויש לעשות סניף להקל כשאר שיטת הראשונים.

אלא שראיתי בשו"ת מהרמב"ם שנקראים פאר הדור סימן קי"ב שנשאל על שוחט שהוא ממונה לרבים והוחזק לרבים שהוא גונב בשר מבית המטבחיים ומהחניות ואחר כך מצא בידו בפרהסיא אשר גנב וגרם זה קלקול וחלול השם אם איש אשר אלה לו יהי' עוד ממונה לרבים והשיב יען כי אין לך חילול השם יותר מלגנוב ולמוכרה לרבים ואפילו עשה תשובה גמורה לא ישחוט ברבים ואם ירצה לשחוט בביתו בשביל יחיד הרשות בידו עכ"ל, חזינן דהרמב"ם החמיר אפילו בעשה תשובה גמורה להיות שוחט לרבים ורק בביתו נאמן משום דעשה תשובה אלא דנ"ל דיש להפך ולצדד להכשירו ומלמדין עליו זכות לדונו בקילתא ועיין בט"ז קי"ט ס"ק ט"ו בשם רש"ל דהנה הב"ח הובא בש"ך סי' ב' כתב בקונטרס אחרון לתרץ קושי' הדרישה מהא דנגנבו לו גדייו די"ל אע"ג דמשום שאר עבירות שחשוד גם כן על השחיטה אבל בגונב כבר אמר שלמה לא יבוזו לגנב כי יגנוב וכו' ואם כן גניבה י"ל דלא חשוד על שאר דבר מצוה לסלקו והטעם דהא גם בשאר עבירות לא חשוד לדבר אחר מ"מ לענין בדיקת סכין חייש הרמב"ם דלא טרח לקיים שום מצוה כהלכתה ואם כן בגנב נמי אע"ג דלזה יש לו תאוה יותר מ"מ בוודאי לא מן המדקדקים הוא וחרד על דבר מצוה שיש לו להאמין על בדיקות סכין שצריך דקדוק הרבה אבל מ"מ נראה לי דיש לומר דווקא אם גונב חפץ או ממון של חבירו מביתו או חצירו אבל כמו בנדון דידן יש להקל דהא כל עוברי עבירה פסולין לעדות משום רשע דחמס ואפ"ה אמרינן בש"ס בב"מ דף ד' ע"א דכופר במלוה כשר לעדות וכן הכופר בפקדון אי לא דאתי סהדי ואמרי ההיא שעתא בידיה נקיט ליה והטעם משום אשתמוטי ודלמא צריך להוצאה וסבר עד דהוי לי זוזא ופרענא לי' ואי מודינא השתא דלמא יתבעני מיד עיין ברש"י שם ואם כן כיון דהיה לו רשות להשתמש במעות ולהוציאה אף ע"ג דכפר ואמר שלא קיבל רק י"ב פרוטות בשביל ח"י צ"ל מ"מ י"ל אשתמוטי ואפי' לעדות דחמור דצריך להיות כשר דווקא כשר להעיד וכ"ש דלא חשדינן לי' לשאר איסור די"ל אשתמוטי והיה צריך להוציאה ולא דמי לגנב חפץ מביתו של חבירו ע"כ נ"ל מה"ט וגם לפי מ"ש שהוא מוחזק וירא שמים ומגדל בניו לתורה אין להעבירו מאומנתו ובפרט דטפלי' תלוי ביה ובוודאי גם עשה תשובה על זה ואע"ג דלא מהני אם אמר שעשה תשובה דאמרינן תשובה של רמאי עד שילך למקום שאין מכירין מ"מ דהאי דינא כבר מקילין בזה כמ"ש מהרש"ל שהבאתי לעיל מ"מ בהאי גברא שהוא מוחזק לירא ד' ומגדל בניו לתורה יש להקל דשב בתשובה שלימה ואפי' להיות ש"ץ כשר והגון ורק להיות נוטל שכר של כשרות לבד בלא"ה כבר צווחו על מנהג הזה ואפילו במוחזק בכשרות לא נכון הוא ובמי שראינו שכבר יש לו חמדת ממון בוודאי יש לחוש הרבה על זה ואם יש בכחו ובידו לבטלו מנהג הרע הזה ויישר כחו וחילו וכבר כתב הש"ש דא"א להעמיד הדת על תילה והחכם עיניו בראשו. כתבתי כ"ז בחפזון באשון לילה והי' זה שלום כנפשו ונפש ידידו מחותנו חותם בברכה פרעסבורג יום ה' ב' דחנוכה תרמ"ג לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה