אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק חושן משפט › שאלה קעו

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק חושן משפט · שאלה קעו

שאלה קעה

אחד ששכר סוס ממי שדרכו להשכיר בעד כל יום זהו' ריינש ושכרו לרכוב בו מהלך שני ימים ושכרו ליתן לו שכירות על עשרה ימים כי אולי יתעכב שם ונתעכב שם באונס גדול שנפל למשכב שם כמו עשרים יום אי צריך לשלם שכרו של כל יום יום משלם או לא:

תשובה. דין זה לכאורה מתבאר להדיא בטור ח"מ ס"ס ש"י ובש"ע שם והוא מתשובת הרא"ש וז"ל ראובן השכיר בהמתו לשני ימים לילך ולחזור ובחזרתו ביום השני גדל הנהר עד שהוצרך לעכב יום אחד אם שכרה לימים פשיטא שצריך ליתן לו שכירות כל יום ויום ואם שכרה למקום פלונית ולחזור או ששכרה לשני ימים והזכיר המקום שרוצה לילך שם וידוע שהוא מהלך שני ימים ועכבו נהר אם לא היה רגיל להתגדל פסידא דבעל הבהמה ואם היה רגיל להתגדל והשוכר מכיר הענין הכה ולא המשכיר פסידא דשוכר ואם שניהם ידעו פסידא דבעל הבהמה ומזונת הבהמה והשכירות דין אחד להם ע"כ והנה לכאור' נראה לדמות דין זה לבבא אמצעית שאם שכרה למקום פלוני' וכו' אם לא הי' ראוי להתגדל פסיד' לבעל הבהמה א"כ גם בנדון דידן הוי אונס' דלא שכיח ופסיד' דבעל הבהמ' איבר' כד מעיי' שפיר יראה דדין זה דמי ממש לבבא דרישא אע"ג דשכרו לרכוב בו מקום מהלך שני ימים מ"מ כיון ששכרו על עשרה ימים כי אולי יתעכב שם יותר ודאי דהוי כשכרו לימים וכל מה שנתעכב שם צריך ליתן לו ותו דלא דמי כלל לנדון דהרא"ש דהתם גדל עד שהוצרך להתעכב הוא והסוס משא"כ כאן אם הוא נתעכב הלא היה יכול לשלוח סוסו ע"י איש אחר נאמן דאזלי מהכא להתם והוא עיכב הסוס משום טובתו לחזור עמו לביתו ודאי דצריך לשלם ומ"מ אינו נותן לו שכר רק כפועל בטל וכמ"ש הסמ"ע בסי' ש"י ס"ק י"א וכן נראה מסקנת הב"ח והיכא דתפס המשכיר משל שוכר נראה דאפי' בבבא תניינא ממש פסידא דהשוכר דהא מקור הדין נובע מהא דאיתא בפ' האומנים דף ע"ז אמר רבא האי מאן דאגר אגירא לדוולא ופסק נהרא בפלגיה דיומיה אי לא עביד דפסוק פסידא דפועלים וכתב הרא"ש וז"ל ואי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים דכל אונסא דלא מבעי ליה לאסוקי אדעתייהו לא פועל ולא בעל הבית אי נמי תרווייהו אבעי לאסוקי דעתייהו דהמוצי' מחבירו עליו הראיה וידו על התחתונה עכ"ל הרא"ש וכן מבואר בב"י סי' ש"י וסי' של"ד ובב"ח וסמ"ע שם וכיון דלהכי פסידא דבעל הבהמה משום דהוא המוציא ממילא היכי שהוא מוחזק פסידא דשוכר ואל תשיבני ממ"ש הרא"ש והטור והש"ע דמזונות הבהמה כדין השכירות דהיינו שצריך המשכיר לשלם להשוכר דמי המזונות שנתן להבהמה וכ"כ הסמ"ע שם בס"ק י"ג הרי דאף להוציא מבעל הבהמה אמרינן דהוא פסידא דידיה אי משום הא לא תברא דהתם ג"כ השוכר מוחזק בשכירתו ומנכה לו דמי מזונות וגם תפיס הבהמה כל זה נ"ל פשוט וברור אכן ראיתי בתשובת חות יאיר סי' קנ"א שנשאלה לפניו שאלה כזו והמשכיר היה תפש משל השוכר ואפ"ה פסק שהוא פסידא דמשכיר ודימה דין זה בדמיונות רחוקי' אשר לא קרב זה אל זה ובודאי תקפה עליו משנתו שנעלם ממנו מקור הדין בסי' ש"י דברי הרא"ש והטור והש"ע כי הדין ברור מצד הסברא והמופת מדברי הראשונים כמ"ש וכל דבריו שם ממילא מופרכין כנ"ל ה"ק יעקב:

הלכות גניבה וגזילה:

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה