אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה י

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה י

תשובה ט

שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג מורג חרוץ

ובקי ז"ר יפ"ת הקצין היקר כש"ת מו"ה יצחק בנימין שעכטער בק"ק קאמארן יע"א.

מכתבו קבלתי ע"כ ועוד מע"כ בזכרוני מעת שיצק מים ע"י אבא מאוה"ג זצ"ל ואף שדבריו חביבי' עלי בכל זאת לא באתי להושיבו עד עתה על ד"ת במה שדברו בו גאוני קדמאי והוא בח"ס או"ח סי' ק"ד וגם בשו"ת שיבת ציון סי' ט' ובתשובה מאהבה ח"א או"ח בסימן תל"ז שכולם יצאו בכחא דהתירא בשדה שנזרע יום או יומים קודם פסח שאין לחוש מחמת איסור חמץ ובח"ס יהיב טעמא יען כי זמן הקליטה בזרעים הוא שתי שבתות לדידן דפסקינן כר' יוסי דזמן קליטא שתי שבתות כאשר פסק רב ביבמות פ' הערל וכן כתב בנה"כ ובדגול מרבבא יו"ד סימן רצ"ג דלא כת"ה דרצה להתיר איסור חדש בנזרע ג' ימים קודם פסח וא"כ יש ספק אם נצמחה התבואה וגם אם נצמחה ונתחמצה מ"מ בוודאי עיפוש ופיסול מאכילת כלב טפי טובא מחטין בקרקע הבור דהכא דרך זריעה וכליון הובאו שמה יע"ש, ומשמע מדבריו הקדושים דחימוץ החיטים תליא בקליטת הזרע אבל משאר התשובות שהבאתי נקטו לוודאי דאף קודם קליטה יש חשש חימוץ כי הקרקע מליאה לחלוחית וגם גשמים וטל שכיחי בעת ההוא ועי"ז התבואה באה לידי חימוץ כמו בדגן שנפל עליו מים כיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ כמבואר באו"ח סימן תס"ו סעיף ב' אבל מ"מ יש להקל משום דמיד שבאו באדמה נפתחו ונתבקעו ונמאסים ונסרחים וממ"נ כל זמן שלא נכנס הרטיבות עדיין לא נתחמץ ואם שלטה בו הרטיבה לפעול החימוץ נתעפש ונסרח ובתשובה מאהבה מוסיף טעם דגם בחמץ ידוע מהני ביטול וא"כ כיון שנתן הזרע לזורע והטמינה בעפר הקצה מדעתו ולא גזרו רבנן כה"ג דלמא אתי למיכל ויותר יש להקל בזה ממפולש ואוצר דשם החשש עכ"פ שיפקח הגל במועד וגם חשש ערמה משא"כ בזו לא שייכו כל הני חששות והביטול בזה בוודאי מהני לדעת כל הפוסקים וגם מקושי' הצל"ח פסחים דף נ"ה דלמה נקט ר"י המנכש ולא תני הזורע בי"ג במקום הטיט משמע דפשיטא לי' דליכא חשש חימוץ בזורע כאשר הביא ג"כ מעלתו והביא לנו חדשות מה שנאמר בשו"ת מהרי"א סי' ק' באו"ח דנעלם מכל הני גאוני' ברייתא דפ"ו דמס' שמחות הראויים לזרוע מה' מינים ג' ימים לפני פסח אסור לאחר הפסח מותר משמע דג' ימים קודם פסח אסור לזרוע וסברי הני גדולים שמצאו מציאה זו דקאי על איסור חמץ בפסח ובלתי ספק הבינו כך מפני דאמר לאחר הפסח מותר ואם מצד איסור חדש גם לאחר הפסח יאסור כיון דסברת הברייתא דלא נקלט בג' ימים אם כן אין העומר מתיר במה דלא נשרש קודם הפסח אלא משום חימוץ איירי ברייתא זו וי"ל דלכתחילה אסור לזרוע אבל אם נזרע מותר לאחר הפסח ולא קנסו כה"ג, וראיתי למע"כ שכתב דא"א כזה דא"כ אף קודם ג' ימים יאסור ואי סבר הברייתא דג' ימים לקליטה א"כ מאי איסור יש לזרוע בג' ימים קודם פסח דנקלט ונתעפש, ובאמת מה"ט י"ל דקאי על איסור חמץ מ"מ ג' ימים אסור משום דנתחמץ התבואה בי"ד אחר חצות ולרבינא דלא אמרינן תרי מקצת היום ככולו בהשרשה וא"כ ה"נ צריך דווקא לזרוע ג' ימים קודם יום י"ד דהא אי אפשר לזרוע ולצמצם מיד בכניסת לילה וצריך לזרוע קודם הלילה דאי בתחילת הלילה כבר עבר מקצת היום ומה"ט צריך המנכש לשותלם בי"ג דווקא כדי שיהי' ג' ימים להשרשה ביום ט"ז לענין חדש וא"כ ה"נ לענין חמץ בג' ימים קודם פסח אסור דהא צריך לקלוט בי"ד קודם חצות ותרי מקצת לא אמרינן ובתחלת לילה א"א ע"כ צריך דווקא ד' ימים קודם פסח שיקלוט קודם חצות של י"ד וחד מקצת יום ככולו אמרינן אבל אי הברייתא מצד חדש בוודאי קשה מפני מה דווקא בג' ימים אסור ולא קודם דממ"נ אי הלכתא כר' יוסי צריך שתי שבתות ואי סבר הברייתא כר"י דנקלט בג' ימים אמאי יאסור בג' ימים אבל מצד איסור חמץ היה א"ש כמו שכתבתי.

ואולי גם זה הביא לשו"ת מהרי"א שהבין בפשיטות דמצד איסור חמץ איירי הברייתא ואז דווקא בג' ימים אסור אבל קודם לכן מותר דסבר הברייתא כר"י וצריך לענין חמץ ד' ימים כמו לענין איסור חדש ג' ימים אלא דלשון הבריי' דחוק לפרש כן דרישא דאסור קודם פסח איירי לזרוע והסיפא דאחר פסח מותר איירי לענין הזרוע אם כבר נזרע דמותר ואין משמעות לשון הברייתא כן, ופשטות הברייתא משמע דלענין איסור חדש איירי אלא דקשה תרתי דאי כר"י ס"ל דקליטה ג' ימים א"כ למה בג' ימים קודם פסח היינו קודם לעומר כמו שמצינו במתני' מנחות דף ע' ע"א ואסורין בחדש מלפני הפסח דהיינו קודם לעומר אסור דהא בנשרש סגי לר"י אם שותלה בי"ג וגם לאחר הפסח דמותר מאי קמ"ל פשיטא דמותר לזרוע לאחר הפסח, ומע"כ רצה לדחוק בזה די"ל דחיישינן לתקלה אם יזרע ויקצור התבואה קודם העומר הבא משא"כ בנשרש קודם העומר דהעומר מתירו, וזה דוחק דמנ"ל ומהיכי תיתי שיאסור לזרוע לאחר הפסח ועד כאן לא פליגי ר"מ ור"י רק אם קוצרין קודם לעומר משום חשש תקלה או לא ור"י ל"ג משום דחדש מבדל בדילי מיני' כולי' שתא כש"ס פסחים י"א ע"א אבל לזרוע גם ר"מ מתיר וע"כ צריך לזרוע דהא העומר לא כשר אלא מן החדש ולא מן הישן כבמנתניתן ר"פ כל הקרבנות צבור ומאי אתי הברייתא לאשמועי' דמותר לזרוע דפשיטא הוא וגם הא דג' ימים אסור נדחק מעלתו דברייתא דשמחות חייש דלמא יזרע במקום גריד דלא נשרש בג' ימים אבל קודם ג' ימים בוודאי יקלוט וכתב תדע דר"י אוסר לשותלה בי"ג במקום הגריד ומשמע דקודם לכן מותר ולא חיישינן שמא לא יקלוט עד לאחר הבאת העומר וע"כ דקודם ג' ימים בוודאי ישרוש אף במקום הגריד.

מלבד דדבר זה זר ורחוק כבר כתב בצל"ח פסחים שם דר"י לא יתן דבריו לשיעורי' ומסתבר דמודה במקום גריד לר"ן ור"ש דבעינן י"ד ימים והוכיח כן מכח קושיתו ור"י לא אתי לאשמועינן חידוש דין של מקום הגריד אלא גוף הדין דמותר לשותלה בי"ג במקום הטיט ובאמת לפי דברי מעלתו דקודם ג' ימים גם במקום הגריד נקלט לא קשה קושי' הצל"ח שם דשפיר מקשה הש"ס בי"ג אין בי"ד לא דאי משום דאתי לאשמועינן במקום הגריד אפילו בי"ג דאסור זה אינו דאי במקום הטיט בי"ד מהני בוודאי גם במקום הגריד בי"ג סגי וע"כ במקום הטיט י"ג דווקא אלא דכבר כתבתי דדוחק דיהי' תליא בחד יומא בין מקום הגריד ובין מקום הטיט ומנ"ל להש"ס להקשות על ר"י וע"כ כתירוצו של הצל"ח דלא נתנו הדברים לשיעורן ומסתמא במקום הגריד השיעור שתי שבתות יע"ש. וראיתי שמפקפק על דברי הצל"ח שם שמתרץ הא דנקט ר"י המנכש ולא הזורע דמשום דלזרוע בוודאי מותר דמה בכך שלא נקלט במקום הגריד ידע גם כן שלא לאכול משדה זו עד עומר הבא אבל מנכש שבולת אחד ושותלה בשדה אחרת שאר התבואה יהי' מותר על ידי עומר שעבר ואותה שבולת לבדה אסורה ומאין יכיר שבולת אחת בכל השדה, ותמה מעלתו דמה בכך דהא יתבטל בשאר תבואה ברוב או בששים וגם משום דשיל"מ ליכא כיון דתחילת ביאתו מעורב וכה"ג גם דשיל"מ בטל.

והנה מה דפשיטא ליה דבטל ברוב מיד לאחר הזריעה ליתא לפמ"ש רש"י בפ' הניזקין דף נ"ד ע"ב בנטיעה של ערלה וכ"כ שנתערבו בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקוט משום דכל זמן שהוא מחובר חשובה ולא בטילה אלא די"ל שיתבטל לאחר הקצירה כמו בנטיעה של ערלה דאמרינן ואם ליקט יעלו באחד ומאתים ואנן פסקינן כר"י אף המתכוין ללקוט משום חזקה דאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת וה"נ לא שכיח שיזרע שבולת אחת ויאסור עי"ז שדהו ומותר לקצר במכוין, ועוד דאף בשעת זריעה י"ל דבטל דהא דכתב רש"י דמחובר לא בטיל היינו משום דדבר מחובר הוי כמו דבר חשוב דלא בטל דלא הוי רק מדרבנן וכבר הביא הפרמ"ג סי' ק"א בשם האו"ה דגם בשאר דברים שאינם בטלים מפני חשיבות בתחילת ביאתו לעולם על ידי תערובת בטלים כמו דשיל"מ וא"כ ה"נ כאן דבתחלת זריעתו ליכא איסור רק בנשרשה ואז הוא כבר בתערובות בטל אף במחובר אלא דבר זה אם כבר ביטל אבל מ"מ אסור לזרוע שיתבטל אח"כ משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כמו בנטיעה של ערלה אף דמתיר ללקט במתכוין משום דלא קנסינן לי' אבל אסור מ"מ לנטוע ולערב לכתחלה הערלה בין שאר נטיעות, אלא דגם בזה י"ל דשאני הכא משום דעכשיו בשעת זריעה היתר הוא ואין שם איסור עליו ומותר לבטל כה"ג כמ"ש הט"ז בסי' תמ"ז דמותר לערב חמץ קודם פסח משום דעדיין היתר ועיין במג"א שם ובהלכות יו"ט סי' תק"ז ותארכתי במק"א בזה, אלא דגם זה ליתא דא"כ יהי' מותר לבשל חתיכה שלא נמלחה בס' חתיכות אחרות דהא דם שלא פירש, מותר ועדיין היתר הוא ועיין בפרמ"ג בסוף הפתיחה להל' מליחה וכן בסימן ס"ט בשפתי דעת ס"ק כ"א דאוסר דלא דמי לחמץ בפסח דקודם פסח היה יכול לאכלו כמו בתוך הפסח משא"כ בחתיכה שלא נמלחה דרוצה לאכלו בבישול ע"י תערובות ובבישול אף קודם התערובו' הי' אסור כה"ג אסור לבטל לכתחילה אף דעדיין היתר וא"כ גם באיסור חדש כן דהא עכשיו רק החטה והשבולת היה מותר ולאחר הביטול רצה לאכול הגידולין מתבואה זו וכיון שרצה לאכול הגידולין ומכוין לבטלם אסור ועוד יש חילוקים אחרים ואכ"מ להאריך.

ועוד אני אומר דאדרבה דהכא גרע טפי ולא בטל כלל דהא כבר כתב הפלתי בסי' כ"ב הא דדשיל"מ בטל בתחילת ביאתו לעולם בתערובות כמו ענבים בגיגית דעדיף משאר תערובות והא ביבמה שרקקה דם לא בטל ברוב משום דבא ע"י התערובות כמ"ש המרדכי משום דהתם לא הי' ג"כ ההיתר ניכר בפני עצמו דמתחילה הדם והרוק בתערובות משא"כ בענבים בגיגית דההיתר סי' ניכר בפני עצמו והאיסור לא ניכר דהיין היוצא מענבים בשבת לא היה ניכר מתחלה זה עדיף ובטל אף בדשיל"מ וא"כ בתבואה שנזרעה ולא הותרה התבואה בעומר של העבר משום דנשרשה לאחר הפסח וא"כ אסורה עד שיבא העומר הבא וכגון שנשרשה ג' ימים קודם אבל קודם העומר עדיין איסור הוא ואם יהא שבולת אחת שלא ישרש קודם הפסח ולא הותרה בעומר הבא הוי ממש כמו יבמה שרקקה דם שההיתר והאיסור באים יחד בתערובות דבשעה שיתיר העומר שאר הזרעים כבר אינו ניכר התערובות וההיתר לא היה ניכר מתחילה דקודם העומר שניהם היה אסורים וההיתר יבוא אח"כ בשכבר נתערבו ולא בטל כלל.

ודברי תוס' שם בד"ה כל הרכבה וכו' שהקשו א"כ למה אינו שותלה במקום הגריד אי קלטה עד ג' ימים שרי לה עומר ואם לא קלטה שוב לא תקלוט ואינו צריך היתר כמו חטא דכדא יע"ש דהא רבא במנחות ס"ט מסופק בחטין בקרקע אי עומר מתירין או לא משום דבטל להו לגבי ארעא וא"כ ה"נ דשתלה בקרקע לפני העומר מנ"ל לתוס' בפשיטות דהעומר מתיר לא מיבעיא לשיטת הראב"ד בפ"י מה' מאכלות אסורות דגם חטין שכבר הותרה בעומר העבר וזרעה אח"כ מיבעי לרבא אי חוזרין ונאסרין ולא מהני ההיתר של העומר העבר כיון דכבר נזרעו בקרקע ובטלינהו חוזר ונאסר בוודאי גם בשבולת ששתלה בקרקע ולא הושרש קודם העומר יש לספק אם העומר מתיר וק"ו מחטים שלקח מקרקע למיכל דהא זו כבר נעשה שבולת ועדיין בקרקע אלא אף לשיטת הרמב"ם וכן משמע מרש"י דאיבעי דרבא בחיטים שלא הותרו בעומר דאשתקד אם העומר הבא מתירן אבל אם כבר הותרו ע"י העומר של אשתקד לא חוזרים ונאסרים נמי יש להקשות מכ"ל דר"י אמר במנכש שבולת שכבר הותרה בעומר של אשתקד דלמא זרע מחטים שלא הותרה עוד ונעשה שבולת ואם שותלה קודם העומר ולא נשרש יש ספק אף שלא תקלוט אם העומר מתיר ודוחק לחלק ולומר דלא אמרינן דבטלינהו בקרקע אלא אם החטין ראוין להשרשה ולקלוט רק הוא לקח אותם קודם השרשה אבל במקום גריד לא בטלינהו רק אם יקלטו קודם ג' ימים אבל באינם ראוין לקלוט עוד לא בטלינהו דזה וודאי אינו סברא דהא הוא שותלה על דעת שיקלוט ובוודאי יותר שייך לומר בטלינהו מחטים שלקח קודם השרשה מהקרקע למיכל ואין לי מנוס רק לומר דקושי' תוס' דנפשט הא דרבא מהא דר"י דחייש שמא יקלוט משמע דבטלינהו בקרקע ואין עומר מתירין דאי גם כה"ג העומר מתיר אם כן למה אינו שותלה במקום הגריד ודוחק.

והנה מגמרא זו הוכיחו דהשרשה דזרעים דומה להקלטה דאילנות ולהלכתא דפסקינן כר' יוסי דשתי שבתות להקלטה גם בהשרשה דזרעים אמרינן כן דלא כת"ה שמכשיר לענין חדש בג' ימים וכן כתב בנוב"י תנינא או"ח פ"ד וכן מצאתי בשו"ת החדשים משאגת אריא בדיני חדש סימן ז' באריכות ומשיג ג"כ על הת"ה מגמ' זו דמשמע דדמי אהדדי הקלטה להשרשה, וזה כמה שעוררנו למדן מופלג אחד על המתני' במס' כלאים פרק ב' משנה ג' היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין לה עד שתתליע ואחר כך יזרע ועיין בהר"ש שהביא הירושלמי עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ שלשה ימים במקום הטיט ולא במקום הגריד ומשמע לכאורה ממשנה זו דשיעור השרשה בזרעים בג' ימים ולפירש הרמב"ם שם שכתב עד שישחת מה שנכנס בארץ מן החטה ויתעפש לא מוכח דנשרש ג"כ בג' ימים אלא דמתעפש בוודאי אז כמ"ש לענין חמץ דאף בהשרשה שתי שבתות מ"מ נתעפש כאשר נכנס הרטיבה בהחטה ושיערו בג' ימים דוודאי נשחת מ"מ לענין חמץ מותר לזרוע אף יום או יומים קודם פסח מכח ממ"נ דאי לא נכנס הרטיבה לא נתחמץ ג"כ ואי נכנס הרטיבות ונתחמץ נתעפש ונסרח אבל הרא"ש פירוש לשון מתליע משום דמתפשטין הימנה שרשים דקים אדומים כתולעת וכשהופכים אח"כ בחרישה מתים השרשים ושוב אינם גדילים משמע דהשרשה הוא ג' ימים ודוחק לומר דמתפשטין השרשים מהחיטים אבל לא נקלטו בקרקע, ודוחק דירושלמי מוקי מתני' כר"י דזמן קליטה ג' ימים דהא לר"מ אי מדמי' קליטה דאילן להשרש' דזרעי' הוי ל' יום כמו שמבואר בש"ס ר"ה דף י' דר"מ סבר דזמן קליטה ל' יום אלא אם יש חילוק בין זריעה לנטיעה דר"י לא איירי רק במנכש ונעקרה בידו דזה דמי לקליטת אילן משא"כ בזריעה כ"ע מודו דשיעורו ג' ימים כמו שרצה גם כן השואל בנוב"י לחלק א"ש המתני' יותר דסתם מתני' כר"מ ואפ"ה הוי השרשה דזרעים בג' ימים דזה כ"ע מודו ויש ראי' לת"ת דסבר דסגי בזריעה ג' ימים ממתניתן זו או דלא נחלקו כלל בנטיעה דזרעים רק בנטיעה דאילנות אבל בזרעים כ"ע מודו דסגי בג' ימים וכן משמע מירושלמי דאמרי להקלטה שהביא ג"כ על מתני' זו ותני כן מקצת היום ככולו במקום הטינא וזה לא מצינו רק לענין הקלטה וגם מלשון הירושלמי דקאמר עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ שלשה ימים משמע דהשרשה קאמר דזה לשון מתלעת היינו שנשרש בארץ והנוב"י כתב מדסתם הרמב"ם בפ"י מה' מ"א וכתב כל תבואה שנשרש וכו' ולא כתב שזמנו הוא מה שנזרע בי"ג בניסן כמפורש בש"ס פסחים מוכח דל"ל חילוק בין זרעים לאילנות בעלמא אי אמרינן דגם בזרעים שתי שבתות י"ל שסמך על מה שמבאר בדבריו בהלכות מעשר שני ונטע רבעי ושאר מקומות כר"י דהקלטה שתי שבתות אבל אי יש חילוק למה לא כתב במ"א כמה שיעור השרשה דזרעים יע"ש.

ולפמ"ש לא מוכח דבפרק ב' מהלכות כלאים הל' י"ג הביא הרמב"ם דיני דמתני' וגם הא דירושלמי דימתין ע"ד שיפסדו החטים ויתליעו בארץ ג' ימים וסבר דהתליע היינו השרשה כמו הרא"ש וכפשטות לשון הירושלמי ואם כן י"ל דמשו"ה לא צריך הרמב"ם לומר בה' מ"א כמה שיעור השרשה בזרעים משום דסמך על הא דכלאים דכתב ג' ימים, ובצל"ח פסחים תמה דלא מצינו שחילק הרמב"ם בין מקום הטיט ומקום הגריד ומכח זה יצא לחדש דאי הקליטה שתי שבתות ליכא חילוק, ובאמת בהל' כלאים כתב החילוק בין מקום טיט ובין מקום הגריד מדדייק הרמב"ם בלשונו ויתליעו בארץ כמו ג' ימים אם היתה רוה משמע אבל במקום הגריד לא כמו שמחלק הירושלמי ועיין.

ולאחר חיפוש בספרים מצאתי בפירוש נחלת יעקב על מס' שמחות שכתב על ברייתא זו דהכי פירושו אם נזרע מה' מינים ג' ימים קודם פסח אסור רק לפני הפסח דהיינו קודם העומר אבל לאחר הפסח מותרין מיד לפי שהעומר מתירין אלא הלשון דחוק קצת וטוב להגיה שצ"ל ג' ימים לזרע מה' מינים לפני פסח מותר לאחר הפסח עכ"ל, והגאון ר' אלי' מווילנא בהגהותיו מגיה לפני פסח מותר פחות מכאן אסור יעיי"ש, וצדקו כל הני גאונים דהתירו לזרוע לפני פסח והברייתא לא איירי רק לענין איסור חדש וזה נמי ראי' לדברי הת"ה דבזרעים בג' ימים סגי מדסתם הבריי' כר"י וע"כ דיש חילוק בין אילנות להשרשת זרעים ובוודאי לא נעלם מת"ה סוגי' דיבמות דפסק רב כר' יוסי דהקלטנה שתי שבתות אלא דמתני' כלאים וגם מברייתא דמס' שמחות הוכיח הת"ה דבזרעים סגי בג' ימים, ולדינא לזרוע קודם פסח ג' ימים בוודאי יש לנו לסמוך ג"כ על הת"ה דזמן השרשה ג' ימים. ולפמ"ש צריך ד' ימים משום יום י"ד אחר חצות דתרי מקצת לא אמרי' אבל בדיעבד אם כבר זרע יום או יומים קודם פסח מאן ספון להחמיר במה שכבר התירו כל הני גאונים אבל המנהג לזרוע ולמכור לגוים כמו שכתב בח"ס שם ומיהו יותר טוב וכו' ובזה אחתום בברכה וימחול לשום עינו על דברינו כי כתבתי בחפזון ובין הפרקים והנני ידידו פ"ב לסדר תצוה תרמ"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה