שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק אורח חיים · שאלה יב
מתלמידי הוותיק הרב המופל' מוהר"ר יודא אב"ד דמדינת דייטץ לע"ע בהיותי על משתה בני הרב המופלא נרו' באכסניא של תורה בבית מחותני הקצין מפורסם כהר"ר יוזפא טיסאל דארף נר"ו וז"ל יורינו אדוני מ"ו הלכה למעשה שזה שנים הוריתי לאסור מה שמקצת בנ"א במדינה זו נהגו לילך אל בית הקאווי בשבת ושותים הקאווי שנתבשל ונותנים טעם לפגם מקניית הלח' בשבת שאפה עכו"ם ובאמת ירא' הרואה דגם בפת נוהגין איסור וק"ו בקאווי דהוי נולד גמור דמעיקרא אינ' ראוי לאכילה ומלבד איסור חל על איסור בישולי עכו"ם ואף דבתשובת באר עשק האריך להתיר משום בישולי עכ"ום מ"מ לשתות בשבת לכאורה נראה לאסור על כן יחוה דעתו הרמה בזה זאת ועוד אחרת ראיתי בספרו חק יעקב סי' תצ"ד ס"ק ב' במה שהשיג על הט"ז שכתב דבריו שלא בהשגחה ובאמת אפשר להתנצל בעד הט"ז דמ"כת מוסיף על דבריו קצת דאפשר לומר דהט"ז שכתב שכן עיקר אתתלת דברי מהרי"ל קאי עכ"ל:
תשובה. על אודות שתיית הקאווי בשבת מה שמקצת נוהגין היתר יפה כיון ובודאי לא יפה הם עושין ורבים שתו לא לימא ותהי עונותם על עצמותם ועל כל מי שיש בידו למחות בזה ומה שסומכין להביא סניגרון לדבריהם מקניין הפת אין ראיה כלל ולא דמי אפי' כאוכל' לדנא כאשר אבא' דגרסי' בשבת פ' כל כתבי דף קך"ב ע"א נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל אם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל אם בשביל ישראל אסור עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם וכו' אסור ובגמר' וצריכא דאי אשמעינן נר משום דנר לאחד נר למאה אבל מילא גזירה דלמא אתי לאפושי בשביל ישראל ע"כ ולכאורה יש לדקדק דלמה קאמר דלמא אתי לאפושי ולא קאמר חיישינן שמא אפיש בשביל ישראל אלא נראה לומר דודאי כל היכא דחיישינן שאפי' בשביל ישראל פשיטא דאסור כדאיתא להדיא פ' בכל מערבין דף מ' כיון דחזי דקא מפשי ומייתי להו אסר להו ע"כ אבל ליגזר דלמא אתי לאיפושי אפשר דלא גזרינן וא"כ העכו"ם שמביא למכור בודאי חיישינן שאפיש ומייתי בשביל ישראל אף במקום דאיכא רוב עכו"ם מ"מ דעתו למכור גם לישראל ואין להקשות לפ"ז איך קאמר הש"ס שם בשבת במרחץ אם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בו מיד דכי מחממי' אדעתא דרוב' מחממי יע"ש אי משום הא לא תברא וכמו שפרש"י דהתם ליכא למיחש שמא ירבה בשבילו דחימום לאחד חימום למאה דבבת אחת מחממין לכן אמרינן דאדעתא דרובא מחממי אכן מדברי הרא"ש סוף פ' אין צדין שפסק דמותר ליקח פת או קמח שנטחן ביד עכו"ם ולא הוי מוקצה דכיון דהוי ביד נכרי גמרו והאפי' אינו אוסרו דבשביל נכרי הוא עכ"ל נראה שסובר דאפי' בתגר עכו"ם שעושה כדי למכור ג"כ מותר היכא דאיכא רוב נכרים והוא נגד משמעות הש"ס שכתבנו איברא הב"י בסימן שך"ה הקשה ג"כ על הרא"ש מהא דנכרי שהביא דורן לישראל מדבר שיש במינו מחובר דאף על גב דגמרו בידי אדם אפ"ה אסור ועיין בב"ח ושאר אחרונים מה שתירצו בזה ולע"ד נראה לתרץ דהא הרא"ש דקדק וכתב דלא הוי מוקצה דכיון דהוי גמרו ביד נכרי והאפי' אינו אסרו דבשביל רוב נכרים היא עכ"ל משא"כ התם נאסר ע"י מלאכת עכו"ם שעושה בשביל ישראל לכך נאסר מחמת מוקצה ממלאכת איסור והסכמת הש"ע ושאר אחרונים דלא כדברי הר"ש לכן פסק בש"ע א"ח סי' שך"ה סעי' ד' דאין לסמוך עליו אלא בשעת הדחק וע"ש וכן מסתבר כיון דמתוך סוגיא דשמעתין כמ"ש משמע לאסור כל שיש לחוש שמא הרבה בשבילו ועכ"פ הבו דלא לוסיף עלה דאף המתירין בשעת הדחק היינו דוקא גבי פת דאיכא לפעמים שעת הדחק ועל הלחם יחיה אדם משא"כ בשתיית הקאווי שחדש מקרוב באו לא מקרי שעת הדחק כלל ועוד יש לחלק ולהחמיר לפמ"ש התוספ' פ' כל כתבי שם בד"ה משתמש ישראל לאורה דבדברי' שהם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם חיישינן טפי ע"ש וא"כ כה"ג יש לחוש ג"כ בקאווי שהוא קל לעשות והרגיל בכך ולהוט אחריו מאד מאד ודאי דאיכא למגזר טפי ומשום ה"ט פסק ג"כ בש"ע סי' שך"ה סעיף ה' איסור בליקט פירות אף למאן דמתיר בפת וע"ש בט"ז ס"ק ד' ו"ג מ"ש לענין פלטר העושה למכור ונהירא כד הוינא טליא מורכב על כתפי של אבא ורבותי הגאונים שמיחו במי שהיה רוצה להתיר לקנות קטנית קלוים במחבת עכו"ם בשבת שוב מצאתי בשירי הכנסת הגדול' שם בהגהותיו לטור ס"ק א' צוח ככרוכיא על מנהג רע ומר זה ומסיק שאפי' אם אינו ניכר שמרבה בשבילו אסור כיון שאפשר שירבה בשבילו ודרש כך ברבים ומן היום ההוא והלאה מי שיראת ה' נוגע בלבבו נמנעו לשתותו בשבת ובלא"ה מי שהוא ירא ה' אף בחול אינו הולך לביתם לשתות אף דאין בזה משום בישול עכו"ם יש שאר חששות בזה וכדאיתא ג"כ בהל' קטנות סי' ט' וז"ל אבל משום מושב לצים איכא ושומר נפשו ירחק מזה ועל מה שהקשה מ"ש בספרי חק יעקב סימן ת"צ ס"ק ב' מה שהשגתי על הט"ז האמת שלא העתקתי לשון הט"ז ממש ולכן לא כתבתי וז"ל כמנהג לשון הפוסקים כשמעתיקין הלשון ממש בלי שינוי כלל אבל כתבתי פשטה דלישנא כמבואר פשוט לכל מעיין בשכל השוה בלשון הט"ז ושאי אפשר להבין בשום אופן אחר אלא כמו שכתבתי שם ומה שמכ"ת רוצה להתנצל הוה הצלה שאינו מצויות אינו עולה על הדעת כלל וכלל והתשובה בזה אך למותר נ"ל ה"ק יעקב: