שות שבות יעקב חלק ג· רבי יעקב ריישר
חלק יורה דעה [נז-קו] · שאלה עו
מא' מתלמודים וז"ל בהיותו חוזר על לימודי בש"ע י"ד סימן קס"ט סעיף י"ג ראיתי לכאורה דבר תמוה מ"ש בש"ע סעיף הנ"ל וז"ל ואם עשה כן ובשעת פדיה אומר השליח לא אמרתי לך אמת תחלה אלא שלי הוי ואמר המלוה אינו מאמינך אבל חושש אני לדבריך ואיני רוצה לקבל ממך המעות וכשיבוא הגוי ויתן לי את המעות אתן לו משכונו אפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפילו מעידין שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחלה שאינו שלו וכתב רמ"א שם בהג"ה וכ"ש דשבועת לוה לא מהני ב"י בשם תשובת אשכנזית עכ"ל הג"ה ולא ידעתי מה חידש בזה רמ"א בהג"ה יותר ממה שכתב המחבר עצמו דהא להדיא מבואר תוך דבריו דאפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן עכ"ל השואל:
תשובה על מה שהקשת לשאול בביאור לשון הש"ע בי"ד סימן קס"ט בהג"ה סעיף י"ג הוא לכאורה דבר תמוה והאחרונים לא הרגישו בזה כלל רק בספר בית הלל לי"ד כתב וז"ל ובזה מיושב מ"ש מהר"מ בהג"ה אחר זה וכ"ש דשבועת לוה וכו' אפשר דהרגיש בקושיא זו אך באמת בישובו אינו מיושב על נכון כלל ע"ש גם עיקר ישובו שם מדמקשה שם על עיקר הדין שפסק בתשובת הרא"ש דאפילו עדים מעידים שהיא שלו נאמן נגד העדים כמו האומר לא לויתי הוי כאומר לא פרעתי ונאמן אפילו נגד העדים שאמרו שפרעו ומקש' מ"ש מהא דמבואר בי"ד סימן א' סעיף י"ג בשוחט בהמה לעכו"ם בפני עדים וכשבא ישראל ליקח ממנו אמר אל תקנה כי לא שחטתי אינו נאמן נגד העדים ותרצתי דשאני התם דמלוה ג"כ מכחיש העדים ואמר שלא נתפרעתי להכי אינו נאמנים העדים אבל גבי שוחט לפני עדים אין שו' אדם מסייע והוא תירוץ נכון עכ"ל ב"ה ולע"ד אין זה נכון כלל דמה צורך ומה יועיל סיועת המלוה שהוא סיוע שאין בו ממש כל מלוה יאמר כן לטובתו ובגמרא ופוסקים אינם תולין הדבר בדברי המלוה רק שהודאת הלוה כמאה עדים דמי ומה צורך תו למסייע אבל באמת הקושיא מעיקרא ליתא ולק"מ דדוקא הודאת בעל דין שמחייב עצמו באיזה דבר בהא אמרינן כמאה עדים דמי כגון בזה שאמר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי ונאמן וכן בזה שאומר שהיא של גוי ורוצה לחייב עצמו ברבית לכן הוא נאמן אפילו נגד עדים משא"כ בשוחט שאמר על בהמת של גוי שלא שחט אותו ולא קמחייב עצמו כלום ודאי דאינו נאמן נגד עדים ודוק שהוא חילוק ברור ואין כאן קושי' כלל ועל עיקר קושייתך בדברי רמ"א נ"ל דלק"מ אחרי שנדקדק בדברי הש"ע ומקור הדינים הוא מטור שם שכתב וז"ל כמו בש"ע וסיים ואם עשה כן ובשעת פדיה אומר וכו' וכתב הב"י דמקור הדין הוא מתשובת הרא"ש וכו' ואח"כ כתב ובתשובת אשכנזית מצאתי ואפי' הוא רוצה לישב' שאינו נאמן וכו' ע"כ ע"ש גם על הב"י קשה כה"ג מה חידש בתשובה זו יותר ממ"ש הטור עצמו להדיא אכן כאשר ירדתי לדקדק בלשון הטור והש"ע שכתב וז"ל ובשעת פדיה אומר השליח לא אמרתי לך אמת וכו' יאמר המלוה אינו מאמינך אלא לדבריך ראשונים אני מאמין אבל חושש אני לדבריך ואינו רוצה וכו' אתן לו משכונו ואפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפי' אם עדים מעידים שהוא של ישראל ע"כ קשה דלמא בבבא ראשונה לא כתב אפי' אם ירצה לישבע שהוא של ישראל וגבי אפי' עדים כתב שהוא של ישראל ותו דה"ל למתני הכל בבבא חדא אפי' אם ירצה לישבע או עדים שהוא של ישראל אינו נאמן אלא כוונתו הא דאם ירצה לישבע כלומר שחזר מדברים שניים ורוצה לישבע שהוא של עכו"ם. אינו נאמן וחושש לדברי שניים ואינו רוצה לקבל ממנו המעות רבית ואח"כ כתב אפי' עדים מעידים שהוא של ישראל לא מהני וא"כ שפיר כתב רמ"א וכ"ש אם נשבע לוה שהוא שלו דלא מהני כל זה דבר פשוט בדברי הש"ע ורמ"א:
הק' כאש"ע יעקב: