אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה מז

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה מז

תשובה מו

שלום וברכה לתלמידי חביבי הרב המאור חו"ב בע"פ מו"ה יצחק קארפעל נ"י דיין דק"ק פאקש ראיתי.

ראיתי דבריך מה שהצעת לפני בשיעורא דיומא דאתה לומד ברבים בר"פ שני דביצה בדברי מהר"ש מבונבורג שהביא הב"י בסי' תקכ"ז שהורה דמי ששכח לעשות ערוב תבשילין מערב יו"ט יעשה ביו"ט דהא לרבא דטעמא כדי שיברור וכו' פריך דביו"ט נמי ומשני שמא יפשע הא לא"ה יכול להניח אפי' ביו"ט עצמו וכיון ששכח אין כאן פשיעה ויניח ביו"ט יע"ש והצל"ח העלה לדינא להחמיר דאם שכח יניח ביו"ט שני ולא יסמוך על גדול העיר כיון דלדברי הר"ש יכול להניח לא יכול לסמוך על גדול העיר ויניח בלא ברכה ובכ"ס או"ח סי' ע"ח מכח קושי' השואל דהא גם ביו"ט ראשון צריך להניח כיון דלדברי הצל"ח רב אשי אית ליה ג"כ טעמא דרבא א"כ עכ"פ יכול וצריך לצאת לידי טעמא כדי שיברור ולא יכול לסמוך על עירוב של גדול העיר לבד כיון דלטעמא דרבא שיכול להניח פושע הוא אם לא יניח והעלה ג"כ דמי ששכח להניח ונזכר קודם הסעודה יניח ג"כ ולא יסמוך על גדול העיר לבד יע"ש ובאמת לא מצינו בכל הפוסקים שיאמרו דבר זה ולא ראינו ולא שמענו להחמיר אם שכח וצריך לסמוך על גדול העיר שיערב ג"כ בעצמו ונ"ל לומר מלתא בטעמא דלא חיישינן לחומרא דיש לחוש שיצא מזה תקלה ולא יהי' מהני כלל עירוב של גדול העיר דהנה בעיקר דברי הר"ש מבונבורג כבר עמד בצל"ח דהא הלכתא כרב אשי דטעמא משום דאין אופין מיו"ט לחול ולטעמא דרב אשי לא מהני עירוב ביו"ט אלא דצל"ח מחזיק בהוראתו של הר"ש דיש לומר דגם רב אשי אית ליה טעמא דרבא וכן בכ"ס הראה פנים מסבירות לדינו של הר"ש וראיתי במכתבך שעמדת בתמיה מהאי סמי' אמאי הוי עצב הא יכול להניח ג"כ ביו"ט ולאיזה צורך אמר לו ג"כ שמואל סמוך אדידי וכן אבוה דשמואל ור' אמי ור' אסי דמערבי אכולהו נהרדאי וטברי' ולמה לא ערבו השוכחים בעצמם ביו"ט עכ"ל ובאמת דוחק לומר ולדחות דכל הני סבירא להו כרב אשי ולא אתי' כרבא ובפרט לפי מה דמושמע מרש"י דשמואל דאמר על מתניתן דאמר קרא זכור את יום השבת זכרהו מאחר שבא להשכיחו היינו כרבא דטעמא משום כבוד שבת כדי שיבכור וא"כ אמאי אמר להאי סמי' סמוך אדידי אלא לדבריך ביותר הי' לך להקשות על רבא מכל הסוגי' דקמחו נאסר דלא קאמר תקנתא שיערב היא בעצמו ולמאי צריך להקנות קמחו באחרים אלא דלא קשה דדוקא קודם שאכל סעודת יו"ט יכול לערב לרבא אף ביו"ט וכמ"ש רש"י בד"ה אפילו ביו"ט יעשהו לפני סעודת יו"ט ויש כאן זכירת שבת לברור מנותו אבל לאחר שאכל סעודת יו"ט לא מהני כלל ואין תקנה רק לסמוך על גדול העיר או להקנות קמחא לאחרים אלא דקשה לפי מה שפירש רש"י במעשה דהאי סמי' דבר"ה הי' ומשו"ה לא הי' צריך להתנות וביו"ט ראשון הי' יע"ש במהרש"א א"כ לדברי הר"ש גם בר"ה יכול להניח וגם ביו"ט ב' של ר"ה עיין בשעה"מ ולא הי' צריך לסמוך ואמאי הי' עצב אלא שאין זה קושי' להר"ש די"ל דלא מפרש כרש"י רק כהר"ן שכתב דהי' גם בשני יו"ט של גליות ולא נזכר עד יו"ט שני דלא יכול להתנות עוד א"כ י"ל דהי' לאחר שכבר אכל סעודת יו"ט ושוב לא הי' יכול לערב ולא קשה כלום.

והנה עיקר מה שהקשה הצל"ח על דברי מהר"ש מדקתני במתניתן אכלו או שאבד ואבד היינו שוגג א"כ הו"ל למתניתן לומר תקנתא דאם אבד שיערב ביו"ט דהא ע"כ אבד קודם שאכל סעודת יו"ט דאי אח"כ מותר לרבא כיון שבשעה שאכל סעודת הי' העירוב קיים וא"כ אמאי לא קתני תקנתא ואמרתי לישב לפי דבריו שכתב דף כ"ב ע"א על הא דמשני רבא לעולם שהניחו ושאני הטמנה דמוכחא מלתא דאדעתא דשבת קעביד והקשה שם שזה ניחא לטעמא דרב אשי כדי שיאמרו אין אופן וכו' אבל לרבא דמפרש משום כדי שיברור א"כ מה בכך שמוכחא מילתא ותירץ די"ל דרבא מודה לרב אשי דטעמא דב"ש משום דיאמרו אין אופין ולכך אסר הטמנה וב"ה סברו דטעמא משום כדי שיברור משו"ה גם הטמנה מותר ורבא מפרש הטעם כדי שיברור דהלכה כב"ה וא"כ א"ש דלא יכול למתני תקנתא דאם אבד שיערב ביו"ט דהא במתניתן קתני פלוגתא דב"ש וב"ה תחילה ואכל או שאבד דהוא בין לב"ש ובין לב"ה ולא יכול לומר דיערב ביו"ט דזה דוקא לב"ה אבל לב"ש דמודה רבא דטעמא כרב אשי לא יכול לערב לדידי' ביו"ט ועוד יש לדחות קושי' הצל"ח על הר"ש דהא כל קושיתו על הר"ש הוא משום שהוכיח מכח קושי' אחרת דיש להקשות לפמ"ש הרא"ש דלרבא לא מהני להניח העירוב קודם ערב יו"ט דשמא ישכח לברר א"כ מאי מקשה מאי ארי' ערב יו"ט אפילו יו"ט נמי דלמא אתי לאשמועינן ועושה תבשיל מעיו"ט היינו לאפוקי שלא יקדים לעשותו מקמי' עיו"ט ולא בא למעוטי שיעשנו ביו"ט וע"כ דאסיפא סמוך דקתני אכלו או שנאבד ולא קאמר שיערב ביו"ט וע"כ דלא מהני ביו"ט וא"כ זה הוכחה ג"כ נגד הר"ש ואני אומר דנפל יסוד הקושי' די"ל דקושי' הש"ס לא הוי מסיפא דלא קתני תקנתא דלא משמע כן אלא מהא דנקט ערב יו"ט וקושי' הש"ס כך הוא דודאי יותר טוב לערב ביו"ט עצמו קודם בישל לסעודת יו"ט מלערב מערב יו"ט דיכול עכ"פ יותר לשכוח לברר לשבת דהא באמת קודם ערב יו"ט אסור משום שמא ישכח והי' עדיף לתקן לערב ביו"ט עצמו אלא דא"א דיש חשש שמא יפשע וע"כ תקנו עכ"פ בערב יו"ט אבל קודם זה אסור וא"כ קושי' הש"ס כן דלרבא מאי ארי' בערב יו"ט אפילו ביו"ט ואם תרצה לומר דבאמת ביו"ט נמי אלא דמתניתן בא למעוטי מקמי' דערב יו"ט לא משום שמא ישכח א"כ הא גופא קשי' דלמה תקנו כלל שיכול לערב מערב יו"ט ויותר הי' להם לתקן שיערב ביו"ט דוקא קודם שיבשל ליו"ט דבודאי לא ישכח וע"כ כרב אשי ומוכרח דוקא לערב מערב יו"ט וע"ז משני שפיר שמא יפשע והוצרכו לתקן מערב יו"ט דוקא וא"ש.

ועל הא דדרשו דשלחו מנות לאין נכון לו היינו למי שלא הניח ערובי תבשילין צ"ל ג"כ לר"ש היינו למי שכבר אכל סעודת יו"ט דלא מהני עוד עירוב ובצל"ח הקשה דהא היי' יכולים לקנות קמחם לאותם שערבו ולא היו צריכים לשלוח מנות, והנה כל דברי צל"ח בנוים דחייש להחמיר לדברי הר"ש היינו משום די"ל דרב אשי אית לי' ג"כ טעמא דרבא אלא דזה גופא צ"ע מנ"ל לחדש זאת דהא ע"כ מוכח מקושי' הש"ס דמקשה אפילו ביו"ט נמי להבא דרבא לית ליה טעמא דרב אשי ומנ"ל דר"א אית ליה ג"כ טעמא דרבא ונ"ל די"ל דהר"ש דייק לפי מה שכתב הרא"ש נ"מ בין רבא דצריך דוקא לערב מעיו"ט אבל לא מהני מקודם לעיו"ט משום שמא ישכח אבל לרב אשי יכול לערב אפילו זמן מה קודם ערב יו"ט וא"כ קשה לרב אשי למה נקט במתניתן ועושה תבשיל מערב יו"ט דיש לטעות דוקא מעיו"ט ולא קאמר ועושה תבשיל קודם יו"ט דהא לרב אשי יכול לערב אפילו קודם עיו"ט ומזה גופא הוכיח דגם רב אשי אית ליה טעמא דרבא וצריך דוקא עיו"ט שלא ישכח ולשיטת רא"ש צ"ל משום דדרכו כך הוא להניח מעיו"ט דמה לו להקדים וממילא לא קשה קושי' הצל"ח על הרא"ש דמנ"ל להקשות על רבא דלמא אתי מתניתן לאשמועינן דוקא מעיו"ט ולא קודם דהא לרב אשי ע"כ צ"ל דלאו דוקא עיו"ט אלא משום דהדרך כך הוא ולכתחילה בודאי יותר טוב להניח בעיו"ט דניכר התחלת בישול טפי דביש"ש פקפק בלא"ה על דברי הרא"ש די"ל דלא הוי ניכר דהתחלת בישל הוא אם מערב קודם עיו"ט ועיין.

ולדידי נראה להביא ראיה לדבר' הר"ש מלשון המתניתן דקאמר אכלו או שנאבד לא יבשל עליו בתחילה ויש לדקדק דלמה נקט בתחילה וברישא דמתניתן נדחק רש"י דלא יהי' תחילת בישולו ועיקרו לשם שבת וכיון דכבר אשמועינן כזאת ברישא למה קאמר בסיפא ג"כ בתחילה והי' לו לומר רק לא יבשל וגם למה מדייק וקאמר עליו ולא נקט כמו ברישא לא יבשל בתחילה אלא לפי דברי הר"ש י"ל דרצה לומר דוקא עליו לא יבשל בתחילה משום דנאבד ונאכל אבל כיון דכבר הניח מעיו"ט ולא פשע רק נאבד באמת יכול עירוב אחר להניח ביו"ט ולבשל עליו ועיין ברמב"ם שכתב נאכל או נאבד וגם לפי מה שלפנינו במתניתן אכלו י"ל גם כן בשוגג עיין בצל"ח ואדרבה ממקום שמקשה הצל"ח משם ראי' להר"ש ומתניתן דייק כן דדוקא על העירוב שאבד לא יבשל אבל על עירוב אחר שיניח יכול לבשל לתחילה אלא דקשה אם איתא להאי דוקא תקשי לרב אשי דהר"ש לא קאמר דינו אלא לרבא ופסק לקולא כרבא וא"כ האיך יתרץ רב אשי וי"ל דלרב אשי הכי דיוקא דמתניתן דהראב"ד בהשגות פ"ו כתב דאם בישל כבר ליו"ט ונאבד העירוב אז יכול להניח התבשיל שכבר בישל לצורך שבת ויבשל ליו"ט ועיין בה"ה ולחם משנה שגם הרמב"ם אית ליה דינו של הראב"ד כיון שכבר בישל בהיתר אפילו נתכוין לצורך יו"ט יכול להניחו לשבת וזה דוקא אם העירוב הי' קיים כשבישל ומה שכבר בישל בעודו עירוב קיים יותר לו לשבת וא"כ י"ל דזה אתי' למתניתן לאשמועינן לא יבשל עליו בתחילה היינו שלא יבשל בתחילה לצורך שבת אבל מה שכבר בישל בעודו העירוב קיים ואח"כ נאבד יכול להניחו לשבת וזה א"ש לרב אשי לשיטתו דטעמא כדי שיאמרו דאין אופין וכו' וא"כ אם נאבד העירוב קודם שבישל לשבת אסור לו לבשל בתחילה לשבת אבל לרבא דטעמא דכדי שיברור כבר כתב הצל"ח דאם נאבד לאחר שכבר בישל לצורך יו"ט אע"ג דנאבד קודם שבישל לשבת יכול לבשל בתחילה לשבת שהרי אין שום טעם לאסור לשבת שהרי בשעה שבישל הי' העירוב קיים וממילא בירר אז מנה ליו"ט יע"ש וא"כ לרבא א"א לומר דקמ"ל מתניתן דיכול להניח מה שבישל כבר ליו"ט לשבת דהא אפילו לכתחילה מותר לבשל בשבת וא"כ לרבא לשיטתו אתי מתניתן בדיוקא לאשמועינן דעל העירוב שנאבד קודם שבישל גם ליו"ט לא יבשל לשבת אבל על עירוב אחר שיניח יכול לבשל וכשיטת הר"ש ונכון.

ותלמיד מופלג אחד אמר לי די"ל דמתניתן קמ"ל בדיוקא הא דאביי דאמר נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר וא"כ דוקא להתחיל במלאכה בישול אסור אבל אם כבר התחיל גומר וזה מדייק מתניתן לא יבשל בתחילה אבל מה שכבר התחיל יכול לגמור אע"ג דנאבד העירוב ויפה דיבר, והנה אף שהראנו ג"כ פנים מאירות לדברי הר"ש מ"מ נ"ל לקיים המנהג שלא ראינו ולא מצינו ג"כ בפוסקים שיזכיר דבר זה שיחמיר ויחוש ג"כ לדברי הר"ש ויניח ג"כ בלא ברכה כמ"ש בצל"ח ובכ"ס דאפילו ביו"ט ראשון יעשה כן דהנה הב"י כבר דחה מכל וכל דברי הר"ש וכן משמע מהפוסקים דהלכה כרב אשי ובודאי אף שיש מקום ג"כ לדברי הר"ש ומהאי טעמא יחמיר ויניח ג"כ ביו"ט זה אם אין חשש כלל בהנחת עירוב ביו"ט אז יש להחמיר ג"כ להניח אבל לדעתי יש בהנחת עירוב ביו"ט ג"כ חששות מחדא ותרי טעמא דבדף י"ז בד"ה דליקני שביתה בשבתא כתב רש"י ואם התירו בע"ת התם משום כבוד שבת משמע מדברי רש"י דגם בע"ת יש חשש איסור והיינו משום דמחזי כמתקן ומשו"ה כתב רש"י דלא חששו משום מתקן משום כבוד שבת התירו כיון שהוא לצורך אפיה ובישול ועיין בפנ"י על דברי רש"י דאין לומר משום הכנה דא"כ מאי מקשה הש"ס מאי אריא בעיו"ט אפילו ביו"ט נמי דלמא אסור משום הכנה ודוקא מיו"ט לחבירו דספק הוא מתיר רבא להתנות וע"כ דרש"י סבר דטעמא משום מתקן ובע"ת לא חששו משום כבוד שבת אלא שזה גופא צריך טעם למה לא חששו משום מתקן דהא מצינו בטבילת כלים ובהגבהת תרומות ומעשרות וכדומה דחששו משום מתקן אף דלצורך יו"ט ושבת הוא וכדומה, וי"ל דבאמת לא התירו רק להתנות.

ובפנ"י כ' כיון שהוא לצורך אפייה ובישול לא גרע מאפייה ובישול ממש ודוחק דדמי יותר למכשירי אוכל נפש כיון דאפשר לעשות העירוב מאתמול מה שאין כן אפייה ובישול ממש אוכל נפש עצמו הוא ויש לומר הא דמקשה הש"ס לרבא מאי אריא מערב יו"ט אפילו ביו"ט נמי היינו כמו שכתבתי כיון דבודאי ביותר טוב שיניח העירוב ביו"ט עצמו קודם שמבשל סעודת יו"ט דלא שייך שמא ישכח כלל משא"כ בעיו"ט הוי כמו מכשירין שא"א לעשות מעיו"ט ויותר הי' להם לתקן שיניח ביו"ט ומתרץ שמא יפשע ולא יניח כלל ע"כ התקינו מעי"ט דלא שייך שמא יפשע ואדרבה עדיף שיניח מעיו"ט וממילא הוי כמכשירין דאפשר לעשות מעי"ט דעדיפא דלא שייך שמא יפשע או י"ל דהקושי' הוא לב"ש דהא ר"א דהוא שמותי תלמידי דש"ש סבר בר"פ תולין דגם מכשירים שאפשר לעשותן מעיו"ט מותר ביו"ט ושפיר מקשה אפילו ביו"ט נמי ומתניתן לכ"ע הוא, וכיון דלב"ש א"א לומר טעמא משום כדי שיברור דא"ה אפילו ביו"יט נמי ונ"ל לרבא לחדש לב"ה טעם אחר וע"כ כטעמא דרב אשי כדי שיאמרו אין אופין וכו' וא"כ לר"ה אי אמרינן טעמא דמתקן דשייך גם בע"ת י"ל באמת דלא התירו להניח ביו"ט כלל משום מתקן ואם באנו להחמיר כשיטת הר"ש לצאת ידי שיטתו אנו נאמר איפכא דיש לנו לחוש בהנחת עירוב ביו"ט משום מתקן ויצא שכרו בהפסדו הא חדא, ועוד י"ל לפי מה שפרשו הראשונים על הא מעשה דסמי' דאמר ליה פושע את היינו כיון דאשתקד לא ערבת והודעתיך שאני מערב על כל בני העיר ועכשיו אתה ג"כ מצטער על שלא הנחת הרי אתה מגלה דעתך שאינך רוצה לצאת בשלי ואין זכין לאדם בע"כ וא"כ לכ"ע שרי ולדידך אסור משמע דאם אינו סומך לא מהני עירוב של גדול העיר וא"כ חשש קרוב הוא אם נאמר לו אם שכח להניח עירוב שיניח עירוב ביו"ט שיהי' עיקר סמיכתו על העירוב שמניח ולא יעלה על דעתו לסמוך על עירוב של גדול העיר רק יאמין שיכול להניח גם ביו"ט עירוב אם שכח מעיו"ט ובאמת לא מהני רק עירוב של גדול העיר לטעמא דרב אשי שהוא עיקר ויסמוך על הטפל בשביל החומרא ויניח העיקר שהוא מצד הדין.

ובזה יש מקום ליתן טעם ולהצדיק הצל"ח אשר קרא עליו תמה השואל בכ"ס ומכח זה העלה בכ"ס שגם ביו"ט ראשון יניח דלא כצל"ח ולפי דברינו י"ל דוקא ביו"ט שני שכתב הצל"ח די"ל דלא שייך כלל טעמא דרב אשי וגם רב אשי אית ליה טעמא דרבא משום כדי שיברור משום דלא שייך כדי שיאמרו אין אופין כיון דיו"ט שני דרבנן ומיו"ט לחול עצמו הוא דרבנן מה"ט לא חייש הצל"ח דלמא יהי' עיקר סמיכתו על העירוב שלו דהא י"ל דגם לרב אשי מותר להניח ולא צריך כלל לסמוך על עירוב של גדול העיר כיון דביו"ט שני גם רב אשי אית ליה דרבא ולא שייך טעמא דרב אשי כלל משא"כ ביו"ט ראשון דמצד הדין צריך עירוב לרב אשי דוקא מעיו"ט מה"ט לא חיישינן לדברי הר"ש כיון דיש חשש שיסמוך על עירוב שלו לעיקר ולא על עירוב של גדול העיר ויש חשש בשביל המניח עצמו ובשביל הרואים שיעשו כן ולא יסמכו על גדול העיר כלל אבל מאחר שרוב הפוסקים לא ס"ל כן ורב אשי חולק על רבא וגם ביו"ט שני קאמר רב אשי טעמא משום דאין אופין וביו"ט שני ג"כ חשש מצד הדין שלא יסמוך על עירוב של גדול העיר ומכל הני תרי טעמא שכתבתי נ"ל מי שאינו מחמיר להניח עירוב טעמא ונימוקו עמו ואין לחוש כנ"ל ויען כי אתה עוסק בשיעורא דרבים בענין זה אומר לך מה שעלה בדעתי לישב קושי' חמורה של חדושי המאירי על הא דמקשה הש"ס ממתניתן על רב אבא אמר רב דעירובי הבשילין צריך כזית דהא תנן שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת לאו אע"ג דליכא כזית ומאי תיובתא דלמא סוף העירוב שאני כדאמרינן בעירובי חצרות דלכתחילתו בעינן י"ח גרוגרות ובשיריון כ"ש כדאיתא פרק חלון ונדחק לתרץ מדקאמר צריך שיהא בו משמע שיהא בו בכל שעת הבישול בין בתחילתו ובין בשיריו יע"ש ולדידי נראה דסמוך על הברייתא שהקשה ממנה אח"כ דתני דתחילתו וסופו אין שיעור ומוכח מברייתא עכ"פ דתחילתו וסופו שווין וא"א לחלק ביניהם וממילא קשה על ממתניתן דתני אם שייר כ"ש דע"כ בתחילתו ג"כ כן הוא דאל"כ אין תחילתו וסופו שווין ומשו"ה פריך תחילה ממתניתן וסמוך אברייתא ובלא"ה אין קושי' כ"כ מהברייתא דהא רק מאי לא קאמר אבל במתניתן מפורש שייר ממנו כל שהוא ולאחר שתירץ לו המתניתן מקשה מברייתא מאי לאו אין לו שיעור כלל וכן דרך הסוגי' בכמה מקומות אין מספר וא"ש, ועוד יש דברים והארכתי יען כי נוגע לדינא וה' שנותיך יאריך ללמוד וללמד תורה ברבים כחפץ רבך אוה"נ, פרעסבורג יום ג' משפטים תרנ"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה