אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה סז ב

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה סז ב

תשובה סו ב

(א.ה. בטעות בדפוס מוספרו שני סימנים על שם אותו סימן לכן קראתיו ב)

שלום וכ"ט לב"א תלמידי המופלג חרוץ ברק השנון יפ"ת כה' עקיבא כ"ץ שטראססער נ"י בקהל טאכ יע"א.

מכתבך קבלתי עם בישור כל טוב מצדך ומשלום תורתך ונהנתי בפלפולך בסוגי' דתרומת חמץ בישוב דברי הרמב"ם בפ"י מה' תרומות הלכ' וי"ו, ויען כי נפשך חשקה לשמוע מה עמדי בישוב דברי הרמב"ם התמוהים. ע"כ אציע לפניך בקוצר אומר לפי מסת הפנאי מה שכלפע"ד לבאר דבריו שפסק האוכל תרומת חמץ בפסח בין בזדון בין בשגגה וכו' פטור מן התשלומין ואפי' דמי עצים אינו משלם מפני שהיא אסורה בהנאה אין לה דמים, ובהשגות הראב"ד תמה למה פסק לפי דמים משלם ומוקי מתני' שלא כהלכתא כריה"ג וכרנבה"ק ויותר הי' לרמב"ם לפסוק כריב"נ ולפי מדה משלם ואתי' כסתם מתני' ועיי' בכ"מ שנדחק לתרצו, ונלפע"ד דהנה עוד תמוהים טובא דברי הרמב"ם באותו פרק הלכ' י"ח שכ' כל האוכל תרומה בין בשוגג בין בזדון אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים שהוציא מהן תרומות ומעשרות ועיין במל"מ שהרבה לתמוה על דברי הרמב"ם דמשמע שגם במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים אלא שהחילוק בין שוגג למזיד שאינו משלם חומש וגם שלא נעשו התשלומין תרומה אבל ונתן לכהן את הקודש גם על האוכל במזיד קאי ומכל המקומות לא משמע כן אלא דבמזיד הוי כשאר גזלן דמשלם אפי' מעות וקהו הרבה בדברי הרמב"ם ז"ל.

ונ"ל למצוא חבר לשיטת הרמב"ם ולאו יחידאי הוא בדבר הזה, דהנה בש"ס יבמות צ' ע"א בברייתא דאכל תרומה טמאה משלם חולין טהורי' שילם חולין טמאים סומכס אומר משום ר"מ בשוגג תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכמי' פליגי ובתוס' ד"ה בשוגג וכו' הביאו פירש ריב"ן דשוגג ומזיד על אכילה קאי ולא על התשלומין ובתוס' פליגו דא"כ במזיד אמאי לא יהי' תשלומין דהא אפילו סובין יכול לשלם דתשלומין אין נעשין קודש וע"כ פירשו דקאי רק על התשלומין אבל האכילה הוי בשוגג יע"ש, ואם הריב"ן בשיט' הרמב"ם קאי דגם במזיד צריך לשלם ג"כ חולין מתוקני' דוקא א"ש פירוש הריב"ן דלכתחלה גם באוכל במזיד צריך לשלם חולין מתוקני' דוקא ומשו"ה קנסו דלא יהיה תשלומין בחולין טמאים ועדיף לענין זה מזיד משוגג בשוגג הוי תשלומין ולא במזיד ומוכח דגם ריב"ן כרמב"ם ס"ל. וראיתם י"ל מקושי' תוס' לשיטתם דאי בשוגג והוי התשלומין קודש ג"כ א"כ מאי פריך במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא עליו ברכה דאכל מידי דלא חזי בימי טומאתו דהא גם תשלומיו נעשין תרומה טמאה ונדחק בתוס' אבל לפירוש ריב"ן א"ש דהא במזיד לא נעשין התשלומין קודש ושפיר תבא עליו ברכה, ומוכח לכאורה מסתם סוגי' כאן כשיטת הריב"ן והרמב"ם דגם במזיד צריך לשלם חולין מתוקני' דוקא ועיין.

והנה יש לכאורה להקשות לפי שיטת הריב"ן ורמב"ם דגם במזיד צריך לשלם דוקא חולין מתוקני' א"כ גם במזיד י"ל לפי מדה משלם לפי מה שפירש"י הא די"ל בתרומה לפי מדה משלם היינו משום דהקפידה התורה שצריך לשלם דוקא חולין לרמב"ם דסבר דגם במזיד הקפידה התורה שצריך לשלם חולין דוקא ולא מעות א"כ מ"ש שוגג ממזיד גם במזיד י"ל לפי מדה משלם אלא מסוגי' הש"ס דקאמר על מתני' ורצה לפשוט דלפי מדה משלם דא"ש בשוגג חייב ובמזיד פטור ולרמב"ם גם במזיד אמרינן לפי מדה משלם א"כ אפילו אי אסור בהנאה צריך לשלם כמו בשוגג והאיך קאמר דא"ש סיפא דמתני' דמזיד פטור. וי"ל דבאמת בס"ד סבר דוקא בשוגג אמרינן לפי מדה משלם ולא במזיד כפשטא דקרא דנתן לכהן את הקודש אשוגג קאי אבל במזיד הוי כשאר גזלן דמשלם מעות אבל לאחר דמסיק כתנאי ותלי' בפלוגת' דר"ע ור"י בן נורי חזר בו ומוכח דגם במזיד לפי מדה משלם דקשה דהא ר"ע דפוטר מתשלומין דלפי דמים משלם פוטר בין בשוגג בין במזיד כפירש"י דסתמא קאמר ר"ע) וא"כ אי ריב"נ דוקא בשוגג מחייב ולא במזיד משום דבמזיד כ"ע מודי' דלפי דמים משלם אמאי קאמר סתמא ריב"נ מחייב ולא מחלק בין שוגג למזיד כמו שמחלק במתני' ואמאי נקט סתמא מחייב, מזה ראיה והוציא הרמב"ם דינו דלפי האמת דאמרינן כתנאי ומוכח מריב"נ דמחייב ולא מחלק ע"כ משום דגם במזיד צריך לשלם חולין מתוקני' וממונא חי בשוגג לפי מדה משלם גם במזיד לפי מדה משלם ושפיר מחייב ריב"נ בין בשוגג בין במזיד וא"כ לפי האמת ליכא לאוקמי מתני' כמ"ד לפי מדה משלם דא"כ קשי' במזיד אמאי יהי' פטור דהא מריב"נ מוכח דליכא חילוק בין שוגג למזיד וא"א לאוקמי מתני' רק כריה"ג דלפי דמים משלם ומשו"ה פסק הרמב"ם לפי דמים משלם וא"ש נכון.

אלא דעדיין יש להקשות מה שמקשה הצל"ח לפי תירוצו בדברי הרמב"ם דאי אמרינן לפי דמים משלם ההכרח לאוקמי מתניתן תרתי שלא כהלכתא כריה"ג וגם כרנבה"ק עדיין הי' לו להרמב"ם לפסוק כמ"ד לפי מדה משלם והא דפטור במזיד משום דרנבה"ק דקלב"מ כמו שאוקמינ' מתני' למ"ד לפי דמים משלם והוי מוקי לה רק בחדא שלא כהלכתא, ונ"ל ליישב גם זה לפי מה שכבר העיר בפנ"י אי אמרינן לפי מדה משלם וחמץ בפסח אסור בהנאה אי צריך לשלם לכהן שגזלו ממנו דוקא די"ל דלא אפסיד לכהן מידי והניח בצ"ע, ובאמת בירושלמי בסוגי' כאן מוכח דלא צריך לשלם לכהן שגזלו ממנו ור"י דסבר דמשלם לשבט ור"ל דסבר דמשלם לעצמו אבל בזה כ"ע מודי' דאינו משלם לכהן שגזלו משום דלא חסרי' מני' מידי דאסור בהנאה וא"כ כל התשלומין אי אמרינן לפי מדה משלם הוי רק לענין לצאת ידי שמים דהא הוי ממון שאין לו תובעין ובלצי"ש לא שייך קלב"מ כבש"ס ב"מ דאתנן אסר' תורה אפי' בא על אמו וממילא ליכא לאוקמי' מתני' לפי מדה משלם ובמזיד פטור משום קלבד"מ דהא אינו משלם רק לצאת ידי שמים משא"כ לפי דמים וכריה"ג דהוי ממון כהן דמותר בהנאה.

והשתא דאתית להכי נ"ל שאין אנו צריכין לומר למה שכתבתי שבהו"א סבר דבמזיד ודאי אינו משלם רק לפי דמים דלא כשיטת הרמב"ם אלא ג"כ הוי סבר במזיד לפי מדה משלם ואע"ג דאסור בהנאה צריך לשלם כמו בשוגג והא דאמר בשלמא לפי מדה משלם א"ש דהא קשה מסיפא אמאי יהי' פטור נ"ל הא דכתבנו בלצי"ש לא אמרינ' קלב"מ לאו כ"ע מודו אלא אביי שמתרץ בב"מ הא מני ר"מ דסבר לוקה ומשלם ולא מתרץ כרבא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ל"ל הא דרבא אלא אפי' לצי"ש פטור ורבא סבר רק לב"ד אמרה תורה כדי רשעתו אתה מחייבו אבל החיוב לשלם מוטל עליו ואי תפס לא מפקינן מני' ואביי סבר דמכל וכל פטרה אותו התורה מכדי רשעתו.

ונ"ל מסברא לומר הא דפליגו רנדה"ק ורבנן אי גם כרת או מיתה בידי שמים פוטר מתשלומין היינו שדוקא החיוב של ב"ד דכדי רשעתו לא נאמר רק אם שתי החיובי' הם של דיני אדם וב"ד לא יכולי' לעשות לו שתי רשעות ורנבה"ק יליף מאסון אסון אפילו כרת פוטר אבל אי כל החיוב תשלומין הוא בידי שמים ולא בדיני אדם אז מסברא ילפינן כמו דפוטר מיתת ב"ד תשלומין ע"י ב"ד כן כרת או מיתה בידי שמים פוטר תשלומין שמחויב בידי שמים דבודאי לא קיל כרת ממיתה ממלקות דפוטר אלא שאנן אמרינן דאין זה מקרי שתי רשעיות משום דב"ד אינם עושים רק רשעה אחת אבל אם שניהם בידי שמים בודאי יש לומר דכרת או מיתה פוטר חיוב תשלומין בידי שמים וזה דוקא לאביי דכדי רשעתו פוטר מכל חיוב משא"כ לרבא לא נאמר כלל כדי רשעתו לפטור אותו לגמרי ולא הקילה התורה רק שלא לחייבו בב"ד אבל מהחיוב לא נפטר ולפי"ז בסוגי' כאן דאזלי לאביי דסבר דאף לצי"ש פטור משום קלב"מ אתי' לי' שפיר מתני' גם בלא רנבה"ק דהא בלצי"ש י"ל דגם במזיד אפי' אי לפי מדה משלם מ"מ כיון דלא הוי התשלומין רק בידי שמים א"כ מודה דפוטר כרת או מיתה ולא צריכין לאוקמי כרנבה"ק דוקא ומשו"ה שפיר קאמר אי לפי מדה א"ש ובמזיד פטור משום קלב"מ אבל לפי דמים דהוי תשלומי' בב"ד פריך שפיר אמאי פטור במזיד וע"ז מתרץ דמתני' כרנבה"ק דעשה יו"כ כשבת לתשלומין ואפי' בתשלומין ע"י ב"ד פטור בכרת וזה דוקא לאביי דסבר דפטור אפילו לצי"ש אבל לדידן דמחייב לצי"ש א"א לאוקמי לפי מדה ומשום קלב"מ וא"ש הכל ע"ד פלפול וחדוד.

עוד י"ל הא דלא רצה הרמב"ם לאוקמי מתני' לפי מדה ופטור במזיד משום קלב"מ לפמ"ש תוס' ד"ה בשוגג חייב ולא פטור משום כרת או מיתה דתרומה משום דבשוגג הוי משום כפרה ורש"י כתב דבשוגג גם רנבה"ק מודה ולא יליף מאסון רק מזיד וי"ל זה דוקא אי באמת לפי דמים משלם י"ל הא דצריך לשלם לא הוי כפרה רק משום תשלומין חייבה אותו התורה ועיי' רמב"ן במלחמות כתובות פ' אלו נערות אבל אי לפי מדה משלם דחזינן דחייבו אותו התורה לשלם יותר מאשר מחויב בשאר גזילות ואף דעכשיו שווי' ארבעה צריך לשלם לפי מדה א"כ חזינן דחיוב תשלומין זה לא הוי כשאר חיובי תשלומין דגזלן בודאי י"ל כה"ג כ"ע מודה גם רש"י דהוי משום כפרה ולא שייך קלב"מ ותמוהי' לי דברי הפ"י וצל"ח שכ' דמשו"ה פירש"י במתני' אפי' במזיד בחמץ חייב משום דלא קיי"ל כרנבה"ק, ולפי מה שכתבתי לא צריכי' אנו לזה דלפי מה שפירש"י במתני' דלפי מדה משלה ולא לפי דמים גם לרבנה"ק חייב לשלם וכה"ג אי לפי מדה משלם גם רש"י מודה לסברת תוס' דאז הוי בשוגג בודאי משום כפרה ולא שייך קלב"מ וברור לפי דעתי. וי"ל דהרמב"ם סבר גם במזיד כן אע"ג דבמזיד לא שייך כפרה מ"מ כיון דחייבו אותו התורה לשלם לפי מדה יותר ממה שהפסיד לכהן א"כ חזינן דתשלומין דתרומה לא הוי כשאר תשלומין של גזלן ולא אמרינן דיפטור משום קלב"מ וא"א לאוקמי מתני' רק לפי דמים וא"ש.

ומה שהקשה בצל"ח אף דמוקי למשנתינו כריה"ג מי הכריחו גם לזה לאוקמי שלא כהלכתא כרנבה"ק ולמה לא מפרש הטעם דפטור בסיפא משום מלקות דתרומה ואינו לוקה ומשלם והא דנקט חמץ לאשמועינן דמותר בהנאה ולא התרו על חמץ והתרו על תרומה כמו שכתב רש"י לפי דרכו ברנבה"ק דפטור משום מיתה דתרומה דאל"כ ליתני הכל במחץ יע"ש שנדחק ולפי דעתי במח"כ לא דמי דרש"י שפיר כ' דנקט תרומה משום דאתי לאשמעונין דפטור משום מיתה דתרומה וזה לא הוי מוכח אם היה נקט הכל בחמץ משום דהו"א דוקא בהזיד בכרת פטור כמו שמחלק רבא באמת דלא פטר לרנבה"ק רק בכרת ולא במיתה ותרתי אתי לאשמעינן בחמץ דמותר בהנאה ובתרומה דמיתה נמי פוטר אבל אי טעמא דתרומה משום מלקות לחוד זה היה יכול נמי לאשמעי' בחמץ לחוד במזיד פטור משום מלקות וממילא ידעינן נמי אי הזיד בתרומה פטור דמה לי הזיד בחמץ או הזיד בתרומה ולא שמעינן שום רבותא בהא דנקט תרומה ופשוט.

ומה שתירץ משום דרצה לאוקמי אפי' כעולא דסבר ממונא משלם ולא לקי ג"כ לא א"ש לפי מה שכבר האריך הרא"ה בכתובו' גם הרמב"ן במלחמות הא דאמרינ' דחייבי כריתו' שוגגי' חייבין אפי' לרנבה"ק זה דוקא לר"י דסבר דגם בחייבי מלקיות כן אבל לר"ל דסבר דחייבי מלקו' שוגגי' פטורי' גה ח"כ פטורי' א"כ גם עכשיו דמוקי לרנבה"ק לרש"י לא אתו כר"ל ומה לי עולא או ר"ל אלא בחידושי לכתובות כתבתי שזה תלי' בפלוגתא דאביי ורבא מהיכא יליף ר"ל דגם חייבי מלקות שוגגי' פטורי' לאביי שאמר דטעמא דר"ל משום ג"ש דרשת רשע א"כ כמו במלקות דילפי' אפי' בשוגג ממיתת ב"ד אע"ג דבמיתה גופא ילפינן מתנא דבי חזקיה מ"מ כיון דגם במלקות פטור ילפינן לכל מילי דדמי מלקות למיתה א"כ גם באסון נמי כן אע"ג דלא יהי' אסון במזיד איירי מ"מ כיון דילפינן מתנא דבי חזקי' דגם בשוגג פטור גם בכרת אמרינן כן משא"כ לרבא דאמר דטעמא דר"ל משום דיליף מכה מכה א"כ בחייבי מלקות גופא כתיב ההיקש מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד אף במלקות כן י"ל באסון דכרת דלא אתקיש באמת לא ילפינן שוגג דכרת ממיתת כיון דלא כתיב ההיקש בכרת, וי"ל דלא אמרינן ההיקש דתנא דבי חזקיה רק במיתה ולא בכרת א"כ י"ל דלרבא אתיא הא דמוקמינן כרנבה"ק גם לר"ל אלא דהסוגיא אזלא כאן לאביי.

ובזה ישבתי קו' תוס' בכתובות ל"ה ע"ב ד"ה מתני' כמאן מוקי לה דדוקא לאביי קשה אליבא דר"ל לשיטתו דיליף מרשע רשע אבל רב פפא י"ל דסבר כרבא דיליף ממכה מכה גם לר"ל ל"ק די"ל דמוקי מתניתן כרנבה"ק ובשוגג מודה ואכ"מ ועיין כתובות דף ל"ה ע"א בין תבין את אשר לפניך צלח רכב ע"ד אמת ואחריתך ישגא כחפץ רבך ודודך חפץ הצלחתך ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה