שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק חושן משפט · שאלה קלה
אחד שתבע לאחד מהממונים שבעיר שהביא לו שוחד בשליחות פלוני שיחזירנו לו והלה כופר וטען אף לו יהיה כדבריך לאו בעל דברים דידי את אם יבא אותו פלוני ויתבעני לדין אזי אדע להשיב לו:. והלה חוזר וטוען כיון שממני קבלת השוחד תחזירו לי ילמדינו אדמ"ו הדין עם מי:
תשובה. הא לך לשון הרמב"ם פכ"ג מ"ה סנהדרין והובא ג"כ בש"ע סי' ט' סעי' א' ואם לקח השוחד צריך להחזירו כשיתבענו הנותן עכ"ל ממשמעות דקדוק לשונו מבואר דאם השליח נותנו אם תבעו צריך להחזירו או ישבע אם כופר בו, כיון שמידו קיבל השוחד:
וקצת ראי' לזה מהא דאיתא בריש שנים אוחזין אהא דמקשה בחנווני על פנקסו אמאי לא יהא מונח עד שיבא אליהו דהא ודאי איכא רמאי ומשני התם היינו טעמא דא"ל חנווני לבעל הבית אנא שליחתא דידך קא עבידנא מה אית לי גבי שכיר אע"ג דקא משתבע לי לא מהימן בשבוע' את האמנתי' דלא אמרת בסהדי הב ליה עכ"ל הרי משמעו' לשון הש"ס דקאמר אע"ג דקא משתבע לי משמע דהיכי דחנווני רוצה לתבוע להשכיר צריך השכיר לשבע לו ולא יכול לומר לאו בעל דברים דידי את כיון שהביא לו בשליחות של בעה"ב אך אי משום הא יש לדחות דשאני התם דהחנווני נתן משלו להשכיר אכן מצאתי און לדברי בתשובת ת"ה סי' ש"ח וז"ל ראובן ששלח מעות ביד שמעון ללוי לקנות לו איזה דבר ושמעון אומר שנתן ולוי מכחישו אם ירצה שמעון לתבוע את לוי מחויב לוי לשבע היסת ולא מצי למימר לאו בעל דברים שהרי אין הממון שלך לא מבעי' קודם שנשבע שמעון לראובן דבעל דברים דידיה הוא כדי שיפטר משבועתו אלא אפי' אחר שנשבע שמעון הואיל וטוען שמידו נתן ללוי בעל דברים דידיה הוא עכ"ל גם בתשובת בית יעקב סי' ח' כתב ג"כ נדון כזה ממש כמ"ש הת"ה שם אך שמפקפק על קצת דבריו של הת"ה וגם על הש"כ:
לפע"ד אין דבריו ברורים וכמ"ש בספרי משפטי יעקב ואף שבנדון דידן לפי לשון השואל אין נפקותא כל כך מ"מ לא אמנע מלהעתיק דברי בקוצר ואולי ישמע חכם השואל ויוסיף לקח מה שיסתעף בנדון דידן:
מה שמתמיה שם בתשוב' על הש"ע ורמ"א שלא הזכירו חילוק זה בסי' קד"א כמו שמחלק הת"ה שם דהא דאמרינן דלוי ישבע בנק"ח היינו להוציא דוקא וכו' הוא שלא לצורך כי כבר כתבו רמ"א בסי' ע"ה סעי' ך"ג דאין יוכל להשביע ע"פ העד בטענת ספק אם אותו שאומר מפיו הוא נוגע בעדות והוא מת"ה שם סי' ש"ח וכ"כ הש"כ שם ס"ק פ"ד שכן הפי' בש"ע:
גם מה שמקשה על הת"ה על שהוצרך ליתן טעם שמשביעין את השליח אע"ג ששמא הוא תיפוק ליה דה"ל כמו פלוני אמר לי כיון שנשלח אומר שלא נתן לו:
לק"מ כיון שהנשלח נוגע בדבר לכך אין יכול להשביע ע"פ הוגד לכך הוצרך לטעם אחר:
גם מ"ש לפרש שם דברי הש"ע בסי' ע"ה סעי' ך"ג במ"ש שנטלת משלי והשיג על הסמ"ע וש"כ:
כל דבריו אינם מובנים להמעיין היטב דטענת נטלת הוא ממש בנדון דת"ה שהוא להוציא ואפ"ה משביע' ע"פ פלוני אמ' לי אם אינו נוגע משא"כ בנוגע וק"ל גם מה שהשיג על הש"כ בסי' ע"ה ס"ק פ"ב אין דבריו מוכרחים:
ומה שמחלק שם בין שליח לאחר בהא ודאי דבריו נכונים וכמבואר להדיא בת"ה סי' ש"ח:
ומ"ש בדין דשמעון יכול להשביע את לוי וכו' הנה ודאי דהדין אמת שאין ראובן יכול להשביע את השליח שמעון ששמעון יכול לומר אני אתבע תחלה דאולי לא ירצה לוי לשבע ויהא שמעון ממילא פוטר אבל אם לא טען שמעון כך וכבר נשבע או שלוי הלך למד"ה ואח"כ יבא ודאי יכול להשביע אותו ואפשר דגם הת"ה מודה לכל זה רק דמיירי באם לא טען שמעון כך וכבר נשבע או לוי הלך למ"ה וק"ל ומה שהשיג עוד שם בתשובה בדין אם לוי רוצה לתבוע שמעון השליח אי יכול לומר לאו בעל דברים דידי את והשיג על תרומת הדשן והש"כ בסי' קכ"א ס"ק ל"ז וכאלו נתעלם מהם משנה ערוכה פ"ב דשקלים ע"ש ושטעו טעות גמור:
לעד"נ שאין כאן אפ' קצת טעות דהרי המרדכי פ' הגוזל כתב להדיא א ראי' לדין זה מפ"ב דשקלים וכ"כ מהרש"ל בסי' ל"ז ומשם העתיק הש"כ דבריו ואיך יטעו בזה:
אלא פשוט דגם הת"ה ה"ק היכא שהמעות אינו של מי שנשתלח לו שאין לו הפסד כמו בנדון דהת"ה שלוי אין לו היזק שהממון הוא של ראובן וגם לא נתן מידו לידו כלום אז יכול לומר לאו בעל דברים דידי את משא"כ היכא דנתן מידו לידו אף שאין הממון שלו ודאי הוי בעל דברים דידיה וכמו שפסק שם הת"ה וכי היכא שהממון שלו שהוא נפסד אף שלא נתן מידו לידו הוי בעל דברים דידיה וכדאית' בשקלים פ"ב וכן מבואר במרדכי פ"ב ר"פ הגוזל והוא ברור:
ומעתה גם דברי הש"כ שם נכונים שכתב הטעם שהשליח יכול לומר כיון שאין המעות שלך ואין אתה מפסיד כלום כי המשלח ישלם לך ולא ירצה להשביעני כי יאמין לי שנאבד משא"כ אם מת המשלח שהוא הלוה או הלך למ"ה שאז מפסיד הנשלח אף שלא נתן לידו צריך לישבע השליח כמו שנשבע השליח לגזברים כדאיתא במשנה פ"ב דשקלים נמצא דבריהם ברורים והוא ניהו דקטעי גם מ"ש שם בתשובה וז"ל אך קשה במ"ש הת"ה דאם פוטר אותו מן השבועה וכו' לק"מ דה"ק הת"ה דאם פוטר אותו מן השבועה דהיינו על תנאי זה שיתבע וישביע את לוי ועפ"ז מתורץ ג"כ מה שמקשה שם על הש"כ בסי' קך"א ס"ק מ"ב וז"ל ולפ"ז אפי' פטר ראובן וכו' כוונתו דלא התנה על מנת שישביע את לוי שזה לא מתבאר מתוך דברי ת"ה וק"ל גם מה שהשיג הש"כ שם על הת"ה דבריו ברורים דיכול לכוף את שמעון קודם שנשבע שיתבע את לוי דכל שאינו מגיע לשומר הפסד ממון אף שמגיע לו איזה היזק מצד אחר מ"מ כל שהוא שומר אפי' שומר חנם כיון שאגיד בו בשבועה עליו לטרוח ומצוה להחזיר אבידתו כל שאינו נפסד ממון כמסקנת הש"ס פ' הגוזל קמא וכמ"ש הת"ה בסי' שך"ד וה"ה בשליח זה כי ראיות הת"ה בסי' ש"ח אינם מוכרחים ומה שמפקפק על זה בתשובת בית יעקב שם אין דבריו ברורים:
אכן היכי שכבר נשב' שמעון ונפטר מראובן תו אין יכול לכוף לדון עם לוי רק הדין כמו בשומר רצה עושה עמו דין רצה עומד בשבועתו כדאיתא בהגוזל קמא ועיין בח"מ סי' רצ"ד ע"כ דברי בקצרה:
וכלל היוצא מזה בנידן דידן ודאי דהמשלח אין יכול להשביע את הממונה כיון שהוא אינו יודע אם קבל שום דבר ואי משום שהשליח הוגד לו כיון שהוא נוגע בדבר אינו נאמן כמבואר בתשובת ת"ה שם ובש"ע סי' ע"ה לכן אין יכול להשביעו אותו אלא א"כ במעמד השליח וכן אין יכול להשביע את השליח לבד מה"ט כיון שאינו יודע אא"כ שהממונה מכחישו תחלה וכמבואר בש"ע סי' קך"א סעי' יו"ד וע"ש בש"כ סוק נ"ח ונ"ט:
וגם השליח אינו יכול לתבוע הממונה אם לא שהמשלח תובע מתחלה לשליח דאולי מחל המשלח דכל שאינו תובע אין הב"ד יכול לכפות להממונה להחזיר השוחד כמשמעות לשון הרמב"ם והש"ע בח"מ סי' ט' דחייב להחזיר אם יתבענו הנותן וכ"כ הסמ"ע והט"ז ושאר אחרונים ומה דמשמע קצת מדבריהן דאם לא תבעו מיד הוי מחילה זה אינו כמ"ש בזה בספרי משפטי יעקב בסי' ט' דכל שאינו מוחלו בפירש יכול לתבעו כל זמן שירצה אך כל זמן שלא תבעו אין הב"ד נזקקין לו כי בלא"ה אין לדיין לפסוק יותר ממה שתבעו כדאיתא בש"ע סי' סעי' י"ו וכן הדין ג"כ ברבית וגזל ודלא כהסמ"ע דכל שאינו תובעו אין נזקקין לו אכן אם רוצה לצאת ידי שמים ולהשיב בתשוב' אזי צריך להחזיר אף אינו תובעו וכדאיתא להדיא ג"כ בשמואל א' פסוק י"ב את מי עשקתי וגו' ואשיב לכם כל זה הוכחתי שם בספרי בראיות ברורת (והשגתי ג"כ על הט"ז בי"ד סי' קס"א ס"ק ג' בדין אם מוציאין מדר' נתן שלא דק לע"ד) אבל אם המשלח גילה דעתו שלא מחל להממונה מה שנתן לו ע"י שלוחו ודאי דיכול השליח להשביע הממונה ואחר כך ישבע השליח שנתן ונפטר נגד המשלח כנ"ל ה"ק יעקב: