שות שבות יעקב חלק ג· רבי יעקב ריישר
חלק אבן העזר [קז-קלח]
שאלה קז
מעשה שהי' כך הי' אחד שבילדותו הי' משחק עם ילדים אחרים וקשרו לו חוט פשתן על גידו ונתנפח הגיד ועי"ז נפל נקב בתוך הגיד למעלה מהעטרה לצד הארץ עד גובתא דש"ז ואח"כ נתגדל הנער ונשא והוליד עמה בנים וחשיב ירחי ויומי ואינו לו גם האשה היא בחזקת צנועה ולא מצא בה מעל או ערות דבר ועכשיו שלמד הבעל הפוסקים וראה באבן עזר סימן ה' ובמקור הש"ס דיבמות ומכח זה מחזיק עצמו כסריס שאסור לבא בקהל וחושש על בניו חשש ממזרות ורוצה לעגן אשתו מכאן ולהלן ושאל אותי שאלה בבעלים לדון בו אם הוא כשר או פסול בפסול הגוף ואי שפיר עבד לעגן אשתו או לא עכ"ל השואל.
תשובה הנה מקור דין זה מבואר בש"ס דיבמות פ' הערל ד' ע"ה ע"ב נקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה סבר ר' חייא בר אבא לאכשורי א"ל ר' אשי הכי אמר ר' יהושיע בן לוי עטר' כל שהוא מעכבת ע"כ ויע"ש ברש"י ותוספ' מבואר מדבריהם שם שכל שאין הנקב מפולש מעבר לעבר יש להכשיר אותו כמשמעות לשון הש"ס וכ"כ באגודה וכן משמעות הטור בא"ה סימן ה' ע"ש ואף שלא נעלם מאתי דדעת המרדכי אינו כן וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ג חלק ד' וכן הסכימו גדולי האחרונים להחמיר ופירשו כן דעת התוספ' וכמו שהאריך בזה הב"ח בא"ה סימן ה' והדרישה שם וכן הסכמת כל האחרונים בש"ע מ"מ נ"ל דהיינו דוקא להחמיר לכתחלה שלא לישא בת ישראל אבל אם כבר נשא ודאי דאין להוציא מספיקא ובאמת פשיטות לשון הט"ס ופרש"י ותוספות יותר משמע דדוקא בנקב מפולש משני צדדים יש לפסול משא"כ בניקב מצד א' אפי' עד גובתא דש"ז יש להכשיר והא דאמרינן שם ונסתם אם חוזר וכו' י"ל ג"כ דמיירי בניקב מב' צדדים אי י"ל דמיירו דוקא בניקב שורה העטרה עצמו וכמו שהאריך הדרישה שם לחלק כן ע"ש דבריו באורך ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואין לאסרו מספיקא היכי שכבר נשא ומכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ובפרטות דבנדון שלפנינו יש כאן עוד ספק דאף את"ל דניקב מצד א' ג"כ פסול כדעת המרדכי מ"מ לפי דעת הרמב"ם שפסק דניקב ע"י חולי מקרי סריס בידי שמי' וכן הכריעו האחרונים וע"ש בחלקת מחוקק וכן ראיתי במלבושי י"ט כתיבת יד על לבוש א"ה שהכריע כדברי הרמב"ם דע"י חולה כשר והביא ראיה מתוס' דיבמות דף ך' ע"ב וסיים על זה ובפרט שדין זה הוא מהל' רופאי' והרמב"ם היה רופא מומחה עכ"ל וא"כ בנדון שלפנינו לפי משמעות השואל לא נעשה הדבר על ידי אדם בידים רק ע"י קשירות החוט נולד החולה ונתנפח הגיד ועי"כ נפל הנקב הזה תוך הגיד וכן כל חולה ע"פ רוב באה ע"י מקרה רעה והוי כבידי שמי' ואינו נפסל כל שלא בידים ממש ע"י אדם גם מצינו במהרש"ל פא"ט סי' פ' שכתב במקום דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי חזינן דחי י"ב חדש כשרה וכ"כ הש"כ בי"ד סימן נ"ז ס"ק מ"ח וסיים ודבריו נכונים הם ע"ש וא"כ בנדון שלפנינו נמי נאמר כיון שהאשה היא בחזקת כשרות וצנועות גם בעלה חשיב ירחי ויומי דחזינן מחזקינן כדאיתא בסוף מסכת מכות גבי יהודא שאמר צדקה ממני וכיון דחזינן דילדה מכשרינן ולא אמרינן לא יבדק על בניה מאין הם כיון דאיכא ס"ס להכשיר מהיכי תיתי לפסלם ובר מן כל דין אע"ג דאב נאמן לפסול את בנו מ"מ הא מבואר בש"ס ופוסקים דהיכי דיש לולד חזקת כשרות אינו נאמן ואם יאמר האומר הלא הוא דבר הנראה לעינים ויוכל להבחין על ידי בדיקת הרופאים ומומחין מ"מ י"ל השתא הוא דאיתרע אחר לידת הבנים ודלמא נעשה בידי שמים כלל הדבר בהא נחיתנא ובהא סלקינא דבנדון זה אין להוציא האשה מתחת בעלה ואין לעגנה כלל וכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ח"ו שוב ראיתי בתשובת אבן לב חלק ג' סימן צ"א שפסק ג"כ כה"ג בספק כזה דאם נשאת לא תצא גם בתשובת תומת ישרים סימן נ"א ונ"ב ונ"ג וסימן קכ"ה ורי"ב מסיק בשת רוב המורים דכל כה"ג אין לנדותו לגרש אשתו אף שיש חולקין שם מ"מ בנדון שלפנינו דהוי כס"ס אליבא דכ"ע אין להוציא האשה ממנו כנ"ל הק' יעקב:
שאלה קח
במקומות שיש תקנה קבוע משררה יר"ה שכל זונה פנויה שהיא מעוברת אם אין כאן איש שמודה שהולד ממנו היא ואינו מקדש אותה מיד כדת משה וישראל בחופה וקידושן אז לוקחין הילד לשררה ומגדלין אותו לחקותיהם ע"כ מהדרין אחר פנוי אחד שלוקח אותה ואומר שממנו היא מעוברת ומכניסה מיד לחופה כדת משה וישראל ושמעתי שהרבנים הקודמין התירו בדבר בלי פקפוק משום הצלת העובר אם הוא היתר ברור או לא.
תשובה הנה איסורא לישא מעוברת חבירו הוא איסור בלול וכלול מש"ס וכל הפוסקים וכדאי' בש"ס דיבמות דף מ"ב תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית גזירה שמא תעשה עוברה סנדל וכו' ומסיק הש"ס אלא משום דחסה אי הכי דידיה נמי אלא סתם מעוברת למניקה קיימא והרמב"ם וסייעתו תפסו להלכה עיקר הטעם משום דחסה וכבר תמהו הראשונים והאחרונים על הרמב"ם שתפס הטעם דאדחי בש"ס וכבר הארכתי בביאור וישוב דברי הרמב"ם בזה בטוב טעם ודעת בספרי שבות יעקב חלק א' סימן צ"ה וצ"ו יע"ש דלא כדברי החולקים ומוציאין דברי הרמב"ם מפשטן ע"ש ותמצא מרגוע ונחת לנפשך והנה אף דיש פוסקים המקילין במזנה לישא מעוברת ומניקת חבירו מ"מ הסכמת רוב הפוסקים להחמיר אף במזנה ובפרטות במעוברת חבירו דאף המקילין לענין מניקת מ"מ במעוברת יש לאסור מטעמא דדחסה וכ"כ בתשובת בית יעקב סימן קמ"ז אף לפמ"ש שם בתשובתי לפרש לדעת הרמב"ם עיקר טעם דדחסה הוא משום דלמניקה ותצטרך לפרוש ממנו לכך חיישינן לדחסה ע"ש א"כ למאן דס"ל דמניקה מזנה מותרת לישא איברא מ"מ העלתי שם בתשובתי סוף סי' צ"ה דאין לסמוך על שינויא זו למעשה יע"ש וא"כ גם כאן הי' ראוי להחמיר למעשה באיסור כולל אף גם בלא"ה יש איסור מוסיף כמ"ש בתשובת מהרי"ו סימן ע"ג דאם אין אתה מפרישה ממנו יאמרו קמו רבנן במילתא שהוא בנו ודאי ויתירה לעלמא בלא חליצה וכ"כ בתשובת עבודת הגרשוני סי' א' אף שלא נהירא דברי מהרי"ו בעיניו ומפקפק עליו שם בתשובה מ"מ בנדון דידן לישא מעוברת חבירו דיש חשש איסור דדחסה ודאי יאמרו דקמו רבנן במילתא שממנו היא מעוברת ואין סתירה מהא דקאמר בש"ס שם היכא דקי"ל דמעוברת היא תנשא משמע דמעוברת לא חיישינן לטעות יע"ש אי משום הא לא תברא דכל זה היינו קודם דמסיק דיש איסור משום דחסה או דלמניקה קיימא אבל לפי המסקנא דיש איסור מטעמים אלו א"כ אם יתירה לישא אותה בשהיא מעוברת יאמרו קמו רבנן במילתא שהולד ממנו ותבא לידי איסור ערוה אבל כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שאין להרהר אחר הקודמין שהתירו הדבר בודאי ידעו מאיזה טעם התירו דהרי גדולה מזו מצינו בתשובה ר"י מינץ סימן ה' שכתב וז"ל ומעתה אתחיל ואומר דהכי איתא בפ' השולח האי איתתא דהוי בפומבדיתא דהוי קמעבדי בה אינשי אסורא אמרא אביי אי לא דאמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כפינן למרי' לכתוב לה גיטי דחירותא רבינ' אמר כי הא מודה רב יהודא משום מלתא דאסורא אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאסורא לרבינ' דהלכתא כוותיה כמו שפסק הרא"ש ואיכא למימר דכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא קאמר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאורייתא כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל שמשחרר עבדו עובר בעשה משמע דאלו הי' רק איסור דרבנן כנדון דידן במניקת חבירו דהוי איסור דרבנן מודה אביי דכופין עכ"ל מהר"י מינץ ופסק כן בש"ע וכן הסכמות כל האחרונים ומה"ט פסקתי הלכה למעשה בפנוייה שזינתה שני פעמים דנקראת מופקרת לזנות ומשיאין אותה תוך ימי מניקת וכה"ג פסקתי בתשובתי שבות יעקב ח' א' דמשום מצוה לקיים דברי המת מתירין לישא תוך ימים אלו יע"ש דון מינה מהאי דמהר"י מינץ דהוא רק חששא בעלמ' אולי הפקירה עצמה עוד הפעם ואם היא חשודה כ"ע מה חשידי לזנות עמה אפ"ה מתירין איסור דרבנן מכ"ש בנדון כזה שהגזירות המלכיות והשרר' ודאי מתקיימות שמתירין לישא תוך זמן ימי עיבורה ומניקתה כדי להציל הולד דהא אפי' איסור חמור כגון חילול שבת מתירין כה"ג כי אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירו כמבואר בא"ח ס"ס ש"ו סעי' י"ד ובסימן רנ"ד וסי' שכ"ח וכ"ש באיסור דרבנן ואין מקום לבע"ד לחלוק דגם במעובר' חבירו יש איסור חמור להשיב נפש הולד זה אינו דהא בני ישראל אינם מצוין על העוברין כלל ואם נפשך לומר דמ"מ יכניס ויקדש אותה כדי לקיים הולד ואח"כ תפרישו זה מזה זו ג"כ אינו דא"כ יהא לבו נוקף ופורש מתחלה שלא לקדש אותה כלל כיון דצריך לפרוש ממנה אח"כ ועוד דאם יפריש אותה ממנו כ"ש שיש יותר חשש לדחסה כדי שימות הולד ולא יצטרך לפרוש ממנה וכמ"ש בתשובתי ש"י סי' צ"ה טעם הרמב"ם בזה שכ' לטעם דדחסה יע"ש לכן כיון שיצא הדבר בהיתר ע"פ רבנים הקודמין שוב אין להרהר אחר דבריהם בודאי אין בהם נפתל ועקש כנ"ל הק' יעקב:
שאלה קט
מפאריש וז"ל משרת ומשרתת שבאו לכאן וכל הדרך שנסעו זה אם זה החזיקו עצמן יותר מל' יום בחזקת אח ואחות וכן החזיקו עצמן בהיותם בק"ק מיץ ועכשיו היא הרה ומודים הוא והיא שאין זה אחיה רק שנסעו יחד וזינתה עמה ונתיחד עמה כל הדרך ממקום למקום וכדי שלא ירגיש אדם בהם ובזו ותיהם הוציאו קול שהם אח ואחות כדי שלא יראו וידקדקו אחריהם זו היא אמתלא שלהם ועכשיו רוצה לישא אותה כיון שממנו נתעברה מה דינם:
תשובה הנה בנדון כזה לישא מעוברת ומניקת חבירו אי אמרי' כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר בזה אין מן הצורך להאריך כי כבר הסכימו האחרוני' בא"ה סי' י"ג ובתשובת עבודת הגרשוני סי' א' דמותר ובפרטות בזו שדינה כמופקרת וכמ"ש בתשובה הקודמת דמותרת לינשא אך מצד אחר נראה דאסור לעשות הנישואין אלו כיון שכבר החזיקו את עצמן לאח ולאחות א"כ הם בחזקת איסור ערוה אף דמבואר בפ"ב דכתיב' גבי אשה שאמר' אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת אפי' לאחר כדי דיבור אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת וכמבוא' ג"כ בטור א"ה ובש"ע שם סי' מ"ז וכ"כ גם בתשובת חות יאיר שאלה קל"ח נשאל על שאלה דומה לזו ע"ש באשה שהחזיקה עצמה לאשת איש ופסק שם דאמתלא מהני אכן מבואר בב"ש סי' י"ט דהיכי שהחזיק עצמו שלשים יום בחזקת אח ואחות לא מהני אמתלא וסוקלין אותם אפ' ע"פ חזקה ובודאי לא מהני אמתלא נגד חזקה זו וכ"כ בתשובת חוט השני סי' י"ג יע"ש אף שאמתלא כזו הוא מבוררת בקרא גבי אברהם שאמ' אמרי נא לי אחותי את למען ייטב לי בעבורך מ"מ יש לחלק דשם עשה כן לשם מצוה להצלת נפש משא"כ אלו שעשו כן במזיד למלאות תאותם בעבירה אפשר שאינם נאמנים כלל וכמ"ש שם בתשובת חות יאיר וכ"ש לסתור החזקה שהיא אלימתא כ"כ שהרי סוקלין עליה צריכן דוקא ב' עדים ברורים כדי לסתור החזקה והנה חקרתי פה בעד אחד בחור שהעיד בפני בתורת עדות אחר החקירה ודרישה בזה"ל בבואם פה ביחד ואמרו שהם אח ואחות הכרתי אותם בט"ע ובסימנם ששקר דברו כי הייתי מכיר להנער ששמו ליב והוא אין לו אחות כלל גדולה כזו אך שהנער התנכר לפניו ושינה את שמו לקרוא לו בשם ליזר עכ"ל העד ובודאי אצולי לא אמר שהכירו בסימנים לא היינו יכולין לסמוך עליו על טביעת עינו דאף דמבואר בי"ד סי' ס"ג דלענין איסור כל אדם נאמן בט"ע וכן משמעות פרש"י שם דדוקא לענין אבידה דה משום חימוד ממון לא מהימן בט"ע אלא לצורבא מרבנן דוקא משא"כ לענין איסור כולם שווים לטובה דמהימן אך צריך לי עיון בש"ס דב"מ דף י"ט ע"א מבואר דאף לענין גיטין לא מהדרינן בט"ע אלא דוקא לצורבא מרבנן ודוחק לומר דהתם ג"כ יש חשש חימוד ממון שכר שליחתו ועיין בי"ד בט"ז ריש סי' ס"ג שכתב בשם הרמב"ן לחלק בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא ע"ש ועיין בח"מ ס"ס רס"ב בסמ"ע שם שמסתפק אם יש דין ת"ח בזמן הזה לענין זה ע"ש וכל זה אינו מן הצורך בנדון שלפנינו שהרי העד אמר שיש לו סימנים בהם ומ"מ לבטל החזקה בעינן שני עדים כאשר ביררתי וכיון שהדבר עומד להתברר ע"י צירף עוד עד א' מאותו מקום שנתגדלו שם הגידולים רעים אלו אין להתיר אותם לישא זה את זה עד שיתברר היטב וכל זמן שלא נתברר הם בחזקת איסור אסורא דלעולם ומצוה לבער הרע מקרבכם כדי שהנשארים ישמעו ויראו כנ"ל כאש"ע יעקב:
שאלה קי
מאשה אסתר אשת כ' זעליג מטשעכווף שבעלה נטבע במים שאל"ס ונשלח השאלה לגיסי הגאון המפורסים מהו"רר דויד אופנהיים והאריך מאוד בשריותא על כמה ניירות ושלח אלי לחות דעתי גם אני וזאת התשובה:
תשובה וז"ל הנה יום ד' העבר כ"ב חשון תפ"ח לפ"ק קבלתי כתבו כתב נבחר לשון זהב לשון מדברת גדולת בתשובתו הרמה מגילה עפה וארוכה מארץ מדה כתובה פנים ואחור ונתמלא ביתי אורה ונהנתי מאור תורתו קריתי ושניתי ושלשתי דבריו הנחמדים ומתוך גדול ענוותניתו דדוד שהתחיל מן הצד כדכתיב ויחגור גם דוד את חרבו ומה"ט כל מניינא דבי רבי מן הצד הוי מתחלי ולוחם מלחמה של תורה ומראה פנים לכל צד כמראה אופן בתוך האופן לאיסורא ולהיתרא ומהדורא קמא ומהדורא בתרא מהדרין מן המהדרין ולא הניח מקום ד' אמות של הלכה אפי' כמלא נימא בהמילתא זוטרא או רבתא רבתי בדיעו' מכל הש"ס והפוסקים הראשונים והאחרונים השייכים לנדון זה ומה אדע אשר לא ידע מר ומה לי לחפש חיפוש אחר חיפוש ונר מנר ומציא' ממציא' אשר כבר מצא והמציא דוד להתיר עגונה הנ"ל ומה לכפול הדברי' ולטחון קמח' טחינא אשר כבר יצאו מפיו בצדק ואמת נאמרין ואינו צרי' לא לגמר' דידי ולא לסברא ומי כמוהו מורה קולע אל השערה אך באשר שאין מסרבין לגדול כמוהו אשר זרוני להיות מן הזריזין המקדימים להקדים לכתוב דעתי ותשובתי ולא רציתי להאריך בגוף הנדון וספיקתייהו כי כבר מבואר באר היטב כל כלל ופרט בדבריו דבר גדול וקטן שם הוא אף גם שעכשיו הוא עתו זמן צאת הישיבות שאני עוסק כעת במס' ב"מ שהוא מקציע גדולו אינו מופנה מכל צד מ"מ לא רציתי' למרות את פיו ופניתי מכל עסקי לכתו' לו מה שעל' על קט שכלי ודעתי לפום ריהטא דעיונא וכמה דמסיק תעלה מבי כרבי לכאורה הי' נ"ל מקו' להתי' האי אתתא בלי שום עדות כלל המסיחין לפ"ת שהעלהו מן המים והכירהו כיון שנתברר בבירור גמור שנטב' במים שאין להם סוף ומסקינן בש"ס דיבמות פ' האש' בתר' דף קכ"א ע"ב מים שאל"ס אשתו אסורה ל"ש איניש דעלמ' ול"ש צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחל' לא וכן שם ע"ב אמר ר' אשי ש"מ הא דאמרי רבנן מי' שאל"ס אשתו אסור' ה"מ לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן מינה וכן הסכמת כל הפוסקים אחד מהם לא נעדר כמבואר בדיני עגונה וכיון דזכינו לדין בדיעבד מותר וכבר מבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים כמה פעמים וכ"כ התוס' להדיא פ"ב דכתוב' דף כ"א ד"ה הא אמר רב פפא ובפסקי מהרא"י סימן ק"ץ ובתשובת פרח מטה אהרן ח' ב' ס"ס ק"א ובתורת חטאת סוף כלל י"ז דין ד' וז"ל ובשעת הדחק כגון שנתאכסן בבית הנכרי כדעב' דמי עכ"ל וא"כ כל מה שמותר בדיעבד מתירין בשעת הדחק אפילו לכתחלה ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומ' הלא כל עגונה דאתתא מקרי שעת הדחק ואפ"ה אסרו חכמים משאל"ס לכתחלה אי משום הא לא תברא כלל דודאי חילוק ידענו כמבואר להדיא בספר חלקת מחוקק סימן י"ז ס"ק ל"א ובתשובת מ"ב סימן מ"ד שכתבו וז"ל כי גם בעיגון אין כל העגונות שוות כי אשה זקנה שאין רדופה לינשא אין צריך להקל לסמוך על דברי היחיד ובפרט היכי שמצפין על עדות אחרים שיבואו עוד בזמן קרוב אשר תוכל להנשא על פיהם ולפעמים היכי שעגונה ילדה ורדופא להנשא יש לחוש פן תצא לתרבות רע ואם לא ניקל כדברי היחיד אין תרופה לעגון שלה ע"י עדות אחרים זה מקרי שעת הדחק עכ"ל א"כ בנדון שלפנינו שהיא עגונה רכה בשנים ואין תקוה לעדות אחרים יש לסמוך להתירה לכתחלה ואין לפקפק על התירא דא מסוגית הש"ס שם דקאמר האי גברא דטבע באגמי דסמקי אנסיב רב שילא לדביתהו א"ל רב שמואל תא ונשמתיה א"ל נשלח לה ברישא שלחו לי' משאל"ס אשתו אסורא או מתרת שלח להו אשתו אסורה ואגמי דסמקי משאל"ס הוא שלח להו משאל"ס היא ומר מאי טעמ' עב' הכי מטע' טעינ' אנא סברי כיון דקוי וקיימי כמי' שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלי ע"כ ואם איתא דבשעת הדחק יש להתיר אפילו לכתחלה למה רצו לשמתו ולא שאלו לו אם היתה עגונה רכה בשנים ושעת הדחק הוא ושפיר התירו וכה"ג יש להקשות עוד שם בש"ס עכ"ל האי דקאמר ואזיל מה איכא בא חסא טבע וחסא אמר רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא מדיבורא דרב נחמן אזלא דביתתה' דחסא ואנסיבא ולא אמר ר' נחמן ולא מידי אמר ר' אשי ש"מ הא דאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה היינו לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן מיניה איכא דאמרי אנסיב רב נחמן לדביתתהו אמר חסא גברא רבא אם איתא דסליק קלא אית ליה ולא קאמר הטעם שהיתה רך בשנים מכלל דאין נפקותא בזה ואין לדחות לומר דודאי היה יכול לומר כן אלא דבלא"ה נותן טעם לשבח שהי' גברא רבא וכן ע"כ צ"ל דהא קשה עוד דהי' יכול לומר דהא דאמרינן משאל"ס אשתו אסורה היינו היכא דליכא כוורי במים דאכלי אינשי אבל היכי דאיכא כיורא במיא דאכלי אינשי כמו שאמר רב נחמן אכלי כוורי לחסא יש להתיר זה ודאי אינו דהא קי"ל נפל לגוב אריות אין מעידין עליו כדמסיק שם בש"ס לפי שהוא רחב ואינו עומד עליהם ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותם וכן הסכמת הפוסקים מכ"ש במשאל"ס דלא אמרינן דאכלי לי' כוורי ברם תירץ זה שהיתה רכה בשנים ודאי הי' יכול לומר ויהי' אליבא דהלכתא משא"כ תירץ זה דגברא רבא שמשני הש"ס באמת הוא שלא אליבא דהלכתא כדמסיק הש"ס שם דקאמר ולא היא דאין חילוק אלא פשוט דגם חילוק זה אינו כלל דל"ש רכה בשנים או לא אי משום הא לא ארי' דאולי י"ל דשמא ידעו המה באותו דור שהאי עובדא דאשת חסא דאנסיב רב שילא לא היתה רכה בשנים ולא היתה רדופה לינשא ואין כאן שעת הדחק כלל ואם אכתי יאמר האומר דהא דכתבו הפוסקים שעת הדחק כדיעבד דמי הוא רק כף הדמיון וכי משום שאנו מדמין נעשו מעשה להתיר א"א החמורה וכבר כתבו הפוסקים דאין להתיר א"א בדדמי דמי לדמי ואין להשוותם לגמרי אבל אחר העיון אין זו דחיה של כלום ונשתקע ולא נאמר דהרי התירו בש"ס ופוסקים בשעת הדחק לסמוך אפילו על יחיד במקום רבים כמבואר בח"מ סי' ך"ה ובי"ד סימן רמ"ב דפסקים דרכו הוראה של הש"כ וכ"כ שם בחלקת מחוקק סימן י"ז בשם תשובת הרא"ם ומ"ב ולא מצינו בפוסקין דבדעבד סמכינן על דברי היחיד נגד רבים וכן משמע ממתני' דעדיות דקאמר למה נזכרין דברי היחיד וכו' ולא קאמר משום דסמכינן על דבר' היחיד בדיעבד ש"מ דשעת הדחק עדיף מדיעבד ולא שיהא דמיון הרחוק בכף הדמיון כל זה הי' נ"ל לפום ריהטא ואפשר שזה ג"כ נכלל במה דאיתא בש"ס דיבמות דף קכ"ב ע"ש בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין יע"ש בפרש"י כנ"ל להלכה ולא למעשה בהיתר זה לבד כיון שלא נזכר חילוק זה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים להדיא אם לא שיסכימו עוד איזה גדולים להיתר זה גם יש מקום לומר מי מפיס שנדון זה מקרי שעת הדחק גמור כי אולי זה לא נאמר אלא בפרוצה ביותר שם חיישינן שתצא לתרבות רעה וקלקלתה תקנתה אבל אי ידעינן שהיא צנועה ובנות ישראל לא חשודה על כך אפשר דלא מקרי שעת הדחק ולמה לנו להחזיק בכך ולהכניס עצמינו בספק שמתת חז"ל ויצא מפיהם דהמתיר עגונה במאשל"ס לכתחלה יהא בשמתא איברא בצירוף עוד איזה צד היתר ומכ"ש בנדון שלפנינו כאשר בירר וליבן מר בתשובתו הרמה מכח עדות מסל"ת ויצא מבית דינו להתיר ואי דלית דור דלינא ובפרט שזה הנטבע כבר נשתכח ואבד זכרו זה שנה שנתיים וכבר צדדנו היתרא דא כמה פעמים בתשובתינו כיון שנשכח כמת מלב גם בנדון זה יש לסמוך ולהתיר כעל משענת ברזל הואיל וכבר יצא מבית דינו להתי' ועליו אין לגרוע או להוסיף גרעון כתב כנ"ל כאש"ע הקטן יעקב:
שאלה קיא
עגונה אחת שבעלה החליף ויש עדות שמת ונשאל קודם להגאון המפורסם מוהר"ר יחזקאל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק המבורג ושלש קהילות והאריך בשריותא דהאי איתתא ושלח אלי לחוות דעתי אף אני וזאת תשובתי:
תשובה הגיעני תשובתו הרמה מכח דהיתרה ומגודל ענוותנותו ורוחו הנשברה תרשני לומר כי היכי דלימטי שיבא מכשורה ואין מסרבין לגדולי תורה ובפרטות לשואל כהוגן ומשיב כשורה ותפלתי לאל עוטה אורה לבל אכשיל להתיר ח"ו ערוה החמורה או לאסור המותרה כי בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירה וכפרש"י בסוגיא דיבמות דף קכ"ב ע"א שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה והנה שקלתי כל דבריו בפלס ובמאזני צדק והנה כבר מילתי אמורה בספרי ש"י ח"א סי' צ"ט בדין אי בעינן קדימת דברים במל"ת אם לא גם אי חיישינן לשאלה ולצרף סימני כלים עם סימני הגוף וכבר נדפס בשמי וזכרי ג"כ בספר חינוך בית יהודא מסימן קכ"ט עד סימן קל"ב גם בתשובתי ח' ב' סימן קט"ו וסי' קפ"ה ואין דרכי להאריך בדבר שכבר קדמו ראשונים ואחרונים כדבר שנאמרה ונישנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה וכמבואר שם בתשובתי אף גם שאין אני מופנה מכל צד אך ורק לכבודו הרמה לא אחשה ואשר ישים אלהים אותו אדבר להשתעשע אותו עמו בהלכה ואלהים ינחנו בדרך אמת ואבא אל מסקנת דבריו למעשה שכתב מר וז"ל גם מזה אל תנח ידך להתיר עגונה זו שזה דעת הטור שאין חשש עד אחד בקטטה כי אם באמרה האשה תחלה מת בעלי כמ"ש הרא"ם בתשובה העתיק בכ"מ פי"ג מ"ה גירושין וע"ז האריך מכ"ת לסמוך ולהתיר עגונה זאת ותמה תמה אקרא שמכ"ת בנה יסוד קבוע על בנין רעוע כי דין חדש כזה שאין לו יסוד בגמרא כלל ולא בירושלמי גם הרי"ף והרמב"ם והטור ושאר גדולי פוסקי' ראשונים ואחרונים לא הזכירו חילוק זו כלל וכן הרא"ם שהביא בכ"מ הוא יחידאה בדבר גם הב"י בספרו על הטור והש"ע והד"מ לא הזכירו חילוק זו והשמיטו לגמרי ואין מלשון הטור שכתב לשון אפי' שום דקדוק כלל ולרבותא כתב כן הטור ואשינויא ניקו ונסמוך להקל הלא שערי תרוצים לא ננעלו ועיין ביבמות פ' האשה שלום דף צ"ג ע"ב ותוס' ד"ה עד אחד ביבמה ודף צ"ד ע"א ד"ה כי תבעי לך מתרצין בזה כמה קושיות שדקדק הרא"ם שם ועכ"פ משום איזה קושיא ודקדוק אין להמציא דין חדש להקל מה שלא הוזכר בש"ס ופוסקים ראשונים בפירוש ואדרבה מלשון סתימת דבריהם משמע להיפוך והטור עצמו שחיבר קיצר פסקי הרא"ש אביו ז"ל מבואר מתוך דבריו פ' האשה דבכל ענין אין עד אחד בקטטה נאמן וכן משמע באגודה והסברא נותנת לומר כן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כל אשה שיש לם קטטה עם בעלה תעשה שלא תאמרה כלל תחלה שמת בעלה ותשכור עדים אע"ג דלאו כ"ע דיני גמירי מכ"ש נשים מ"מ היכי ראינו שמתכוונת לרמאות כדי להשמיט נפשה מבעלה הרשע ודאי תחקור תחלה אצל חכם במה האשה יוצאת ובמה האשה אינה יוצאת כדי שלא יהי' יגיעתה ויציאתה לריק כי לא שדי איניש זוז בכדי אלא ודאי נשתקע הדבר ולא נאמר בסתימות לשון הפוסקים דבכל ענין בקטטה לא מהימן עד א' אפי' היא אינה אומרת כלום תחלה ומעתה כיון דבקטטה לא מהימן עד א' גם זה שהחליף הוי כקטטה כדסתם רמ"א בש"ע סי' י"ז סעי' מ"ח בהג"ה בלי חולק ומ"ש מר שבש"ג חולק עליו האמת כן הוא וז"ל הש"ג שם ול"נ שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא קטטה ע"י גירושין כמו שבארנו שגילה דעתה שאינה חפצה בו משא"כ כשהחליף ומרד בה או שהיה בעלה ליסטים הרי זו נאמנת עכ"ל ש"ג הרי דעיקר דעת החולק משום דס"ל דוק' בארגיל היא קטטה אינה נאמנות משא"כ בארגיל הוא קטטה ובאמת דעת רוב הפוסקים דאין לחלק בין ארגיל היא להוא וכ"כ הטור להדיא והרא"ם שם בכ"מ פי"ג מה"ג דלהרמב"ם אין חילוק בין ארגיל הוא להיא בקטטה דהיא עד א' לא מהימן לכן סתם רמ"א דהחליף הוי כקטטה ועוד נ"ל דאפי' אי נימא כדעת הש"ג דהחלוף לא הוי כקטטה ומהימן עד א' מ"מ בזה שהכניס רשעה זונה תוך ביתו ואין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה וגם יצא בעלה לליסטים בעושה כל אלה רעות ודאי כ"ע מודה דהוי כקטטה וכן מבואר בתשובת הרא"ש סימן מ"ז שאלה ז' יע"ש גם בהגהות מרדכי דכתובת הובא בד"מ סי' א' כ' דטעם חרם ר"ג מ"ה שלא לישא אשה על אשה משום קטטה דיש לפרש כל קטטות אלו הפי' שהנשים עצמן יתקוטטו זה עם זה ולא עם בעלה מ"מ המקרא צוח והמסכה צרה כהתכנס גם בתשובת חכם צבי תשובה צ"ה כתב ג"כ היכא שהכניס צרה לתוך ביתו דהוי כקטטה אף דמסקנת דבריו דדוקא היכא דמוחזקת שקרנית מש"ה לא מהימנא או דחזינן לדעתה שרוצה להשמיט ממנו לאסור עצמה עליו כדי שירגשנה אז דוקא הוי כקטטה ולא בעינן אחר ע"ש דבריו באורך מ"מ בהחליף נראה דמודה דהוי כקטטה דודאי היא רוצה להשמט מבעל כזה וזה ברור לדעתו דאל"כ ודאי לא הי' מונע את עצמו מלהשיג על רמ"א כדרכו שאינו נושא ענים לראשון או לאחרון בהשגותינו ועוד נ"ל ראיה ברורה לדין זה מהא דאיתא בא"ה סימן קנ"ז ביבם שהחליף דאמרינן דאדעתיה דהכי לא קדשה להיות זקוקה לכנוס עם מי שהחליף יע"ש ק"ו בן בנו של ק"ו מי שיש בו כל הרעות האלה שודאי היא רוצה להשמיט ממנו בכל טצדקי דאפשר למעבד ומ"ש מר להסתייע מדברי הר"ן בתשובה ממה שמקשה בחלקת מחוקק שם וז"ל דלמה כתב הר"ן שם גבי מי שהחליף דהוי עד א' בדבר ולא כתב דהוי עד א' בקטטה והאריך מכ"ת בזה ולע"ד מעיקרא לק"מ דהר"ן נקט דינא דמפורש בהדיא בש"ס במכת דבר דהוי כמלחמה משא"כ דין מי שהחליף לא הוזכר בש"ס להדיא ומ"מ כיון דלמסקנת הפוסקים מכת דבר ועד א' בקטטה והחליף חד דינא להו ובת בקתא הוא ואטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל מכל הלין טעמים אני חוכך קצת להחמיר גם בק"ע להר"ח שבתי בסופו כתב בדין דקטטה יש להחמיר ואין ולאו ורפיא בידי מ"מ אין אני אומר קבלו דעתי כי בודאי שאלה ששאל קדמי פתח בקטן כמוני וסיים בגדולי חקרי לב ואם מעלתו הרמה וסייעתו הם בפנים ולבם שלם בדבר לפי מהות הענין בשריותא דהאי איתתא אני מבטל דעתי באלפי אלופים נגד דעתו הרמה ובפרטות כיון דקי"ל בעד א' בקטטה אם נשאת לא תצא אין להחמיר לכתחלה כולי האי ואולי כמ"ש בתשובת הקודמת כל זה ולו ידיו רב לרחק או לקרב הק' כאש"ע יעקב:
שאלה קיב
תשובה מהגאון הגדול מוהר"ר יחזקאל אב"ד ור"מ דק"ק המבורג יו' אתמול הגיעני אמרות טהורת טהור יומא רבא במערבא סהדי רבא פר"ת פרש מאהבה וראיתי כי לא נחת ביעקב להיות הסופר מאריך גלל כן להפיק רצונו אלך לי אל הר הקוצרים דמר לא ניחא ליה לסמוך על הרא"ם ובעיניו יחיד הוא וקרן אחד במצחו של הרא"ם ואין בו זכרות זכרון אחד בשאר ספרים לא כן אבי אבי רכב ישראל ולא שם פניו פני יעקב אפי רברבי לעיין בספרים אדרבא איפכא מסתברא כן הסכמת כל הפוסקים דעד אחד בקטטה אם לא אמרה מת בעלי תחלה נאמן וקצת מהן מציין ה"ה המפורסים הפוסק הגדול הריק"ש שחיבר על ארבע טורים הנדפס מחדש בקונשטנטינא רבתי סימן י"ז סעיף מ"ח שכתב ראיות ברורות דעד אחד מהני אם לא אמרה האשה תחלת מת בעלי ומכ"ש במי שהחליף וכתב שם שכן הסכימו כל הרבנים ע"ש עוד בתשובת דרכי נועם כתב ממש כדברים האלה ועושה מעשה ע"פ עד א' והסכימו עמו כל הרבנים ממצרי' וכל בני ירושלים ועוד שם סימן ל"ג מאריך ומפלפל מאוד והעלה כן להלכה ולמעשה ובתשובת שער אפרים סימן ק"נ מסיק ג"כ לפשט כפי' הרא"ם לפסק הלכה ובספר בית הלל כתב הקושיא על הרמב"ם וכתב עיין בכ"מ בשם הרא"ם שמתרץ וכו' משמע שמסכים עמו והפרישה פי' קטטה ובאתה עם עד אחד ואמרו שמת בעלה אמרו דייק שגם היא אמרה דבר יש דבריו רוצים לדחוק על שאמר הטור אינה נאמנת ולא קאמר אינו נאמן דעל העד קאי ולבסוף מסיק והיותר נכון ע"ש והנה אף דבדברי אחרונים עדיין יש לדחוק דלרבותא קאמר אף שעד א' עמה וה"ה עד א' לבד אינו נאמן אמנם כי דייקת שפיר קשה אף דקא גם עליה טפי הי' לו לומר דאינו נאמן פי' העד דיותר שעד אחד אינו נאמן מן האשה כמ"ש הרא"ש פ' האשה באומרת שלא בפניו דלא שייך אינה מעיזה לכך צ"ל כפי' הרא"ם וה"פ אינה נאמנת וכיון שהיא אינה נאמנת גם עד אחד שאמר כמותה מטעם הרמב"ם אבל מבלעדה הי' העד א' נאמן ולע"ד דקדוק נכון הוא שכן כוונת הטור גם בבית שמואל מהדורא קמא דף קכ"ג ומהדורא בתרא דף קמ"ז בסופו מסיק ג"כ דיש להקל כהרא"ם אף שמר בסוף דבריו מדקדק וכתב וזאת שנית היכא דחזינן שרוצה להשמט נפשה וכו' לקמן נדבר מזה שגם שם איפכא מסתברא והרבה בתשובת כלם מסכימין לפסוק כהרא"ם ואין פוצה פה ומצפצף זולת הב"ח דרך אחרת לפניו ואפיק דעת הב"ח כי יחידאי הוא וגם הוא רק דרך פלפול בעלמא ובתשובתו סימן ע' וע"א לא משמע כן דהשאלה הי' במי שהחליף פלגש וגנב ופלפל בחכמה יע"ש אי הוי מסל"ת וכתב בסימן ע"א אחר שבא לידי גביות עדות מהרב מלא דמר כ' וז"ל אף לפי פירושנו שצריך שיהא מראים הדברים שהיא מסל"ת א"כ נסתרו כל העדות הלא פה בעד כ' אברהם אחי העגונה מראין הדברי' שהיא לפ"ת ע"ש וקשה עליו אם עדות ראשונים פסולי' א"כ נשאר רק עד אחד בפרט שהוא אחי העגונה איך סמך בקטטה על עד אחד וע"כ צ"ל או שסובר כהרא"ם או דלית ליה דהחליף הוי כקטטה וע"ש סי' פ"ט מביא בשם חכם אחד תשובה שהעלה כל דברי הב"ח בסימן ע' וע"א סתורים ונדחים שהעידו שנצלב ולא שהו כדי שתצא נפשו וכתב עד אחיה אברהם יש לסמוך רק שמפקפק פן הנכרי' הכירו שהוא אחי האשה משמע דלא חששו לעד אחד בקטטה ולא ראיתי שום פוסק ראשון ואחרון שיאמר נואש לדברי הרא"ם מלבד הב"ח בספרו בפלפולא כמ"ש לפרש דברי הטור ומכ"ת הוא השני ומצאתי חבר לדעת מר הרב מהר"ם סימן נ"ד לחלק א"ה דף קנ"ד ע"ד ומ"מ מסיק שם להתיר ומכ"ש שהרשב"א והריטב"א והה"מ מתירין אף עד א' בקטטה ובהחליף יש ג"כ שני דיעות ולע"ד נראה במי שהחליף יותר קיל מן עד אחד בקטטה ממש וידקדק מר בלשון חכם צבי שכתב זאת שנית דחזינן לדעתה שהיא רוצה להשמט ממנו לאסור עצמו עליו כדי שיגרשנה ולשון מועתק עוד בכמה ספרים שו"ת וזה שייך דוק' בבעלה ישראל דאמרינן דרוצה לאסור עצמה עליו משום שנאה שיגרשנה בהכרח משא"כ במי שהחליף מה תועלת יש לה אף שתאסור עליו עדיין לא יגרשנה וזה ברור כשמש בצהרים ומכ"ת כתב להיפך שאשת המחליף ודאי דעתה להשמט ממנו ואני תמה פה קדוש יאמר זה ומה"ט נ"ל דמפרש הרמב"ם טעה ע"א בקטטה שמה שכרה דקשה לי' דמקשה הש"ס ה"ד קטטה עד שמתרץ בדוחק ולא קאמר שהחליף בעלה אלא ודאי כיון דעיקר טעמא שמא שכרה וזה לא שייך במי שהחליף ונאמן עד א' עוד כתב מר מדעתו שהכניס צרה ורשעה בתוך ביתו ואין אשה מתקנא אלא בירך חברתה והמקרא צוח והמסכה צרה כהתכנס שותא דמר לא ידענא כיון שהוא החליף בודאי הישראלית לא יהי' אצלו והישראלית מצפה שיחזור בתשוב' יחזור אצלו לית דין צרי' בשש ובפרטות שלקח רק זונה בדרך מנאפי' ועיין בתשובת מהרי"ק שורש קס"ד וקכ"ה ובב"ש סי' נ"ט וס"ק ל' במהדורא בתרא וכ"כ במג"א ס' קנ"ח על המרדכי בכהן שהחליף בתו ודאי זונה היא ע"ש והואיל ואתא לידן נימא בה מלתא המג"א הניח שם בצ"ע בס"ק ס"ב מהא דאי' בסנהדרין ולק"מ די"ל בעד א' זכר קאמר דלא שייך חילול או שנסקל מיד ולא שהתה ג"כ לזנות בית אביה נחזור לעניינינו הלא דבר גדול דברנו בנדון דידן מאחר שכמר ישי העיד חצי דבר ולא דבר ולא ידע שיועיל עדותו להצטרך להתיר עם שאר עדות אלו הי' רוצה לשקר ששכרתו הי' שוכרתו להגיד דבר שלם שיודע ממיתתו ועיין בשו"ת שערי אפרים סי' ך"ג סברא כזו ודידן עדיף מדידיה כלל כן אהו' כנפשי לע"ד אל יחוש למניינא להיות מניינא דידיה בראש ובמטותא מיניה מגיד משנה ורעיוני אה עוד רפיא בידו ואני על תשובתו אצפה כי מאוד יקרו דבריו בעיני וענוה יתירה דאית ביה מקטין את עצמו דמיא לסבא יעקב בנה הקטן אמנם בעיני הוא מקרא לפרוש גדול שבגדולם ראש פרק פרקו נאה עטרת הרבני' כ"ד אשר לאהבתו סיקר בנשף ובוקר ויזכה לאמור שומר אתא בקר כ"ד אנכי עפר ואפר נדמה לבן כפר יחזקאל קצניאלבוגין חפק"ק אלטונא המבורג וונזיבעק:
תשובה להגאון הנ"ל תשובתו הרמה שוב ושנית בכח הר"אם קרניו להיות תניא דמסייע ליה בסיועא שיש בה ממש גדולי האחרונים והאמת אגיד כי אין דרכי לפשפש אחר דברי האחרונים במקום שרבו דעת הראשונים בפרט שאין אני מופנה מכל צד אף גם מעלתו הרמה ושותא דמר שקול בעיני כאחד מכל גדולי האחרונים וכדאי המה דברי מר לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק שהייתי חוכך להחמיר לפי שסמיכתו בכל כחו סמיכת חכמים בכל כחו גבורת הרא"ם והיא יחידאה נגד שאר גדולי ראשונים שסתמו דבריהם שעד א' בקטטה לא מהני וגם דיוקו של הטור אינם מוכרחים כלל גם מתוך קיצור פסקי הרא"ש שחיב' הטור וגם בש"ס אינו מבואר חילוק זו אף שהרא"ם הוא כאחד מגדולי ראשונים מ"מ יחידאה היא נגד כל גדולי ראשונים בדבר זו ואשינויא ניקו ונסמוך ומה"ט פשוט שהכסף משנה אף שהביא דברי הרא"ם שם מ"מ בש"ע סותם דבריו ולא פסיק לחלוק חילוק זה גם רמ"א השמיט דעתו וכיון שסתם רמ"א לפסוק דמי שהחליף הוי כקטטה ויש לו על מה שיסמוך גדולי פוסקי' וכן מסתבר כמ"ש בתשובתי הראשונה וראי' ברורה מהא דיבמה שנפלה לפניו לכן לא רציתי להכריע נגד דעתו בפשיטות ועתה אשי' על דבריו ומטיבותא דמר אמינא מ"ש מר בתשובתו וז"ל הלא מפורסם פוסק גדול הריק"ש שהוא ר"י קשטרי שחיבר על ד' טורים שנדפס בקונשטנטינא רבתא סי' י"ז על סעי' מ"ח כתב ראיות ברורות דעד א' מהני אם לא אמרה תחלה מת בעלי וכ"ש במי שהמיר וכתב שכן הסמיכו כל הרבני' ע"ש ובאמת גם לי יש ספר של הרי"קש ולא מצאתי בו כלל מכל זה שום דבר ואולי תקפה עליו משנתו וראה בספר אחר שכתב כן ומ"ש מר בשם תשובת שער אפרים סי' ק"ג ראיתי שם בתשובה דף ע"א ע"ב סי' ק"ג וסיים שם וז"ל וא"כ מ"ש רמ"א בהג"ה בשם הגהות הרי"ף דהחליף הוי כקטטה ואינה נאמנת דבריו נכונים וראוים למי שאמרם הרי דהוא מסכים בפירוש לדעת רמ"א ומה שהעלה שם במסקנת דבריו להתיר אותה עגונה שם היינו מטעם צדדים אחרים וחקירות שהביא שם איברא מ"ש בשם תשובת דרכי נועם אמת שכן דעתו וכן מצאתי ראיתי בתשובת אליהו אלפנדרי סי' ה' יע"ש אכן באמת אין ראי' מחכמי הספרדים והלועזים שהם אינם חוששין כלל לדעת רבינו הרמ"א בהגהות בש"ע אבל אנו חכמי אשכנזי ופולניא שקבלנו עלינו דעת רמ"א ונמשכין אחר דעת רמ"א אין לנו להקל כפשוטו נגד דבריו גם מ"ש מר בתשובתו שנית וז"ל ומ"ש הפוסקים היכי דחזינן לדעתה שהיא רוצה להשמט מתחת בעלה לאסור עצמ' עליו כדי שיגרשנה וכו' משא"כ בהחליף דתו לא שייך האי טעמא כי אעפ"כ לא יגרשנה וזה ברור כשמש בצהרים עכ"ל ולע"ד אין ברור כלל דהרי מכ"ת עצמו כתב תיכף אחר זה דחוששת שיחזור בתשובה ותרצה לחזור אליה והיא בודאי מאסה בו כיון שהחליף פעם אחת כאשר קרה לפנינו כמה פעמים שאחת מן האלף שתחזור אליו אם לא שמצא את מינ' בזויוג שני לפי מעשיו לכך רוצה היא לאסור עליו להשמט ממנו מכל הלין טעמים הי' נ"ל מתחלת רעיוני להחמיר בדבר אכן אחר שראיתי שכתב מר עוד צידי צדדים להתיר וכבר בטלתי דברי נגד דבריו אם לבו שלם עדיין בדבר גם עלה על לבי צד אחר להתיר משום דאפשר דנדון זה הוי כשעת הדחק וכמו שפרש"י ביבמות דף קכ"ב ע"א שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה וכבר הארכתי בתשובתי לעיל לגיסי הגאון דכל מקום דאמרינן בדיעבד אם נשאת לא תצא ה"ה עד אחד בקטטה אם נשאת לא תצא יש להתיר אפי' לכתחלה בשעת הדחק ע"כ אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא ומ"ש מר עוד בתשובתו מה שמג"א בסי' קכ"ח הניח בצ"ע לתרץ דבריו הא דשריפה חמור' יעיין מכ"ת בתשובתי ח' ב' סי' ב' כי מעיקרא הקושי' ליתא יע"ש ותמצא נחת ואל אלהי רוחות יקבץ גליותינו אחת אל אחת כ"ד א"ה לנצח הק' כאש"ע יעקב:
שאלה קיג
מק"ק ניסא עיר קטנה בעברי שם דרך גבולם בהעבר' בעלמא הגישו והקריבו אלי במנחת אומר ברוב הפצרות לחוות דעתי הקלושה וחלושה להורת להם במעשה שאירע בקהלת' וכך הי' המעשה שבא אחד ממרחקים ממדינת מערב בקוראי שמו אברהם ברזילייא וקדש נערה אחת שמה באכה בת חיים מולאי מרצון ומדעת אביה ומרצונה הטוב בשאלת פיה וקבעה זמן החופה על זמן מה ובין כך ובין כך קבע החתן דירתו פה הק"ק בעה"ב אחד ושמו פלוני ושם נתברר שהחתן אין לו דרך אנשים שהוא סריס גמור עוד זה מדבר וזה בא רופא מומחה ממרסיליא שרבים צריכין לו היכר בו שהוא סריס ומשם נתפשט הקול קלא דלא פסיק עד שאותו הקול מגיע לאבי הכלה ולכלה עצמה וכשמעו לקול הזה סירב אבי הכלה לעשות החופה וביקש ממנו שיגרש גרש לאשתו הארוסה והחתן סירב מלעשות כן והי' מתיירא אולי יכפו אותו על הגירושין דין גרמא שנסע משם והרחיק נדוד ולא ידעו איפה הוא ומה היה לו ונשארה הארוסה הנ"ל עגונה כמו חמשה שנים אחר כן בא אחד כותי ממדינת אשפניא ודבר עם סוחר יהודי איש איש נכבד ומפורסם בעסקי מו"מ ובתוך הסיפור הסיח לפי תומו ואמר יודע אתה שזה היהודי אברם ברזיליא מניסא שהי' אתך עמך במחיצתך במדינה שלנו בעירי ובביתי באותו יום פלוני ובחדש פלוני ובשנה פלוני בא פעם שנית בעירי ונתאכסן בביתי כמה ימים ונפל לחולי ומת שם ואני התעסק עמו בקבורתו כראוי וכהגון כל זה אותו כותי במס"לת בסיפור דברים הגיד אותו יהודי כל זה בפני ב"ד במותב תלתא בתורת עדות ועוד הגיד בת"ע שהכותי הסל"ת שהוא זה היהודי שנסע מניסא עבור המחלוקת עם חמיו והניח ארוסתו עגונה עכ"ל ושלחו לי אם יש היתר לעגונה זאת באשר שהיא ילדה ורכה בשנים וע"ד אדונינו מ"ו אנו סומכין סמיכה בכל כחינו ויורנו הדרך אשר נלך בה עכ"ל השואל:
תשובה הנה לכאורה הי' נראה דתחילת ניסא נפילה שנפל היתר עגונה זאת בבירה דהא אפי' עד א' בקטטה לא מהני מטעם כיון שיש עמו קטט' לא דייק' ומנסב' א"כ כ"ש דמל"ת לא דהא מה"ט סמכי' אמל"ת לפי שדייק' ומנסבא וכאן לא דייק' אף דבש"ס קאמר ה"ד קטטה אי דאמרה גרשוני כולי נשי אמרה הכי מ"מ י"ל היינו דוקא אם אין בו מום גדול כזה כי כן דרך הנשים אף שמת קוטטין עם בעליהן הן נוחים לרצות כי נשים דעתן קלות משא"כ בבעל שהוא סריס ודאי חיישינן אע"ג דאתתא בכל דהוא ניחא לה דאפשר דבנדון זה אפי' כל דהוא ליכא כיון שהוא סריס ממש וכ"כ להדי' הרשב"א בתשובת הובא בב"י בא"ה סי' קנ"ד ובתשובת מהר"ם דפוס קרימונא ומה"ט כופין אותו להוציא אבל מ"מ אינו יוצאת בלא גט כמו שהארכתי בתשובתי חלק א' מש"י סי' ק"א ובודאי סניא ליה ואין לך קטטה גדולה מזו שהרי מה"ט לא רצתה לכנוס עמו אך נראה לצדד היתר מטעם אחר כי בודאי זה שמל"ת ולא היכר את האשה מעולם ואלו לא הסיח לפ"ת לא הי' נאמן כלל ובמל"ת נאמן שחזקתו אינו משקר גם בקטטה לא חיישינן ואל תתמה ע"ז דאיך יהי' מל"ת עדיף מעד אחד דהא מבואר להדיא בש"ע סי' י"ז סעי' נו"ן בהג"ה מסיק דיש מקילין במל"ת יותר מע"א לענין מלחמה ע"ש אף דגדולי אחרוני' חולקים בזה אפשר לענין קטטה מודו דמל"ת נאמן ובפרט לפמ"ש הרמב"ם הטעם דגבי קטטה חיישינן שישכור עדים להעיד אבל בסוחר זה שאינו מכירה והסיח לפ"ת לא חיישינן לכך דאלו שכרתו הי' ניכר ונראה מדבריו שלא יאמר לפ"ת רק לכווין להתירה וגם אם היתה רוצה לשכור הי' לשכור יהודי אף דאמרינן בש"ס דמכות אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזק היינו על רבים אמרינן כן אבל ודאי שכיחי פריצי ורשעי בני עמינו קלה דעת שמעידין שקר בשביל הנאת ממון משא"כ סוחר גדול כזה לא מרע נפשיה כפשוטה מאשה אשר לא מכירה מעולם ובפרט לדעת הרא"ם שהובא בכ"מ פי"ג מה' גירושין דהיכא דאשה לא אמרה תחלה מת בעלי מהימ' עד א' בקטטה וכן האריך הגאון מהור"ר יחזקאל בתשובתו אלי כמ"ש לעיל בשמו ואף שאני חוכך שם להחמיר מ"מ כתבתי שם שהוא סניף להתיר לשאר טעמים ובר מן כל דין כיון שכתב שהיא נערה ורכה בשני' דהוי כשעת הדחק וכיון דע"א בקטטה קי"ל דאם נשאת לא תצא ושעת הדחק כדעבד דמי כמו שהארכנו לעיל בתשובתינו יע"ש לכן נ"ל להתיר עגונה זאת נ"ל הק' כאש"ע יעקב:
שאלה קיד
מעשה שהי' כך הי' בחדש תמוז תפ"ז ל' נסע מכאן ק"ק מיץ בעל בית א' מתושבי קהלתינו בשמו כ' לעמלי ווימפא הלוי על הבי דואר שקורין בל"א פאשט לעיר פאריז בשביל עסקי' שלו והי' בדעתו לחזור ולבא לכאן על י"ט של ר"ה תפ"ח ל' וכן הבטיח את אשתו ובני ביתו וכ"כ בכתבים שונים בפרט בכתבו האחרון בחדש אלול העבר חזר והבטיח כן שיבא על י"ט ר"ה כאשר שעסקים שלו נגמרו בכי טוב רק שהי' מסופק עם מי שיבא אם על הפאשט או עם עגלן אחר עם שאר ב"י שהי' ג"כ בפאריז הנ"ל ביום א' יום ראשון של סליחות הי' נגמר בדעת של כ' לעמלי הנ"ל כפי הנשמע ליסע עם הקצין כ' פייביש שפייאר תוך עגלה שלו ולעת ערב פגע בו ערל א' בעל עגלה מפה שהי' מכירו לשעבר שנסע עמו כמה פעמים והוליך לפאריז שני תקיפי' תוך עגלה שלו עם ג' סוסים ושמו של בעל העגלה הי' גראן שאזעף ואמר העגלן לכ"ל הנ"ל שרוצה לחזור למיץ למחר בהשכמה אם ירצה יוכל ליסע עמו וכן עשה כ' לעמלי הנ"ל ועש' מקח עם העגלן כמה שכירו' יתן לו להביאו לכאן על י"ט והלך העגלן ונטל רשות מהשררה לחזור לביתו עם היהודי כ' לעמלי הנ"ל גם הבחור כ' ראובן אלטארף שמע ג"כ מהעגלן הנ"ל והלך ג"כ אליו ושאל ממנו אם רוצה ליקח אותו ג"כ עם עגלה שלו ולא רצה ליקח אותו עמו ועד שיתן לו כ"ד ליטראות צרפת ולא רצה ראובן ליתן לו כל כך והלך כ' ראובן לביתו וביום ב' שלאחריו בהשכמה הלך כ' ראובן הנ"ל לבית האושפיז ורצה ליתן לו מה שביקש מאתו אבל העגלן כבר הלך לו עם היהודי כמו שאמר לו האושפיז כל זה העיד כ' ראובן לפני ב"ד במותב תלתא בת"ע באליו"ע ובעל העגלה עם היהודי לעמלי באו באותו יום עד כפר אחד בשמו סישאין ושם מצא בחור מכאן בשמו אהרן בן יאקב המבורג משרת של הקצין ר' אברלי ווירמייש ובחור הנ"ל נסע באותו יום ג"כ מפאריז עד אותו כפר ושם המתין על בעה"ב שלו הקצין ר' אברלי שהי' ג"כ בעיר פאריז לחזור אתו עד כאן וכאשר ראה הבחור אהרן הבעל העגלה עם כ' לעמלי שאל אותו אם לא ידע מתי יבא בע"הב שלו ר"א הנ"ל והשיב לו שבעה"ב כבר נסע מזה רחוק מזה הכפר כמו ג' או ד' שעות יותר סמוך לק"ק מיץ וילן שם הבחור בלילה ההוא במלון עם כ' לעמלי הנ"ל ואכל עמו ושאל הבחור לעגלן אם רוצה להוליך אותו ג"כ על עגלה שלו והשיב לו שאין יוכל ליקח כיון שאין לו רשות כי אם על אחד על כן הי' מוכרח הבחור הנ"ל לילך ברגליו למחרתו יום ג' בהשכמה כל זה העיד הבחור כ' אהרן בת"ע באלי"וע וכן נסע באותו יום ג' עד כפר שגליא וישכבו שם בלילה ההוא כמו שהעידו כפרים מכפר הנ"ל לפני המשפט בערכותיהם אחרי שאירע הסיבה רעה שנעשה לנ"ל ולבעל העגלן כדי לחקור ולדרוש מי ומי הם הרוצחים בכן העידו הכפרים בערכותיהן ע"פ השמועה כנימוסי והנה באותו שבוע באו כל הבר ישראלים מפאריז לכאן ובתוכם הק' ר"א ווירמייש עם משרת אהרן והגידו לאשת כ"ל הנ"ל שבעלה יבא ג"כ על י"ט תוך העגלה של גראן שאזעף הנ"ל גם הבחור כ' ראובן הגיד לה כנ"ל ויהי כי בושש מלבא עד יו' ב' ערב ר"ה תפ"ח ל' בא כתב אחד על הפאשט מן ערל אחד הדר בשאלין לקרובו תקיף א' מכאן וכתב תוך הלשון ולהודיע מסיבה רעה שנעשה ביום ד' העבר בין ח' וט' בהשכמה סמוך לכפר עטאש ח' שעות מכאן שהוא ארבע שעות מכפר שענוויליע הנ"ל נמצאו ביער קונשי סמוך לעטאש בעל עגלה אחד בשמו גראן שאזעף עם יהודי א' ממיץ בשמו לאמבער לעווי שהוא שם של לעמלי לוי נהרגו וביום שני של ראש השנה באו כתבים מן תקיף א' מבעלי המשפטים בשאלון לה"ה פ"ו כהר"ר איצק שפייאר וכן כתב א' לתקיף מכאן ובתוכו כתב המעשה שהי' כך הי' יום ד' העבר לערך חית או ט' שעות על היום נמצא ביער סמוך לקינשי עגלה אחד עם ג' סוסים וסמוך לו על הארץ נמצא מושכב יהודי הנהרג בשמו לאמבער לעוי עם כל מלבושיו וכלי פשתן וכתביו ובאמצע הדרך המיוחד לעוברים ושבים נמצא ההורג מושכב על הארץ והוא העגלן בשמו גראן שאזעף והניחו הרוגים אלו כדומן על פני השדה עד יום ה' שלאחריו אחר חצות היום באו בעלי המשפטים משאלון לראות אותם כנימוסיהן וביום ה' לאחר חצות היום קברו להעגלן בקבריהם וליהודי קברו תוך בקעה אחת וכל מלבושיו של היהודי וכתבים גם כתיבת ידו שאחרים חייבם לו שנכתבים ע"ש לעמלי הנ"ל גם ספרי הקדשים הנמצאים אצלו וכל מטלטלין שלו הניחו לתוך המשפט כדי שלא יעשה עולה לאשתו ויורשיו ואותו תקיף הפציר תוך הכתב להגיד לאשתו וקרוביו וכל מה שנמצא אצל לעמלי הנ"ל יחזיר לה בכל עת וזמן שתרצה כל זה טופס הכתב הנ"ל שבא לכאן ביום ב' דר"ה ובמוצאי י"ט של ר"ה שלחה אשת לעמלי הנ"ל שני בעלי בתים מכאן שהי' מכירין את בעלה לעמלי הנ"ל היטב כי רגילים היו ליסע עמו כמה פעמים ויתנו עיניהם על הסימנים שהיו בו בחייו הידועים לכל אדם דהיינו שהיה קרח על קדקדו ואצבע קטן שבידו השמאלי' הי' תמיד כפוף ושאר כל אצבעותיו הי' זקופי' ובבאו שם האנשים האלה לקינשי מקום שנקבר שם ההורג הנ"ל ביום ו' ד' תשרי תפ"ח ל' אותן אנשים חטטו אותו מקברו ובאשר שהי' בלתי אפשר להביאו לכאן קברו אותו בגינה של תקיף אחד ובחזירתם דרך מקום שאלין הלכו לחדר המשפט אשר שם מונחין המלבושים ושארי דברי' הנמצאי' אצל לעמלי גם הטלית עם ציצית וכל מלבושיו גם הכלי פשתן אפילו הכתונת שנמצא על גופו ועל כולם נרשמים שמו ושם אשתו בראשי תיבות גם תוך ספרים חתם שמו בחתימת ידו ממש גם כתיבת ידות מאחרים שנכתבים על שמו שחייב' לו ובבוא' השני בעלי בתים ביום ב' ז' תשרי תפ"ח ל' נתקבל עדותן לפני ב"ד באלי"וע העידו כל זה לפני הב"ד גם העידו בפירוש בפרצוף פנים הי' בלתי אפשר להכיר שהוא לעמלי הנ"ל כי נשתנה צורתו מאוד אך את זה ראו שהיה קרח על קדקדו כמו שהיו בחייו גם האצבע קטן שבידו השמאלית הי' כפוף ואי אפשר הי' לזוז אותו משא"כ שאר אצבעותיו עכ"ד אח"כ קבלה אשת לעמלי כתבים מבעלי המשפטים משאלין שתבואה שמה היא עצמה או שלוחה וליתן לה כל מה שמצאו אצל בעלה וכן החזירו לאשתו של העגלן וג' כפרים הנזכרים לעיל העידו לפני המשפט זה תוכן דבריהם שהם ג"כ שכבו ולנו גם באותו לילה באושפיז עם היהודי לעמלי והעגלן וביום ד' בהשכמה הי' הולכים למלאכתם אל השדה או אל היער ופגעו בהם סמוך לכפר שלשה ערלים מזויינים רוכבים על סוסים ושמעו הכפרים מערילים אלו שאמרו זה לזה הנבילה הזה שהבטיח לנו שיסע בהשכמה מבית האושפיז בהשכמה גדולה ועדיין לא באו וצריכן אנו להמתין אבל הכפרים לא השגיחו על דברים הללו והלכו לדרכם אל היער ולערך פונו שעה אחת אחר זאת שמעו קול צעקה וקול חיצים שקורין ביקסין ש"ס ומחמת פחד ומורא החביאו עצמן ביער כל זאת העידו הכפריים לפני המשפט בערכותיהן וכן כתב במשפט שקורין פראטקאל ע"כ לשון השאלה ועמד השואל ושאל דין עגונה זו מה משפטה:
תשובה הנה קול המון כקול שדי כולם כאחד נימולים ואינם נימולים עונין ואימרים בפשיטות שאין צריך חקירה יותר שודאי שזו הנהרג ה"א יהודי לעמלי הנ"ל ואין לספק באחר ע"פ אומדנת גדולת אלו הללו דהוי כאומדנא דמוכח אבל לבבי לא כן ידמה בכח המדומה וגזרתי על הבנים שלא יאמרו קדיש ולא יתאבלו כלל עד שיתברר הדבר להתיר עגונה זאת מב"ד וגדולי המורים אשר בארץ המה והנה לכאורה יש כאן הרבה צדדי היתר אך כולם אינם שווים לטובה ראשון שבראשון האומד הגדול שכל אנשים שהי' בפאריז כולם שבו לביתם על ימים נוראים אין אחד שנשאר שם ואף גם כמ"ל הנ"ל נסע משם עם העגלן סאנאף כאשר העידו על זה היהודים מנסיעתם ועברו בדרך זה עכשיו שמצאו לערל עם היהודי שנהרג וידוע לכל שלא הי' יהודי אחר עם העגלן הנ"ל כי אם כמ"ל הנ"ל שנסע עמו בדרך זה ודאי שזה הוא ולא אחר מ"מ דבר זא אין לו שחר כלל דודאי על אומדנא כזו אי אפשר להתיר כלל אשת איש לעלמא גם מה שהעידו הכפרים אין כאן עדות כלל שהרי לא ראו המעשה רק ששמעו הקול מרחוק ואין מתירין ע"פ קול כזה וכבר מבואר בש"ס ר"פ האשה שלום כמה וכמה מעשים שיש שם יותר ויותר אומדנת ואין מתירין אותם ע"פ ה האומד דחיישינן לבדדמי וכיוצא בו וא"צ ראיה לזו כמבואר בש"ס וכל הפוסקים ראשונים האריכות בזה אך למותר להיות בונה וסותר:
שניות מדברי סופרים שבאו כתבים משאלון מערכאות שלהם שכתבו לתקופם:
מכאן איך מצאו להרוגים אלו וכמו שכתבו וז"ל שמצאו לעגלן שנקרא גראן שאזעף ממיץ וגם היהודי לעמלי לעוי ממיץ ושקברם ושמצאו אצל היהודי מלבושיו וכתביו גם הספרים שחתם עליו היהודי כאשר ראו היהודים שהלכו לשם וא"כ שוב אין לספק בדבר כלל ודאי שזו הוא הנהרג גם זו מצדו תברא חדא כיון שערכאות הללו לא הי' יודעים ומכירים כלל היהודי אף שכתבו תוך הכתבים שם היהודי ושם עירו והוא לעוי זה לא ידעי במופת כלל כלל רק מה שראו תוך כתביו ופסין שלו חתימתו מזה כתבו הכל ע"פ האומד שהוא זה הנהרג ותדע שהרי לא הי' שם שום גברא אצל ההריגה רק הרצחנים והכפרים ברחו והחביאו עצמן ביער מקול ענות ששמעו ואין כאן עדות כלל ובר מן דין אפשר שיש לחוש להתפארות כה"ג כדאמרינן שמע מקונטרמיסן אע"ג דיש מקום לחלק ולומר דשאני התם שהתפארו את עצמן שדנין דין צדק משא"כ כאן הוא רק חקירה בעלמא על עוברי דרכים מ"מ מצינו כה"ג בתשובת אחרונים דגם כה"ג יש התפארות שמשגיחים על הדרכים להסיר הגזלנים ורוצחים כדי שלא ימנועו עובר ושב ומידי ספיקא לא נפקא ותו דהא קי"ל אין עכו"ם נאמן אלא במל"ת וכתב המ"מ דע"פ כתב לא מקרי מל"ת וכ"כ בב"ש סי' י"ז ס"ק ל' וכ"כ בתשובת בן לב חלק א' ס"ס ב' אמת שלא נעלם מאתי שהב"י בבדק הבית השיג על המ"מ וכתב דלא מסתבר לחלק גם בתשובת עבודת הגרשוני סימן פ"ו מצדד ע"פ כתב במל"ת (ועכו"ם לעכו"ם הוי כמל"ת) מ"מ מסיק שם להחמיר ושלא להקל נגד דעת הרב המ"מ ע"ש גם מחמת המלבושים וספרים חיישינן לשאלה או יש לומר שהוא נמלט והניח הכל אחריו וזה הנהרג הוא אחר ולעמלי אזיל לעלמא וחוט המשולש שראו אותו היהודים אחר קבורתו ולא הכירו בפרצוף פנים אך שהכירהו בסימנים מובהק שאצבע קטנה של שמאל היה עקום וכפוף לתוך ידו ולא היה יכול לנוד ולזוז ממקומו ולא שאר אצבעותיו בזה צ"ע אי הוי סימן מובהק דהרי מהרד"ך כתב בתשובתו והובא בב"י דעקמימות באצבעו ורושם בצדו או עליו הוי סימן מובהק גם בתשובת משאת בנימן סי' ס"ג וס"ה מבואר דאין לסמוך על סימני כי הני שעושין להשתנות אלא בסי' מובהק ביותר שאפי' באלף אנשים לא שכיח כזה ואז שפיר סמכינן עליה ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם ושאר גדולי פוסקים וכן נ"ל ראי' ברורה על זה מסוגיא דש"ס דיבמות פ' האשה בתרא דקתני במתני' אין מעידין עליו אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו משמע לכאורה מסתימת לשון הש"ס דלא מהני שום סימן בגופו זולת פרצוף פנים אף שדעת ר"ת הובא בתוס' וז"ל דוקא שאין שם אלא פרצוף פנים לבד אבל אם כל גופו שלם ניכר ע"י סימני הגוף וכתב הר"ן שם וז"ל ואין זה נכון בעיני הרשב"א והרא"ה והריטב"א דהא מתני' סתמא קתני משמע אפי' כל הגוף שלם לא סמכינן אסימנים מיהו ודאי אם יש להם סימן מובהק בגופו מעידין עכ"ל הר"ן ולכאורה דבריו תמוהין כיון שדוחה דברי ר"ת מכח לישנא דסתם מתני' משמע דשום סימן לא מהני אלא צ"ל דס"ל להר"ן דלא מקרי סימן מובהק אלא שיש בו סימן דלא שכיח כלל ולא נמצא כן רק באחד מאלף בני אדם כדעת בעל משאת בנימין והמתני' לא דבר אלא בהווה ורגיל להיות משא"כ מילתא דלא שכיח כלל לא קתני המתני' כמבואר בכמה סוגיו' הש"ס ובהא מיושב ג"כ הא דאי' בירושלמי ריש פ' האשה בתר' ויכ' בהם אביה מכה רבה גדולה מאוד אמר ר' אבא שקלקל צורתם וכו' ע"ש ולכאורה קשה מה פעולה עבד בהא הלא מ"מ הי' אפשר להכיר אותם כי הי' חמש מאות כמו שכתב בד"ה ד' י"ג והי' בודאי א' מהם שיכולין להכיר ע"י סימן גופו ע"י סימן מובהק בגופן שהי' שלם אלא ודאי דלא חיישינן לזה כיון שאין להתיר אלא ע"י סימן מובהק והוא מילתא דלא שכיח כלל רק באחד מאלף ועפ"ז מתורצין ג"כ דברי חידושי הרשב"א הנדפסין מחדש שכתב ביבמות דף קכ"א וז"ל ומיהו ודאי אם מעידין על סימני' מובהקים שבגוף מעידין ע"ש ואח"כ כתב על מתני' דהאי מעשה בעסיא באחד ששלשלה לים ולא העלה אלא רגלו וכתב שם הרשב"א ושמא שלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר וכ"כ הרע"ב בפי' המשניות וקש' לכאורה למה לא מתרץ כפשוטו שיש לו סימן מובהק ברגלו וכאשר באמת פי' כן הנ"י וכ"כ התי"ט אלא ודאי דס"ל דלא הוי סימן מובהק אלא סי' דלא שכיח כלל רק באחד מאלף ולא מיירי מתני' אלא בהווה וכמ"ש כנ"ל ברור לכן היה נ"ל דאין למכתה תרופה כן הי' נ"ל לפום ריהטא אכן מזקנים אתבונן ראשונים ואחרונים שצדדו בכל האפשר להקל בעגונא דאתתא ואף דאמרינן בפ' יש בכור דבתחלת עדות אין להקל יע"ש מ"מ חתרו כל חתירות להקל ע"כ אמרתי גם אנכי לא אמנע מלילך בדרכיהם ולהיות דוק לאידך גיסא ולצדד להקל כי כל החומרת שהחמירו קצת ראשונים ואחרונים היינו משום חומר אשת איש שהוא איסור דאוריי' ע"כ הולכין בספיקותיה ופלוגת' דרבתא להחמיר ובפרטות בתחלת עדות כדאי' בש"ס אכן ראיתי בתשובת מבי"ט חלק א' סי' קל"ה והובא ג"כ בקונטרס עגונת בבית שמואל סי' רכ"א וז"ל אם יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום א' ואח"כ באותו הדרך נמצא ההורג מדאוריית' תלינן שזו הוא הנאבד דאם איתא שנאבד ניצול היה נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא והוא טוב עדיף יותר מנטבע במים שאל"ס דהתם איכא למימר שהים פלטוהו למרחוק וא"כ מאחר שיצא מחזקת איסור דאוריית' אזלינן בתר רובא מן התורה וא"כ אפשר לצדד להיתר אף מדרבנן מאחר שלא נתעלמו רק אלו השלשה מסתמא אותן שמצאו הרוגים הם אלו עכ"ל המבי"ט א"כ ה"ה בנדון שלפנינו שנאבד יהודי זה עם העגלן בדרך זה שהלך מפריז למיץ עם עגלה וג' סוסים ונמצא באותו דרך העגלן עם היהודי הרוגים אצל העגלה וג' סוסי' ודאי יצאו מאיסור דאוריית' והן המה אותו שיצאו מפריז לכאן ויש להתיר אשתו מכבלי העיגון כדעת המבי"ט ובר מן דין שמצאו כל מלבושיו וטלית שלו עם הציצית ולדעת גדולי פוסקים אחרונים דלא חיישינן לשאלה דכל מלבושיו גם בציצית יש פוסקים דלא חיישינן לשאלה מלבד דיש גדולים דלא חיישינן כלל לשאלה כמבואר בתשובתי ש"י ח"א סי' צ"ו ובחלק ב' סי' קט"ו יע"ש וכה"ג בטלית עם ציצית י"א דלא מושלי אינשי כלל גם דעת גדולי פוסקים דלא חיישינן ונפילה דיחיד כמבואר ג"כ בתשוב' פני משה סי' צ' וכה"ג לענין הסימנים כתב בתשובת מהר"מ לובלין סימן קכ"ח דכל שינוי באבר מיוחד הוי סי' מובהק דלא כמהר"דך ע"ש שמביא ראי' מגדולי ראשונים וסומך עליהם למעשה ע"ש גם בתשובתי ש"י ח"ב סי' קט"ו גם בתשובת פני משה סי' צ"ו שאר גדולי אחרונים נלאתי להעתיק כולם עכ"ז לא אתיר עגונה זאת שאין עדות ברור כ"כ עד כלות שנה תמימה שנאבד כמבואר בתשובתי ש"י סי' קט"ו הרבה ראיות לדבר מ"מ לא מלאני לבי להקל על דעתי הקלושה עד שיסכימו עמי עוד רבנים מובהקים אשר בית ישראל לשען עליהם ואי דלית דורא ואי לא לא דלינ' הק' כאש"ע חותם היום יום ד' יו"ד שבט תפ"ח ל' יעקב:
שאלה קטו
ושלחתי שאלה ותשובה זאת לשלשה גאונים מפורסמים הראשון שבראשון גיסי הגאון הגדול המפורסים מהור"ר דוד אופנהיים אב"ד ור"מ דק"ק פראג נר"ו ולהגאון הגדול מוהר"ר יעקב אב"ד נר"ו דק"ק פ"פ ולהגאון הגדול מוהר' יחזקאל נר"ו אב"ד דק"ק המבורג והאריכו בתשובותיהם בכמה ניירות ונלאתי לכותבם ולהעתיקם כולם ואעתיק רק מסקנת דבריהם בקצרה וז"ל סיום דברי גיסי הגאון נר"ו אמנם שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל העגונות אמרתי להסכים עם כבוד גיסי הגאון שאשה זו מותרת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין אחר כלות שנה שנת פת"ח תקוה מלבד שיסכים אתנו עוד מורה אחד אשר ראוי לסמוך על הוראתו ומזקנים אתבונן וכדמצינו במדרש ילקט שמואל ב' כ"ג וז"ל ויקבעו שלשה הגיבורים למה שלשה אין הלכה מתבררת אלא בשלשה לכן אמרתי ועניתי ע"פ שלשה יקום דבר וקימ' שיש בה הידור מהידורא מילי דמיטב והטיה לטובה שאשת כ' לעמלי לוי היא מותרת לעלמא בלי שום פתחון פה כ"ד הקטן דוד אופנהיים פה ק"ק פראג:
והשני שבראשון דברי הגאון דק"ק פ"פ סיים וז"ל דעתי הקלה מסכי' עם דעת הגדולה של כת"ר להיות האשה אשת כמר לעמלי מותרת להתנסבא לכל גבר די תיצביין עכ"פ טוב להיות עמנו עוד מורה אחד מן הגדולים אשר בארץ אשכנז או פולין כדי להיות ב"ד של שלשה לכל הדבר הקשה והאל למושעות יצילנו מכל מכשול וטעות ומשעו' הרעות ויצמיח ישועות ויקוים בנו ומלאה הארץ דעות כ"ד אהו' נאמני לנצח יעקב הכהן מפראג חונה פה ק"ק פ"פ יע"א:
והשלישי שבראשון הגאון דק"ק המבורג כתב ג"כ בסיום דבריו להסכים ולימטי עליו שיבא מכשורא ומה שגזר מר עליה עיגון יב"ח לע"ד גם אני בעניי אף שמבוא' בש"ע שאין מניחין בניו ואשתו להתאבל אני נוהג מאחר שכבר מפורסים ששולחין שו"ת לרבנים אני מתיר לבנים להגיד קדיש בביתם לעשות מנין שבזה איכא פירסום ולא חיישינן שיבא אחד ויעיד שפלוני מת סתם וגם לאשתו ובניו איננו מוחה לילך אף בשבת בבגדי חול אבל לא ילבוש בגדי אבל כלל כ"ד אנכי עפר ואפר נמשל לבן כפר יחזקאל בן אמ"ו מוהר"ר אברהם ז"ל מבית קצאנאלבוגין חונה פה שלש קהילות ועל שלשה גיבורים אלו תמכתי יתידותי ונעשיתי סניף להתיר עגונ' זאת אחר כלות שנה וגם התרתי לבניו לומר קדיש בביתם כהסכמת הגאון מהר"י יחזקאל אב"ד דק"ק המבורג ואקו' לחסדו ב"ש הגדול שתתן אמ' ליעקב:
שאלה קטז
ממחותני הרב המופלא מהר"ר ליב אב"ד דק"ק פערשי ומדינת שוואבין וזה תוכן שאלתו אשה אחת בת גדולים מיחוסי ארץ שמת בעלה והיתה מנקת כמעט חצי שנה ואחר כלות ששה חדשים ממיתת בעלה נתארסה עם נער א' והרחיבה זמן החתנה עד שיעברו ימי מניקתה שני שנים תמימות ואח"כ גמלתה הילד באשר היה הילד בן י"ג חדש הרתה לזנונים ואמר' מן הארוס נתעברה ואף הארוס הודה ולא בוש ואמר צדק' ממני והשררה קנס אות' כפי הנימוס גם אני ופ"ו קנסו אותם בשביל שעבר על ת"כ שלא ילך לבית משודכת כדאי' בא"ה סי' י"ג והנה בדבר זה יש ג' חלוקי דעות י"א כאשר גמלתו בדיעבד וגם יש להקל במזנה שמותר לינשא מיד אפי' קודם כלות שתי שני' מולד מבעלה הראשון וי"א שאסורה עד אחר ימי מניקתה מולד הראשון דהוי כעברה ונשאת ודעת שלישית דיש לחוש כשם שזינתה וכו' ובעינן ב' שנים שלימים אחר לידה שניה ע"כ יורינו מר חיש קל מהרה בתשובה שלימה איך יש לנהוג למעשה ומפיו אנו חיים הק' יהודא ליב:
תשובה הנה מכ"ת שאל דברי שצ"ע בש"ס ופוסקי' ראשוני' ואחרוני' אך שמכ"ת בקש מאתי להשיב לו בנחיצ' בכן הואיל והדבר נחוץ אשיב לו בקצר' הנה הרוצי' לומ' שתמתין עד לידה שניה שתי שני' דעה זו נשתקע ולא נאמר כיון שהוא והיא מודים שממנו נתעברה פסקו כל האחרונים דמותר לנשא לו מיד כיון ששניהם מודים זו מעוברת שלו ולא של חבירו כלל כמבואר להדיא בתשובת צ"צ סי' ק"ד ובתשובת עבודת הגרשוני סי' א' דבריהם באורך וכ"כ בספר ב"ש סי' ד' וסי' י"ג ס"ק כ"ג ע"פ הסכמת הש"ס ופוסקים ראשונים ע"ש ומה שתפס מכ"ת בתחלת לשון תשובתו לשון ארוסה נראה שמדמה זה לארוס וארוסה שנאמר בזה בש"ס ופוסקים וזה אינו דעכשיו שאין מקדשין אלא בשעת החופה לא יקרא ארוס כלל רק משודך ואולי ס"ל למכ"ת דודאי אין אדם עושה בעילת זנות ובעל לשם קידושין לכן קראו בשם ארוס אבל מ"מ הדין דין אמת כמסקנות האחרונים דאין חוששין משום איסור מעוברת חבירו היכא ששניהם מודים גם אין לחשש לדעת מהרי"ו לדמות להא דאמרינן בגמרא פ"ד אחין דף ל"א דאם אומר חולצת מתיבמת וכו' כמ"ש בתשובת עבודת הגרשוני שם בתשובה יע"ש הנה מלבד דחיותיו שדחה שם עוד יש לחלק דשאני התם שהכל נעשה בפעם אחת ובשעה אחת איכא למטעי לומר אם אתה אומר חולצת תתיבמות משא"כ כאן לחוש חששא רחוקא כי האי אם נתירה לו לישא תוך ך"ד חדש כעת תבא אח"כ בזמן רב לומר שהוא בנו ודאי להתיר בלא חליצה גם בלא"ה יש כמה צידי צדדים להתיר לישא תוך ימי מניקתו אף שאין הבן שלו כגון מופקרת וחלב שלה ארסיי וכיוצא בו כמבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים לא חיישינן שיבא להתיר בלא חליצה כל זה נ"ל פשוט ומי שרוצה להתיר מיד לא ידעתי טעמו כלל דהא בש"ע נראה דסתם רמ"א דאין להקל במזנה אלא במופקרת דוקא וכן הסכמת כל האחרונים ועיין בתשובתי חלק א' סימן צ"ה וצ"ו אך מצד אחר היה נראה לכאורה לחתור חתירה להתיר בפשיטות דהא מבואר בתשובת חכם צבי סי' ס"ד וס"ה וס"ו להתיר באשה שחלבה ארסיי דמותרת להנשא כמבואר בש"ס ופוסקי' ראשוני'. בצמקו דדיה וכן הארכתי בתשובתי שם ח"א סימן צ"ז שכן הסכמת כמה גדולים דלא כהחולקים ע"ש וא"כ כיון שבנדון שלפנינו שהיא נעשה מעוברת ע"י כן נעכר חלבה ואין לך ארסיי גדול מזה שהוא סכנה לולד ראשון גם לשני כידוע ומפורסים לכל א"כ מטעם זה מותרת לינשא מיד אך וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דשאני התם בצמק ודדיה וחלב ארסיי הוא נעשה בידי שמים משא"כ מידי שהיא גרמה לעצמה שזינתה ויש חשש איסור בזו דא"כ תתבטל תקנת חכמים דכל אלמנה שתמות בעלה תוך ימי מניקתה תוך שני שנים תזנה עם אחד כדי שתתעבר הימנו ותשא אותו כדי שתנשא תוך ימי מניקתה אע"ג דיש מקום לומר דהוא מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן כולי האי שאשה תזנה מטעם זה כדי שתתעבר אדרבא קי"ל אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ועוד דאף אם היא חשודה בכך כל ישראל מי נחשדו שאחד יזנה עם משודכת לו וישתה בעציצו ויודה שממנו הוא ובפרט שנתן ת"כ שלא יבא לבית משודכת כלל מ"מ אין אפטרופס לעריות וכיון שהוא דבר חדש שלא נמצא היתרא דא בפירוש ומשא שקשה לאחד נח לשנים ושלשה ע"כ נ"ל שאם יסכימו עוד שנים מב"ד הסמוכין הגאונים המפורסמי' בהוראה כגון גיסי הגאון אב"ד המפורסם דק"ק פראג ואב"ד דק"ק פירדא או אב"ד דק"ק פ"פ או אב"ד דק"ק ווירמייזא אזי דלינא להיות צירף וסניף עמהם לכבוד בני משפחתה הגדולים אשר בארץ המה ובאם לאו מעשיהו ירחקהו שאין לה לעשות נישואין עד כלות שני שני' אחר ימי מניקתה מולד מבעלה הראשון כנ"ל הק' יעקב.
שאלה קיז
ממורה צדק אחד בעסקי שידוכים וקנסות ראיתי בתשובת אחרונים הרבה חלוקי דעות והובא ג"כ בבית שמואל סימן נו"ן ובנחלת שבעה סימן ח' מהדורא קמא ובתרא ואני נבוך בהן ואין אני יודע להכריע להורות למעשה איך אנהוג.
תשובה הנה אף שאין דעתי מכרעת בין ההרים הרמים אבל מ"מ אכתוב לך בקיצור נמרץ מה שפסקתי כמה פעמים הלכה למעשה והסכים עמי בי דינא הנה בודאי אם הכלה טוענת מאיס עלי בטענ' מוכרחת שהחתן הולך בדרך לא טובים אם יש לה ראיה פטורה היא ואביה מהקנס ומשבועה וכמבואר להדיא בתשובת הרשב"א הובא בב"י סימן נו"ן ופסק כן בש"ע סעיף ה' ומבואר ברשב"א שם אע"ג שבתחלה הי' ג"כ מעשיו מקולקלי' והיא ידעה מזה אלא שאח"כ החזיק' בדבר יותר ג"כ פטור' נראה דה"ה אם אינה יכולה לבררת טענתה ע"פ עדים ברורים, מ"מ אם יצא עליו קלא דלא פסיק וליכא אויבים דאפקי לקלא הוי ג"כ טענה מבוררת כיון שיצא עליו קלא בישא מקרי ג"כ טענה מבוררת ויכולה לטעון מאיס עלי מפני קלא בישא שיצא עליו ופטורה מהקנס אבל מ"מ כיון שחזרה היא צריך לחזור לו מה שאכלה עמו ומה ששלח לה סבלונות שהולכין להבתולות בניכוי שליש ואם מנהג המדינ' שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לרעיו או יחלק מעות לשמשים ולחזנים וכיוצ' בזה בזה ועשה כדרך שעושין כל העם משלמת הכל והוא שיהי' לו עדים כמה הוציא וכ"כ הרמב"ם מפ"ו מהל' זכיה ומתנה ופסק כן בש"ע סי' נו"ן סעי' ג' וצ"ל דאע"ג דזה הוציא ברשות ובמוציא ברשות קי"ל דישבע כמה הוציא ויטול היינו דוקא במוציא מתחלה ע"מ שיחזרו לו משא"כ בזה כשהוציא לא הוציא שיחזרו לו רק היה סבור שנשא לו באמת ע"כ א"צ לשלם רק מה שתברר או ידוע כמה דרכו להוציא על השידוכין כאלו כפי הנהוג אבל מן הקנס פטור כיון שהוא עצמו הגורם כטענה מבוררת שלה ואם טוענת מאיס בלי טענה מבוררת ואביו כתב שבא בכח הרשאה מספקת מבתו והיא מודה לדבריו אך ורק שטוענת אח"כ מאיס עלי ג"כ אביה פטור מקנס כמ"ש בנ"ש מהדורא בתרא בשם תשובת מהר"מ מפאנו סי' פ"א ע"ש אם נשבעה הבת על כך שלא אלפוה לה גם לא עשתה בשביל שנתנה עיניה באחר אז אביה פטור מהקנס בכה"ג ישבע החתן כמה הוציא בשביל קישור תנאים אלה בכלל אם הדברים שדרכו להוציא כך א"צ לנכות כלום מהוצאתיו כיון שכתוב בקישור התנאים קנס אע"ג דפטורה מהקנס מ"מ עכ"פ לא תפסיד הצד שכנגדה שום דבר מכיסו וזה קנסות שלא יביישו בני ישראל או בנות ישראל בקלות ויהא הדיין מתון בדבר להרחיב הזמן עידן ועדנין הרבה אולי יתפשרו הצדדים ולא יבא לידי בושה וכן עשינו למעשה כמה פעמים ופעם אחת דנו הדיינים לחומרא לשלם הקנס וכל הוצאת שעי"ז הוכרחה לקיים התנאים בעל כרחה ולבסוף הוכיח סופו על תחלתו ונעשה פירוד בין הדביקים ואם הכלה לא תרצה לישבע אזי צריכה לשלם הקנס כפי התנאים עם הוצאת דהיינו רק כמו שמבואר בש"ע סי' נו"ן כיון שמשלם גם הקנס וק"ל כנ"ל הק' יעקב:
שאלה קיח
במשתה היין כטוב לבם קבל אחד מחבירו קדושין לבתו כשתלד אשתו נקיבה שהיתה אשתו מעוברת ואח"כ שדכה עצמו עם בתו הגדולה ורוצה לעשות נישואין קודם לידת האשה אי נימא דאולי תלד האשה נקיבה ונמצא דאין קידושין תופסין באחותה בחיי הולד דהוי עליו באיסור דאורייתא אחות ארוסתו.
תשובה הנה דין זה פשוט וערוך לפנינו בטור וב"י ובש"ע בא"ה סוף סי' מ' פלוגתא בין גדולי פוסקים ראשונים דהרי"ף וסייעתם סוברין דהמקדש לעובר אינו מקודשת והרמב"ם וסייעתו סוברין דכשהוכר העובר קידושיו קידושין וע"ש בב"י ובכ"מ פ"ז מה' אישות במה פליגו וקצת מן האחרוני' מתמהין על הרמב"ם והניחו בצ"ע מהא דקי"ל המוכר לעובר או המזכה לעובר לא קנה ולא יוכל להקנות וע"ש בלחם משנה ובחלקת מחוקק בא"ה ס"ש מ' ולע"ד נראה דלק"מ דאע"ג דדבר שלא בא לעולם לא קנה ולא יכול להקנו' יכול להקדיש דבר שלא בא לעול' וכדאי' להדי' במתני' דתמורה פ' כיצד מערימין על הבכור וכ"פ הרמב"ם להדי' פ' ט"ו מה' מעשה קרבנות דהמקדיש עובר במעי אמו הוי הקדש וכיון דלענין הקדש יוכל להקדיש העובר גם לענין קדושין מועיל לקדש עובר וכדאי' פ"ק דקידושין דף ב' ע"ב מאי לשון נן קידושין דאסור לכ"ע כהקדש ועפ"ז ישבתי ג"כ קושי' גדולה שמקשה הש"כ והסמ"ע על הרמב"ם וסייעתו הובא בח"מ סי' ת"ה שפסק בהקדש דהוי דינו דאפי' תוך כדי דיבור אין יוכל לחזור בו ובאמת קי"ל בכל התורה כולה תוך כדי דבור כדבור דמי בר מע"א ומגדף וקדושין וגירושין ע"ש דבריהם באריכות ולפמ"ש לק"מ דגם הקדש בכלל מקדש אך צ"ע לפ"ז ביבמות דף צ"ג ובקידושין דף ס"ג וצ"ע) ומכל מקום בעינן שהוכר העובר וכדאי' בקידושין דף ס"ב יע"ש ומ"מ מידי ספיקא דפלוגתא דרבוותא לא נפקא והוי ספק קידושין ואע"ג דהוי ס"ס חדא שמא יהי' הולד זכר ואת"ל נקיבה אכתי איכא ספיקא קא דפלוגתא אי אית קידושין לעובר מ"מ למה לנו להכניס בשום ספק לכתחלה דאולי יהי' הולד נקיבה ונמצא שקידושין שניה בטילים למפרע לדעת הרמב"ם ואף אם אם יהי' הולד נפל ג"כ לא יצא מידי ספק קידושין וכמבואר בש"ע סי' ל"ז וכ"פ שם בחלקת מחוקק בסי' ל"ז ס"ק ב' ואף שראיתי בב"ש סי' ל"ז ס"ק ב' השיג עליו אין דבריו מוכרחים כלל ובפרט מ"ש שם בשם התוס' לא דק כלל דהתוס' שם כתבו כן במס' נדה דף כ"ג אלא לפי הס"ד אבל לפי המסקנא לרב לא קא חי כלל אבל אם חי הנפל תפסו הקידושין ודוק כי נכון הוא ובעל בית שמואל שגג בזה כנ"ל הק' יעקב:
שאלה קיט
ממורה אחד ממדינת עלזוס למי כל חמדת ישראל חמדה גנוזה עטרת תפארת הרבני' אב שבחכמה אביר הרועים אבי חוזה צפנת פענח ומפשר תעלומות ה"ה אדוני מחו' הוא ניהו ראש לכל המורים והורים הר המוריה מרא דארעא ומרא דשמעתי' הרב הגאון המפורסם כש"ת מוהר"ר יעקב נר"ו יאיר ולהעלות תמיד:
אחר הקידה והשתחוי' נגד רום הדרת כת"ר הנה באתי במגלת ספר אליו ונא אל יהי' לו טורח כי תורה היא וללמוד אני צריך כי זה איזה ימים אשר בא לפני המעשה במדינתינו דבר זר. ודבר גדול למעשה להבין ולהורות באחד שמו הירשל והי' חזן בישוב אינגווילר איזה שנים והיה מתגורר בבית בה"ב שמו רפאל והנער הירשל הנ"ל הוציא קול קידושין על הבתולה בת רפאל הנ"ל ואמר שקדשה כי נתן לה מטבע של כסף לפני שני עדים והיא מכחשת את העדים ואמרה שמעולם לא קבלה מן הירשל הנ"ל שום דבר והנה אציגה לפני רום הדרת כת"ר דברי עדות מה שהעידו לפנינו ב"ד ועתה יורינו המורה לצדקה מה יהא משפט הנערה הזאת אם יש חשש קידושין להצריכה גט או לא כיון שיש הכחשת רבות בין העדים:
וזה יצא ראשונה העד ליב העיד שהי' ביום ב' דר"ח ועד השני העיד שהי' ביום א' דר"ח והכחשה זו בחקירות הוא ועדותן בטילה כמבואר בח"מ דבסתם דנין אותן כאלו אמרו לא כי ואף דאיכא למימר דתרווייהו אחד מסהדי וטעה בעבורא דירחי וימי השבוע לא הזכירו בעדותן וגם הנבל לא הזכיר בטענות שלו באיזה יום הי' הקידושין רק אמר סתם בר"ח תמוז תפ"ט לפ"ק הי' הקידושין וא"כ לא הוי כאן הכחשה כלל ואף שמבואר בדברי הרמב"ם פ"ב מהל' עדות וז"ל אחד אומר ברביעי בשבת בשני לחודש והשני אוער ברביעי בשבת בשלשה לחדש עכ"ל ומשמע דדוקא אם שיילינן לעדים באיזה יום ומכוונין ליום אחד ש"מ זה ידע בעבורו של חדש וזה לא ידע משא"כ בנ"ד שלא הזכירו יום השבוע דהוי עדות מוכחשת ולא אמרינן דטעו בעבורא דירחא:
אמנם משום הא לא תברא די"ל מ"ש הרמב"ם דשניהם מכוונין ליום אחד משום דקשיא ליה קושיות התוס' בסנהדרין ובפסחים ד"ה שזה יודע בעבורא דירחא קשה מה אלו דייקינן וכו' עד ונקטליה מספיקא ותירצו כיון דשיילינן באיזה יום ומכוונת ש"מ דזה ידע עכ"ל התוס' ומטעם זה כתב הרמב"ם ז"ל שכיוונו ליום דאל"כ לא קטלינן להו מספיקא משא"כ בנ"ד אפשר לומר דחיישינן לקידושין אף שלא הזכירו העדים באיזה יום הי' ותלינן טעותם בעבורא דירחי ועדותן קיימת וכן משמע מדברי ב"י בח"מ וז"ל חזינן אי איכא למימר דטעו חד מינייהו בזימנא דהלוואה כגון שאמר האחד וכו' עד דתרווייהו אחד יומא מסהדי וטעו בעיבורא דירחא עכ"ל הרי אף שלא הזכירו עדותן באיזה יום בשבוע ואפ"ה תלינן טעותא בעבורא דירחא משא"כ בדיני נפשות לא תלינן בעבורא דירחא אלא דוקא היכא דכוונו שניהם ליום א' וכן משמע בד"מ ובסמ"ע אכן י"ל ולהקל בנ"ד ולומר דהוי עדותן מוכחשת ובה"ג דאחד אומר ביום ראשון דר"ח הוי המעשה והשני אומר ביום שני דר"ח הוי המעשה לא שייך כלל לומר דטעו בעבורא דירחא ועד כאן לא קאמר התנא אלא אחד אומר בשנים בחודש והשני אומר בשלשה בחדש דשם י"ל דטעי בעיבורא דירחא ותלינן לומר שזה שאמר בשלשה בחדש הי' המעשה לא ידע שחדש שעבר נתעבר והתחיל למנות ימי חדש הזה מיום ראשון דר"ח נמצא דהלוואה נעשה בשלשה בחדש וכן העד השני משא"כ בנ"ד דשניה' הי' יודעין דר"ח תמוז הי' שני ימים וזה אמר יום א' דר"ח הוי וזה אמר ביום ב' דר"ח זה הוי ודאי הכחשה גמורה ולא שייך בכה"ג דטעו בעבורא דירחא וספק ב' עומד לפני באשר שהעד השני העיד מתחילה בסתם לפנינו ב"ד שהנער הירשל קידש את הבתולה קינל הנ"ל בר"ח תמוז ואח"כ הולכין לבה"כ והתפללנו תפלת מנחה וערבית חזרנו וחקרנו העד שמעון באיזה יום של הי' הקדושין ביום ראשון או ביום שני של ראש חודש תמוז והשיב שביום ראשון של הי' הקידושין ונולד לנו בזה תרי ספיקות ספק ראשון מאחר שהעיד בתחלה בסתם בר"ח ויש ליישב עדותם שזה שהעיד שמעון שמעשה קידושין הי' בר"ח כוונתו הי' על יום ב' דר"ח אף שמבואר בתשוב' הרשב"א הובא בח"מ סימן ע"ג ובי"ד בהל' נדרים שר"ח סתם יש לפרש ג"כ על יום ראשון דר"ח דקרי לי' אינשי ריש ירחי מ"מ יש לפרש ג"כ על יום ב' דר"ח דשניהם יומא אריכת' וכן מבואר בס"ק ומה שמפרש העד שמעון אח"כ בעדותן שהי' קידושין ביום ראשון דר"ח הוי אחר כדי דיבור וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
איברא כד מעיינין שפיר הא לאו מילתא היא ולא שייך בנ"ד כיון שהגיד וכו' לפי שבנ"ד הוא דין מרומה כי הלך במחשכים לקדש בת ישראל וכן מבואר בתשובת מהרא"ם שזה נקרא דין מרומה וכן היכי דהיא מכחשת כמו בנ"ד ובזה אפילו בעדי נשים בעינן דרישה וחקירה וכן כתב בתשובת מהר"ם אלשקר וסיים שם בשם ריב"ש וז"ל וכל שאין צריכין דריש' וחקיר' ועדיין לא דרשו יכולין לחזו' בהם עכ"ל וא"כ בנ"ד שלא דרשנו וחקרנו מתחל' העד שמעון אשר העיד מתחלה סתם ר"ח ואחר כדי דיבור דרשנו אותו ופי' ביום א' דר"ח הי' הקידושין לא שייך בזה כיון שהגיד וכו' דלא הוהגדה כלל ואף שהרא"ה הלוי וסיעתו סוברים שדעת הרמב"ם בהל' עדות נוחה אפילו בדין מרומה שצריך דרישה וחקירה מ"מ אין העדות בטל בשביל שלא נעשה דרישה וחקירה אלא לומר דבדין מרומה מוטל על הדיין לדרוש ולחקור לכתחלה וכן דעת רוב הפוסקים וכן מבואר בש"ע ח"מ סי' ט"ז וא"כ בנ"ד שייך שפיר כיון שהגיד וכו':
איברא ראיתי שהרב הגדול ר' חיים שבתי בתשובה הקיל בדבר זה ודעתו נוטה אף לשיטת הרא"ה הלה וסייעתו בדין מרומה אם לא דרשו וחקרו יכולין לחזור בהם ואי לאו דמסתפינא להכניס ראשי בין ההרים הגדולים הייתי אומר דמפשטיות הסוגיא בסנהדרין משמע דבדין מרומה כמו בנ"ד הוא כדיני נפשות ממש ואם לא נעשה דרישה וחקירה העדות בטל לגמרי ומה שהעיד שמעון באחרונה הוא עיקר והוי הכחשה גמורה בינו לבין העד הראשון ליב וראיות הרא"ה הלוי וסייעתו מש"ס כתובות מן אבא ובר בריה דקים ליה בגוויה מלתא הוא וכו' ע"ש אינה מוכרחת די"ל דסוגיא דכתובת אזלא אליבא דר' יוחנן בפ' איזה גשך דאמר גזירה שמא יגבה מזמן ראשון והוא מפרש המתני' דשטרי חוב המוקדמין פסולין היינו דעדי' עצמן החתומין אומרי' שהקדימו הזמן מחמת אונס נפשות אליבא דר"י לא מקשי הש"ס בסנהדרין מידי מהאי מתני' אמתני' דסנהדרין ואין אנו צריכן כלל לתירוץ רב פפא דיש חילוק בין דין מרומה וכו' כמבואר בחדושי מהר"ם מלובלין יע"ש ואף שעדיין קשה רומי' מברייתא דשמיטה אמתניתין דסנהדרין מ"מ פשוט לישנא דש"ס סנהדרין מתניתין לא קשיא אהדדי משמע דעיקר קושי' דוקא על רומיא דמשניות וכן מדייק רש"י שם מ"מ קשי' מתני' קשיות אהדדי ובאמת הברייתא אפשר לומר דאתיא כר"מ דפליג אמתני' דידן כמבואר בש"ס דסנהדרין דף ל"ד ע"ב קסבר דיני ממונות גומרין דוקא ביום וא"כ אפשר לומר בהא נמי פליג דלא בעי דרישה וחקירה בדיני ממונות אבל קושי' הש"ס הוא דוקא על סתמא דמתני' דקשי' אהדדי ועם זה אפשר ליישב קושי' תוס' על רש"י שם ובר מן כל דין אין זה מקרי כיון שהגיד וכו' כיון שלא העיד באחרונה היפך מה שאמר בראשונה כמבואר בח"מ סי' ד"ט וא"כ מה שהעיד שמעון באחרונה הוא עיקר והוי הכחשה גמורה:
ספק השני מה שהעיד שמעון באחרונה שהי' בב"ד ביום ראשון דר"ח כבר היה לילה ואין מקבלין עדות בלילה וא"כ מה שהעיד באחרונה הוי כמו שהעיד חוץ לב"ד לפי שדין אין כאן הגדה אין כאן לפי שאין דנין בלילה ואין כאן אלא מה שהעיד בב"ד בתחלה שהי' בר"ח סתם ולא הוי הכחשה בינו לבין עד ליב ואף שבנ"ד קבלו עלי הם בעלי דיני' בפירוש לקבל עדות בלילה ובה"ג מקבלין אפי' לכתחלה כמבואר בח"מ סי' כ"ט ע"ש: