אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה עב

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה עב

תשובה עא

שלום וכ"ט לידידי הרב הגאון מעוז ומגדול המפורסם כקש"ת מו"ה ישוע ברוך כ"ץ רייניטץ אב"ד דק"ק משעטשאוויץ יע"א.

אחדש"ה מכתבו הטהור קבלתי ובתוכו איזה הערות בסוגי' דשמא יעבירנו והביא בשם אחרונים דהקשו לר"א דסובר מכשירי מצוה דוחין שבת וא"כ לא שייך לר"א הגזירה דשמא יעבירנו דאפילו אם יעביר ליכא איסור דאורייתא וכעין הא דפריך פסחים דף ס"ט אהא דהזאה לא דחי שבת משום שמא יעבירנו ולר"א ניעבריה דס"ל מכשירי פסח דוחה שבת ובודאי ליכא מאן דפליג על הני מתניתן דהלכה פסוקה הוא לכ"ע ואיזה מאחרונים שהביא אין אתי במחיצתי ואלו שיש במחיצתי מפני הטרדות אין דרכי לעיין בהם והלואי שיספיק הזמן לגמרא תוס' וראשונים והד"ג נ"י רצה להעמיס בסמ"ג הל' שופר סי' מ"ב שכתב ולמה אין תוקעין בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע עליו ויעבירנו אח"כ ד' אמות ברה"ר משמע מלשונו דנקט אח"כ דהחשש הוא לאחר שכבר יצא לידי מצוה יעביר ד' אמות ותו לא הוי מכשירי מצוה וגם מיושב הא דהקשו האיך גזרו דהא הוא טעה בדבר מצוה ואי החשש משום החזרה לאחר שעשה המצוה א"ש ומה שהקשה הש"ס פסחים וציעברי' לר"א מישב הדר"ג ע"פ שהקשו בתוס' שם דהא הנושא אותם יטמא המים ולא שייך שיעבור המים ד' אמות.

וכבר תמהו בצל"ח שם דהא לצורך הזאה אינו מטמא וכן כתב הרמב"ם פט"ו מה' פרה אדומה דהנושא מי חטאת לצורך הזאה אינו מטמא וכן כתב תוספות נדה דף ט' והניח בצ"ע ולפי"ז י"ל דלאחר הזאה אין לחוש שיעביר המים ד' אמות דהא יטמא אותו ולא שייך שכחה כמ"ש בתוס' ואין לחוש רק קודם הזאה דלא מטמא המים וא"כ הוי מכשירי מצוה ושפיר מקשה ונעבריה לר"א ויען כי הוא דבר שכליי העליתי אותם בכתב..

ולכאורה הבאתי ראי' שכך כוונת הסמ"ג במה שכתב ויעבירנו אח"כ ד' אמות מדכתב זה בהל' שופר אבל בהל' לולב סי' מ"ד כתב סתם שמא יעבירנו ובזה מדויק היטב דבלולב לא שייכי כל הני קושי' משום טעה בדבר מצוה או לר"א דמכשירין דוחה דהא לא גזרו רק משום דלא בקיעין בקיבוע דירחא והוי רק ספק מצוה דלמא לאו יו"ט הוא ולא הוי טעה בדבר מצוה וכן מכשירין לא דחי ספק מצוה ויש לחוש גם שמא יעבירנו קודם שיצא לידי מצוה משא"כ בתקיעות שופר דגזרו גם בודאי מצוה בזמן שבית המקדש קיים וכמו שהקשו תוס' וע"כ צריך לומר דגזרו דגם אח"כ יעביר ותו ליכא טעה בדבר מצוה וגם לא מכשירין דחי ומדויק היטב לשון הסמ"ג והשינוי מהל' שופר מה' לולב אלא דיש לעיין דאי הטעם דגזרו בלולב ולא הוי טעה בדבר מצוה משום דלא גזרו בודאי מצוה ורק בספק א"כ בזמן המקדש דגזרו בשאר ימים אף במקדש אע"ג דהוי ודאי ומה בכך אף אם יעבור במקדש הא הוי טעה בדבר מצוה ודאי ומה"ט נ"ל הא דמתרץ הג' מו"ה שאול על קושי' תוספות חדשים בפ"ד דסוכה דלמה גזרו דהא הוי טעה בדבר מצוה ותירץ בפשוט דהא אוקימנא למתנתן כשהפכו דוקא וכאן גזרינן שמא לא יהפכנו ואז מדאגביה נפק ביה וחייב יע"ש ולא תירץ בפשוט דהלא באמת לא בודאי יצא ורק בספק ולא שייך טעה בדבר מצוה ואי משום דעדין קשה משופר דהא גם לתירוצו שכתב שם עדין יש לגמגם בשופר ועוד דתירץ זה לא א"ש להפוסקים דמצות צריכות כונה כמ"ש בתוס' ג"כ וע"כ מטעמא שכתבתי דא"כ במקדש בשאר ימים דהוי ודאי למה גזרו וע"כ תירצו משום דהחשש בלא הפכו דרגיל יותר משהפכו ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח שכתב טעמא דגזרו משום דהוי רק ספק מצוה לכן לא קשה לב"ש דלית ליה מתוך דיגזרו גם ביו"ט משום דהוי ממ"נ אי יו"ט הוי טעה בדבר מצוה ואי לאו יו"ט ליכא איסור כלל וצ"ל לדבריו הקדושים כמו שמשני הש"ס דבשאר ימים גזרו אף במקודש משום דליתא בגבולין משו"ה נמי גזרו אף שיהיה טעה בדבר מצוה אע"ג דפטור מחטאת מ"מ איסורא עביד עכ"פ כיון דקיל המצוה יותר כמ"ש רש"י דליתא בגבולין או כמש"כ הריטב"א משום דיכול לפטור עצמו וליכא חיובא דמונח על גברא וכל הפלפול הזה והטעמים שייכי רק לר' יהשוע דסבר טעה בדבר מצוה פטור וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב מה' שגגות אבל לר"א דסבר בשבת דף קל"ז דטעה בדבר מצוה חייב לא קשה מטעה בדבר מצוה אלא דהקושי' דהא ר"א סבר דמכשירי מצוה דוחין שבת א"כ בודאי לא שייך הגזירה דשמא יעבירנו דהא לדידי' מותר לכתחילה להעביר וצ"ל כמ"ש בסמ"ג דהחשש שמא יעביר אח"כ ונקט הסמ"ג טעם זה לתרץ אף לר"א דלא פליג על המתניתין וזה קשה דוקא בשופר דגזרו ג"כ על ודאי מצוה אבל בלולב דגזרו רק על הספק לא צריך ליתן טעם משום דאח"כ יעביר ונקט סתם שלא יעביר כאשר כתבתי ולא קשה ממקדש בשאר ימים דאפילו בודאי גזרו ולר"א דמכשירין דוחה בודאי קשה אף דליתא בגבולין דהא אפילו לכתחלה יכול להעביר דהא הביא הש"ס שם דף מ"ג דתניא ולקחתם וכו' הראשון מלמד שאינו אלא ביום ראשון ואמר רבא דלא נצרכו אלא למכשירי לולב ואליבא דהאי תנא דלולב וכל מכשירין דוחין את השבת וא"כ לר"א ממעט הכתוב יו"ט הראשון דאינו דוחה רק ביו"ט הראשון ובשאר ימים אין מכשירין דוחה ושפיר שייך בשאר ימים גם במקדש הגזרה דשמא יעבירנו אף לר"א דהא באמת לא דוחין מכשירין שבת בשאר ימים וא"ש נכון.

ועמדתי בתמיה על דברי קדוש זקני בתשובה שם שכתב ביו"ט הוה טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ע"כ אפילו לב"ש ור"ע דלית להו מתוך ועירוב והוצאה ביו"ט מ"מ הו"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה משא"כ בשבת כיון דלא בקיאי בקביעא דלמא אין היום יו"ט ונמצא דלא עשה מצוה והא ר"א שמותי מתלמידי ב"ש א"כ לב"ש טעה בדבר מצוה חייב והדרי' קושי' מיו"ט דב"ש לית להו מתוך וגם טעה בדבר מצוה חייב והשתא דאתית להכי י"ל על דרך זה דב"ש סבר נמי כר"א דשמותי הוא דמכשירין דוחין א"כ ביו"ט אע"ג דסבר דטעה בדבר מצוה חייב מ"מ סבר נמי כר"א דמכשירנן דוחין א"כ ביו"ט ליכא למגזר משא"כ בשבת דהוי ודאי והמצוה ספק לא דחין המכשירין ועיין בח"ס אורח חיים סימן קמ"ח דהקשה בקטן למולו ולולב לצאת בו ופליגי ב"ש וב"ה דהא פשיטא דב"ש סבר כר"א דמכשירין דוחין וא"כ אפילו לא אמרינן מתוך אמאי אין מוציאין את הקטן למולו ולולב לצאת ומתרץ שם ולא עלתה בידו בלי דוחק וכל התירוצים שם לא שייכי הכא וא"כ בפשוט היה לח"ס לתרץ בשביל מכשירין לב"ש ולא משום טעה בדבר מצוה דחייב לר"א דשמותי הוא אלא דיש לתרץ דבריו משום דרצה לתרץ גם לר"ע דלית ליה נמי מתוך וסבר דמכשירין לא דחי דהוא פליג על ר"א בפסחים ושבת וכמ"ש בהדיא דא"ש לב"ש ור"ע אבל זה התירץ לב"ש לא א"ש דסבר דטעה בדבר מצוה חייב כר"א ומקדוש זקני ונכדו תסתייע שמעתתא לב"ש דלית ליה טעה בדבר מצוה פטור י"ל משום דמכשירין דוחין ומה"ט לא גזרו ביו"ט ולר"ע דלית ליה מתוך וסבר דמכשירין אין דוחין י"ל דסבר כר' יהושע דהלכתא כותיה דטעה בדבר מצוה פטור ומיושב בין לב"ש ובין לר"ע ונכון ע"ד פלפול.

אלא שא"א להעמיס כן בדברי הסמ"ג דהחשש הוא מפני שלאחר המצוה יעבור ד' אמות דהא כל הטעם דחיישינן שמא יעבירנו היינו מטעם בהילות המצוה לקיימה ישכח ויעביר ומשו"ה מקדים רבה דהכל חייבים ואע"ג דבטבילת כלים נמי חייש רבה שמא יעבירנו אע"ג דהוי רשות גמור בשבת מ"מ משום דלהוט להטביל כליו מטומאתן חייש רבה אף לדבר רשות וכמ"ש בשג"א סי' נ"ו ומה"ט כתב שכל שאר אמוראי אע"ג דאית להו נמי שמא יעבירנו בשופר ולולב אבל בטבילת כלים דהוי רשות לית להו גזירה דשמא יעבירנו אבל לאחר שכבר עשה וקיים המצוה דליתא בהילות מצוה כלל דוודאי כ"ע מודה אפילו רבה דליכא למיחש לשמא יעבירנו דבודאי לא להוט לחזור וליקח השופר ולולב לצאת ומה שכ' התוס' יו"ט פ"ד דסוכה משנה ב' על מה שהקשה הר"ן ממילה דלא גזרינן שמא יעביר התינק או איזמל ברה"ר ומפרש התוס' יו"ט ומ"ש שמא יעביר התינק ר"ל לאחר המילה שהוא חולה וככפות דמי יע"ש וא"כ לכאורה מוכח מדברי הר"ן ג"כ דאף לאחר שעבד המצוה ג"כ חיישינן שמא יעבירנו ונ"ל דשאני התם דמה שכתב הר"ן שמא יעביר התינוק לרה"ר היינו משום לצורך מילה דבלא צורך כלל ליכא למיחש שמא יעביר כמ"ש רבה ואין הכל בקיאין וילך אצל בקי ללמוד וע"כ בגונא דלא יכולין התינוק למול בביתו וצריך להוליכו למקום אחר וא"כ ליחוש נמי שמא יעבירנו ברה"ר וא"כ גם לאחר המילה להוט ובהול להוליכו לביתו כמש"כ תוס' ר"פ ר"א דמילה דמה"ט מתיר ר"א להביא האיזמל ולא מוליכין התינוק אצל הכלי משום דלאחר מילה צריך להחזירו לאמו דקטן צריך לאמו הוא וא"כ יש לחוש דלאחר המילה בקטן צריך לאמו להוט להחמירו לאמו ויעביר ד' אמות וא"ש.

ומה שנ"ל בדברי הסמ"ג לפרשו ע"פ מה שכתב בפנ"י ביצה דף י"ט ובביאור יותר במגילה דף ד' לפרש דברי רש"י שם דלא חייש לשמא יוציאנו מרה"י לרה"ר משום דלא הוי עקירה לשם כך והעלה שם לישב קושי' תוס' דזה שייך נמי בהעברת ד' אמות משום דהחששא הוא שמא ישכח שהוא שבת או שהוא ע"ה גמור שיסבור שהמלאכה מותרת בשבת ועוד יש חשש אף שידע שהוא שבת ויודע שהמלאכה אסורה בשבת יש לחוש דבשעת הוצאה מרה"י יודע שהוא שבת ואין בדעתו להוציאו לרה"ר אלא לרה"י אחר בענין שאין צריך לילך דרך רה"ר אלא כשלא ימצא הבקי בביתו ילך דרך מתעסק לרה"י אחר דרך רה"ר ובכה"ג ודאי הוי עקירה והנחה באיסור יע"ש היטב ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח למדנו מדבריו שמלבד שיש חששא משום שמא ישכח שהוא שבת או בע"ה גמור שאינו יודע שהמלאכה אסורה יש לחוש ג"כ במי שיודע שהוא שבת והמלאכה אסורה שילך דרך מתעסק מרשות היחיד לרשות היחיד אחר דרך רה"ר כשלא ימצא הבקי בביתו וזה שכתב הסמ"ג ויוליכנו למי שיתקע לו היינו שיוליכנו תחילה לרה"י אחר וכשלא ימצא מבוקשו יעבירנו אח"כ ד' אמות ברה"ר דרך מתעסק וכתב עוד הסמ"ג או שיוציאנו מרשות לרשות היינו לטעם שמא ישכח או בע"ה גמור שאינו יודע שהמלאכה אסורה יש לחוש ג"כ לשגגת שבת או שגגת מלאכה ויוציאנה מיד מרה"י לרה"ר כנ"ל נכון לבאר בכוונת הסמ"ג דאי כוונתו על החזרת לולב לאחר מצותו הול"ל ויחזירו ד' אמות דלאחר שנעשה המצוה שייך יותר לשון החזרה לביתו ומהטעם שכתבתי מוכרח שכונת הסמ"ג כמו שכתבתי ומה שלא כתב בה' לולב ג"כ הטעם או יוציאנו מרשות לרשות כמו בה' שופר גם הרמב"ם כתב בה' שופר שמא יעבירנו ד' אמות או יוציאנו מרה"י לרה"ר ובה' לולב לא כתב רק שמא יעבירנו ד' אמות וכבר עמד בזה אאמ"ו מאוה"ג בכ"ס סי' ס"ט ומישבו וגם אני בעניי העליתי בתשובה רתרצו יע"ש.

והדר"ג ציין על ספר מעין חכמה שהביא ג"כ הקושיא מר"א דסבר מכשירין דוחה וגם מטעה בדבר מצוה ויען כי לא מצאתיו בארון ספרים שלי שלחתי להביאו לי מבהמ"ד דישיבתינו וראיתי שם באות ג' ס"ק ק"ג שהאריך בפלפול והביא שם בשם החנוך שכתב גזירה שמא יטלנו ישראל אחר ויוליכנה ד"א ברה"ר ורוצה לפרשו דמה"ת כתב ישראל אחר כלומר שכבר יצא בו כדי שלא יקשה למ"ד טעה בדבר מצוה פטור והרגיש דלשון הגמרא לא משמע כן ולפמ"ש בלא"ה קשה דהא אחר שכבר יצא בו לא שייך להוט ובהול לדבר מצוה ולפמש"כ הר"ן דבמילה לא שייך משום דאחרים דלא מחייבי יזכירו אותו ומכ"ש דלא שייך שיעביר אותו מי שאינו מחוייב עוד וראיתי עוד שם פלפול בענין מכשירין ויש לי כמה דברים בענין זה להשיב אבל טרוד אני כעת בענינים שנוגעים לכלל וגם בלמוד הסוגי' לבני הישיבה הי"ו ואין הזמן מספיק להאריך עוד וה' שנותיו יאריך בטוב ידידו הדש"ת פ"ב עש"ק לס' חיי תרס"ג לפ"ק. ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה