שות שבות יעקב חלק ג· רבי יעקב ריישר
חלק אורח חיים [א-נו] · שאלה נד
נשאלתי מישוב אחד שבעל הבית אחד יש לו חדר בתוך ביתו והניח ליכנס הצבור בתוך החדר אנשים לחוד ונשים לחוד להתפלל ועכשיו נולד קטטה גדולה בין בע"הב עם אחד מאנשים ואשתו שרגילין לבוא לבה"כ שלא יבואו עוד לבה"כ כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחד ודנתי בזה כמבואר בא"ח סי' קנ"ג סעי' ט"ז דאין יכול לאחד לאסור שלא יכנס לבה"כ אם לא שיאסור על כל הקהל אף דשם כתב בהג"ה דוקא שהשאיל תחלה סתם אבל לא השאילו להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה עכ"ל וא"כ בעל הבית מוחזק בבית עליהם להביא הראיה אך שהם טוענים כיון שחדר זו שהי' שייך לבעלים הראשונים נכנסו ג"כ בחדר זו להתפלל כמה וכמה שנים ע"כ הוא בחזקת הצבור ומסתמא השאילו להם ומידי ספיקא לא נפקא ופסקתי שלא יוכל לאסור מספיקא על אחד מן הקהל להסתפח מנחלת ה' אבל על אשתו המתחלת תמיד במריבה יוכל לאסור עליה שלא תבא לבה"כ כלל כי אע"פ שהאשה ג"כ מחויבת בתפלה כמבואר בא"ח סי' ק"ו מ"מ כיון שהאשה אינה מצוה כלל להתפלל בעשרה ואינה מצטרפת למנין ולא לקדושה כלל כדאמרינן אשה בעזרה מנין ובתולה ציילנת מבלי עולם ע"ש בסוטה דף כ"ב וכבר כתב המ"א בסי' ק"ו ס"ק ב' וז"ל ולכן נהגו רוב נשים שאינן מתפללים בתמידות משום דאומרים מיד סמוך לנטיל' איזה בקשה ומדאורייתא די בזה עכ"ל המ"א לכן נ"ל דיכול למחו' בידה עד שיפייסו וימחול זה לזה כי הנשי' עלולת להרבה בקטטות ומריבות וכן דנתי למעשה הקטן יעקב: