אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק ג

תפילת שבת

ההכנות לשבת הדלקת הנר וקבלת שבת

שו"ע סימן רסח

שאלה עד: טעה בתפילת שבת והתחיל להתפלל של חול כיצד ינהג.

תשובה: גומר הברכה שנמצא בה וחוזר לברכה של שבת. ואם אמר רק תיבת 'אתה' של אתה חונן, ונזכר שצריך להתפלל של שבת, אם התכוין להתפלל תפילה של חול, יגמור ברכת אתה חונן וימשיך בשל שבת. ואם ידע שהיום שבת רק נתקל בלשונו ואמר 'אתה' של אתה חונן, לא גומר ברכת אתה חונן אלא ממשיך בשל שבת.

כתב מרן סימן (רסח סעי' ב) אם טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה. עוד כתב מרן (סעי' ג) אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן הוה ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: דהרי יכול לומר אתה קדשת או אתה אחד (תרומת הדשן סימן י''ד). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ו) כשאמר תיבת אתה, עיין בב"י דסבירא ליה דאפילו בערבית ומנחה שיכול לסיים באתה קדשת ואתה אחד מ"מ כיון שכונתו היתה לתפלת חול מקרי התחיל בשל חול וגומר ברכת אתה חונן והמ"א חולק עליו וס"ל דדוקא בתפלת שחרית שאינו מתחיל בתיבת אתה ומינכר בדבורו שהוא לשם חול אבל בערבית ומנחה כיון דלא מינכר בדבורו לא מקרי ע"י זה התחיל בשל חול ויאמר אתה קדשת ואתה אחד וכן דעת הפמ"ג והדה"ח. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) יזהר אדם בתפלותיו בשבת, שלא יבוא לכלל טעות בתפלה, להתחיל אתה חונן, שאין זה סימן טוב לאדם שיטעה בתפלתו בשבת. ולכן טוב ונכון להתפלל מתוך הסידור, ובפרט שעל ידי כך גם יוכל לכוין בתפלתו. ואם טעה בתפלות שבת והתחיל בתפלת החול, גומר אותה ברכה שהתחיל בה, ואחר כך חוזר לתפלת שבת. לא שנא אם נזכר בברכת אתה חונן, לא שנא אם נזכר בברכה אחת משאר הברכות, כגון באמצע השיבנו או רפאינו, יגמור אותה ברכה שהתחיל בה, ויחזור לשל שבת. בין בערבית בין בשחרית ובין במנחה. אבל אם טעה במוסף והתחיל באתה חונן, פוסק באמצע הברכה, ומתחיל ''תכנת שבת''. ואף אם נזכר אחר שהגיע לרצה, אומר שם תכנת שבת וכו', וחותם מקדש השבת. [ואינו יכול לומר שם מעין המאורע]. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רכ]. עוד כתב (אות ב) אם היה סבור שהוא יום חול, והתחיל אדעתא שהוא חול, ומיד כשאמר תיבת ''אתה'' כדי להמשיך חונן לאדם דעת, נזכר שהוא של שבת, צריך לסיים ברכת אתה חונן, ורק אחר כך לחזור לשל שבת, וכמבואר. [ואין כאן סב''ל, דמעיקר הדין היה צריך להתפלל י''ח ברכות בשבת. יבי''א ח''ו עמ' צב אות ב]. אבל אם היה יודע שהוא שבת, ומתוך הרגל לשונו אמר אתה, כדרכו בכל יום, אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה, אינו גומר ברכת אתה חונן, אלא פוסק מיד ואומר ישמח משה וכו'. דחשבינן ליה כטעה בתפלות שבת והחליף בין שחרית למנחה, או בין שחרית לערבית, שאינו חוזר. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רכא]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות יא) כתב כהמ"א שאם חשב שהיום חול והתחיל לומר אתה בתפילת ערבית ומנחה שמתחילות במילת אתה ימשיך בשל שבת אבל בתפילת שחרית שמתחלת בישמח משה יסיים בשל חול אתה חונן. ואם היה יודע שהיום שבת ואמר אתה מחמת הרגל לשונו יסיים בשל שבת גם בתפילת שחרית.

שאלה עה: טעה בתפילת שבת והתפלל של חול וסיים התפילה ואמר 'יהיו לרצון אמרי פי' השני, ועדיין לא עקר רגליו, להיכן חוזר.

תשובה: אם לא רגיל להוסיף דברי תחנונים אחר 'יהיו לרצון' השני, נחשב כאילו עקר רגליו וחוזר לראש התפילה. אבל אם רגיל להוסיף דברי תחנונים לא נחשב שסיים, וחוזר לברכה של שבת.

כתב מרן (סימן רסח סעי' ה) טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו אף על פי שסיים תפלתו אינו חוזר אלא לשל שבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב) עיין לעיל סימן קיז סעי' ה. ע"כ. וכתב שם מרן, אם לא שאל מטר, ונזכר קודם שומע תפלה, אין מחזירין אותו, ושואל בשומע תפלה. (ואם היה לו תענית וצריך לומר עננו, יאמר השאלה קודם עננו) (אבודרהם), ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה, אם לא עקר רגליו, חוזר לברכת השנים; ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפלה; ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אעפ"י שעדיין לא עקר רגליו, כעקורים דמי; ואם נזכר אחר שחתם שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה, נראה שאומר ותן טל ומטר, ואחר כך אומר רצה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) מי שהתפלל תפלה של חול בשבת, וסיים את תפלתו, מאחר שלא הזכיר של שבת לא יצא, וצריך לחזור לראש. ואם לא אמר יהיו לרצון אמרי פי השני, אינו חוזר אלא לשל שבת. ואם הזכיר של שבת בתוך השמונה עשרה, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא. ואם הוא מסופק אם התפלל תפלת חול או של שבת, אינו חוזר להתפלל, כי מסתמא התפלל של שבת. [ילקו''י שבת כרך א' עמוד רכג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו).

שאלה עו: הטועה בתפילות שבת והחליף של זו בזו האם יצא ידי חובה.

תשובה: החליף תפילת שבת של זו בזו יצא ידי חובה, ואם התפלל שחרית במקום מוסף יבקש מהשליח ציבור שיוציאנו בתפילת החזרה.

כתב מרן (סימן רסח סעי' ו) הטועה בתפלת שבת והחליף של זו בזו אינו חוזר ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת או אחרת בשל מוסף חוזר. וכתב המ"ב (ס"ק טו) האחרונים תמהו על מה שכתוב בלשון וי"א שאם החליף של מוסף חוזר, דכו"ע מודים בזה. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) הטועה בתפלות שבת והחליף של זו בזו, כגון שאמר בתפלת שחרית ''אתה אחד'' או שאמר בתפלת מנחה ''ישמח משה'', או שאמר בערבית ''ישמח משה'', יצא ידי תפלה, ואינו חוזר להתפלל. ואם טעה במוסף והתפלל של שחרית, ונזכר קודם שחתם ברכת רצה, יחזור לומר תכנת שבת וכו', ברוך אתה ה' מקדש השבת. וימשיך רצה וכו'. ואם לא נזכר עד שסיים תפלתו, יבקש מהשליח צבור שיכוין עליו להוציאו בחזרת הש''צ, וגם הוא יכוין ויקשיב לכל החזרה, ולא יענה ברוך הוא וברוך שמו, אלא אמן בלבד אחר חתימת הברכות. [ילקו''י שם עמ' רכו]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות כ) כתב שאם טעה והחליף תפלת מוסף באחר אם נזכר מיד אחר שחתם מקדש השבת ועדיין לא התחיל רצה יאמר שם בלא חתימה את כל נוסח הברכה האמצעית. ואם נזכר אחר שהתחיל רצה יאמר שם בתוך הברכה ונעשה לפניך קורבן מוסף שבת.

שאלה עז: בשבת ויום טוב או שבת שאחר יום טוב, האם אומר השליח ציבור ברכה מעין שבע.

תשובה: אומר ברכה מעין שבע וחותם בה מקדש השבת. אולם פסח שחל בשבת, אין אומרים בו ברכה מעין שבע.

כתב מרן (סימן רסח סעי' ט) יום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע. עוד כתב (סעי' יא) אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה מעין שבע. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כז) אומרים ברכה מעין שבע גם בשבת ויום טוב, וגם בשבת שבאה אחר יום טוב. וביום טוב שחל בשבת, אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע. אולם ליל פסח שחל בשבת, אין אומרים בו ברכה מעין שבע, דספק ברכות להקל. ומכל מקום שליח צבור שטעה והתחיל באמירת ברכה מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, אין להפסיק אותו באמצע הברכה. אלא שלא יענו אמן אחר ברכתו, דספק אמן יתומה לקולא. ואחר הברכה יאמר ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד''. [ילקוט יוסף שבת א עמ' רטו. חזון עובדיה פסח מהדו' תשס''ג עמו' שלו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לג לד).

שו"ע סימן רסט

שאלה עח: הנוהגים לקדש בליל שבת בבית הכנסת אחר התפילה בלא לאכול שם, האם טוב עושים.

תשובה: הנוהגים לקדש בבית הכנסת אף על פי שלא אוכלים שם, ומטעימים את היין לקטן, יש להם על מה שיסמוכו, ולכתחילה יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת. ובמקום שיש בו אנשים שאינם מקדשים בביתם, טוב להנהיג לקדש בית הכנסת כדי להוציאם ידי חובת קידוש מהתורה. וישתה השליח ציבור רביעית מהיין כדי שיחשב הקידוש במקום סעודה, או יתן לקטן שהגיע לחינוך שישתה רביעית.

כתב מרן (סימן רסט סעי' א) נוהגין לקדש בבית הכנסת ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן דאין קידוש אלא במקום סעודה (ועיין לקמן סימן רע''ג) ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא להוציאם ידי חובתם ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבית הכנסת אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת וכן מנהג ארץ ישראל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) אין קידוש אלא במקום סעודה היינו דאין המקדש יוצא בקידוש זה כיון שאינו במקום סעודתו משו"ה אסור לו לטעום כלום עד שיקדש במקום סעודתו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א ב) אין לקדש בזמן הזה בבית הכנסת, שהרי כיום אין אוכלים ואין שותים שם, ואין קידוש אלא במקום סעודה. וכן המנהג ברוב המקומות. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רכט]. ומכל מקום המנהג שנהגו בכמה בתי כנסת לקדש על הכוס בליל שבת, יסודתו בהררי קודש, ואין לבטלו, שיש להם על מה שיסמוכו, ואדרבה בזמן הזה שרבים עתה עמי הארץ שאינם מקדשים כלל בביתם, טוב להנהיג במקומות כאלה לקדש בבית הכנסת ולהוציאם ידי חובת קידוש מן התורה, אף על פי שאינו במקום סעודה. רק יזהר השליח צבור המקדש לשתות רביעית יין מכוס הקידוש, [ויברך ברכה אחרונה על הגפן], או שיטעימנו לקטן שהגיע לחינוך, שישתה רביעית. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רל. יביע אומר ח''א סי' טו, יחו''ד ח''ב סי' לד. וע' בש''ע סי' רעג ס''ה, דצריך לשתות מהכוס כדי שיהיה קידוש במקום סעודה. ואף שלדעת רעק''א ותו''ש לא מהני שתיית יין לקידוש במקום סעודה, והוכיחו כן מדברי כמה ראשונים, וא''כ לכאורה יש לנו לחוש לסב''ל, מכל מקום כדי לזכות את הרבים במצוה של תורה, וצורך לרבים, כדאי לעשות לכתחלה כדעת מרן, וכל דין זה שאין קידוש אלא במקום סעודה אינו אלא מדרבנן]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א).

שו"ע סימן ער

שאלה עט: באיזה שבתות לא אומרים במה מדליקים.

תשובה: ביום טוב שחל להיות בשבת וכן ביום הכיפורים שחל בשבת, בשבת חנוכה, ובשבת חול המועד, לא אומרים במה מדליקין. וכן נוהגים שלא לומר במה מדליקין ביום טוב שחל בערב שבת.

כתב מרן (סימן ער סעי' ב) יש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בערב שבת ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ואין נוהגין כן בחנוכה ובשבת של חול המועד אין אומרים אותו (מנהגים) וכן ביום טוב שחל להיות בשבת אין אומרים אותו (מהרי''ל הלכות סוכה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג) אין אמרים אותו ביו"ט שחל להיות בע"ש, לפי שאין יכול לומר עשרתם שאין מעשרין ביו"ט. וכן ביו"ט שחל בשבת משום לא פלוג. עוד כתב (ס"ק ד) בשבת של חנוכה לא אומרים מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה. עוד כתב (ס"ק ה) וכן ביוה"כ שחל בשבת אין אומרים אותו [אחרונים]. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) אין אומרים ''במה מדליקין'' ביום טוב, שהרי מותר להדליק ביום טוב באותם שמנים ופתילות שאסרו חכמים להדליק בהם נר של שבת. וכן ביום טוב שחל בשבת, וכן בשבת חול המועד ובשבת של חנוכה, וביוהכ''פ שחל בשבת. אלא אומרים ''אמר רבי אלעזר א''ר חנינא תלמידי חכמים וכו'''. אבל בשבת שחל אחר יום טוב, מנהגינו לומר ''במה מדליקין''. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רלא]. ע"כ. אולם בילקוט יוסף שם כתב שם וכן ביום טוב שחל ביום שישי, אין אומרים בליל שבת משנת במה מדליקין. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת א (עמוד שלב) נוהגים שלא לומר במה מדליקין ביום טוב שחל בערב שבת. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד).

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה