אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה פא

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה פא

תשובה פ

שוכ"ט לתלמידי חביבי המופלג בתורה ויראה מלא וגדוש בע"פ כש"ת מו"ה יצחק קארפעל נ"י יושב על מדין בק"ק פאקש יע"א.

מכתבך קבלתי ושמחתי בהודיעתך שנתקבלת מאת אקרו"ט דשם להורות להם דיני איסור והיתר וד' ירים ראשך וקרנך בכבוד ומה שכתבת בעניני דיומא ימי פורים לתרץ דברי הרמ"א בסי' תשפ"ח שכתב דסתם עיירות הוקפו ולבסוף ישבו כאשר כתב הר"ן דמשו"ה לא חיישינן ליושבו ולבסוף הוקפו בחו"ל דודאי גם ישיבת גוים הוי ישיבה בחו"ל וזה סותר למ"ש בסי' ת"א שכתב כדעת מהר"ם דסתם עיירות מוקפת לדירה שבונים בתים תחילה ואח"כ מקיפין אותן והמ"א הניח דברי הרמ"א בצ"ע ועיין בטו"ז ומה שכתב הפר"ח ליישב לשון הרמ"א בסי' ת"א דרצה לומר דבונים הבתים תחילה אדעתא להקיפה אח"כ והפרמ"ג כתב דא"א להעמיס כן בלשון הר"ן והרמ"א דהל"ל מסתמא ישבה על דעת להקיפה אבל לשון הוקפו ולבסוף ישבו משמע הוקף ממש קודם שישבה ואמרת לתרץ ולחלק כי לענין שבת שיהי' כל העיר כ"ד אמות לטלטל בתוכה סגי אם נבנו הבתים תחילה קודם שהוקפו ואע"ג דלא ישבו עוד בני אדם מ"מ כיון דיש בתים הוקף לדירה מקרי ומסתמא כן הוא דבונים בתים תחילה ואח"כ מקיפן אך לענין מגילה צריך מושב בני אדם דוקא ולא סגי בבתים לחוד ושפיר כתב הר"ן והרמ"א דמסתמא הוקפו ולבסוף נתישבה אלו דבריך ונכונים המה ובזה מיושב שפיר מה שמדייק ג"כ הטו"ז והביא ראי' לחילוקו דבסי' ת"א כתב דתחילה בונים בתים ואח"כ מקיפין והר"ן כתב שכן דרך רוב מדינות מקיפין חומה תחילה ואח"כ מישבין אותה ולפי חילוק שלך א"ש יותר דבסי' ת"א נקט בתים לחוד דלא צריך עוד ישוב בני אדם משא"כ לענין מגילה כתב הר"ן מישבין אותה היינו בבני אדם הדרים בבתים ואח"כ ראיתי שכבר הרגיש בזה ג"כ הפמ"ג באשל אברהם ס"ק ב' דמחלק כן ליישב דברי הרמ"א וכן מצאתי בהגהות זקני ר' עקיבא איגר זצ"ל שהביא לתרץ כן בשם שו"ת פרח שושן כלל ג' סי' א' ותשמח נפשך שכוונת לדברי גדולים אלו והנה הא דצריך לענין מגילה ישוב בני אדם דוקא ולא סגי בבתים לחוד להיות ישב ולבסוף הוקף מוכח מתוס' מגילה דף ג' שכתבו לתרץ הא דצריך למעט שור אגר היינו האיך שידעינן שנגמרו הבתים קודם שדר אדם שם וכן מוכח מהר"ן שכתב דישוב נכרים לא מקרי ישב ולבסוף הוקף ועיין בט"א שם שתמה על תוס' והר"ן מנ"ל דקפיד קרא אישוב בני אדם דלמא על הבתים לחוד וכן מצאתי שנתקשה בחמד משה יע"ש ובאמת במח"כ נראה איפכא דלמה צריך קרא לומר בית מושב דהא סתם בית לדירה עומד וע"כ דקאמר קרא בית מושב שצריך שכבר יהי' מושב בבית ע"י ישוב בני אדם אבל כל זמן שלא דר בו אדם נקרא בית אבל לא מושב ומשו"ה נקט בית מושב לאשמעינן שצריך להיות דוקא כבר מושב לבני אדם אבל לדברי הט"א יאמר בית סתם דעומד לדירה ולמושב בני אדם.

והנה אי אמרינן כט"א דגם סתם בתים מקרי ישב ולבסוף הוקף כיון שעומד לדירה ונבנית ע"ד להושיב בני אדם א"כ גם לענין הוקף ולבסוף ישב י"ל כן כיון דניבנו הבתים ע"ד להקיפו מקרי הוקף ולבסוף ישב דאי לא אזלינן בתר המחשבה דדעתו להקיפו א"כ גם לענין בית לא ניזל בתר מחשבה שתהי' נקרא בית מושב משום דדעתו להושיב אח"כ בני אדם אלא אי אמרינן כר"ן ותוס' דצריך ישוב בני אדם דוקא דהוי בית מושב ממש שפיר י"ל דלא כמהר"ם דלא מהני בישב ע"ד להקיפו ועיין בט"א שמתמה בד"ה בית מושב וכו' על הר"ם מנ"ל הא דמהני ישב על דעת להקיפו ולפמ"ש מצד הסברא כן לדבריו דמהני בית לחוד בלא מושב בני אדם כיון דע"כ צ"ל דמקרי בית מושב כיון דנבנית לישוב בני אדם גם לענין חומה אמרינן כן דמהני על דעת להקיפו אע"ג דלא הוקף עוד ומתוס' והר"ן דמוכח דלא סברו כהר"ם דמהני ע"ד להקיפו מדהקשו מהא דשור אגר וכן מהר"ן דהקשה דלמא ישבו ולבסוף הוקף ומוכח דסברו דלא מהני על דעת להקיפו היינו משום דסברו דצריך מושב בני אדם ממש אבל אי אמרינן דגם בית לחוד מקרי בית מושב בודאי מהני ג"כ ע"ד להקיפו אלא משום דתוס' סברו בפשיטות דצריך מושב בני אדם דוקא כדמשמע לשון הקרא בית מושב משו"ה לא תרצו בע"ד להקיפו ותירצו לפי האמת דידעינן דלא דר בני אדם.

ובכן נבוא אל הביאור בסתירת דברי הר"ן שכבר עמד עליו המשנה למלך בפ"א דבפסחים לענין תרי כסי דבעי הסיבה כתב הר"ן כיון דלא אפשר למיעקר תקנת חכמים לגמרי וגם אין סברא למיקל בהני טפי מהני ע"כ אזלינן בתרווייהו לחומרא ובמגילה כתב הר"ן בשם הגאונים בספק מוקף חומה קורא בי"ד שהוא יום הראשון שפוגעין בו אע"ג דנמי אין סברא למיקל בין י"ד וט"ו יע"ש ונ"ל לפי מה שכבר העיר בפנ"י כתובות בסוגי' דפ"פ על תוס' שכתבו דספק אונס לא הוי ספק משום דרוב רצון ומשום דהוי רק רוב מדרבנן הוי ס"ס ספק אונס דמשמע דאי הוי מה"ת לא הוי ס"ס ואמאי דהא ס"ס טעמא משום רוב הוא וא"כ כיון דספק אחד הוי שקול אידך הספק אע"ג דהוי רוב נגדו מ"מ מצרפינן לספק הראשון דהוי פלגא והוי רוב עכ"פ יע"ש וא"כ שפיר לנו סברא להקל לקרות בי"ד דהא אף דהוי ספק שקול אי מוקף חומה או לא ולא אמרינן דרוב אינם מוקפות חומה מימות יב"נ מ"מ הא יש לנו ג"כ ספק דלמא ישבה ולבסוף הוקפה וצ"ל כתירץ הר"ן דרוב הוקף ולבסוף ישב אבל עכ"פ מיעוט יש וכיון דיש לנו לצרף עכ"פ המיעוט דישבה תחילה לספק של הוקף או לא הוי כמו רובא וקורין בי"ד ואף דבא"י לפי תירץ הראשון של הר"ן אין ספק לענין ישב ולבסוף הוקף דישבת גוים לא מקרי ישיבה מ"מ כבר הקשה על דברי הר"ן בט"א מש"ס ערכין ולפי מה שמסיק הר"ן משום דרוב הוקף ולבסוף ישב משום חו"ל א"כ לא אמרינן כתירוץ הראשון ומשו"ה בספק מוקף חומה גם בא"י יש להקל ולקרות בי"ד ומשו"ה כתב הר"ן הא דקרי בטברי' והוצל בשני ימים משום מידות חסידות עשו כן אבל הרמב"ם כתב עיר שהיא ספק קורין בה בשני ימים משמע מדינא ולא משום חסידות וי"ל דפליגו בזה הגאונים סברו דוקא ספק מה"ת הוא לחומרא אבל לא ספק בדברי קבלה עיין בט"א שהאריך בזה אבל הרמב"ם לשיטתו דסבר כל דרבנן דאורייתא הוא מלאו דלא תסור והקשה הרמב"ן עליו דא"כ איך אמרינן ספק דרבנן לקולא דהא דרבנן נמי כספק מה"ת הוא ותירץ בזהר הרקיע דרבנן מעיקרא הכי תקנו בספקתן שנלך להקל בספקתן א"כ זה שייך דוקא במה דתקנו הרבנן י"ל ג"כ שהתנו להקל בספקתו משא"כ בספק דדברי קבלה בודאי להרמב"ם הוי כדברי תורה ממש מלאו דלא תסור ושמעיקרא הכי תקנו לילך בספק דדברי קבלה להקל א"א לומר כיון דלא מצינן כן והוי כדאורייתא ממש משו"ה פסק הרמב"ם להחמיר לשיטתו.

ויען כי ידעתי כי חביבים עליך דברינו אציע לפניך באותו ענין קצת דברי אגדה שדרשתי בפורים בבית מדרשנו ופתחתי לה פתחא להא פרשתא מהכא ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל התוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת וכבר דרשו בש"ס מאי השנית וגם צ"ל מאי דברי שלום ואמת ומאי כל התוקף עיין בא"ע וגם המשך הפסוקים צריך פירש ונ"ל דהנה הר"ן הביא בשם הרמב"ן דבמוקפין לא הי' נס כ"כ כי הי' להם להגין מפני האויב חומה בצורה ע"כ היהודים הפרזים אשר היו יושבים בערי הפרזות היו עושים מעצמם את יום י"ד משתה ושמחה ויו"ט מבלי שיכתוב להם מרדכי תחילה כי ראו והבינו הנס הגדול אשר עשה ד' להם שלא שלטו בהם האויבים אף שהיו יושבים בערי פרזות בלי מבצר מהאויבים אבל המוקפים לא עשו את יום חמשה עשר עד שכתב להם מרדכי וישלח ספרים בכל המדינות לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר כי אצליהם לא הי' נס כ"כ ע"כ לא עשו עד שכתב להם מרדכי וזה ג"כ פירש הפסוק וקבלו היהודים אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי עליהם ועיין בא"ע שנדחק ולדברינו א"ש את אשר החלו לעשות קאי על הפרזים שאלו התחילו לעשות מעצמם מבלי שצוה עליהם מרדכי ואת אשר כתב המרדכי עליהם קאי על המוקפים שלא עשו עד שכתב להם מרדכי ואמרו בש"ס על הא דקאמר השנית דבתחילה לא קבעוה וקבליה רק בשושן עד שכתבו אגרת שניות קבלוה וקבעוה גם בכל העולם והטעם דלא קבלוה עד שכתבו אגרת שניות נ"ל כי בודאי לא מצאו המוקפים את עצמם מחויב לעשות משתה ויו"ט לדורות דהא להם שהיו יושבים במוקפים לא הי' נס כ"כ כי לא הי' בסכנה כיושבי פרזים.

והנה זה דוקא אם עיקר שמחת פורים הוא רק בשביל הצלת הגוף לבד אבל באמת לא כן הוא כן עיקר השמחה וזכר לנס הוא שקיימו עתה ברצון התורה מה שקבלו כבר באונס וכאשר דרשו ליהודים היתה אורה שמחה וששון ויקר שאורה זו תורה כי נר מצוה ותורה אור ושמחה זו יו"ט וששון גילה ויקר תפילין כי זה עיקר שמחתן שקיימו המצות ברצון וטוב לב משמחה וגם זאת נוסף כי עכשיו שנעשה להם נס עשו שלום ונעשה אחדות ואחוה ביניהם כי קודם הנס הי' מחלוקת וקטטה ומריבה ביניהם כאשר הלשין המן עליהם ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים כי ידע כי כל זמן שיש אחדות אין אומה ולשון יכול לשלוט בהם כאשר אמרו חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו ע"כ אמר לאחשורוש כי המה מפוזר ומפורד בין העמים שאף שהם בין העמים אין שלום ואחדות ביניהם ומפורדים המה זה מזה ע"כ אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי היינו שיכנס את היהודים שיהי' כעם אחד ואח"כ וצומו עלי כי אם אין שלום לא מהני הצום ג"כ ולאחר הנס נעשה שלום ביניהם ואם זה עיקר הנס והשמחה אז אין חילוק בין פרזים למוקפים אע"ג דחלוקים לענין הימים מטעמים המבוארים בראשונים מ"מ בודאי לענין החיוב לעשות זכר לנס ולעשות משתה ושמחה הכל שווין כיון דעיקר השמחה בשביל קבלת התורה ובשביל השלום וזה שאמר ותכתוב אסתר המלכה וכו' את כל תוקף היינו שאין עיקר התקנה לעשות ימי ושמחה בשביל שניצולו מהאויבים רק כתבו כל תוקף היינו כל תקפו של נס שקבלו התורה ונעשה שלום כדי שיקבלו הפורים בכל העולם וגם המוקפים ומפרש אח"כ מה שכתב באגרת שניות וישלח ספרים וכו' דברי שלום ואמת כי האמת היא התורה וכן אמרה שמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה מדכתיב דברי שלום ואמת וזה שכתבו באגרת שניות שעיקר השמחה השלום והאמת ע"כ קבלו גם המוקפים לדור דורות וזה נ"ל פירש הקרא ג"כ ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה כי אגרת הראשונים לא כתבו רק מרדכי ולא כתב טעם וסברו דמשום הצלה לבד הוא אבל אסתר הוסיפה באגרת שניות כאשר אמר ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי כי היא ראתה והבינה כן ועל ידה השתתף ג"כ מרדכי לכתוב כן דברי שלום ואמת ומאמר אסתר זה דברי שלום ואמת קים דברי הפורים להחזיק בפורים ולעשותו חק עולם ונכון וימי פורים אלה לא יעברו לעולם ויעשה ה' לנו נסים תמיד הכ"ד רבך חפץ בהצלחתך. פרעסבורג אדר שני תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה