אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק יורה דעה › שאלה נה

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק יורה דעה · שאלה נה

שאלה נד

מבני הרב המופלא מהר"ש נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק רוזניץ:

מעשה בא לפני באחד שהיה לו תוך ביתו אווזות הבר שקורין וויללי געז וכפי החקיר' לא נהגו פה לאכלו אף שע"פ הדין היה נראה דטהורים הם מ"מ אין לאכלם אלא במסורת וכמ"ש בתשובת צמח צדק ובא עליהם הדורס בענין שאסורים ג"כ משום ספק דריסה אם מותר ליתן או למכור אותם לעכו"ם כשהן חיים משום דליכא למיחש שימכור לישראל כיון שנהגו פה איסור בהם או ניחוש שימסור אותם לישראל שממקום רחוק או קרוב במקום שיש להם מסורת ונהגי בהם היתר על כן ימיתנו תחלה כמו שפסק בסי' נ"ז בהג"ה דאפי' אחד העומד בספק ימיתנו תחלה ודעתי מכרעת דחששא רחוקה כי האי לא חיישינן אך שלא רציתי לעשות מעשה עד שאשמע דברי אמ"ו שהלכה כמותו בכל מקום אשר תגזר אומ' ויקם:

תשובה. שאלתו שאלת חכם תשובה עושה כולה קבלתי ויפה הכרעת להלכה ולמעשה דלא חיישינן כי האי חששא ואין לך אלא מקומו ושעתו של הוראה וכן יש לכאורה להוכיח מכמה סוגיות דפ' מקום שנהגו דלא גזרינן כה"ג ממקום שנהגו היתר למקום שנהגו איסור וכיון דבמקו' שמוכר אותם אין אוכלין אותן הישראלים ומחזיקין אותם לדבר טמא תו לא חיישינן חששא רחוקה כי האי (ובפרטות לענין ספק דרוסה למכור לעכו"ם דהוי בלא"ה ספק ספיקא עיין בש"ע ס"ס נ"ז ובש"כ שם) שימכור למקום שאוכלין אותן אפי' למקום קרוב מאוד וכן ראיה ברורה לזה דלא מחזקינן איסור ממקום למקום כי האי דמה שפסק להדיא בש"ע ס"ס פ"ו בהג"ה וז"ל אין למכור לעכו"ם ביצה אסורה אפי' טרופ' דחיישינן שמא יערבנה עם פת וימכרנו לישראל והכי נהוג במקום דנוהגין לעשות פת עם ביצים ונוהגין בו היתר לקנותן אבל בשאר מקומות אין לחוש עכ"ל וכן הוא לשון השערים הובא ג"כ בת"ח כלל ע"ה דין ד' וז"ל דכל שהפת אסור אין למכרו לעכו"ם במקום שנהגו היתר בפת שלהם שמא יחזור וימכרנו לישראל וכן פסק הטור והש"ע בסי' קל"ד סעי' י"א ביין נסך שנפל על גבי החיטים טוחן אותם ועושה מהם פת ומוכרה לעכו"ם שלא בפני ישראל ואם הוא במקום שנהגו לאכול פת עכו"ם אין להם תקנה למכרה לעכו' עכ"ל הרי תלתא זימנא דחזקת איסור כה"ג לא מחזיקינן רק באותו מקו' שנהגו היתר חיישינן אבל לא בשאר מקומות ולא מחלקינן בין מקום קרוב למקום רחוק לא חיישינן כולי האי שיוליך למקום אחר ויחזור וימכור לישראל הרי דאין לך אלא מקומו ושעתו כנ"ל פשוט ואמציא לך עוד היתר חדש שלא נזכר בפוסקים ראשוני' בענין הבר אווזות נקיבות אי משהה אותם עד שיולד לה שני ביצים יצאה מדין ספק דרוסה ומותר' במקום שנוהגין ויש להם מסורת לאכלם ואל תתמה על מה דקי"ל ומבואר בכל הפוסקי' דספק טריפה או ספק דרוסה בעוף שצריכן להשהות דוקא ך"א יום וכדאיתא בטור וש"ע סי' נ"ז ופ"ו יע"ש היינו דוקא בעופות השכיחים כגון תרנגולת ושאר עופות ולא דברו הפוסקים אלא בהווה כי כן זמן טעינה שלהם והפסק בין שיחלא קמא לשיחלא בתרא וכדאיתא בש"ס ופוסקים משא"כ אווז הבר דטעון רק חדא ביעא בשיחלא חדא וכדאיתא להדיא בב"ק דף נ"ה אמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זה בזה מאי טעמא אמר רב פפא הא טעינה חדא ביעא בשחלא והא טעינה כמה ביעא בשחלא ופרשי' אווז הבר אינו טוען ביצי שניה עד שתלד הראשונה עכ"ל ולכן כל שהטילה שני ביצים יצא מכלל ספק טריפה ומותרת בכל ענין במקום שנהגו בו היתר כנ"ל ה"ק יעקב:

דיני חלב ומליחה ודברים היוצאין מן החי:

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה