אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק אבן העזר › שאלה קלא

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק אבן העזר · שאלה קלא

שאלה קל

*) מהרב המופלא מהר"ר יודא מילר אב"ד דמדינת דייטץ וז"ל:

כתב הרמב"ם בפ"א מה' נערה בתולה דין ה' וז"ל היתה אנוסה זו אפי' מחייבי עשה ואפי' שניה הרי זה לא ישאנה עכ"ל וכתב עליו הכ"מ וז"ל ומ"ש רבינו אפי' מחייבי עשה ניחא כדמסקינן פ' אלו נערות אבל שניה קשה כיון דמדאורייתא היא אשה הראויה לו ואפשר כיון מדכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים מקום לאסור שניות או מלאו דלא תסור וכו' א"כ שפיר אתמעיטא מלו תהיה לאשה עכ"ל הכ"מ:

ותמיה נשגבה בעיני לפ"ז מה פריך הש"ס דכתובת דף ל"ה מה עריות ומה שניות לעריות וכו' כיון דמדאורייתא חזיה ליה אמאי אין לו קנס:

ולפי דברי הכ"מ לק"מ דהוי כדאורייתא:

וכדי לתרץ דברי הרמב"ם אם דעת אדמ"ו ניחא היה נלע"ד ליישב בדרך אחר וכתירץ הש"ס דכתובת דף מ' וניתי עשה ונדחה לא תעשה וכו' ומתרץ הש"ס כיון דאפשר לקיומו לעשה דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל עכ"ל הלכך פסק הרמב"ם דלא אמרינן לעבור על דברי סופרים כיון דאפשר שתמאן וליתא לעשה כלל עכ"ל ויחוה אדמ"ו בזה דעתו הרמה. *) עיין במשנה למלך בפ"א מהל' נערה בתולה ס"א הקש' זו ובשם מהר"ם:

תשובה. הנ' בודאי מה שמקשה על הכ"מ הוא לכאורה קושיא עצומה ובישובו להרמב"ם לא נתקרר' דעתי דמ"מ משמעות הש"ס דדוקא בחייבי עשה אמרינן כן אבל מה שמותר מדאורייתא מנ"ל דלמא בזה לא העמידו דבריהם במקום שיכול לבטל מצוה דאורייתא אף דלפעמים העמידו דבריהם אפי' במקום כרת אין לדמות גזרת חכמים זו לזו ובפרטות לפמ"ש תוספת שם ד"ה ניתי עשה וכו' ומ"מ איצטרך קרא דאי לאו קרא הוי חשבינן ליה דלא אפשר לקיים שניהם דעיקר מצוה זו הוא לישא כי היכא דאמרינן חליצה במקום יבום לאו כלום היא עכ"ל תוספת וא"כ מנ"ל לדחו' בשניה ג"כ כיון דלא יליף מקרא ולע"ד היה נראה לתרץ דברי הרמב"ם כפשוטו דהא שניות שגזרו חכמים כעין דאורייתא תקון ועשויה כערוה גופא דלהכי נקרא שניות לעריות דמה"ט לא מתיבמות כמו חייבי לאווין וחייבי עשה וכדאיתא ביבמות פ"ב דף ד' ע"א במתני' כלל אמרו ביבמה וכו' וכן מוכח שם בגמרא דמקשה אחייבי לאווין וחייבי עשה (כפי מה שפי' תוספ' שם) יבא עשה וידחה את לא תעשה ומוקי הש"ס בכמה גווני ולא מקשה הש"ס קושיא יותר עצומה על שניות מדברי סופרים דקתני' במתני' אמאי דוחה העשה ועל קושיא כזו יהיה ננעלים ונסתרים שערי כמה תירוצים שבש"ס שם אלא ודאי דסובר הש"ס בשניות לא קשה מידי דעשהו חכמים כדאורייתא לענין נשואין במקום שב ואל תעשה ולפעמים העמידו דבריהם במקום כרת:

ואע"ג דהרמב"ם פ"ו מ"ה חליצה ויבום דין יוד כולל דין השנייה עם חייבי לאווין ועשה דלא מתייבמת מטעם שמא יבא עליה ביאה שניה היינו משום דודאי לא חמיר דין השניה מחייבי לאווין ועשה שמסתמא לא עשהו לשניה כערוה החמורה ממש דא"כ ג"כ לא היתה חולצת אלא שחכמים עשהו עכ"פ כחייבי לאווין ועשה דחולצת ולא מתייבמת והכל מטעם אחד וא"כ ה"ה באנוסה מהאי טעמא לא ישאנה ויפה פסק הרמב"ם בזה:

ואל תשיבני מהא דמקשה הש"ס בכתוב' דף ל"ה אלא שניות מדברי סופרי' כיון דמדאורייתא חזיה ליה אמאי אין לה קנס ומה קשה הא כעין דאורייתא תקון אי משום הא לא תברא דודאי גזירת חכמים כעין דאורייתא לא הוה רק לענין איסור נישואין משא"כ לענין קנס שלא יהא חוטא נשכר כיון דמדאורייתא חזיא אמאי אין לו קנס וזה ברור:

וא"כ יפה פסק הרמב"ם דאנוסה שניה לא ישאנה:

ולפי מה שכתבתי גם דברי הכסף משנה אפשר' לתרץ על דרך זה דאע"ג דשניה מצאו חכמים מקום לאסור כדאורייתא מ"מ לענין קנס מקשה הש"ס שפיר מטעם שכתבתי כנ"ל לתרץ וליישב דעת הראשונים אשר מימיהם אנו שותים ועפ"ז מיושבים ג"כ דברי הרמב"ם פ"ג מ"ה עבדים שמתרץ שם ג"כ הכ"מ כמו כאן ע"ש והכל בקנה א' עולה כנ"ל ה"ק יעקב:

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה