אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק חושן משפט › שאלה קסג

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק חושן משפט · שאלה קסג

שאלה קסב

ראובן נשתתף עם שמעון שמוחז' בעיניו כאחד מנאמני ארץ ירא וחרד וכל התעסקות השותפת היה על שמעון ובבואם לחשבון נמצא היזק בשותפת סך מה ובאמת אין לראובן שום חשד על שמעון שעכב אצלו ממון השותפת או שלא נתעסק בהם כראוי כי בחזקתו ראשונ' עדיין הוא עומד אך ורק שמ"מ דעתו לתבוע לב"ד שישבע לו שבועת שותפין כי אולי ע"י זה יפרוש משבוע' אפי' באמת כאשר הוא חמור מאוד בעיני הבריות וכ"ש שמעון שהוא ירא וחרד אולי יתפשר עמו לסיועת חלקו היזק אי שפיר דמי למיעבד הכי או נימא כיון שמוחזק וידוע לו שהוא נאמן אסור לעשות כן לחשוד בכשרי':

תשובה. הנה לכאור' הי' נרא' לפשוט השאל' מהא דמבואר בטי"ד סי' קך"ז דמלמדין אותו לומר אינו יודע אם א' אומר לו נתנסך יינך וכתב שם בב"י בשם הגהות מיימוני וסמ"ק ומרדכי בפ' האומר בקדושין בשם ר"ת דאפי' אי מהימן לו כבי תרי יכול להכחישו ולומר איני מאמינך אף שיש חוששין להחמיר מ"מ רבו דעת המתירין וכן סתם שם בש"ע כוותיה ואף שבשפתי כהן ס"ק האריך לפרש דעת ר"ת בדרך אחר מ"מ עלוב' העיס' שהנחתום עצמו בש"כ שם כתב שהוא דחוק לפרש כן דעת ר"ת ופוסקי' שהביאו אותו יע"ש הרי דאפי' באיסור החמור מותר לעשות כן וכ"ש שממון הקל דאתיהב למחיל' אכן משם אין ראי' דהרי כתב האו"ה כלל י"ג דדוק' ביי"נ שאין מדקדקי' בו כל כך בזמן הז' נהיגון כדברי ר"ת דמלמדין אותו לומר שאינו מאמינו אבל בשאר איסורי' יש להחמיר כדברי ראבי"ה דאם ידע שהוא נאמן אין לבדות מלבו לומר אינו מאמינך ע"ש וכ"פ בהג"ה שם בש"ע סי' קך"ז א"כ אף בנידן דידן אנו נמי נאמר דכיון דמהימן לו בלבו אין לבדות לומר שאינו מאמינו כדי להוציא ממנו ממון או להשביע שבועת חנם דאפשר לומר דעד כאן לא קאמר ר"ת אלא דוקא התם שהעד אומר נטמאו טהרותיך או נתנסך יינך שבקש העד לאסור עליו ועל כל העולם לכן מלמדין אותו לומר איני מאמינך אף שמהימן לו לא מהימן אכ"ע ובז' נסתלקו קצת תמיהות הש"כ שם על ר"ת דכיון שאינם מאמינים לו אכ"ע גם על עצמו אינו נאמן אם אומר איני מאמינך משא"כ בתביעות ממון שבין אדם לחבירו כיון דמהימן לו למה ילמד לשונו דבר שקר לומר איני מאמינך וכן יש להביא ראי' ברור' ממ"ש הרי"ף והרא"ש סוף פ' כל הנשבעים בהא דאמר רב נחמן השותפים והאריסים ואפטרופסם נשבעין שלא בטענה והוא שיש ביניהם כפירת טענ' שני כסף וז"ל שחושדו שעיכב משלו שתי כסף אבל אם חושדו בפחות לא תקנו בזה שבועה וכ"כ הטור בסי' צ"ג סעי' ד' הרי דדוק' קתני אם חושדו אבל כל שמהימן ליה ואינו חושדו אינו יכול להשביע וכן יש לכאורה ראי' ממ"ש הרמב"ם פ"ב מ"ה מלוה והובא בטח"מ וש"ע סי' צ"ט סע' ד' מי שהוחזק שהוא עני וכשר והולך בתום והדבר גלוי וידוע לדיין ולרוב העם ובא בעל חובו להשביעו בתקנה זו (פי' שבועת תקנת אין לי) והוחזק התובע שאינו מסתפק בעניות זו אלא רוצה לצערו בשבועה זו להצר לו ולביישו ברבים כדי להנקם ממנו או כדי שילך וילוה מהכותים או שיקח נכסי אשתו ויתן לו עד שינצל משבועה זו אסור לדיין להשביעו שבועה זו עכ"ל אך משום הא אין ראי' כלל דהתם במוחזק לב"ד ודאי אין משביעין משא"כ בנדון דידן אבל מ"מ ממ"ש הטור בסי' צ"ג ופוסקי' שכתבתי לעיל יש ראיה וכן משמעות המרדכי פ' המפקיד ופ' המוכר את הספינה והובא בש"ע בהג"ה סי' רל"ב סעי' י"ח במכרו לו טבעת בחזקת זהב ונמצא בו בדיל וכו' ואם אינו מאמינו וכו' משמע דוקא כשאינו מאמינו ודאי אבל לומר שאינו מאמינו והוא באמת מאמינו אך כל זה אין ראי' לנדון דידן דודאי אם רוצה לעשות שבועה או להשביע באמת צריך שיאמן הדבר בפיו ולבו שווין משא"כ לפי לשון השואל אינו רוצ' להשביע לגמרי רק להפחידו כדי להתפש' עמו ובזה אפשר דשרי אף דבסי' צ"ט שכתבתי לעיל משמע דאף כה"ג אין לדיי' להשביעו משם אין ראי' דמוחז' לב"ד שאני וכמ"ש לעיל אכן יש להביא ראיה מהא דאיתא בתרומת הדשן סי' ש"ו והובא לפסק הלכ' בש"ע סי' י"ב סעי' וי"ו וז"ל מי שתובעין אותו ממון שהוא מוחזק בו אסור לבקש צדדים להשמט כדי שיתרצ' הלוה לעשות עמו פשר' וימחול לו על השאר ואם עבר ועשה אינו יוצא ידי שמים עד שיתן לו את שלו ע"כ ודון מינה דאם אמרי' כן על הנתבע מכ"ש על התובע דלעולם אזלינן בתר קולת הנתבע וחומרת התובע כדי שלא להוציא ממון מיד מוחזק אכן דין זה בעצמו אכתי צ"ע דהוא לכאור' להדיא נגד משמעות התוספ' בב"ק פ"ד דף מ' ע"ב ד"ה הוי מערקינא לאגמי יע"ש אף שבתרומת הדשן שם בתשובה האריך לדחות ולחלק בכמה גווני שלא יהי' תוספ' מתנגדים לדין זה אכן אין דבריו מוכרחים וברורים כל כך וכמו שהאריך בים של שלמה שם סי' י"ח לדחות כל דבריו ולפי מה שמחלק מהרש"ל שם בין היכא דיש עליו תערומת או לא א"כ גם בנדון דידן דאין עליו תערומת כלל והוא מוחזק לנאמן בעיניו שעסק בשותפת כראוי ודאי דאסור לעשות כן אכן גם דברי מהרש"ל דחוקים להמעיין שם ובספרי ישועת יעקב סי' י"ב כתבתי לחלק בענין אחר דודאי אם מבקש הנתבע תואנה בידי' כדי לפשר אסור משא"כ התם קאמר דהוי מערקינא לאגמי דזה הוי רק שב ואל תעשה שלא לשמור שור שעבודו של חבירו כדי לפשר דזה לכ"ע שרי ומ"ש תוספ' תחלה דהוי גזל היינו אם רוצה לאכלו או למכרו כמ"ש תוספ' תחלה אבל לבסוף מסיק התוספ' דבדעתו היה רק לערקינהו לאגמי ועי"ז יפשר חבירו דשרי וא"כ לפ"ז בנדון דידן שאינו בדרך שב ואל תעשה רק שתבעו בדין ליטול עליו שבועה כדי לפשר להוציא ממנו ממון זה ודאי דאסור אי מהימן ליה כי מדבר שקר תרחק וה' ימלא חסרונו ממקום אחר כנ"ל ה"ק יעקב:

ה"ל שלוחין ומקח ממכר ואונאה

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה