אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק חושן משפט › שאלה קלג

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק חושן משפט · שאלה קלג

חלק חושן משפט

מארץ לועז וז"ל ראובן היה לו דין ודברים עם שמעון וגזרת המלך שחמשה אנשים ישפטו ביניהם ולפי שאחד מהם היה קרוב לראובן ונסתלק מהדין צוה המלך ונתרצו הצדדים שידונו אותם הארבע אנשים הנותרים ונזרקה מפי החבורה אם נחלקו אלו אנשים כגון שלשה מחייבין או מזכים וא' אומר אינו יודע אם צריך להוסיף וכמה יוסיפו ואם יש להביא ראיה לדין זה מהרמב"ם פ"א מ"ה סנהדרין ולמאן מהפוסקים הוי סייעתא סוגיא דסנהדרין פ"א ליהוי כשנים שדנו וכו' עכ"ל השואל:

תשובה. מתוך תשוקת לשון השואל מבואר שרצונו להשיב לו כהלכה בחכמה ומלאכה ושיהא מים התלמוד מפוסקים ראשונים הקשת דרוכה:

אך באשר נגעה בנו יד ה' ונשרפו כל ספרי' הנחמדים מ"מ כדי שלא להשיב ריקם אמרתי להשיב בקצרה ומועט יחזיק המרובה כיד ה' עלי הטובה:

הנה אחר העיון בדברי הרמב"ם פ"א מ"ה סנהדרין שכתב וז"ל ב"ד של שלשה שאמרו שנים זכא' או חייב והשלישי אומר אינו יודע יוסיפו הדיינים שנים נמצא חמשה נושאים ונותנים בדבר וכו' אבל אם אמרו ארבע זכאי או חייב ואחד אומר אינו יודע או שאמרו שלשה זכאי ואחד חייב ואחד אומר אינו יודע בין שהיה זה שאמר אינו יודע בתחלה או אחר הולכין אחר הרוב עכ"ל:

והנה צריכין ליתן טעם דמ"ש בבא דרישא מסיפא דהלא גם בשנים אומרים חייב או זכאי ואחד אומר אינו יודע ג"כ איכא רובא ואפ"ה אין הולכין אחר הרוב:

ויש לפנינו שני טעמים האחד דדוק' בשלשה א"כ אם אמר אחד מהן אינו יודע הוי כמו שלא ישב בדין ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן דדיני ממונות בשלשה וכן פרש"י בפ' זה בורר דף ך"ט ואף דלדעת הרמב"ם מצטרפין אותו שאמר אינו יודע ואי אמר טעמא שמעינן ליה מ"מ כל כמה דאמר אינו יודע כמאן דליתא דמי אבל לאחר שמוסיפין שנים נמצא שיש כאן חמשה אף אם אמר אחד מהם אינו יודע מ"מ נגמר הדין ע"פ ב"ד שהם שלשה:

ועי"ל טעם שני לחלק דדוקא בתלתא כי אמר אחד אינו יודע כיון דמעיקרא אדעתא דתלתא יתיבי וכשאומר אחד מהם אינו יודע נמצא שלא נגמר הדין רק בשנים:

משא"כ בחמשה אף שאמר אחד מהם אינו יודע מ"מ מתחלה לא יתיבי רק אדעתא דתלתא והאיכא תלתא:

וכ"כ בכסף משנה ספ"ח מ"ה סנהדרין טעם זה ומביא סעד מסוגיא דש"ס דסנהדרין דף ה' דמקשה הש"ס על הא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין מהא דשנים אומרים זכאי ואחד אומר אינו יודע ואמאי להוי כשנים שדנו ומתרץ הש"ס שאני התם דאדעתא דתלתא יתיבי ע"כ ואפשר שזה כוונת השואל בלשונו שכתב ג"כ למאן מהפוסקים הוי סייעתא סוגיא דסנהדרין וכו' ולעד"נ שאין שום ראיה מסוגיא זו כלל:

דהא כל סוגיא זו קאי אליבא דשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין אבל באמת ליתא לדשמואל כמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וא"כ אזלי לן האי תירוצא וק"ל והנפקותא בין השני טעמים הוא נדון השואל דלטעם ראשון אם אמר א' מהם אינו יודע מ"מ נגמר הדין ע"פ ב"ד של שלש וא"צ להוסיף ולטעם שני כיון דמעיקרא אדעתא דארבעה יתבי אם א' מהן אמר אינו יודע צריכן להוסיף דיינים והעיקר נ"ל כטעם הב' חדא שראיתי אבל נביאם נתנבאים בסגנון אח' דהיינו הב"ח וסמ"ע ואגודת אזוב דף ע"ו ושארי' יוסף בחידושיו ובתשובה סי' ל' כולם כאחד כתבו חילוק זה כדי להשוות דעת הרשב"א הובא בטור וב"י בש"ע סי' י"ג סעי' וי"ו אם בררו עשרה אנשים וא' אומר אינו יודע אף שכולם הושוו לדעת אחת אינו כלום כדי שלא יהא מתנגדים לדע' הרמב"ם וכ"כ הסמ"ע שמבואר כן ברשב"א עצמו ושכ"כ הכ"מ ע"ש וכן על כרחיך צ"ל בהרשב"א דהרי כדעת הרמב"ם מוכח להדיא במתני' דקתני שנים אומרים זכאי ושנים אומרים חייב ואחד אומר אינו יודע יוסיפו מכלל אם הרוב אומרים זכאי או חייב א"צ להוסיף ואיך יחלוק הרשב"א על סתמא דמתני' אלא ודאי דהחילוק אם יתיבי מתחלה אדעתא דתלתא או לא וכן נ"ל מוכח קצת בדברי הרמב"ם גופיה דאל"כ תקשה שבפירש המשניות פ' זה בורר שם כתב וז"ל ואם אירע עוד כזה המאורע וכו' או שאמרו הארבעה זכאי או חייב ואחד אומר אינו יודע יוסיפו שנים ע"כ והוא להיפך ממה שפסק בהלכותיו ואף שמצינו כמה פעמים שחזר בפסקיו ממ"ש בפי' המשניות מ"מ כל כמה דאפשר להשוות דבריו עבדינן:

ועוד דאף את"ל שחזר בו מ"מ איך עלה על דעתו לפרש כן הלא משמעות המתני' הוא להיפך וכמ"ש:

אכן לחילוק זה ניחא דיש לומר דמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות מיירי דיתבי מתחלה אדעתא דחמשה אז אם א' אומר אינו יודע יוסיפו הדיינים שנים וכהרשב"א וגם בתשובת משפטי שמואל סי' צ"ב אף שברוב דבריו ופסקיו נמשך אחר הרמב"ם מ"מ פסק להאי דתשובת הרשב"א שם מכלל דלא פליגי וכדעת שאר אחרונים שכתבתי נמצא זכינו לדין בנדון שלפנינו דיתיבי תחלה אדעתא דארבעה אם אמר אחד מהן אינו יודע צריכן להוסף עליהם:

אך עדיין הדבר מפוקפק ועומד כמה יוסיפו אף דמבואר בש"ס וכל הפוסקים דאין מוסיפין פחות משנים שנים מ"מ הלא על כרחך צריכן ליתן טעם לדבר דהוא לכאורה תמוה כיון שאחד אומר אינו יודע תסגי אם מוסיפין א' למלאו' החסרון ולפום ר רהטא נראה הטעם כמ"ש הלבוש בסי' י"ט דכיון שגם אותו שאמר אינו יודע מצטרפין לדעת הרמב"ם ואי אמר טעמא שמעינן ליה וא"כ אם יוסיפו א' יהיה ב"ד שקול:

ולפ"ז בנדון שלפנינו דהיה מתחלה ב"ד שקול וא"כ אם מוסיפין אחד הרי כאן ב"ד נוטה א"כ אין להוסיף רק א':

אכן כד מעיינן שפיר יראה דטעם זה פגום מעיקרא הוא וליתא כלל:

חדא דא"כ תקשה הא בדיני נפשות אף לדעת הרמב"ם זה שאומר אינו יודע הרי הוא כמו שאינו ואינו חוזר ומלמד חובה ואפ"ה מוסיפין שנים ועושין ב"ד שקול לכתחלה וכדאיתא סוף פ"ק דסנהדרין וכ"כ הרמב"ם פ"ט דסנהדרין דין ב':

ותו דא"כ לדעת הראב"ד והרשב"א שפסקו דאף בדיני ממונות אותו שאמר אינו יודע כמאן דליתא ואי אמר טעמא לא שמעינן לי' ואפ"ה מוסיפין שנים אף שהוא ב"ד שקול מה איכא למימר:

ותו דאף לדעת הרמב"ם דאותו שאומר אינו יודע מצטרפין מ"מ כמו שיש לחוש שיאמר דעתי לזכות או לחובה ויהא ב"ד שקול לכן מוסיפין שנים כה"ג יותר יש לחוש שיהא עומד על דעתו הראשונה לומר אינו יודע ואם יוסיפו שנים יהא ב"ד שקול:

לכן נלע"ד ליתן טעם אחר לשבח ע"ד דאמרינן בגמרא דסנהדרין אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ופי' מהרי"ל בליקוטיו דה"ק משום דב"ד של שלשה אם חייבו לאחד מבעל דיני' כל אחד ואחד מהב"ד יוכל להיות שהוא היה מזכה אלא שחבריו רבו עליו וליכא העזה וחוצפא כלל משא"כ בשני' שדנו הבע"ד יודע ששניהם חייבו ואיכא העזה וחוצפא:

וא"כ ה"ה הכא אם יראה הבעל דין שהדיינים לא יוכלו להשוות עצמן עד שהוצרכו להוסיף אחד ויצא דינו לחיוב ידע שזה הכריע דינו לחיוב ויהיה העזה וחוצפא (ואע"ג דאפשר אם זה שהוסיף זיכה מ"מ אם הרוב היה מחייבי' תחלה הולכין אחר הרוב והא דהוצרך להוסיף אחד במקום מי שאמר אינו יודע היינו כדי שיהא שלשה נושאין ונותנין בדין כמבואר בש"ס ופוסקים מ"מ לאו כ"ע דינא כי האי גמירי דהוא לכאורה נגד הסברא והשכל האומדנא דאם שנים מחייבין וליכא מאן דמכחיש להו רק שאומר אינו יודע אין הולכין אחר הרוב וכד מוסיפין עוד אחד וחולק עליהם ודעתו לזכות יגמור דינו לחובה) לכך מוסיפין שנים כדי שלא ידעו מי מהם הכריע בסברתו לחובה ועכ"ז אפשר ליישב דעת הרמב"ם דלכאורה יש לדקדק בדבריו בפ"א מ"ה סנהדרין דין ח' שכתב וז"ל אם נחלקו הסנהדרין והוצרך לסמוך אחר להוסיף על מנינן סומכין מן הראשונה גדול שבה וכו' משמע דמוסיפין רק אחד:

ואע"ג דהתם קאי עיקרא דמלתא אאם מת אחד מהם והוא ממתני' דפ' ד' דסנהדרין דף ל"ז ע"א וכמבואר מסיום לשון הרמב"ם ג"כ במ"ש ובוררין להם עוד אחד מן הקהל מ"מ משמע מלשון ונחלקו וכו' ולהוסיף וכו' דקאי גם אאחד אומר אינו יודע דאפ"ה אין מוסיפין רק אחד וא"כ קשה דידיה אדידיה שהרי הצריך דוקא להוסיף שנים אכן לטעם שכתבתי לק"מ דהא דכתב בפ"ט דמוסיפין שנים התם קאי דוקא אם הם מחולקים בדין שבין איש לחבירו בחיוב וזכות דאיכא העזה וחוצפא ע"כ צריכן להוסיף שנים מטעם שכתבתי משא"כ בפ"א יש לומר דמיירו בענין שאינם מחולקים רק באיזה עסק הוראה אשר יביאון לפניהם בענין דלית כאן חיוב ופטור שבין איש לחבירו אז מוסיפין רק א' כיון דלית כאן חשש העזא וחוצפא והעולה מכל זה לפי טעם זה אף בנדון שלפנינו צריכן להוסיף שנים דוקא ואף שהוא ב"ד שקול כי במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה כדאיתא בש"ס וכ"ש כאן שנתנו מתחלה הדין על ב"ד שקול כל זה נ"ל פשוט:

אך אם נתרצו הצדדים ונעשה הדבר ע"פ ריצוי הצדדים אז אין צריך שאלה כלל דכל מה שיתקיים עליהם בענין הוספה מוסיפין כפי דעתם ורצונם נ"ל ה"ק יעקב:

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה