שות שבות יעקב חלק ב· רבי יעקב ריישר
חלק חושן משפט · שאלה קנא
שאלת עוד מי שמכר ביתו והלוקח מזקף הדמים על עצמו לשלם לו דמי המכירה כשישא בנו פלוני שלשים יום קודם נישואין שלו ומת המוכר ובנו הוא בן כ"ה שנים ולא רצה לישא כלל ועכשיו תבע הבן את המעות דמי המכירה כיון שהגיע כבר זמן לנישואיו והלוקח השיב שלא הגיע זמנו לפרעון כיון שעדיין לא שידך עצמו ואין בדעתו לישא ושפתי לא אכלא מלהביא ראיה מתנאי כתובה שכותב לה לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתב ליכי מ"מ צריכין לשלם לה אחר מיתת בעלה כיון שרשאה לינשא ועומדת ליכנס ככנוס דמיא ולא בעינן שתנשא מקדם א"כ י"ל דגם כאן דינו עם הבן וצריך לשלם לו או לא:
תשובה. שאלתו שאלת חכם קבלתי וראייתו מתנאי כתובה אין ראיה מוכרחת כל כך דהתם בתנאי כתובה קאי אנוסח שכותבין בתנאי כתובה את תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר ארמלותיך (כאנשי יהודא וגליל) ומתזנא מנכסי ושוב כותבין וכשתנשא לאחר תטלי משליכי ושוב אין לה מזונות ולא מיגר ארמלות' ובאמת כשהיה תובעת כתובתה אף קודם נישואין כשנותנין לה כתובתה ג"כ שוב אין לה מזונות ולא מיגר ארמלות' רק כשנשאת בודאי אין לה אפילו עדיין לא נטלה מהם כתובתה רק שתוכל ליטל מה שכתב ליכי וזה תוכן כוונת תנאי כתובתה א"כ אין משם ראיה לנדון דידן די"ל בנדון דידן התנאי דוק' שאין חייב לשלם אלא דוקא שלשים יום קודם נישואין ולכאורה נראה להביא ראיה על זה להיפך דליכא למימר עד שיהא ראוי לנישואין אע"ג דלא נשא ממש דהא גרסינן בכתובת דף נ"ד ע"ב בנן נוקבן דיהוי ליכי מנאי רב תני עד דתלקחן לגוברין ולוי תני עד דתבגרן לרב אע"ג דבגר ולוי אע"ג דאינסב ופרש"י לרב אף ע"ג דבגר בתמי' והלא בוגרת מוציאה מרשות אב ולמה תיזון מביתו ע"כ ואם איתא דנשאת לאו דוקא נישואין ממש היאך ס"ד דש"ס למימר לרב אע"ג דבגר הא כיון שבגרה היא עומדת לנישואין כדאמרינן בתך בוגרת שחרר עבדך ותן לה אלא דודאי בעינן נישואין כלשון התנאי אלא מטעם שבוגרת מוציאה מרשות אביה להכי אפילו בלא תנאי אינה ניזונית כמסקנת הש"ס אי משום הא לא תברא דדוקא באיש שמחויב מן התורה במצות פ"ו ואם עבר עליו כ' שנים ולא נשא אמר הקב"ה תפח עצמותיו וע"פ דין התלמוד כופין אותו לקיים מצות פ"ו מש"ה אמרינן תנאו לא היה רק עד שראוי לינשא ע"פ מצות התורה משא"כ באשה שאינו מצוות כלל על מצות פ"ו ואע"ג דלא נשא' בזמנה אין כופין ע"ז שהרי בנות צלפחד יוכיח שנשאו אפי' הקטנה שבהן עד ארבעים שנה כדאיתא בב"ב וכ"ש בזמנים אלו שאין קפידא בזה וכמ"ש בתשובת חות יאיר סי' פ"ד בשם הגאון מהר"ג ע"ש א"כ פשיטא דלא אמרינן גבי אשה שהתנאי לא היה רק עד שנשאת ממש או עכ"פ עד שתלבין ראשה כי לא חשידי בנות ישראל להמתין יותר אבל פחות מזה אף שבגרה כמה שנים אין בכך כלום ונ"ל שעיקר דין זה יסוד מוסד ממה דאיתא בסוגיא דנדרים דף ס"א כי בשטרות הולכין אחר לשון בני אדם כמו בנדרים ומסקנת דפוסקים כדאיתא בי"ד סימן ר"ך סעיף י"ב וט"ו דכל דבר שאינו זמנו קבוע וכיון דלא מחית אינשי לספיק' שאין להתחלתו זמן קבוע ויכול לדחותו מתחיל' הזמן עד שיגיע שדרך העולם לישא דהיינו מבן כ' ואילך וכן מבואר שם בר"ן דנדרים בש"ס דף ס"ב ע"ב ע"ש כי מבן כ' ואילך מסקנת הש"ס ופוסקים דאמרי' עליו תפח עצמותיו וכל זה באיש שמצווה על פ"ו אבל באשה שאינה מצווה כלל אפילו כשמתנה עד הנישואין כוונתו הנישואין ממש או עד שתלבין ראשה שהוא זמן המוגבל באשה לכל היותר שלא תעכב עוד הנישואין כנ"ל הקטן יעקב: