שות שבות יעקב חלק ב· רבי יעקב ריישר
חלק חושן משפט · שאלה קמח
מהרב המופלא מהר"מ חגאיז לחוות דעתי בתובע שאמר לפני ב"ד שאין לו עוד שום תביעה על הנתבע ואחר זמן אמר ששכח לטעון עוד איזה תביעה או טעיתי אי מהני שיכול לתבוע אותו או לא:
תשובה. הנה לכאורה היה נראה דדין זה תלוי בפלוגת' דרבוותא אי שכחה מקרי פושע או שוגג ואונס וראיתי בתשובת שער אפרי' בהג"ה לבן המחבר שאלה כ"ח שמסיק ששכחה מקרי פשיעה ועיין בתשובת בית יעקב סי' ע' וא"כ אפשר לומר דגם זה פשיעה הוא מה שלא טען עוד מחמת שכחה ובעל דינו פטור ממנו איברא דבריו תמוהים מאוד דאיך יחשב לשכחה פשיעה ושכח כל פרק כלל גדול אמרו בשבת שכח עיקר שבת דחשב עכ"פ שוגג וגם סוף פ"ב דב"ק היה לו אבן מונחת בחיקו ושכחה לענין ד' דברים פטור דה"ל שוגג וכ"פ בח"מ סימן תכ"א סעיף יו"ד וכמבואר בא"ח סימן תקכ"ז סעיף ז' ח' דבשכחה הוי אונס או שוגג רק בלא הניח שני פעמים ערוב תבשילין חזינין דלא מחמת אונס או שוגג עושה כן אלא מחמת פשיעה שסומך על הגדול העיר מש"ה נקרא פושע כמבואר שם אבל מחמת שכחה ודאי לאו פושע וכן מבואר שם ריש סימן תקל"ח גבי מי שהפך את זיתיו וגדולה מזו מבואר דאפילו מי שהיה לעשות דבר מה והמתין וסמך על שיש לו עוד שהות ושכח דג"כ מקרי אונס כמ"ש הר"ן פרק כיצד הרגל לענין נדר וכן פסק הרב בי"ד סימן רל"ב סעיף י"ב בהג"ה ואף דכתב שם שיש חולקין דלא הוי אונס והוא מחידושי אגודה דפ' מי שאחזו היינו דוקא התם שהיה לו שהות ולא קיים נדרו מחמת עצלות אף ששכח אח"כ לא מקרי אנוס לדעת האגודה ועיין בא"ח סי' ק"ח סעיף ח' דפסק שם דאף כה"ג מקרי אנוס ולא הביא שני דעות ואולי י"ל דהתם מיירי שנאנס בענין אחר ולא מחמת שכחה וע"ש במ"א ס"ק י"א ומהרש"ל דביצה כתב וז"ל שכח מחמת עצלותו שלא היה חרד על דבר ה' ולא מחמת אונס נקר' פושע וכתב המ"א בסי' תקכ"ז ס"ק וי"ו ששוכח מחמת עצלות שאני עכ"ל וכן עיק' וכן משמעות הש"ס הזהר בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו כלומר לא מחמ' עצלותו שלא למד וכדעת מהרש"ל ומה שהביא שם בתשובת שער אפרים סי' הנ"ל ראיה מהא דאי' בש"ס דב"מ בעובדא דהאי גברא כל לא ידענא היאך הנחתי פשיעותא היא וכן הסכמת כל הפוסקים א"כ ה"ה שכח' דמיקרי פשיעה אי משום הא לא תברא דשאני התם שהפקידו אצלו וראוי ליזהר בפקדונות מאוד כאשר הזהירו חז"ל להניח אצל אוצרו ותכשיטו בענין שיהא מופקד שפיר ולכתוב בפנקסו וזה שלא עשה כן להניחו במקום שפגע לו עד שלא ידע מקומו לכך הוי פשיעה גמורה משא"כ בשאר כל הדברים שכחה הוי אונס או עכ"פ שוגג ולא פשיעה ומה שמביא עוד שם סמוכת לדבריו מהא דאיתא בריש פ"ב דביצה דף ט"ו ע"ב גזירה שמא יפשע פרש"י שמא יפשע ישכח ולא יערב ע"כ גם מהאי לא ארי' דהתם מיירי בשכח' ע"י עצלות דהוי פשיעה גמורה משא"כ שאר כל שכחה דהוי בכלל העלם דבר שחייב שגגת חטאת והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים ותו דאף אי תימא כדעת שער אפרים דבזמנים הקודמין הוי שכחה פשיעה מ"מ בזמנים הללו ודאי לא הוי פשיעה כלל דהא אפי' בזמן הש"ס אמרינן בעירובין דף נ"ג וכאצבעי' בבירא לשכחה וכו' לבן של ראשונים וכ"ש בדורות הללו שבכל יום ויום מתמעטין והולכין פשיט' דלא הוי מסתמא פשיעה אא"כ ששכח מחמת עצלות וכמ"ש לעיל גם אין מקום לומר דאין יכול לומר שכחתי מהא דמבואר בחושן משפט סי' ל"ד מי שבאו עדים שעבר על שבועתו אינו נאמן לומר שוגג הייתי או אנוס הייתי והוא מדברי הרשב"א שסיים בטעמו שא"כ אין לך חשוד אפי' בשבועת העדות דיכול לומר ולטעון שכחתי עכ"ל וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק י"ג וכה"ג כתב הרשב"א לענין שוחט שאין יכול לומר כן מה"ט כמבואר בב"י בי"ד סי' קי"ט וכ"פ שם בש"ע בי"ד וכ"כ בספר התרומות סוף שער מ"ו אי משום הא לא תברא חדא דהרי הר"ן פ' כל הנשבעין חולק ארשב"א בזה וס"ל דיכול לומר שכחתי אם הוא זמן מה שיכול לשכוח וכ"כ מהרש"ל פ"ט דב"ק סימן מ"ז להדיא גבי שבועה וכ"כ הש"כ בח"מ סימ' ל"ד ס"ק ז' ע"ש ועוד נ"ל דגם הרשב"א לא קאמר הכי אלא להורע כח נאמנתו לענין עדו' ולענין שחיטה דלא יוכל לומר כן כדי שלא יתן יד לפושעים כמו שסיים בטעמו שא"כ אין לך חשוד שיוכל לומר שכחתי וכ"כ ה"ט שם גבי חשוד אבל בשאר דברים י"ל דגם הרשב"א מודה שנאמן לומר שכחתי וכן מוכח להדיא בש"ס דפ' אלו נערות דף ל"ג ע"א אמר רבא תדע נתרי בה אימת נתרי בה מעיקרא אמרי אשתלי וכו' ובודאי הרשב"א לא יחלוק על סתמא דש"ס שם אלא ודאי דהחילוק כמ"ש ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה בכ"ג סי' צ"ד בהגהות ב"י סעיף כ"ט ממ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' עדות שאם ראהו קושר ומתיר בשבת צריך להודיע שהוא שבת שמא שכח ונכנס בשביל זה לדוחקי' ולפמ"ש לק"מ דודאי לכתחלה יש לו להודיע למנוע אותו מעבירה אבל היכא שכבר עבר לא מכשרינן מה"ט כדי לנעול דלת בפני החשודים שיאמרו לעולם שכחנו ועיין עוד שם בכ"ג מה שכתב ג"כ בשם תשובת האחרונים ע"ש. וא"כ לפי חילוק זה היה נ"ל לומר דבנדון שלפנינו נאמן לומר שכחתי איברא כד מעיין שפיר נ"ל לומר דבנדון שלפנינו כ"ע מודי דאין נאמן לומר שוב שכחתי כיון שמתחלה אמר שאין לו תביעה עליו בודאי טרם שפטרו ואמר כך לפני ב"ד מדכר אנפשיה שפיר שאין חייב לו כלום וכה"ג מבואר בסי' ך' באם אמרו לו יש לך עדים או ראיה ואמר אין לי ראיה שוב אינו נאמן לומר שכחתי שיש לו ראיה או עדים ואין משגיחין עליו ועל ראיותו כדאית' להדיא בש"ס דסנהדרין דף ל"א והוא הסכמת כל הפוסקים כמו שכתב הטור והמחבר בסימ' כ' יע"ש דאינו חוזר וטוען ויש ללמוד דין זה בפשיטות מהא דאיתא בטור ח"מ סי' ע"ה בשם מהר"מ מרוטנבורג והובא ג"כ בש"ע סעיף י"א א"ל חייב אני לך מנה והלה אמר ודאי לי שאינו חייב לו כלום פטור אף ע"פ שידע בודאי שהוא חייב לו דהוי כאלו מחל לו וע"ש בסמ"ע וש"כ דאין יכול לומר שכחתי או שטעיתי בחשבוני וכה"ג וה"ה בנדון דידן ואף דיש מקו' לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם כיון דאמר לשון ודאי אבל אם לא אמר לשון ודאי לא וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"ו ברם אחר העיון גם זה אינו חדא דהש"כ שם ס"ק ל"א השיג על הסמ"ע בטוב טעם ודעת דאפילו לא אמ' לשון ודאי ג"כ מהני דהוי מחילה וכדמוכח ממוצא דין בטענו חטין והודה לו בשעורין דפטר אף מדמי שעורין דמחל לו ועוד י"ל דגם הסמ"ע לא קאמר התם אלא באמר כן חוץ לב"ד וגם הנתבע מסייע לו ואמר שהוא חייב לו מש"ה הצריך לומ' הלשון ודאי וכו' משא"כ בנדון שלפנינו שאמר לפני ב"ד אין לי עוד תביעה עליו בודאי מחל לו ולא יוכל לומר שכחתי או טעיתי ועוד יש להביא ראיה לדין זה מהא דאיתא בש"ס ופוסקים הובאו בח"מ בסי' כ"ד בהא דנזקקין לתובע תחלה שפירשו לחד פירוש שאין הנתבע יוכל לומר שיטען כל תביעות שיש לו עליו אם לא דזיילי נכסי וכה"ג מבואר בסי' פ"ז סעיף כ"ד לענין שבועה ואם איתא דיוכל לומר שכחתי מה הועילו חכמים בדבר זה דאי זיילי נכסי שכופין אותו לטעון כל טענותיו ושלא יטעון עוד הלא מ"מ יכול לחזו' לטעון לומר שכחתי אלא ודאי פשוט דתו אין יכול לטעון והוי כטוען וחוזר וטוען נ"ל הקטן יעקב: