אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה מג

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה מג

תשובה מב

שוכ"ט לכבוד הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים המאוה"ג מורג חרוץ ובקי בע"פ עדני העצם כש"ת מו"ה זכרי' שפירא נ"י אבדק"ק ווראנוב והגליל יע"א.

אחדש"ה את מכתבו קבלתי על נכון ויען כי הייתי אני טרוד בלימוד שיעורין כסדרן עם בני הישיבה הע"י לא יכולתי לשום עיני על ג' הערות אשר כתב על דבר קדוש זקני מאוה"ג בעל ח"ס זצ"ל, וראשון לציין אשר העיר באו"ח סי' ט"ו שהביא ספק בשם הג' ישועות יעקב היכא דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אם נזדמנו דרבנן ודאורייתא יחד אם גם כה"ג עשו חיזוק או לא וכ' בח"ס דהדבר פשוט מש"ס תענית י"ז ע"ב לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו וכן י"ח ע"א לאסור יום שלאחריו אף ע"ג דר"ח ויו"ט דאורייתא ולא עשו חיזוק ומבואר להדיא היכא דמקלע אהדדי בעי חיזוק ומעכ"ת תמה מש"ס יבמות דף ל"ו ע"ב ר"מ ור"א אמרו דבר אחד וכו' א"נ עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא משום דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הכא דאורייתא ומפרש פרשי מיניה וגם שם דאורייתא אשת אח ומעוברת חבירו יחד ואפ"ה לא עשו חיזוק משום דפוגע גם בדאורייתא עכ"ל הנה ספר ישועות יעקב אין אתי במחיצתי ויען כי קשה להקשות בדברים כאלו כי אין לדמות גזירות ותקנת חכמים אהדדי כי הרבה פעמים מצינו שעשו חיזוק כשל תורה ופעמים יותר משל תורה וגם שלא עשו חיזוק כלל עיין בתוס' כתובות פ' אע"פ דף נ"ו ע"ב על כן אמרתי לעיין בו ושלחתי אחריו ומצאתי בהלכות ר"ח שמדבר מזה אבל כתב שם רק ואין לומר לפרש יותר קושיתו שם לפמ"ש הרא"ש נדרים אע"ג דנדר חל על דבר מצוה וכשאירעו בו שבת ויו"ט הנדר חל להתענות מ"מ יו"ט דדבריהם חמור לענין זה שאין הנדר חל עליו להתענות משום דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה ומשו"ה אמרו בש"ס תענית יחיד שקיבל עליו להתענות ב' וה' של כל השנה ואירעו בו ימים הכתובי' במגילת תענית אם קדמה גזרתינו לנדרו ידחו נדרו ואם כן לשיטת הרמב"ם דגם ר"ח דאורייתא ואסור להתענות עיין סעיף ד' מאי מקשה בתענית דף י"ז ונימא מתרי ניסן ור"ח גופא פשיטא דאסור דהא יש נפקותא בנדר להתענות ולא צריך לאוקמי לענין יום שלפניו וע"ז כתב דאין לומר דכה"ג לא עשו חיזוק משום דיש בדבר איסור תורה דהא גם לענין יום שלפניו או שלאחריו אמרו דר"ח לא בעי חיזוק ואפ"ה אסרו יום שלפניו משום מגילת תענית והוא בעצמו הביא הראי' של ח"ס שאין לחלק כן ואפי' כה"ג עשו חיזוק אלא דקשה וסתרו דברי הש"ס אהדדי דמיבמות משמע דכה"ג היכא דתקלע דאורייתא ודרבנן יחד לא עשו חיזוק ונ"ל דיש לחלק דלענין יום שלפניו ולאחריו של הימים שנאמרו במג"ת כיון דתקנו דגם לפניהם ולאחריהם יהא אסור משום חיזוק דבריהם שלא יבואו להתענות בימים שתקנו ליו"ט שחששו שיקילו בו כיון דלא הוי רק מדבריהם שפיר י"ל כיון דבכל שנה ושנה כן הוא דמתרחש ר"ח או יום טוב בתוך ימים אלו לא אמרו בו חוץ וגם אי מקלעי לפני ר"ח נמי החמירו ותקנו כן אבל במעוברת חבירו דלא הוי אלא קנס וקנסו את הבעל שלא יכול להחזיר אשתו או אפילו מת העובר או הפילה שצריך להוציאה בזה שפיר לא קנסו כיון דבלא"ה מפרש פרשי מיני' כיון דהוי איסור תורה וגם לא שכיח שיעבור אדם על איסור תורה ולא שייך לא פלוג בתקנתן במלתא דלא שכיח ועיין בתוס' יבמות שם ד"ה חיזוק וכו' אי דרבנן דהכא ר"י והא הוא סבר בכתובה עשו חיזוק יותר משל תורה ותירצו משום דלא שכיח שישא אדם מעוברת חבירו וח"כ יש לומר אף על גב דר"מ גזר גם כה"ג במלתא דלא שכיח זה דוקא במעוברת לחוד אבל לא אם ג"כ יש איסור דאורייתא דלא שכיח כלל שיעבור ולא פלוג לא שייך כיון דלא רגיל ושכיח שישא מעוברת חבירו ובזה יש לישב גם קושי' השועות יעקב דדוקא לענין לאסור יום שלפניו או לאחריו כיון דלא עקרו דבר רק הוסיפו לאסור שגם יום שלאחריו אסור להתענות לא חילקו בזה ואפי' קודם ר"ח או יו"ט נמי גזרו ולא פלוג וממילא אפי' קיבל עליו תענית לא מהני אבל אם נדר שלא להתענות בר"ח ויו"ט אפילו ע"י שכולל שאר ימים נמי לא שכיח דהא אסור להתענות בהם מה"ת ויעקרו ד"ת ויאמרו דלא צריך להתענות זה ודאי לא שכיח וי"ל כה"ג אי מקלעי דאורייתא ודרבנן יחד לא גזרו ולא אמרו לא פלוג כיון דלא שכיח שיקבל עליו להתענות בראש חודש ויום טוב משא"כ ביום שלפניו דמשום לא פלוג הוסיפו לאסור וממילא דבריהם חמור לענין זה שאפילו נדר להתענות אינו חל עליו כיון דיום זה דלא הוי רק מדבריהם ויזלזלו בדבריהם להתענות ומשו"ה חיזקו דבריהם שאפי' נדר נמי אינו חל משא"כ אם קיבל עליו להתענות בר"ח דלא שכיח שיקבל עליו להענות כה"ג לא אמרו דנדר בטל אע"ג שהוא גם כן מימים שנכתבו במג"ת ועיין.

שנית מה שהעיר בסי' קכ"ז קושי' בשם הג' מו"ה אליעזר קוניטץ הובא בתשובה מאהבה ח"א קכ"א במתניתן פסחים כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה דהא ר"א שמותי מתלמידי ב"ש וסובר חמץ בכותבות ורבא קאמר ביומא פ' יוה"כ דכותבות יותר מכביצה ובפסח יש קפידא שלא לאפות יותר משיעור חלה כדאמר בפסחים מ"ח קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה ובטומא הפרשת חלה לכ"ע א' ממ"ח וכיון דשיעור חלה מ"ג ביצים וחומש לא יגיע החלה לשיעור ביצה ואינו עובר עליו בבל יראה ומעכ"ת התפלא דהא מבואר שם דר"נ בשם ר"א קאמר חילוף הדברים מר' ישמעאל בנו של ריב"ק ובחיטין שלשה קבין ובשעורין קבין וע"כ דסברו דיכולין לאפות יותר משיעור חלה דהא ג' קבין יעלה ע"פ החשבון דהקב הוא ד' לוגין ולוג ששה ביצים וא"כ העיסה ע"ב ביצים ושיעור חלה אחד ממ"ח מהעיסה יעלה הרבה יותר משיעור כותבת ולא קשה כלום הקושי' אשר טרחו לישב וזה איזה שנים אשר גם למדן מופלג פה הציע לפני התימה זה על הגאונים וקשה לומר שנעלמו לפי שעה מהם הסוגי' אשר היא במקומה שם.

ובזה יפורש היטב המשך הסוגי' שם לאחר שהביא תחילה הא דקאמר ר"א לר"י לדבריך הרי הוא עובר בבל יראה ובב"י הביא הפלוגתא בן ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ור"א במה יכול לאפות בחיטין ובשעורין דמשום דקאמר ר"א ג' קבין חיטין וקבין שעורין שפיר קאמר דעובר בב"י ובב"י ובאמת לדידי בלא"ה אפי' אי לאו ר"א שמותי נמי קשה דהא אפילו יהי' החלה כזית או אפי' כביצה נמי יכול להפרש החלה ולאחר שהפרש יכול לחלק החלה לכמה חצאי זתים ואפי' כולם בביתם לא מצרפינן לעבור עליו אי לאו דחוט של בצק מצרפן או עריבה אבל בלא"ה לא חייב על ח"ש אפי' יש כמה חצאי זתים בביתו כמבואר בסוגי' דאלו עוברין מ"ה ע"ב ועיין במג"א סי' תמ"ב ובשו"ת פנ"י סי' ט"ו שהאריך בזה וגם בלא זה נמי כיון דמה"ת אין חייב להפריש רק כ"ש רק מתתנו צריך להפריש כדי שיעור נתינה ועיין בנוב"י מה"ת סי' ר"א שהאריך בזה והכא כיון דליכא פסידא לכהן בזה לכ"ע יכול להפרש כ"ש ואינו עובר בב"י ובתשובה מאהבה שם מקשה רק לדברי טור ריש הל' חלה דדרשה דתתנו רק אסמכתא ולדידי אפי' הוי דרשה גמורה כמו שהאריך בנוב"י דיש שיעור מה"ת לנתינת חלה לכהן מ"מ כיון דלא יפסיד הכהן יכול להפריש רק כ"ש ולא יעבור וע"כ צ"ל כמ"ש בתשובה מאהבה שם דלר"א לא קשה דהא רצה לומר תקנה להנצל מאיסור דאורייתא דגם לענין ביעור שיטות רוב אחרונים דחייב על ח"ש והא דקאמר לדבריך הרי הוא עובר עליו בב"י היינו ר"י לשיטתו דהוא מתלמידי הלל ומעיקרא לא קשי' מידי דהא הוא סבר חמץ כזית אלא לפמ"ש דיכול לחלק החלה לחצאי זתים ואינו עובר עליו בב"י עדיין לא א"ש וי"ל כאן דאמר ר"י רק סתם מפרשתה ומניחה עד הערב ולא זהו חמץ שמוזהרין עליו משמע דאינו עובר כלל ויכול להפרש כמו בשאר שנה ועיין.

ועל השלישית אשיבנה בח"ס יו"ד סי' רצ"ד על הדגול מרבבה דבתינוק תוך שלשים ל"ש חזקת חי וכתב ולא ידעתי מנ"ל הא בספ"ק דעירוכין אמרינן כן בעובר שכבר מתה האם להס"ד ולבסוף מסיק קמ"ל דגם זה מקרי חזקת חי ומע"כ תמה דמדברי הרמב"ם משמע איפכא שכתב בפ"ב מה' שבת הל' ט"ו שספק נפשות להקל ואפי' לזה שאין חזקתו חי, הנה גם בטור כתב שאפילו ספק בזה שלא הי' בחזקת חי דוחה שבת אלא דזה יש לדחות דלא מוכח מדבריהם נגד הח"ס דכוונת הרמב"ם וטור נמי אפי' אין חזקתו חי היינו שלא ראינו אותו חי לפנינו כשאר אדם רק שאמו הרגישה חיותו במעיה וע"ז קאמר קמ"ל דגם זה חזקת חי וכונת הרמב"ם וטור דלא הי' לו חזקת חי כשאר כל אדם ומש"כ דהא י"ל קמ"ל איפכא דלא הוי חזקת חי בודאי י"ל כך וי"ל ג"כ דהוי חזקת חי וכן מצינו הרבה פעמים אלא דכונת ח"ס מנ"ל לדג"מ בפשיטות לומר דלא הוי חזקת חי כיון דיש לפרש קמ"ל דהוי באמת חזקת חי, אלא בתשובה הסמוכה רצ"ה בסופה כתב לפום רהיטא לא עיין בספ"ק דעירובין דמבואר דיהיבנא ליה חזקת חיות בודאי צ"ע מנ"ל דהפשט דקמ"ל דיש חזקת חיות דלמא איפכא דקמ"ל אע"ג דאין לולד חזקת חיות נמי מחללין והכא מסתבר טפי דהא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ואפי' כמה ספיקות נמי מחללין ומסתבר דלא צריך נמי חזקת חיותא דמעיקרא ועוד משמע מדברי קדוש זקני דגם בספק נפל נמי שייך חזקות חיות כיון דהרגישה חיות העובר במעיה וממילא בספק אם נסתפק לן אי עוד חי הולד אחר למ"ד יום כדי שיצא מתורת נפל אמרינן מכח חזקת חיות דמעיקרא שבודאי נמי חי אחר שלשים וממילא אינו נפל.

ולולי דברי קדשו הייתי אומר דאם אנו דנין אם הנולד נפל הוא או לאו וליכא דרוב אינם נפל כה"ג גם הדג"מ מודה דיש חזקת חיות אבל ביושבת על המשבר דלא נולד הולד ומתה האם דליכא רוב דאינם נפל א"א לומר ג"כ חזקת חיות דהא חיות הנפל אינו חיות ולא נכנס בגדר בעלי חי כלל וחיות של נפל הוי רק כזנב הלטאה ואין להחזיק מחיות זה לומר דיחי' גם לאחר שלשים ויהי' בן קיימא דלא דמי חיות נפל לחיות ב"ק כמו שאמרינן בשבת בפר"א דמחתך בבשר בעלמא הוא משא"כ בכלו חדשיו רק דאנו מסופקים אם הוא מת או חי אז י"ל חזקה דחזקת חיות במעי האם הועיל להחזיק דעדין הוא חי וכה"ג שפיר י"ל כסברת הח"ס דגם חזקת חיות במעי האם מקרי חזקת חיות, ובזה מובנים דברי המג"א בסי' ש"ל ס"ק ט' שהביא קושי' בשם הע"ש מ"ש ביושבת על המשבר דמחללין שבת ובספק בן ז' או ח' אין מחללין אע"ג דגם ביושבת על המשבר לא הי' לולד חזקת חי מעולם ותירץ במ"א משום דיושבת על המשבר איירי בכלו לו חדשיו, ועדיין צ"ע דהא גם בכלו ספק הוי דלמא כבר מת הולד במיתת האם או לא והוי נמי ספק ומ"ש מספק נפל וע"כ צ"ל דבספק נפל א"א לומר חזקת חיים משום דאינו נכנס בגדר החי כלל ובלא חזקת חיות לא מחללין משא"כ ביושבת על המשבר וקים לן דכלו חדשיו דיש לעובר חיות ורק דאנו דנין אם כבר מת העובר או לא שפיר מחללין משום חזקת חי דהי' לעובר במעי האם וא"כ מוכח דקמ"ל היינו דגם זה מקרי חזקת חיות אבל בלא קים לן דכלו חדשיו לא מוכח דמקרי חזקת חי ואדרבה מדברי המג"א משמע להיפך. ועוד יש לי דברים בדברי המג"א שם, שוב מצאתי מש"כ על דברי מג"א ביד אפרים ורוב דברי מצאתי שם ע"כ לא הארכתי, ובפרט כי בלא"ה קשה עלי מעשה הכתיבה מפני כאב עינים וקשה עלי לעיין בספר וד' יאיר עיני בתורתו ידידו הדש"ת. פרעסבורג ה' יתרו תרמ"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה