שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק אורח חיים · תשובה נח
שלום וכ"ט לכבוד הרב המופלג בהפלגת חכמים וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה שלמה ראזענבערג נ"י רב דק"ק טאשנאד יע"א.
ראיתי דברי תורתו ומה שמתמה לפי דברי תוס' בסוגי' דהואיל שכתבו דסמוך לחשיכה לא שייך הואיל ומה"ט כתב המג"א סי' תקכ"ו דסמך לחשיכה אין לבשל מיו"ט לשבת ולא מהני ע"ת דהא פסקינן כרבה דאין צרכי שבת נעשין ביו"ט ורק משום הואיל שרי לבשל לצורך שבת ע"י ע"ת א"כ סמוך לחשיכה דלא שייך הואיל אסור ועיין בפנ"י ר"פ שני דביצה א"כ יהודי שהוא דר יחידי בכפר ואין אורחים תוך התחום איך מותר לבשל מיו"ט לשבת דלא שייך אי מלקעי אורחים הא לא יכולי לבוא חוץ לתחום ואי משום אקלעי אורחים נכרים הא נמי אסור דלכם ולא לנכרים ואף דאינו לוקה מ"מ איסור עשה איכא אלו דבריו בקיצור ומה שכתב בפשיטות דאיסור עשה איכא בנכרים לרמב"ם ולכמה שיטות אינו כן דכתבו הא דלכם ולא לנכרים הוא דוקא במבשל איסור אבל בהיתר הואיל וחזי לצרכו אי מלקעי אורחים אמרינן הואיל אלא דיש מן השיטות שסברו דכמו דלא אמרינן מתוך בנכרי מגזירת הכתוב ואמרינן ג"כ מגזה"כ לכם ולא לגבוה אף בשלמים שיש צורך הדיוט בנדרים ונדבות וכן במילה יש צ"ק כמ"ש תוס' ביצה ומה"ט אין לוקין רק עשה איכא מלכם לא לגבוה כן בנכרי נמי לא אמרינן הואיל מגזה"כ וכן כתב בש"מ דלכם ולא לנכרים אף בבישול היתר איירי וא"כ הדר יחידי יהי' אסור לבשל דלא שייך אי מלקעי אורחים נכרים.
ויש לנו לחקור אי אמרינן הואיל דאיסורא והשג"א בתשובה סי' ס"ד וכן בט"א במגילה באבני מלואים כתב דאמרינן הואיל דאיסורא עכ"פ באיסור דרבנן דמקלעי אורחים שיעברו על איסור דרבנן אבל שיעברו על איסור דאורייתא לא שמענו וגם על האיסור דרבנן יש לפקפק כיון דלא שכיח עכ"פ שיעברו על איסור דרבנן א"כ הוא כמו שכתב תוס' דלא אמרינן במלאכת שבת כיון דלא שכיח חולה שיש בו סכנה ועיין בח"ס או"ח סי' ע"ט.
וראיתי אח"כ בפרמ"ג בפתיחה להל' יו"ט סי' י"ח שמסופק אם בישל דבר איסור אי אמרינן הואיל דמקלעי אורחים נכרים ואע"ג דמ"מ עשה הוי מ"מ אינו לוקה משום הואיל או דלא אמרינן הואיל דאיסורא וגם חקר אי אמרינן בלכם ולא לנכרים דאהדרה לאיסורא קמא ועיין בנוב"י קמא או"ח סי' כ"ט ובאבני מלואים בתשובה שהעלה דגם בלכם ולא לנכרים לא אמרינן דאהדרי' יע"ש והמשנה למלך בפ"א מהל' שופר כתב דזה תלי' בתירץ ריב"א שפירש הא דמקשה הש"ס על רבה דעל חרישה לא לחייב משום דחזי לכיסוי דם צפור אע"ג דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ נדחה הל"ת א"כ מוכח דאמרינן הואיל דאיסורא דהא עדיין אסור משום עשה אבל תוס' סבריו בפסחים דלא אמרינן הואיל דאיסורא משו"ה לא תירצו כריב"א יע"ש.
ובאמת אי אמרינן הואיל לשעבר ג"כ כמו שמוכח מתוספת פסחים שפירשו אם הי' דם צפור במקום חרישה וכה"ג אם הי' מבקש עפר ינגב הדם וגם אינו יכול לקפלו וליטלו וכן משמע מרש"י שם דפירש אלו הי' דם צפור משמע דגם הואיל לשעבר אמרינן וא"כ גם במיקלעי אורחים י"ל אי הי' אורחים אלא דא"כ גם סמוך לחשיכה שייך הואיל דאילו הי' אורחים וראיתי שכבר עמד על זה בט"א באבני מלואים שלו על חגיגה דלא מצינו רק הואיל להבא דאי מקלעי אורחים עדיין אבל לא לשעבר דאל"כ למאי צריך רבה לטעמא דמיקלעי אורחים יאמר בפשוט הואיל קודם אכילה שרי לאחר אכילה נמי שרי והעלה שם דקושי' הש"ס הוא משום דאמרינן מתוך שהותרה לצורך כיסוי הותר נמי שלא לצורך אלא שצריך צ"ק וכיון דיכול להיות שיתרמי דם צפור אע"ג דלא הוי בעידנא מ"מ צ"ק הוא ומותר מצד מתוך ומוכח דאמרינן הואיל ומתוך יחד יע"ש באריכות ובזה י"ל דברי הרמב"ם שלא הביא האוקימתא דאיירי במתונתא דוקא כמו שמתרץ לרבה דסבר הואיל וכבר עמדו האחרונים על זה וי"ל דמשמעות הרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט הוא דסבר דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה והה"מ רצה לומר דאף בשאר מלאכות סבר הרמב"ם דאמרינן מתוך וכ"ש הוא מהוצאה והבערה אבל הפר"ח וכן המג"ש סברו דדוקא בהוצאה והבערה משום דהוצאה מלאכה גרוע הוא וגם מדכתיב בירמי' ביום השבת והבערה נמי ממעטינן מדכתיב ביום השבת ואע"ג דמוכח מר"י בר אבדימי שמוקי הברייתא דשוחט עולת נדבה כב"ש וכן מר"י דאמר הבערה ובישול אינו משנה דגם בשחיטה ובישל אמרינן מתוך מ"מ הרמב"ם הוכיח מסוגי' הש"ס דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה יע"ש בפר"ח שכתב דגם בשנים אלו דוקא בצ"ק דתפסת מרובה לא תפסת וא"כ י"ל דרמב"ם סבר דרבה חזר מכח אתקפתא דר"י כמו שמוכח מתוס' ביצה ג"כ שהקשו על רש"י ג"כ מרבה והארכתי במק"א ורב חסדא דמקשה על על רבה מיש חורש והקושי' הוא מכח מתוך והואיל ע"כ צ"ל דסבר דגם בשאר מלאכות אמרינן מתוך ויש להוכיח דרבה סבר אף בשאר מלאכות דהא רב חסדא ע"כ סבר דהדר רבה וסבר ג"כ מתוך דאל"כ לא הוי מקשה לרבה לפי פירוש של הט"א ומוכח זה מדשתיק רבה ולא השיב לר' יוסף דאתקיף לרבה א"כ לפלגו באבנים ע"כ דהדר וסבר ג"כ הואיל וא"כ מוכח דגם בשאר מלאכות סבר רבה מתוך דאל"כ עדיין הי' יכול לעמוד על הקושי' דמנ"ל לר' יצחק בר אבדימי דבברייתא כב"ש דלמא גם כב"ה ובשחיטה לא אמרינן מתוך וע"כ דר"י ורבה סברו דגם בשאר מלאכות אמרינן מתוך ושפיר מקשה רב חסדא לרבה ממתניתן דיש חורש אבל הרמב"ם דסבר דוקא בהוצאה והבערה אמרינן מתוך לא צריך להביא דחורש ביו"ט חייב דוקא במתונתא ועיין.
ועוד י"ל לפי מה שפרשו תוס' בשם רשב"ם הואיל דחזי לכיסוי דם צפור לאו משום דחיה קאמר אלא משום דאז הוי מלאכה שאצל"ג ופטור וע"ז הקשו בתוס' דהא בארעא דילי' חייב שמשביח את השדה ודוקא בבית פטור דמקלקל הוא ועיין במהרש"א שמסביר קושי' תוס' דמנ"ל לר"ח להקשות על רבה דהא מתניתן לטפוי לאוי קאתי א"כ דלמא בארעא דילי' שמחייב ובאמת לא משמע כן מדברי תוס' בד"ה אחרישה שכתבו וכגון דאם הי' מבקש עפר ינגב הדם או יטשטש ע"י מים וגם מיירי שאינו יכול לקפלו וליטלו דאל"כ לא שייך דלדחי ל"ת משום דאפשר לקיים שניהם ומאי מקשה ר"ח דהא לטפוי לאוי קאתי א"כ מתניתן איירי שלא ינגב הדם ומנ"ל להקשות שצריכין כל התנאים אלו שכתבו תוס' וע"כ צ"ל דקושי' תוס' כיון דמתניתן סתמא תנן משמע בכל גווני דחייב א"כ כיון דחרישה בשדה איירי ולא בבית לר"י דסבר משאצל"ג חייב וגם לר"ש דסבר דפטור אין לומר דמקשה רב חסדא משום דמסתמא חורש אדם בארעא דילי' אבל הרשב"ם י"ל דסבר דקושי' רב חסדא לר"ש דסבר משאצל"ג פטור א"כ שפיר מקשה ממתניתן וכן סבר הרמב"ם דקושי' לר"ח לר"ש משו"ה צריך לאוקמי במתונתא אבל להרמב"ם דפסק כר"י דמשאצל"ג חייב ורק בחופר גומא בבית פטור משום דמקלקל לא צריך להביא תירץ הש"ס במתונתא דוקא ועיין ובקונטרס של אבא מאוה"ג ז"ל ראיתי שכתב לתרץ לפמ"ש תוס' יבמות ה' הא דלא ילפינן מלבדו או מנותר דאין דעשה דוחה ל"ת בכ"מ די"ל כיון דאפשר למחר ועיין ברשב"א שבת וא"כ י"ל ר"ח סבר ג"כ יו"ט לא הוי רק ל"ת ולא קשה קושי' לתוס' דאין יו"ט נדחה מפני עשה משום דיליף מקראי די"ל דוקא התם משום דאפשר למחר משא"כ כיסוי דכתב תוס' דאיירי שינגב הדם אבל להלכתא דפסק הרמב"ם בהל' יו"ט דיו"ט הוי עשה ול"ת לא צריכין לאוקמי במתנתא וש"י, וראיתי במהר"ם לובלין שבת דף כ"ד בתוס' ד"ה ולא מילה שלא בזמנה שעמד בזה וכתב שצ"ל משום שהי' יכול לשחוט ולנסות מערב יו"ט וזה דוחק כמובן.
ואציע לפניו מה שכתבתי בחדושי בסוגי' דמתוך לתרץ קושי' תוספת דלא מוקי ר"י בר אבדימי הברייתא דשוחט עולת נדבה ביו"ט כר"ע דסבר בפסחים דג"כ לא אמרינן מתוך ונדחקו ונראה לישב ע"ד פלפול לפי מה שכבר העיר בט"א חגיגה דף ז' לרבה דסבר דאמרינן הואיל אי בעי מתשל עלה א"כ ונדבות אמאי אין קריבין ביו"ט דהא יכול לתשול עלה והדרי לחולין וכתב דלמ"ד דחולין שנשחטה בעזרה דאורייתא א"ש אבל למ"ד דלאו דאורייתא אמאי יהי' אסור להקריב נדרים ונדבות דיכול לתשול עלה יע"ש באריכות ונ"ל דאפילו אי אמרינן חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא נמי יש להקשות דאמאי לוקין על השוחט עולת נדבה דהא חולין שנשחטה בעזרה לא הוי אלא לאו מכלל עשה דדרשינן מכי ירחק ממך המקום ועיין ברמב"ם ובנושאי כליו בהל' שחיטה א"כ לימא הואיל ולא ילקה כמו שאמרינן לריב"א מה"ט דלא לקי על החרישה משום דלא נשאר רק עשה ואי אמרינן חולין שנשחטה לאו דאורייתא בודאי קשה דנימא הואיל ונ"ל דבאמת הא דאסור מה"ת לשחוט נדרים ונדבות לכ"ע ה"ט כמ"ש הרשב"א לענין לכם ולא לנכרים כמו דלא אמרינן מתוך לרש"י מצד גזה"כ ה"נ לא אמרינן הואיל בלכם ולא לגבוה וגילתה התורה דלא נימא הואיל ואף להרמב"ם דסבר בלכם ולא לנכרים אמרינן הואיל בבישל היתר היינו משום דאפשר לאוקמי בבישול איסור אבל בלכם ולא לגבוה גילתה התורה דלא אמרינן הואיל והוי' עשה מלכם ולא לגבוה אבל עדיין קשה אמאי ילקה בעולת נדבה לב"ש דהא גם ב"ש סבר הואיל אע"ג דלית ליה מתוך כמו שהוכיח תוס' בפסחים מהא דמקשה על רבה אהבערה לא לחייב דהא הברייתא מוקי בביצה כב"ש דלית ליה מתוך וע"כ דאף לב"ש אמרינן הואיל א"כ אמאי ינקה דהא כתב תוספות דמה"ט לא לקי לב"ה משום דאמרינן מתוך ולא אמרינן אהדריה לאיסורא קמא ולא הוי רק לאו הבא מכלל עשה הוא ה"נ לב"ש נימא דלא לקי משום דאמרינן הואיל ובעי ומתשל ולא הוי רק עשה דלכם ולא בגבוה דלא אמרינן הואיל.
והנה אי אמרינן חשב"ע דאורייתא י"ל דלקי לפמ"ש תוס' דאכילת איסור לא הוי או"נ רק צ"ק הוא א"כ לב"ש בודאי לקי ויש להאריך אבל אי אמרינן לאו דאורייתא בודאי אינו לוקה אלא לב"ש בלא"ה א"ש דהא סבר בכמה מקומות בש"ס דאין שאלה בהקדש דהקדש בטעות שמי' הקדש א"כ לא שייך בהא הואיל אבל לר"ע דאף דלא סבר מתוך מ"מ סבר הואיל ובכ"מ דנשאלין על ההקדש ומשו"ה מוקי הברייתא כב"ש דוקא דלא סבר מתוך וגם הואיל לא שייך בהקדש אבל כר"ע לא אתי' די"ל דלא לקי משום הואיל דיכול לשאול והא דלא קאמר אי כב"ה הא אמרינן הואיל היינו משום דרצה לומר במורווח דכב"ה בשום אופן לא אתי' הברייתא משום דאף דלא אמרינן כר"ח ואף אי אמרינן חשב"ע דאורייתא מ"מ לא אתי' כב"ה משום מתוך ואי הוי מוקי הברייתא כר"ע הי' צ"ל דלית ליה לר"ע הואיל או דסבר חשב"ע דאורייתא ומשו"ה אמר בפשוט כב"ש דלב"ש אתי' הברייתא בכל אופן אף אי אמרינן הואיל בשאר מקום וגם אי חשב"ע לאו דאורייתא מ"מ כיון דמתוך לית ליה והואיל לא שייך דהא סבר דאין שאלה להקדש ועיין בתוס' שכתבו דמשו"ה מוקי כב"ש משום דסבירא להו בהדי' טפי וכבר עמד בפנ"י וצל"ח על דבריהם אבל לדברנו בודאי א"ש דאתי שפיר טפי בהדי' כב"ש דלא צריכין לומר דר"ע סבר לא אמרינן הואיל או חשב"ע דאורייתא. ובזה יש לישב קושי' צל"ח פסחים שריב"א דמוקי הברייתא כב"ש א"כ צריכין לומר דסבר דאם שחט יזרוק הדם דאל"ה לא הוי צורך קצת דשלחן רבך ריקן אמאי לא נקט רבותי' המקטיר איברי נדרים ונדבות דזה מקרי צ"ק בודאי שבזה שלחן רבך מלא יע"ש שנדחק ולדברינו א"ש לפמ"ש הט"א שם דבהקטרת אימורין של נונ"ד בודאי לא שייך הואיל אלא שאין לומר דכל הטעם של נדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט הוא משום הקטרה ולא משום שחיטה דהא מבואר דגם בשחיטה איכא איסור יע"ש וא"כ י"ל דמה"ט נקט שחיטה ולא בהקטרה דהו"א דוקא בהקטרה לוקה משום דלא שייך הואיל בהקטרת איברים אבל בשחיטה באמת אינו לוקה משום הואיל קמ"ל דגם בשחיטה לוקה ואתי' כב"ש דוקא ועיין.
הדרן לדברינו אי לא אמרינן הואיל דאיסורא כמסתבר ג"כ דהא מ"מ לא שכיח שיעברו אורחים על איסור דאורייתא ורק בדרבנן כתב השג"א די"ל הואיל א"כ במי שדר יחידי יהי' אסור לבשל מיו"ט לשבת אם לא באו אורחים תוך התחום אלא שזה תלי' אי איסור תחומין דרבנן או דאורייתא ולרוב השיטות איסור תחומין מדרבנן ואף לרמב"ם וסיעתו די"ב מיל דאורייתא מ"מ לא שכיח שידע אדם שלא שבתו אורחים תוך י"ב מיל שהוא מרחק רב משא"כ בתוך אלפים אמה שיכול לידע אלא בתוך אלפים לכל השיטות רק דרבנן ואמרינן הואיל וגם אי י"ב מיל דאורייתא עדיין יש לומר דוקא בשבת אבל ביו"ט אף י"ב מיל דרבנן ועיין בט"א חגיגה דף י"ז ע"ב בד"ה ופנית בבקר באריכות וכן ביום תרועה ר"ה על מתניתן דף ל"ב ע"ב שהאריכו בזה, ומה"ט לא שמענו דמי שהוא דר יחידי בישוב יהי' לו אסור לאפות ולבשל ביו"ט לצורך שבת שוב לאחר חיפוש בספרים ראיתי בשו"ת זקני ר"ע איגר סי' ה' שעמד בזה וכתב די"ל משום דאפשר ע"י בורגין או מחיצות בני אדם יע"ש והנח להם לישראל ואסתבר בזה מפני טרדות שונות פרעסבורג יום ה' חיי תר"נ לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.
ולאחר חתימת מכתבי נפל בדעתי די"ל דברי הרמב"ם דודאי הואיל לשעבר לא מצינו ולא אמרינן ותוס' ורש"י שכתבו הואיל דלשעבר דאל"כ דאמרי להבא דחזי לדם צפור אם ישחוט אח"כ לא דחי דהא לא הוי בעידנא אלא די"ל דמקשה לרבה לשיטתו דלא סבר דצריך להיות בעידנא דוקא ועיין בשבת דף קל"ג ע"ב דרב אשי אמר דצריך להיות בעידנא ומה"ט עבודה נדחית מפני צרעת משום דלא הוי בעידנא דנא ולא משום חומרא דצרעת אבל רבה סבר שם דלא צריך להיות בעידנא ועיין בתוס' שם ד"ה הדר אמר וכו' ורבה לשיטתו הקשה שפיר דלימא הואיל דלהבא אם יהי' דם צפור משום דלא צריך להיות בעידנא אבל להלכתא דפסקינן כרב אשי דלא דחי רק בעידנא משו"ה לא הביא הרמב"ם הא מתכותא ונכון.