שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק יורה דעה · שאלה נח
מעשה שהפשיטו עורות מאווזות פטומות כמו ששים אווזות עם שומן של בני מעים שלהם ושכחו מלהדיחו תוך שלשה ימים מה דינו:
תשובה. אף דלפום ריהטא הי' נרא' לאסור השומן כדין בשר ששהה ג' ימים בלי מליח' והדח' דאין לו היתר רק לצלי ובשומן אי אפשר לצלות בשפוד שכל השומן הולך לאיבוד אכן מפני גודל ההפסד הייתי מצדד להיתרא דכבר כתבו כל האחרונים דדין זה דבשר ששהה שלש' ימים הוא רק חומרת הגאונים והבו דלא לוסיף על' וא"כ בשומן אווז דהוא לח ורך לפנינו עד שכל הנוגע בו באצבעותיו נתלכלך עד שיש בו טופח על מנת להטפיח דהוי משק' לענין הרב' דברי' אמאי נימ' דנתקש' הדם בתוכו שהרי לפנינו הו' לחורך ולא יהא השומן שהו' רך בעצמו כהדיח במי פירות דמותר בהדחה ראשונה כהסכמת האחרונים בסימן ס"ט ודלא כתשו' רמ"א סי' קל"ב דין י"א אע"ג שבספרי מנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק נ"ד עשיתי קצת סמוכות לתשובת רמ"א מ"מ בדיעבד לכולי עלמא מותר וכמ"ש שם ואף שעור החיצון הוא יבש קצת מבחוץ מ"מ היא נתלחלח משומן שבתוכו ואית בי' ניקבי ניקבי כדאית' בפ' שמנה שרצים דף ק"ח ע"א וקצת זכר לדבר מיהו איכא מהא דאיתא ריש פ' המוכר את הספינה דף ע"ג ע"ב דאמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוי קאזלינא במדברא וחזינן הני אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי משחא מתחותייהו עכ"ל וכן הדבר מורגש לחוש הראות כשחותכין בו אפי' לאחר כמה ימים זב מהם השומן ואדרבה דרך השומן אווז שע"י מים צוננין נתקש' ונקרש קצת וכה"ג ודאי אמרי' מי' מטרשי ליה ובלא"ה אין להחמיר כל כך בשומן כמ"ש הת"ח כלל ט"ו דין י"ב וכן הסכמת האחרונים בסי' ע"ה דאין השומן מוחזק כל כך בדם (ובזה יש ליישב מה שהקשתי בספרי סולת למנחה כלל ט"ו דין י"ג על הט"ז שכתב בס"ס ך"ג דאל"כ מאין בא דם זה דהא בעור אין דם עכ"ל ולהדיא אית' בש"ס דיומא דף מ"ז ולא מדם העור מבואר להדיא דיש דם בעור ובעי מליחה כמו שאר בשר עד כאן לשונו שם ולפ"ז יש ליישב דכוונת הט"ז אעור העוף ואווז כמ"ש שם סמוך לזה מתלישת הנוצה וכיון דעור העוף הוא רק שומנא בעלמא אינו מוחזק כ"כ בדם וסוגיא דש"ס קאי אעור בהמה וק"ל מ"מ לדינא אין לזוז ממ"ש שם) ואפשר דבכיון נקטו הפוסקים בשר ששהה ג' ימים ולא נקטו בדבריהם כלל משומן אע"ג דאפשר לומר דשומן נכלל בכלל בשר היינו דוקא בשאר שומן שאינו רך כל כך משא"כ בשומן אווז ודאי דאין להחמיר מטעם שכתבתי ולכאורה נראה לפי טעם זה דרכיך והוי כהדיח במי פירות א"כ אם נמלח שומן אווז בלא הדחה ראשונה ג"כ יש להתיר מ"מ היינו למ"ד טעם הדחה ראשונה כדי שיתרכך אבל למאן דסוברין טעם הדחה משום דם שעל פניו ודאי דבעי הדחה כמו שאר בשר (ובביצים שאינם גמורות דצריכין מליח' כתבתי בספרי מנחת יעקב כלל ע' ס"ק א' דאפשר דאין צריכן הדחה כלל לכל הטעמים ע"ש ומ"מ עכ"פ אי שהו אלו הביצים ג' ימים בלא מליחה והדחה פשוט דמותרין אח"כ ע"י מליחה מטעם זה דרכיך והוא פשוט כביעתא בכותחא ועיין שם בכלל ד' סס"ק ג') אבל מ"מ לענין דין זה לומר שנתקשה ונתייבש דמו בתוכו נ"ל להקל בפשיטו' מטעם ברור שכתבתי והוא מלתא דמסתבר אף שלא מצאתי באחד מן הפוסקים לחלק בכך אפשר מרוב פשיטות בעיניהם וגם מקום הניחו ומ"מ נ"ל כיון שאי אפשר לצמצם להפשיט העור מאווזים שלא ידבק בהם קצת מבשר האווז עליו יגרר היטיב הבשר מהעורות ושומין שלהם והעורות מותרין ע"י חתוכה ומליחה וכמ"ש הריב"ש בסי' פ"ו להתיר כה"ג אפי' בבשר ששהה ג"י בלא מליח' אלא שאינו רוצה לזוז מחומרת הגאוני' אכן בשומן אווז נראה מטעמים שכתבתי להתיר אליבא דכ"ע כנ"ל ה"ק יעקב: