אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק אורח חיים › שאלה לג

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק אורח חיים · שאלה לג

שאלה לב

תמיהא גדולה תמיהא לי בדברי הרמב"ם מה שלא הרגישו בו כל נושאי כליו ראשונים גם אחרוני' שבפ"ה מה' סוכה דין ה' כתב וז"ל סוככה בחיצים בזכרים כשרים בנקבות פסולה אע"פ שהוא עשוי למלאו' בברזל בית קבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי בית קבול עכ"ל מבואר מדבריו דכלי בית קבול העשוי למלאות שמיה בית קבול ומקבל טומאה. ובאמת בפ"ב מ"ה כלים דין ג' כתב להיפך וז"ל בית קבול העשוי למלאותו אינו בית קבול כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קבול ותוקעין בה הסדין של ברזל אינו מקבלת טומאה שאע"פ שיש בה בית קיבול לא נעשה אלא למלאותו עכ"ל הרי דפסק להדי' דבית קבול העשוי למלאות אינו מקבלת טומא' והקשתי דבר זה לכמה גדולי חקרי לב ואין פותר לי והחכם השלם הרב מוהר"ר חיים חזון בעל המחבר בעל שנות חיים בעברו פה השיב לי וז"ל דאע"ג דכל כלי העשוי למלאות לא שמיה בית קבול מ"מ שאני הכא כיון שהניחו על הסכך ולא מילוי עדיין נראה שכוונתו להניח כך לכן הוי כלי בית קבול עכ"ל גם זה לא נייח לי מלבד שהוא קצת נגד משמעות הסוגיא ואדרבה איפכא י"ל כיון שהניחו על הסכך ודאי דעתו למלאותו כדי שיהא כשר לסכך. אלא שגם לשון הרמב"ם בה"ל סוכה אינו סובל תירץ זה שהרי כתב שם וז"ל אע"ג דעשוי למלאות בית קבול הוא עכ"ל ולפי דברי הר"ח הנ"ל ה"ל ליכתוב כיון שהניחו על הסכך אין דעתו העשוי למלאותו שהוא עיקר הטעם לדעתו ואחר העיון מצאתי שכה"ג מקשים התוספ' על פרשי' בסוכה דף י"ב ע"ב ד"ה מה דתי' בית קבול העשוי למלאות לא שמי' בית קבול קמ"ל משמע מהכא דשמיה קבול וקשה לפ"ה דסוף ד' מיתות גבי הכדור והאימוס דפי' שם בקונטרס דנחלקו ר' אלעזר וחכמים בסדר טהרות דחכ"א אין מקבלין טומאה לפי שקיבולו נעשה למלאותו ולהיות מילואו לתוכו עולמית לא שמיה בית קבול ורבי אלעזר אומר מקבלין טומאה דשמיה בית קבול ולפי' הקונטרס אתי' מסקנ' דשמעתין כר' אלעזר ור"א שמותי הוא ודוחק לומר דה"ק קמ"ל דכי האי דחיצון שמיה בית קיבול לפי שפעמים שנוטלין הברזל מן העץ ועוד קשיא וכו' ע"ש וכלשון זה כתב הר"ש בפי' המשניות פרק ך"ו דכלים משנה ב' גבי צרור המרגליות יע"ש. ובאמת דברי התוספ' בעצמם תמוהים וסתורים דבסוכה משמע דמסקנת התוספ' דשמיה בית קבול אף דנעשה למלאותו כסתימת הש"ס דסוכה ובשבת פ"ה דף נ"ב ע"ב ד"ה היא של אלמוג כתבו' תוספ' בפשיטות דבית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול ובאמת אי לאו דברי התוספת בסוכה הייתי מפרש סוגיא דש"ס הכי קאמר מה דתימא בית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול ומותר לסכך בו קמ"ל דמ"מ גזרינן משום דאתי לסכך בכלי בית קבול גמור ומה"ט מסיק הש"ס דלא גזרינן מינין זכרים אטו נקבות כיון דנקבות גופא גזירה היא ולא גזרינן גזרה לגזרה אכן לפי דעת התוספת ספת בסוגיא זו צ"ע ולפי מ"ש התוספ' שם בסוכה והר"ש בפי' המשניות לתרץ לדעת רש"י ולחלק בין היכא שנוטלין המילוי לפעמי' ממנו או היכא שהמילוי שם בקביעו' אפשר נמי לתרץ דעת הרמב"ם בדרך זה דבה"ל סוכה פסק דהוי כלי בית קבול לפי שפעמים נוטלין הברזל ממנו משא"כ בה"ל כלים שם סיים שאינו עשוי אלא למלאותו מדכתב לשון אלא כוונתו שהמילוי קבוע בתוכו וכה"ג מחלק שם בשל צורפין ע"ש כנ"ל בישוב קצת דברי הרמב"ם הק' יעקב:

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה