שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק אורח חיים · שאלה א
תמה אקר' על הא דפסק בש"ע א"ח ס"ס ל"ג ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירין כדי שלא יבטל ממצות תפילין וכתב שם הט"ז ס"ק ז' וז"ל נ"ל פשוט דעכ"פ לא יברך עליהם דהא אפשר לו לקיים המצוה דברכות אינן מעכבות עכ"ל וקשה דהא הב"י בא"ח סי' ט' כתב וז"ל לכן כל ירא שמים יש לו ליזהר שלא לעשות טלית של פשתים היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיבטל ממצות ציצית עכ"ל הרי דפסק הב"י דמטעם שלא יבטל יברך גם עליה אף שאינו יוצא לדעת מקצת פוסקים וא"כ מנ"ל לט"ז לפרש בסי' ל"ג היפך מדעת הב"י בסי' ט':
תשובה. את קולך שמעתי בקן קולמסך לסתור דברי הט"ז אכן לבבי לא כן ידמה כי בודאי דברי הט"ז נכונים דברכות אינן מעכבות וכל היכא דאסתפק לן לא יברך וכמו שפסק בש"ע כמה פעמים עצמו מספר ואפס קציהו תראה כדאיתא בא"ח סי' ד' סעי' י"ג וי"ד וט"ו לענין ברכת נט"י גם בס"ס י"א י"ב סעי' ג' פסק בש"ע והיכא דלא אפשר יסמוך על ר"י וכ' שם המ"א בס"ק ז' ומ"מ נ"ל דלא יברך עליהם עכ"ל וכן בסי' י"ד סעי' ב' פסק בש"ע להדיא אם אין ציצית אחרים מצוים להכשירו יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך עליו וכ"פ בסי' י"ח וכה"ג דוכתי טובא בא"ח ובטי"ד דספק ברכות יהיה מאיזה ספק שיהיה או ספיקא דפלוגתא או שאר כל ספיקא להקל שומעין ושלא לברך ברכה לבטלה וכדעת הט"ז ממש ואם כן לא על הט"ז תלונתך כי אם על הב"י בעצמו. איברא באמת אחר העיון אין כאן אפי' קצת קושיא דהא הב"י סיים שם בסי' ט' וכתב וכמו שנהג הרא"ש עם אנשי ספרד וכוונתו על מה שמעתיק שם בשם תשוב' הרא"ש וז"ל ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכולם לובשין טלית של פשתים אמר לי לבי אם תאסור להם טלית של פשתים תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להם כי נתלי' באילן גדול שמתיר ועוד אף לפר"ת אין לאוסרו בז"ה דעיקר טעם האיסור הוא דלמא אתי למירמא בה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו הוה ליה כלאים שלא במקום מצוה אבל בזמן הוא שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית לא שייך למגזר כלל ע"כ תוכן דבריו שם ע"ש באורך וגם סיים שם הב"י וז"ל ואי לא אפשר ליה יעשו של פשתים ומברך עליו כהסכמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל הרי להדיא דלכך פסק הב"י כאן דיברך על טלית של פשתים לפי ששלשה עמודי ההוראה שהב"י נשען עליהם בכללי הוראתו סברי הכי גם לפי שאף לדעת ר"ת בזמן הזה ליכא למגזר כמ"ש הרא"ש בתשוב' אבל בשאר ספיקא דפלוגתא יפה פסק הט"ז דאין לברך ולק"מ שוב מצאתי ראיתי בה"ל קטנות ח"ב שאלה קי"ו כתב וז"ל הב"י סוף סי' ט' גבי טלית של פשתים אחר שהביא המחלוקת כתב היכא דלא אפשר ליה מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיתבטל וכו' ובס"ס תרמ"ט גבי לולב יבש מחמת סלע המחלוקת פסק שיטלנו בלא ברכה וצ"ע עכ"ל ובאמ' הדב' הרבה תמוה שמקשה מסי' תרמ"ט ולא הרגיש בסתירת הרבה סימני' וסימני' מקודם וכמ"ש לעי' שפסק כן הב"י בכמה מקומות אבל באמת כפטיש יפוצץ הסלע המחלוקת לכמה חלוקת אבנים שלא דמיא הא להא וכמ"ש והוא ברור לכל מעיין אכן אי קשיא הא קשיא לכאורה ממה שפסק הב"י בש"ע בא"ח סי' ר"ן סעי' וי"ו נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך אע"פ שהיה מאותו מין לפניו יות' כשבירך על הראשון ומקור הדין הביא בב"י בשם שיבולי לקט וז"ל מצאתי לרב נסים גאון המברך על הכוס ונלקח ממנו אותו כוס ובא לשתות כוס אחר חוזר ומברך פעם שני' וה"ה לכל דבר וראי' מירושלמי הדין דנסיב תורמס' ומברך עליה וכו' ומסתברא דלא אפשט בעיין ושמא סבר הגאון לשוויה כתיקו דאיסורא ולחומרא עכ"ל:
וכ"כ הב"י ס"ס ק"מ שם בא"ח וז"ל והפוסקים פסקו כההיא דנסב תורמסא לחומרא וכמו שיתבאר בסי' ר"י בס"ד הרי דפסק בספק ברכה חומרא והוא סותר לכל מ"ש דדעת הב"י לפסוק להקל בספק ברכ' וכמ"ש באמת בשם הכל בו ואבודרהם בשם הראב"ד אכן אחר העיון גם הא לא קשיא מידי דהמעיין בהראש והמרדכי והאגודה פ' כיצד מברכין דהאי בעיין איפשטא בירושלמי דצריך לברך שנית וכן דעת הרמב"ם פ"ד והטור והר"ר יונה ולכן פסק הב"י כדעת רוב הפוסקי' ומשמעו' הירושלמי ועיין מ"ש בספרי מנח' יעקב כלל א' ס"ק ו' בספיקא דאבעי' דלא אפשטא ומ"מ הבו דלא לוסיף עלה מש"ה פסק שם בא"ח סי' ק"מ בס"ת שעלה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות והזכירהו שפ' אחרת צריך לקרות די"א דא"צ לברך ודעתו להקל דא"צ לחזור ולברך וכמ"ש שם המ"א בס"ק ד' דאמרינן מסתמ' דדעתו אכל תורה דכלן שווין לטובה. ומה"ט פסקתי ג"כ במי שעלה בתורה ובירך וקודם שהתחיל לקרות נמצא בס"ת טעות שהוצרכו להוצי' ס"ת אחר' שא"צ לברך שנית וכמשמעו' דעת הט"ז בטי"ד סי' רע"ט אף שראיתי בתשובת חוט השני סי' ס"ב שפסק להיפך נגד דעת הט"ז דצריך לברך שני' כמו האי דתורמס ולע"ד אין דבריו ברורי' ומוכרחי' כלל דאפילו לאותן פוסקי' שהביא בב"י שם בא"ח סי' ק"מ דהיכא דהזכירוהו שפ' אחרת צריך לקרות דצריך לחזור ולברך היינו דמשום דדעתו היה מתחלה לברך על פ' אחרת משא"כ זה שלא בירך רק על קריאת פ' זו רק שס"ת זו נפסלה ועכשיו קורא פ' זו בס"ת אחרת כולי עלמ' מודו דא"צ לחזור ולברך דל"ד לתורמס דהתם אוכל פירי אחרת משא"כ בס"ת דהא הכל חדא פרשה היא דמה לי כתובה בזה או בס"ת אחרת דהתם אע"פ שהכל חדא מין פירי הוא מ"מ לא ימלט שפירי זו קצת משונ' בטעמו למעליותא או לגריעותא או בגדלותם או בקטנותו מה שא"כ בקריאת הפר' שהכל הוא חדא פרש' ועיקר הברכ' כתיקן שאנו משבחין להקב"ה שבחר בנו ונתן לנו התור' מסיני ודעת קצת פוסקים בנמצא טעות בס"ת קורא על פה כמבואר בי"ד סי' רע"ט אלא דקי"ל דאין לקרות בע"פ דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה וכיון דדעתו היה לברך על פרשה זו מה לי אם קורא בס"ת זו או אחרת נ"ל דאין צריך לברך שני ודלא כחוט השני ה"ק יעקב: