אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה סז

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה סז

תשובה סו

שלום לך תלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ מלא וגדיש בע"פ ווחיק מלא עתיק מו"ה דוד יהודא בוים שי' בק"ק עיר חדשה יע"א.

קבלתי קונטרסך כתובה מזה ומזה בדברי חדושים בסוגי' דהואיל ושמחתי כי ראיתי כי אתה יושב באוהל התורה בעיון להעמיק בדברי הש"ס ופוסקים והעלית דברים נכונים בישוב כמה דברים ואף שיש לפלפל עליהם אבל עיקרן של דברים נאמרים בפלפול זך וישר הולך וראשית דברים נאמרים בדברי הרי"ף שכבר תמהו עליו ברא"ש ור"ן בסוגיא במה שכתב דהלכה כר"א משום דר' קאי כותיה והלכה כמותו ועוד כיון דפסקינן כר"א כדפסק שמואל והא דר"א שייך באידך דר"א דהסל מצרפן וקשה דהא הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו וב"ב ור"י פליגו על ר"א ועוד האיך שייך הא דר"א לאידך דר"א ועיין ברא"ש שנדחק לפרש זאת ובהשקפה ראשונה אמרתי דכונת הרי"ף בזה להזהר מקושי' הר"ן דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו דהא בן בתירא נמי לית ליה הואיל כדכתוב בר"ן על זה מוסיף הרי"ף דזה ר"א שייך לאידך דר"א דהסל מצרפן וא"כ י"ל דה"ט דב"ב דלא קאמר כר"א דלא יקרא לה שם עד שתאפה משום דאז צריך לצרפן להפריש חלה אבל ב"ב י"ל דלא סבר הסל מצרפן אבל סבר ג"כ הואיל ומה"ט עבר עליה וצריך להטיל לצונן וכיון דגם ב"ב סבר כר"א דאמרינן הואיל א"כ שפיר הלכה כרבי דפסק כר"א דאף ב"ב לא פליג לענין הואיל רק דלית ליה סל מצרפן ובזה פסק שמואל הלכה כר"א כן אמרתי והא דהקשה הר"ן עוד על הא דקאמר הרי"ף הואיל ואי בעי מתשיל דלמא טעמא דר"א משום דטובת הנאה ממון כדמסיק רש"י לבסוף זה בקל יש לתרץ לפי מה שכבר כתב בשאגת ארי' דהא בש"ס קדושין קאמר דגם רבי סבר ט"ה אינו ממון ורבי קאמר הלכה כר"א ואי כרש"י דטעמא דר"א דעבר משום ט"ה ממון והא רבי לית ליה ט"ה ממון ונדחק לרש"י דרבי לאו לכולי מלתא קאמר כר"א דמותר אלא לענין הא דמתיר דר"א לאפות משום הואיל אבל לרבי דמתיר דמ"ה אינו ממון באמת אינו עובר וכבר כתב בש"א דזה דוחק גדול ע"כ סבר הרי"ף דע"כ דטעמא דר"א משום הואיל ושפיר קאמר רבי הלכה כר"א גם לענין עובר עליו ושוב מצאתי בפר"ח סי' תנ"ז שתירץ כן דברי הרי"ף דגם ב"ב סבר הואיל אלא דלית ליה סל מצרפן אלא שהר"ן הרגיש ג"כ בזה שי"ל כן ומשו"ה הקשה ג"כ דא"ל דב"ב סבר דאין סל מצרפן דהא לא צריך לצירוף סל בלש שיעור חלה תחילה ורק בלא הי' בתחילה שיעור חלה צריך צירוף סל יע"ש.

ונ"ל דכונת הרי"ף דשמואל פסק לקמן כר"א דסל מצרפן וצריך להבין כיון דר"י חולק וסבר דוקא תנור מצרף למה פסק שמואל כר"א דהא בכל מקום הלכה כר"י נגד ר"א וע"כ צ"ל משום דרבי פסק כר"א וא"א לומר כר"א אי לא דסל מצרפן ומשו"ה פסק שמואל הלכה כר"א ומוכח דגם בלש שיעור חלה תחילה נמי צריך צירוף סל דאל"כ לא מוכח מרבי מידי דסבר סל מצרפן והוכיח הרי"ף מדפסק שמואל כר"א וה"ט משום דרבי פסק כר"א ע"כ דגם בלש שיעור חלה צריך צירוף סל ושפיר קאמר הרי"ף דהא דר"א שייך לאידך דר"א ופסק שמואל דהסל מצרפן וע"כ משום דפסק כרבי וש"מ דשמואל הלכה כרבי סבר וממילא לא קשה דאין למדין הלכה מפי גמרא וגם דאין הלכה כרבי מחביריו דהא שמואל פסק כרבי והלכה כשמואל ואף אי ב"ב סבר כר"י ולית ליה הואיל או דלית לית סל מצרפן מ"מ כיון דמוכח שמואל דסבר סל מצרפן דהלכה כרבי הלכתא כותי' ועיין בסוגי' דזה וזה גורם דף כ"ז דפסק שמואל כרבי דיש שבח עצים בפת דלא כחכמים וקאמר הש"ס שם טעמא דשמואל דבעלמא סבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפילו מחביריו וגם הכא סבר שמואל הלכה כרבי בזה דפסק כר"א ואפילו מחביריו אלא דקשה לי מש"ס נדה דף ז' דקאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"א בארבע ומקשה ש"ס שם והאיכא טובא ומשני כי אמר שמואל הלכה כר"א בד' היינו בסדר טהרות אבל בשאר סדרים איכא טובא וה"נ מסתברא דתנן ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה ומאי אולמי' דהאי מהאי משום דקאי רבי אלעזר כותי' יע"ש.

וא"כ א"א לומר דטעמא דשמואל דפסק כר"א דסל מצרפן משום דרבי פסק כר"א וגם בשיעור חלה צריך צירוף סל דא"כ עדיין קשה ומאי אולמי' האי דסל מצרפן מהא דמלמדין את הקטנה שתמאן בו דהא גם בסל מצרפן קאי רבי כוותי' וע"כ צ"ל מהא דפסק רבי כוותי' דר"א לא מוכח דסל מצרפן ורק בלא לש שיעור חלה צריך צירוף סל ושפיר מוכח דשמואל פסק כר"א אף דלא קאי תנא כוותי' ואף שי"ל דהרי"ף סבר מצד הסברא דגם בלש שיעור חלה להפריש אח"כ צריך צירוף סל וא"ש הא דנדה דמרבי דפסק כר"א אין ראיי' כ"כ להא דפסק שמואל כר"א אף בלא לש שיעור חלה דהא עיקר הפלוגתא בלא לש איירי והוי רבותא יותר בלא לש מלש שיעור והי' א"ש הא דמביא בנדה שם הא דשמואל סבר הלכה כר"א אף בלא לש ורבי דפסק איירי בלש ועכ"פ מצריך צריך שמואל לאשמעינן כדמקשה גם הש"ס שם דא"א לומר דמשום דר' אלעזר קאי כוותי' במלמדין את הקטנה למאן משום דמצריך צריכי ולא דמיין לאהדדי מ"מ קשה כיון דע"כ מוכח מסוגי' דנדה דאינו דומה לש שיעור חלה ללא לש שיעור חלה ועכ"פ מצריך צריכי דאל"כ קשה דהא רבי פסק הלכה כר"א וקאי כותי' דשמואל ג"כ בסל מצרפן א"כ מנ"ל לרי"ף לחדש ולומר דגם בשיעור חלה צריך צירוף סל כיון דמשם מוכח דע"כ יש חילוק והראשונים הקשו על הרי"ף רק משום דלא מצינו צירוף סל רק בלא לש שיעור חלה משום דמתניתן בכך איירי וגם דלא מייתי הך דר"א אלא אהני נשי דליישי קפיזא קפיזא וביותר הי' להם להקשות וקשה על הרי"ף מסוגי' מפורשת דנדה דע"כ יש חילוק ואין לדמות אהדדי ומנ"ל לרי"ף לחדש מדעתו ממה דמוכח מהש"ס בפירוש דיש חילוק ולא דמיין אהדדי בלש שיעור ללא לש שיעור חלה וצ"ע רב לדעתי.

ועוד ראיתי שעמדת לתרץ דברי הרמב"ם שכתב בפ"ח מהל' תמידין דמה"ט אין שתי לחם נאפות ביו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה והא טעם זה קאמר ומתרץ לר"ח דסבר צרכי שבת נעשין ביו"ט אבל לרבה בלא"ה א"ש דלא שייך הואיל ונ"ל דהנה תוס' בד"ה ואי אמרת וכו' כתבו דקושי' הש"ס מלחם הפנים ושתי לחם הוא משום דלרב חסדא דלא צריך שמחת יו"ט דוקא וגם לצרכי שבת מותר א"כ גם לה"פ ושתי לחם אע"ג דשייך לשבת יהי' מותר אבל לרבה א"ש דצריך להיות עיקר לשמחת יו"ט דוקא בלחה"פ עיקר לשבת ובשתי לחם עיקרו משום זבח אע"ג דנאכל עוד באותו יום מ"מ עיקרו משום זבח יע"ש ונ"ל דודאי אי אמרינן מתוך ביו"ט ולא צריך רק צורך קצת בודאי אף דהעיקר משום זבח גם זה מקרי צורך קצת דהא סוף כל סוף יאכל השתי לחם באותו יום אף דלא אמרינן הואיל מ"מ צורך קצת מקרי עכ"פ אלא לרבה א"ש דהא רבה לית ליה מתוך כלל ורק משום הואיל יהי' מותר זה לא אמרינן כיון דאין העיקר משום שמחת יו"ט אבל לדידן דאמרינן מתוך ועיין בראשונים ואחרונים שכתבו דאף הרמב"ם סבר מתוך משו"ה צריך להביא הקרא דלכם ולא לגבוה למעט דלא אמרינן בזה מתוך דמיעטו קרא בפירוש וא"ש ג"כ הא דלא הביא ג"כ הרמב"ם גבי לחה"פ בפ"ה והל' תמידין טעמא דלכם ולא לגבוה אלא דלחם הפנים דליכא צורך כלל ביו"ט דהא נאכלת בשבת והואיל לא שייך לא צריך קרא למעט אבל בשתי לחם דאיכא עכ"פ צורך הדיוט ג"כ אע"ג דעיקרן לשם זבח מ"מ נאכלת ביו"ט והוי עכ"פ צורך קצת ולזה דוקא צריך טעם דלכם ולא לגבוה ועיין כי הקצרתי.

ובתוס' ד"ה לא תקרא לה שם כתבו דמה"ט אין שורפין תרומה טמאה אע"ג דיכול להנות משום דעיקרן שריפה משום יגבוה' והוי כמו נדרים ונדבות דאין קריבין ביו"ט וממעטינן מלכם ולא לגבוה ור"י כתב דמשום גזירה אטו שלא לצורך ובתוס' שבת כ"ד כתבו דגזרינן תרומה אטו קדשים ולא אטו תרומה שלא לצורך משום דלא שכיח שישרף תרומה שלא לצורך ומשו"ה קאמר הש"ס שם משום דאין שורפין קדשים ביו"ט וכבר הרגיש בצל"ח בסתירת תוס', ולפי דעתי יש לישב קושי' תוספות בשבת בפשוט דהא אי אמרינן הואיל אי מקלעי אורחים א"כ גם בשורף תרומה שלא לצורך ליכא מלאכה דאורייתא דהא אף אי הוא שורף שלא לצורך י"ל הואיל ומקלעי אורחים ויהנה ממנו בשעת שריפה ואין לוקין עכ"פ והוי רק איסור דרבנן דאף בהואיל עכ"פ איסור מדרבנן הוא דמה"ט אין אופין מיו"ט לחול לרבה משו"ה לא גזרינן אטו שלא לצורך דעכ"פ חזי לאורחים ומשו"ה קאמר הש"ס לפי שאין שורפין קדשים ובקדשים דלא יכול להנות כלל הוי דאורייתא שלא לצורך וגזרינן תרומה אטו קדשים ואף די"ל בסמוך לחשיכה לא אמרינן הואיל דמקלעי אורחים כמ"ש תוס' מ"מ משום זה לא גזרינן דישרוף סמוך לחשיכה ועיין בפנ"י ביצה דכתב דמה"ט אמר רב אשי דטעמא דעירוב תבשילין משום דיאמרו דאין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ולא קאמר משום דלא יאפה מיו"ט לשבת סמוך לחשיכה דלא שייך הואיל משום דלא שכיח סמוך לחשיכה יע"ש ולתוס' צריך לומר דסברו דגם בשביל דרבנן גזרינן במילתא דשכיח כמ"ש הרמב"ן במלחמות דגם רב אשי דאמר משום דאין אופין מיו"ט לחול אע"ג דהוי דרבנן דלרבה דאמרינן הואיל מ"מ גזרינן אף בשביל דרבנן היכי דשכיח כדמצינו בכמה מקומות משו"ה כתב תוספות שבת דאין לגזור אטו שלא צורך דלא שכיח שיבער שלא לצורך משא"כ כאן בפסחים כתבו משום שלא לצורך דשכיח שישרף כדי שלא יבוא לידי איסור בל יראה כמ"ש בצל"ח וזה כדברי הרמב"ן מ"מ לתירוצי לא צריכין לכל זה דטעמא דלא גזרינן אטו תרומה שלא לצורך משום דאמרינן הואיל ורק משום דגזירה דקדשים גזרינן ועיין.

ועוד אדבר בדברי תוס' דהקשו מאי פריך כתישה ביו"ט מי שרי דהא מה"ט דחרישה שרי משום הואיל ה"נ כתישה ועוד דהא אין עשה דוחה עשה ול"ת ואין שריפת קדשים דוחה יו"ט כדיליף מקראי והנה קושי' תוספות להני דאמרי דיליף מקראי יש לישב בפשוט לפי מה שכתב תוספות בשבת וביבמות הא דלא יליף מהא דאין שורפין קדשים ביו"ט דאין עשה דוחה ל"ת משום דאפשר לקיים למחר וכן כתב רש"י בשבת בפירוש דממעטינן במילה שלא בזמנו משום דאפשר למול למחר וכן קדשים אפשר לשרוף למחר משמע דלא ילפינן משריפת קדשים רק מה דאפשר לקיים למחר אבל כאן בכיסוי דכתב תוספות דמיירי שאם ימתין ינגב הדם א"כ א"א לקיים רק ע"י הדחיות הל"ת לא ילפינן מקדשים דאין שורפין דשאני התם דאפשר אח"כ ועיין בתוספות שבת כ"ד ובמהר"ם לובלין שם ונדחק.

ועוד י"ל כיון דעשה דוחה ל"ת ורק דילפינן מקרא דלא דחי ל"ת די"ט אין לוקין עליו דהוי רק לאו הבא מכלל עשה כמ"ש תוס' בסוגי' דמתוך דמשום הכי אין לוקין לב"ה בעולת נדבה אע"ג דממעטינן משום לכם ולא לגבוה לא אהדרי' לאיסורא קמא וכן מצאתי בט"א באבני מלואים מגילה אבל בצל"ח פסחים דף ק"כ כתב דרק למתוך אמרינן דהותרה ולא אהדרי' לאיסורא קמא משא"כ באין שורפין דהוי רק משום עשה דוחה ל"ת לא שייך לומר דהותר והוי כמו גיזה בפסולי מוקדשין וזה לכאורה ג"כ תלי' לשיטת תוס' דלא שייך בשריפת קדשים מתוך משא"כ לרש"י דאמרינן מתוך אף בשלא לצורך בלא"ה צריך קרא שלא לשרוף קדשים ועיין בפנ"י שבת שם, ומדברי תוס' כאן משמע כצל"ח דאמרינן בשריפת קדשים גם למאן דילפי מקראי אהדרי' והקשו שפיר גם לאלו מ"ד דילקו אחרישה משום דלא דחי אבל אי לא אמרינן אהדרי' י"ל דרב חסדא סבר כהני מ"ד ויו"ט לא הוי עשה ול"ת ומקשה שפיר דלא חייב אחרישה ופהת היה שביתת קולמסי רבך אוה"נ דו"ש. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה