ההכנות לשבת הדלקת הנר וקבלת שבת
שאלה נב: באיזה ימים מהנכון לגזוז ציפורני הידיים והרגליים.
תשובה: מצוה לגזוז ציפורנים בערב שבת לכבוד שבת, ציפרני הידיים יגזוז ביום שישי והרגליים ביום חמישי.
כתב מרן (סימן רס סעי' א) מצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ו) וביום ה' מקפידין שלא ליטלן מפני שהצפרנים מתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגלוחן וא"כ אין זה תיקון כבוד שבת שחוזר לצאת. יש שכתבו שלא לקוץ צפרני הידים ורגלים ביום אחד ואין לקוץ אלא בע"ש או בעיו"ט. והנכון שיקוץ מן הרגלים ביום ה' ומן הידים ביום ו' [מ"א]. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות אות ג) כתב, אם היו צפרניו גדולות, מצוה ליטלן לכבוד שבת. ומותר להסתפר ולגזוז את הצפרנים ביום חמישי, אף שהשערות והצפרניים חוזרות לצמוח בשבת. ואסור לזרוק את הצפרנים לארץ, אלא אם כן הוא בבית הכנסת או בבית המדרש, במקום שאין נשים מצויות. [ילקו''י שבת א עמוד קיח]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ט) כתב ראוי ונכון שלא יקדים ליטול הצפורנים ביום חמישי. ויש נוהגים ליטלם ביום שישי קודם חצות היום ויש נוהגים אחר חצות היום. עוד כתב (באות ח) לפי דעת רבותינו המקובלים כל שהיו הצפורנים גדולות ויוצאות מחוץ לכנגד בשר האצבעות חייב ליטול אותן ואפילו כשאינו לכבוד השבת.
שאלה נג: מתי הזמן הנכון בערב שבת שישאל לאנשי ביתו האם עשרתם, ערבתם עירובי חצרות, הפרשתם חלה.
תשובה: במקום שרגילים לקנות פירות ממקומות שאינם מעשרים, וכן אם רגילים לעשות כל שבת עירובי חצרות, וכן אם רגילים לאפות פת בבית, ישאל בלשון רכה עשרתם, ערבתם, הפרשתם חלה, הדליקו את הנר, ויאמר כן מעט קודם זמן קבלת שבת כדי שיעשו מיד ולא יאמרו שיש עוד זמן וישכחו.
כתב מרן (סימן רס סעי' ב) כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה עשרתם ערבתם הפרשתם חלה ויאמר להם הדליקו את הנר. ובמקום שאין מעשרין אין צריך לומר עשרתם (טור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) סמוך לחשיכה היינו קודם בין השמשות בעוד ודאי יום ושיהיה בו עוד שהות להוסיף מחול על הקודש והטעם שמאחר מלישאל עד עתה כדי שלא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא). עוד כתב (ס"ק י) בלשון רכה כי היכי דליקבלו מניה ולעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שמתוך היראה הם מחללין שבת ומאכילין לאדם דבר האסור לו ובאין לידי כמה עבירות. עוד כתב (ס"ק יג) הפרשתם חלה וכעת אין נוהגין לישאול זה, ועיין בתשובות כנסת יחזקאל סי' ק"ג שכתב טעם לזה, [שבחלת חו"ל אפשר לאכול ממנה טבל וישאיר מעט] ובע"פ בודאי צריך לישאול ואם חל בשבת צריך לישאל בע"ש ע"ש. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) כיון שאסור להפריש חלה בשבת וביום טוב [בעיסה שנילושה מערב יום טוב], לפיכך תיקנו חכמים שישאל אדם לבני ביתו בערב שבת ובערב יום טוב סמוך לחשכה, בלשון רכה, אם הפרישו חלה ממיני מאפה, ואם לא הפרישו אומר להם שיפרישו החלה קודם כניסת השבת. ובפרט יש לשאול על כך בערב פסח, שלא ישכחו להפריש חלה מן המצות שאפו עבור ליל פסח. וצריך לומר את הדברים בלשון רכה, כדי שיקבלו ממנו. ואמנם מי שאינו רגיל לאפות לחם או שאר מיני מאפה בביתו, אין צריך שישאל בערב שבת על הפרשת חלה. וכן במקומות שרגילים לקנות פירות וירקות ממקומות שיש להם הכשר כדת שכבר הפרישו מהם תרומות ומעשרות, אין צריך לשאול עשרתם. וכן במקומות שאין רגילים להניח עירובי חצרות ועירובי תחומין, אין צריך שיאמר להם ערבתם. ורק יאמר לבני ביתו להדליק את הנר, ולהזהירם סמוך לחשכה שיפסיקו לעשות מלאכה. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד קכא]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא).
שו"ע סימן רסא
שאלה נד: מאיזה זמן יכול לקבל עליו שבת, ואם קיבל לפני זמן זה האם נאסר בעשיית מלאכה.
תשובה: זמן קבלת תוספת שבת הוא כחצי שעה קודם צאת הכוכבים. ומפלג המנחה [שעה ורבע קודם צאת הכוכבים] יכול לקבל עליו שבת, וטוב שיאמר בפיו הריני מקבל עלי קדושת השבת, ואם קיבל לפני כן לא עשה ולא כלום. ומנהג רוב המקומות לקבל שבת כעשרים דקות קודם שקיעת החמה.
כתב מרן (סימן רסא סעי' ב) יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות''ק אמות קודם הלילה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוספות פרק תפלת השחר) (ועיין לקמן סימן רס''ז). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כה) קיבל עליו שבת מפלג המנחה נאסר בעשיית מלאכה אבל אם קיבל עליו השבת קודם פלג המנחה אין בקבלתו כלום ופלג המנחה נקרא שעה ורביע קודם הערב ועיין לעיל בסימן רל"ג דהוא שעות זמניות דהיינו בין שהיום ארוך או קצר מתחלק לי"ב חלקים וחלק ורביע קודם הערב הוא פלג המנחה. גם כתבנו שם דיש דעות בין הפוסקים אם שעה ורביע הזו הוא קודם השקיעה או קודם צאת הכוכבים, ע"כ לעניננו בדיעבד אם קבל על עצמו לשם תוספת שבת עד שעה ורביע שקודם השקיעה יש להחמיר שלא לעשות מלאכה. עוד כתב (ס"ק כא) מקבל התוספת ע"י דיבור שהוא מקבלו עליו לשם תוספת שבת או ע"י אמירת ברכו וכדלקמן בס"ד. ואם מהני לזה קבלה בלב ע"ל בסי' תר"ח ס"ג בהג"ה ובמ"ב שם. וע"ל ברס"ג ס"י בהג"ה דמנהגנו שהאשה המדלקת נרות לשבת היא מקבלת שבת בהדלקה זו. עוד כתב (ס"ק כב) ולא סגי בהוספה כל שהוא אלא שצריך קצת יותר. ושיעור התוספת עם בין השמשות ביחד עולה כמעט חצי שעה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רסג אות מז) זמן הדלקת נרות שבת בערב שבת, לכתחלה הוא כעשרים דקות קודם השקיעה. ומנהג זה הוא גם בירושלים על פי מנהג הספרדים ועדות המזרח. ובמקום צורך אפשר להדליק הנרות כעשר דקות קודם השקיעה. ואין צריך להחמיר בזה ולנהוג בירושלים כפי שנדפס בלוחות על פי הרב טקוצ'ינסקי, להדליק את הנר ארבעים דקות קודם השקיעה. שאין לזה כל יסוד בהלכה. וכן נהגו הרב בעל כף החיים זצ''ל, והגאון רבי עזרא עטייה זצ''ל, להדליק את הנרות כעשרים דקות קודם השקיעה. ובפרט בשבת חנוכה שנכון לכתחלה לאחר את ההדלקה של נרות שבת עד לכעשר דקות קודם השקיעה, שזמן תוספת שבת אין לו שיעור, ודי שיהיה תוספת שבת כמה רגעים קודם השקיעה. וספרדי שנהג להחמיר ולהדליק הנרות ארבעים דקות לפני שקיעת החמה בחושבו שכן מנהג ירושלים, רשאי לחזור בו ממנהגו. ומדינא אינו צריך התרה לבטל מנהגו, דהוי מנהג בטעות, ועל כל פנים נכון שיעשה התרה בשלשה ויתחרט בפניהם על שלא אמר ''בלי נדר''. [ילקו''י שבת כרך א' עמוד קעא, ובמהדורת תשס''ד עמוד תקמט. וראה בשו''ת יביע אומר חלק ה' סימן כא. וראה מעשה עם הגרש''ז אויערבאך זצ''ל בשארית יוסף ח''ג עמוד שפה]. עוד כתב (ס"ק מח) גם הנשים חייבות במצות תוספת שבת ויום טוב, ולכן מן הראוי שהאשה תקבל עליה שבת איזה זמן קודם השקיעה, כדי להוסיף מחול על הקודש, והנשים בנות אשכנז מקבלות עליהן את השבת בהדלקת הנרות. [ילקו''י שבת כרך א עמוד קעה. ואם תוספת מה''ת, ראה עמו' תקנא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יט) שמנהג רוב המקומות לקבל שבת כעשרים דקות קודם שקיעת החמה.
שאלה נה: כשקיבל עליו שבת בציבור קודם לשקיעה, האם מותר לעשר את הדמאי, לערב עירובי חצרות, או להטמין את החמין.
תשובה: אף על פי שבבין השמשות ועדיין לא קיבלו עליהם הציבור את השבת מותר לעשר את הדמאי ולערב עירובי חצרות ולטמון החמין, ואפילו קיבל עליו שבת ביחיד, על כל פנים אם קיבל עליו שבת קודם השקיעה בציבור אסור לעשות כן משעה שקיבל עליו, כיון שקבלת שבת בציבור קודם השקיעה חמורה יותר מזמן בין השמשות. ולענין אמירה לגוי במקום מצוה מותר כמו בזמן בן השמשות.
כתב מרן (סימן רסא סעי' ד) אחר עניית ברכו אף על פי שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כח) עניית ברכו היא התחלת תפלת ערבית של שבת לכך הכל פורשין אז ממלאכה וכדלקמן בסימן רס"ג ס"י דהוא כמי שקבל עליו קדושת שבת בפירוש ואסור אז בכל הסייגים והגדרים שגדרו חז"ל לשבת כגון לכנוס למרחץ להזיע בעלמא וכ"ש ברחיצה בחמין וכה"ג בכל השבותין. ובא המחבר להשמיענו דאפילו אותן דברים שהתירו בבין השמשות כגון עירובי חצרות והטמנה דהוא בודאי לצורך שבת וה"ה כל שבות שהוא לצורך מצוה אפ"ה אסור כאן והטעם דכיון דקבל עליו שבת בפירוש אף שהוא זמן הרבה קודם ביה"ש חמור מביה"ש בלי קבלה [ולפ"ז לא יצוייר ההיתירא דבין השמשות הנ"ל לענין ע"ח והטמנה וכה"ג רק אם הוא במקום שאין שם צבור דאל"ה בודאי רוב הצבור קבלו כבר שבת בבין השמשות והמיעוט נמשכין אחריהן בע"כ וכמ"ש בסימן רס"ג סי"ב וי"ג ע"ש] ועיין בביאור הלכה בשם הרבה אחרונים שכתבו דדוקא ע"י ברכו שהוא קבלת שבת של ציבור אבל אם יחיד קבל עליו שבת מבעוד יום לא חמיר מבין השמשות וכן משמע ממ"א סק"ז. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) ספק חשיכה, שהוא בין השמשות, מאחרי שקיעת השמש עד י''ג דקות וחצי [בשעות זמניות] אחר השקיעה, אין מעשרין את הודאי, [וכל שכן בשבת עצמה שאין מעשרין אף את הדמאי. מפני שנראה כמתקן]. ובשעת הדחק כשהיה טרוד בערב שבת מותר לעשר בבין השמשות אפילו טבל ודאי. שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בבין השמשות. ואין מטבילין את הכלים להוציאן מטומאתן, אבל בטבילת כלים חדשים הנקחים מהגוי, מותר לדידן להטבילן במקוה בשבת בברכה, לצורך השבת. וירא שמים נכון שיתן את הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו. ואין מדליקין את הנרות, ואין מערבין עירובי תחומין. אבל מעשרין את הדמאי, [שהוא כל דבר שיש לגביו ספק אם הפרישו ממנו תרו''מ], אפילו שלא בשעת הדחק, אפילו אם קיבל עליו שבת [ביחיד]. ומערבין עירובי חצרות, וטומנין את החמין [בדבר שלא מוסיף הבל]. [שם עמ' קכב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כ). עוד כתב המ"ב (ס"ק יז) ואפילו לפי מה שפוסק המחבר לקמן בס"ד דאחר קבלת שבת אסור לעבור אפילו על שבות במקום מצוה מ"מ לענין אמירה לא"י לא מחמרינן טפי מבין השמשות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רסג אות נא) אשה ששכחה להדליק נרות שבת, ונזכרה בתוך זמן בין השמשות, שהוא י''ג דקות וחצי בשעות זמניות, יכולה לצוות לגוי להדליק נרות לכבוד שבת. אבל לא תברך על הדלקה זו. ויכול להדליק כל הנרות כמו בכל ערב שבת. ואפילו אם קיבלה עליה את השבת בפירוש, יכולה לצוות לגוי להדליק הנר. ואפילו אם קיבלו עליהם רוב הצבור את השבת. ואפילו אם היא עצמה קיבלה את השבת יחד עם הצבור. ואפילו אם יש בית כנסת אחת בעיר וכבר קיבלו את השבת, אם הוא עדיין בתוך זמן בין השמשות, יכולה לצוות לגוי להדליק הנר. וכל שכן אם בעלה קיבל עליו את השבת. [משנ''ב סי' רסא ס''ק יז]. אולם אם אור החשמל דלוק בדירה, אסור לומר לגוי להדליק את הנרות. ואחר צאת הכוכבים אין להתיר בזה בכל אופן. [ילקו''י שם עמו' קעז].
שו"ע סימן רסב
שאלה נו: יום הכיפורים שחל בשבת האם אומרים בבית הכנסת סדר קבלת שבת.
תשובה: לא אומרים קבלת שבת רק מזמור שיר ליום השבת קודם הפיוט לך אלי תשוקתי. אולם בראש השנה שחל בשבת אומרים סדר קבלת שבת מלבד פרק במה מדליקין.
כתב המ"ב (סימן רסב ס"ק י) נהגו שלא לקבל את השבת ביוה"כ שחל בשבת רק שאומרים מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו ואפילו הנוהגין בשאר יו"ט כשחל בשבת לומר עוד איזה מזמורים בשביל שבת. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן תריט אות ו) יום הכפורים שחל להיות בשבת, אין אומרים קבלת שבת, אלא רק מזמור שיר ליום השבת, ויאמרו המזמור, קודם הפיוט לך אלי תשוקתי. [חזון עובדיה ימים נוראים הלכות יוהכ''פ עמוד רסז]. (ועיין שם הטעם משום שע"פ הקבלה אנו עושים קבלת שבת משום הנשמה יתרה וביום כיפור אין נשמה יתרה מפני התענית). וכ"כ בהלכה ברורה (אות לב) שכן הנהיג מרן זצוק"ל בשנותיו האחרונות לומר רק מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש קודם הפיוט לך אלי תשוקתי. ע"כ. עוד כתב בקיצוש"ע ילקו"י (סימן תקפב אות ג) ראש השנה שחל בשבת מיד אחר תפלת מנחה אומרים קבלת שבת, קודם הפיוט אחות קטנה, ואין אומרים פרק במה מדליקין ביום טוב שחל בשבת, כמו שכתב הרמ''א (סוף סי' ער). ואף על פי שבספר שיורי כנה''ג כתב שבמקומו נהגו לאומרו ביום טוב שחל בשבת, מכל מקום מנהגינו פה עה''ק ירושלים שלא לאומרו. ואחר מזמור שיר וכו' אומרים אחות קטנה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד כג, חזון עובדיה ימים נוראים עמוד עז]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לג).
שאלה נז: מתי הזמן הראוי יותר להתרחץ לכבוד שבת.
תשובה: יתרחץ קודם שמתלבש לכבוד שבת כדי שילבש בגדי שבת מיד אחר הרחיצה.
כתב מרן (סימן רס"ב סעי' ג) ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי אומר בואי כלה בואי כלה. וכתב הרמ"א בהגה: וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד (הגהות מרדכי החדשים). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב) סמוך לערב היינו כשהוא רוחץ עצמו מעט בביתו וכמו שמובא בגמרא [שבת כ"ה ע"ב] לענין ר' יהודא בר' אלעאי ע"ש אבל כשהוא הולך לבית המרחץ בודאי מהנכון להקדים עצמו כדי שלא יבוא לחילול שבת ובפרט בימי החורף כשהימים קצרים ועיין לעיל בסימן ר"ס סק"א במ"ב מה שכתבנו שם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) ראוי לייחד בגדים טובים ונקיים לכבוד שבת וכמו שאמרו חז''ל (שבת קיג.)''וכבדתו'' מעשות דרכיך, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וילבש בגדיו הנאים אחר שרחץ עצמו לכבוד שבת. וישתדל להחליף את כל בגדיו לכבוד שבת. והיכא דאפשר נכון לייחד טלית [גדול] לכבוד שבת. [ילקוט יוסף שבת א' עמוד תקכג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כ) וכתב שישתדל להסמיך רחיצת גופו ולבישת בגדי שבת סמוך לכניסת השבת, כדי שיהיה ניכר הדבר שעושה כן לכבוד שבת.
שו"ע סימן רסג
שאלה נח: כשמדליק בערב שבת שתי נרות או יותר, האם מותר להדליק נר מנר, או להדליק גפרור מנר אחד כדי להדליק נר אחר.
תשובה: מותר להדליק נר מנר באופן ישיר, אבל על ידי גפרור נהגו להחמיר בזה.
כתב המ"ב (סימן רסג ס"ק ד) מותר להדליק מנר לנר בין אם מדליק שנים או יותר ואין בזה משום בזוי מצוה דכולן של מצוה הם, אבל אסור להדליק קיסם או נר של חול מנר של שבת, משום בזוי מצוה. ונהגו להחמיר בזה אפילו אם כונתו כדי להדליק בו נר אחר של שבת. ע"כ. וכתב בביה"ל (ד"ה שתי פתילות) כתב הטעם שאפשר להדליק מנר לנר אע"פ שאחר שהדליק הנר הראשון הנר השני הוא רק לרמז בעלמא של זכור ושמור ולא נזכר בגמ' והוי כנר של רשות, עכ"פ שכל שיש תוספת אורה יש יותר שלום בית ושמחה יתירה והכל הוא בכלל עונג שבת ולכן גם הנר השני נקרא נר של מצוה. [ויש לעיין אם טעם זה מהני לדעת מרן שפסק בסעי' ח שלא מברכים על תוספת אורה]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) שעל ידי נר אמצעי יש להחמיר משום שיש בזה ביזוי מצוה.
שאלה נט: אישה ששכחה להדליק נרות שבת כיצד תנהג בשבת הבאה, ומה הדין אם לא הדליקה מחמת אונס.
תשובה: כתב הרמ"א שתדליק משבת הבאה והלאה נר אחד נוסף, ואם נאנסה אינה חייבת. אולם כיום שיש אור החשמל אפילו אם לא היתה אנוסה אין צריך לקנוס אותה להדליק נר נוסף.
כתב מרן (סימן רסג סעי' א) יהא זהיר לעשות נר יפה ויש מכוונים לעשות שתי פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות וכן נהגו. האשה ששכחה פעם אחת להדליק מדלקת כל ימיה ג' נרות (מהרי''ל) כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות (אשר''י ומרדכי מסכת ראש השנה וריש פרק יום טוב). ע"כ. (וכתב המ"ב ס"ק ז) ג' נרות מיירי בשהיתה רגילה בשנים, ואם היתה רגילה מתחלה בשלשה צריכה להדליק כל ימיה ד' ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף בכל פעם עוד נר אחד יותר והכל משום קנס כדי שתהא זהירה בכבוד שבת וע"כ אם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בזה א"צ להוסיף. כתב הא"ר דבאשה עניה יש להקל בששכחה שתוסיף כל ימיה מעט שמן בנר ואם היא מדלקת נרות תדליק תמיד נר אחד מעט יותר ארוך מבתחלה. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות כו) כתב, אשה ששכחה להדליק נרות שבת, וגם בעלה לא הדליק, יש אומרים שמכאן ולהבא צריכה להוסיף בכל ערב שבת נר נוסף על מה שהיתה רגילה להדליק עד כה. ויש מקילים בזה על כל פנים באשה עניה שתוסיף מעט שמן, או שתקח נרות שעוה גדולים יותר מעט. וכן אשה שהיתה רגילה להדליק ב' או ז' נרות, ופחתה נר אחד, יש אומרים שצריכה להדליק מכאן ולהבא נר נוסף. ובלאו הכי בזמן הזה שיש אור החשמל דלוק בבית, אין צריך לקנוס בזה, ולכן גם אם שכחה פעם אחת ולא הדליקה נרות כלל, והיה אור החשמל דלוק, תדליק בשבת הבאה כמנין הנרות שהורגלה בו עד כה. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קנא]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות כג) כתב אשה ששכחה להדליק נרות שבת אם הדליקו את אור החשמל כדי שיהיה אור בבית לכבוד שבת והיה הדבר סמוך לשבת, יש לסמוך על הדלקה זו ואינה צריכה מכאן והלאה להדליק נר נוסף, אבל אם היה אור החשמל דלוק זמן רב קודם השבת, ובשעה שהודלק לא היה הדבר לכבוד שבת, צריכה מכאן והלאה להדליק נר נוסף.
שאלה ס: כשיש לו כסף מצומצם מה עדיף שיקנה: א. לחם לסעודת שבת או נר שבת. ב. נר שבת או שאר מאכלים. ג. נר שבת או יין לקידוש. ד. נר שבת או נר חנוכה. ה. נר שני לשבת או נרות ההידור לחנוכה.
תשובה: א. לחם לסעודת שבת עדיף מנר שבת. ב. נר שבת קודם לשאר מאכלים, ומספיק נר אחד והשאר יוציא על מאכלים. ג. נר שבת קודם ליין לקידוש ונר אחד מספיק ויוציא השאר ליין לקידוש. ד. נר לשבת קודם לנר חנוכה ונר אחד מספיק ויוציא השאר לנר חנוכה. ה. נרות ההידור של חנוכה קודמים לנר שני של שבת. וכל זה שאין לו אור חשמל אבל כשיש לו אור חשמל נחשב כנר שבת וגם יברך עליו.
כתב מרן (סימן רסג סעי' ג) הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית. אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום נר שבת קודם וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה נר שבת קודם משום שלום הבית דאין שלום בבית בלא נר (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות נר חנוכה עיין לקמן סימן תרע''ה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) ומי שיש לו מעות מצומצמין מצות לחם לסעודת שבת קודם לכל. ונר לשבת קודם ליקח משאר מאכלים דאף דשאר מאכלים ובשר הוא ג"כ בכלל עונג שבת מ"מ נר עדיף יותר משום שלום בית וכדלקמן, ומיהו משום נר די נר אחד לחוד והשאר יוציא על מאכלי שבת כדאמרינן בגמרא דאפילו עני צריך לעשות דבר מועט לכבוד שבת. עוד כתב (ס"ק יד) ואם יש לו נר אחד לשבת ונר אחד לחנוכה ויש לו עוד מעט מעות נ"ל דטוב יותר לקנות עוד נרות לחנוכה להיות מן המהדרין וכמו שבארתי בבה"ל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) אפילו עני שאין לו מה לאכול חייב במצות הדלקת נרות, ושואל על הפתחים ולוקח שמן או נר ומדליק, שזה בכלל עונג שבת. ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת וגם יין לקידוש, נר שבת קודם. ויקדש על הפת. ואם יש לו חשמל, אין צריך לחזר על הפתחים לקנות נר, אלא יברך על החשמל. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קלז]. עוד כתב (אות ה) מי שאין לו אלא נר אחד בלבד וכגון שנמצא בבית האסורים וכיוצא בזה, והוא בערב שבת של חנוכה ידליק הנר לחנוכה עם הברכות, ואת אור החשמל ידליק לצורך נר שבת. ורשאי אף לברך על הדלקת נר חשמל ''להדליק נר של שבת''. ואם אין לו אור חשמל ויש לו רק נר אחד, יש מי שאומר שבזמן הזה שבלאו הכי מדליקים בבית, ידליק הנר לצורך נר חנוכה, ויעלה לו גם לשלום ביתו, שלא יתקל בכסא וכדו' ויש חולקים. ואם יש לו שתי נרות ידליק נר אחד לנר חנוכה ונר אחד לשבת, אף אם הוא בליל ב' והלאה של חנוכה. [ילקוט יוסף, שבת כרך א' עמ' קלח]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לד לה).
שאלה סא: אישה סומא שאינה רואה האם תדליק נרות שבת בברכה.
תשובה: יכולה להדליק בברכה ואם יש לה בעל פיקח נכון שהוא ידליק ויברך.
כתב המ"ב (סימן רסג ס"ק יד) כתב המ"א דאשה סומא ג"כ יכולה לברך על נר שבת דהא נהנית ג"כ מהמאורות ומיהו אם יש לה בעל שהוא פקח הוא יברך. ואם אוכלת בשלחן אחד עם אחרים שברכו והדליקו לא תברך דהא עיקר הטעם שכולם מברכין משום שמחה יתירה שיש ע"י ריבוי הנרות כמ"ש בסעיף ח' והא ליכא שמחה גבה. ע"כ. [ולדידן בלאו הכי לא מברכים על תוספת אורה]. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כה) סומא [עיוורת] מדליקה הנרות ומברכת, שהרי יש לה הנאה במאורות על ידי שאחרים רואים ויורוה את הדרך אשר תלך בה, וכמו שאמרו כן לענין ברכת יוצר המאורות שהסומא מברך ברכה זו מהטעם האמור. ומכל מקום אם יש לה בעל פיקח שהוא רואה, נכון שהוא יברך וידליק נרות שבת. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קנ]. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת א (עמוד קצג). ובהלכה ברורה (אות לא) וכתב ואם יש לה צער מכך שאינה מדלקת את הנרות תדליק ותברך אפילו כשיש לה בעל פיקח.
שאלה סב: באיזה אופן צריך האורח להשתתף בפרוטות בנרות שבת.
תשובה: אם לא מדליקים עליו בביתו, ובמקום שנמצא בו אין לו חדר מיוחד שיכול לקיים שם מצוות הדלקת נר שבת, והוא לא סמוך על שולחן בעל הבית, צריך להשתתף בפרוטה עם בעל הבית, או שיקנה לו בעל הבית במתנה חלק בנר.
כתב מרן (סימן רסג סעי' ז) אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לג) ובריש סימן תרע"ז הביא המג"א בשם תשובת רש"ל דגם הבחורים צריכין להשתתף. ומסיק שם דאפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בעה"ב הרי הוא בכלל ב"ב ע"ש. עוד כתב (ס"ק לד) להשתתף בפרוטה והוא הדין אם הבעה"ב מקנה לו חלק בנר שלו במתנה וכמ"ש לקמן בסימן תרע"ז לענין נר חנוכה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כג) יולדת הנמצאת בבית חולים בערב שבת, או בבית החלמה, אם אוכלת ליד מטתה בחדרה, תדליק שם נר שבת בברכה, אפילו אם בעלה מדליק נרות בביתם. ואם כבר הקדימו אחרים והדליקו נרות שבת בחדרה, אינה צריכה להדליק, ואינה צריכה להשתתף בפרוטות בהדלקת הנר של בית החולים, שמסתמא בית החולים מזכה לה חלק בשמן ובנרות, כשם שכל מחסורה על הנהלת בית החולים או בית ההחלמה. ואם הנהלת המקום אינה מאפשרת להדליק נרות ליד מטת היולדת, מסיבות רפואיות וכדומה, תדליק בחדר האוכל של בית החולים, אם אוכלת שם. ואם קדמו נשים אחרות והדליקו הנר בחדר האוכל של בית החולים, אין לה להדליק שם בברכה. ותסמוך על הדלקת החשמל שבחדר השינה. ואם רוצה להדליק נרות גם היא בחדר האוכל, לדידן יש להורות שתדליק בלי ברכה. [ילקו''י שבת כרך א עמוד קמט]. ע"כ. ועיין עוד בילקו"י סימן תרע"ז (אות ד) שכתב שבחורי הישיבות הלנים בחדרי הפנימיה של הישיבה אינם צריכים להשתתף בפרוטות ואינם צריכים להדליק נר חנוכה בחדרם. ובהערה כתב הטעם כיון שמדליקים עליהם בביתם וגם הם סמוכים על שולחן בעה"ב שהוא ראש הישיבה. ושכ"פ הטוש"ע (סי' תרעז ס"א), אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, אינו יוצא י"ח הדלקת נ"ח בשל בעה"ב, אלא צריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בשמן של נ"ח. ואם מדליקים עליו בביתו אינו צריך יותר. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו. ע"כ. וז"ל המג"א (סי' תרעז סק"א): כתב בתשו' מהרש"ל, גם הבחורים צריכים להשתתף, ואפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפני עצמו, אבל בסמוך על שלחן בעה"ב, הרי הוא בכלל בני ביתו, וא"צ להדליק, אא"כ רוצה להיות מן המהדרין. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות נה) אם במקום שמתארח בו אין לו חדר מיוחד לעצמו, וגם אין מדליקים נרות שבת בביתו, ואינו סמוך על שולחן בעל הבית, צריך להשתתף עם בעל הבית בהוצאות הנרות כדי שיהיה לו חלק במצות הדלקת הנרות.
שאלה סג: האם בהדלקה מקיים את מצוות הדלקת הנר או בהנחה.
תשובה: הדלקה עושה מצוה לכן צריך להדליק אותם במקומם ולא ידליקם במקום פטור כגון מחוץ לבית ויניחם אחר כך במקום חיוב. ואשה חולה או יולדת יכולה להדליק הנרות בברכה כשהיא במיטתה, ואחר כך יקחו אותם למקומם בחדר האוכל, כיון שכל חדרי הבית הם מקום החייב בהדלקת נרות, ובמקום צורך יש לסמוך על המקילים להעביר הנרות ממקום שמשתמשים בו למקום אחר שמשתמשים בו.
כתב הרמ"א בהגה (סימן רסג סעי' י) וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פרק במה מדליקין). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מח) היינו שאסור להדליק במקום שאין משתמשין בו ולהניח הנר במקום שמשתמשין בו משום דקי"ל הדלקה עושה מצוה וכיון שהדליק במקום שאין משתמשין בו שאינו מקום חיובא לא מהני הדלקתו כלום אף שמניח אח"כ במקום חיובא וצריך לכבות ולחזור ולהדליק אבל אם הדליק בבית במקום שמשתמשין בו מותר לטלטלם אח"כ ולהניח במקום אחר דכל הבית הוי מקומם. והלבוש מחמיר אף בזה ובמקום הצורך יש להקל. כתב הח"א הנשים שמדליקין בסוכה בחג ומטלטלין לתוך הבית לא יפה הן עושין. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ס) כתב צריך להדליק את הנרות במקום שמשתמשים בו, ולא ידליקם במקום שאין משתמשים בו בליל שבת, ויניחם אחר כך במקום שמשתמשים בו. ומכל מקום מותר להדליק הנר על השלחן, ואחר כך להניחו במנורה גבוהה תלויה, או על גבי מדף גבוה, שהרי ניכר שעושה כן לכבוד שבת. וכן אם האשה חולה ושוכבת במטה, מותר להביא אצלה את הנרות להדליקם בברכה, ואחר כך יקחם משם, ויתנם במקומם הראוי להם. [מג''א סי' רסג ס''ק כג. ילקו''י שבת א' עמו' קפו]. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה (עמוד רג). וכ"כ בהלכה ברורה (אות צ) שבמקום צורך יש לסמוך על המקילים. ובזמנינו שיש את אור החשמל וניכר שהנרות הודלקו לכבוד שבת לכל הדעות יש להקל להעביר את הנרות ממקום אחד שמשתמשים בו אל מקום אחר שמשתמשים בו. עוד כתב (באות קג) אם היה בדעתה לקבל את השבת בהדלקת הנרות אסורה לטלטל את הנרות משום איסור מוקצה.
שאלה סד: התפלל ערבית של שבת קודם השקיעה ביחיד, ואומר שאינו רוצה לקבל עליו שבת, האם מועיל.
תשובה: לא מועיל לעשות תנאי שלא מקבל שבת בתפילה כיון שמזכיר בה קדושת שבת.
כתב מרן (סימן רסג סעי' יא) אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה, ואפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נ) ואף דבהדלקה י"א דמהני תנאי וכדלעיל בס"י בתפלה שאני כיון שהזכיר בה קדושת שבת. ע"כ וכ"כ בהלכה ברורה (אות צא).
שאלה סה: קיבלו הציבור עליהם את השבת, והגיע היחיד לבית הכנסת קודם השקיעה ועדיין לא התפלל מנחה, כיצד ינהג.
תשובה: אף על פי שמשעה שקבלו עליהם הציבור את השבת המיעוט נמשך אחריהם ואסורים בעשיית מלאכה, אבל עדיין יכולים להתפלל מנחה של חול, רק לא יתפלל בתוך בית הכנסת משום כבוד הציבור שכבר קיבלו עליהם שבת, אלא יצא לחוץ ויתפלל, ואם קיבל איתם שבת באמירת מזמור שיר ליום השבת, שוב לא יכול להתפלל מנחה, ויתפלל ערבית שתיים של שבת, הראשונה לשם ערבית, והשניה לתשלומי מנחה.
כתב מרן (סימן רס"ג סעי' טו) מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפלה של חול והוא שלא קבל שבת עמהם אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית שתים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נט) לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת, היינו אפילו עוד היום גדול, ומשום שאחרי שהקהל קדשו היום לא יעשנו חול אצלם. וכתב בביה"ל (ד"ה של חול) אע"פ שכתב מרן בסעי' יב אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם. זה דוקא לענין שאסור לו לעשות מלאכה, אבל לענין תפילה כל שלא ענה עימהם ברכו, מתפלל תפלה של חול חוץ לבית הכנסת. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) מי שלא התפלל מנחה בערב שבת, והגיע לבית הכנסת אחר שהצבור קיבל עליו שבת, לא יתפלל מנחה באותה בית הכנסת, אלא יתפלל במקום אחר. אולם אם בשעה שמתחיל להתפלל הצבור עדיין לא קיבל עליו שבת, רשאי להתחיל את העמידה, אף שיודע שבאמצע התפלה הצבור יגיע לקבלת שבת. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קצט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות קיב).
שאלה סו: מי שקיבל עליו שבת, האם מותר לומר לחברו שעדיין לא קיבל עליו שבת לעשות לו מלאכה.
תשובה: מותר לומר לחבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות לו מלאכה.
כתב מרן (סימן רסג סעי' יז) יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה. וכתב הרמ"א בהגה: ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת וכל שכן במוצאי שבת. מי שמאחר להתפלל במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נראה לי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק סד) מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה, כיון שלחבירו מותר אין איסור אמירה שייך בזה. (שלא אסרו דיבור חול אלא בדבר שאסור לכל). וסעיף זה איירי כשיש שהות הרבה עד בה"ש דאם הוא סמוך לבין השמשות בודאי קבלו רוב אנשי העיר שבת והמיעוט נגרר אחריהן בע"כ וכדלעיל בסי"ב ולא שייך דין זה. כשמגיע סמוך לבין השמשות אל ימתינו לומר מזמור שיר ליום השבת [או שאר מאמרים הנוהגים לומר בשביל קבלת שבת] בשביל איזה אנשים העוסקים בביתם בעניניהם ומשהין לבוא לבהכ"נ. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רסא אות ג) מי שקיבל עליו שבת מבעוד יום, והוצרך לעשות מלאכה קודם זמן כניסת השבת, רשאי לומר לחבירו שיעשה מלאכה בשבילו. ואם אין שם אחר שיעשה מלאכה בשבילו, יכול לעשות התרה על מה שקיבל שבת בפני שלשה, שהרי מה שקיבל עליו שבת, אין זה אלא מתורת נדר. ולפי זה בעל יכול להפר קבלת שבת שקיבלה אשתו. אך אם קיבל שבת בערבית אינו יכול לעשות התרה. ובמוצ''ש, מי שמוסיף מחול על הקודש, וטרם הוציא מעליו שבת, מותר לומר לחבירו שכבר הבדיל [בתפלה] לעשות לו מלאכה בשעה זו. [ילקו''י שבת א' עמ' קכד, ובמהדורת תשס''ד עמו' תקסד. ולענין עשיית שבות אחר שקיבל שבת, יש לחלק בזה בין אם קיבל שבת ביחיד לבין קיבל בצבור, וראה בלוית חן עמוד רכו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות קיח).
שו"ע סימן רסד
שאלה סז: האם מותר להדליק נרות שבת בפתילה של צמר בהמה.
תשובה: אין להדליק נרות שבת בפתילה שהאש לא נאחזת בה יפה כגון פתילה העשויה מצמר בהמה, מהחשש שמא לא תאיר יפה ויטה את הנר או הפתילה ויעבור משום מבעיר.
כתב מרן (סימן רסד סעי' א) אין עושין פתילה לנר של שבת בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת כגון צמר ושער וכיוצא בהם אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן. וכתב המ"ב (ס"ק א) הטעם בפסול פתילות ושמנים שאין מאירין יפה וחיישינן שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו אל הפתילה כדי שידלק יפה וחייב משום מבעיר. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רסג אות עג) אין עושין פתילה לנר שבת, בין נר שעל השלחן, ובין שאר הנרות שבבית, מדבר שהאש אינה נאחזת בפתילה, אלא השלהבת קופצת. כגון צמר בהמה, ושער וכדומה. [ילקו''י שם עמ' קצא]. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת א (עמוד רח). ובהלכה ברורה (אות ב).
שו"ע סימן רסה
שאלה סח: האם מותר לשים מערב שבת מעט מים בנרות שמן כדי שתכבה הפתילה כשיגמר השמן.
תשובה: אם נותן בנר הרבה מים על מנת להגביה את השמן, מותר. אבל אם נותן בנר מעט מים כדי לכבות את הנר כשיגיע לשם אסור. גזירה שמא יבא לעשות כן בשבת לתת מים בנר ויבא לכבות על ידי המים ניצוצות הניתזים מהנר.
כתב מרן (סימן רסה סעי' ד) נותנים כלי תחת הנר לקבל נצוצות מפני שאין בהם ממש ואין כאן ביטול כלי מהיכנו אבל לא יתן לתוכו מים אפילו מבעוד יום מפני שמקרב זמן כיבוי הנצוצות ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כיון שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן. וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים אפילו מתכוין לכיבוי שרי מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן לא הוי אלא גרם כיבוי וכן נוהגין (סמ''ג). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טו) ואע"ג דבשאר מלאכות קי"ל דשרי להתחיל אותו מבעוד יום והמלאכה נגמרת בשבת כמ"ש רסי' רנ"ב ולא גזרינן שמא יתחיל לעשות כן בשבת שאני התם דהכל יודעין שהוא מלאכה ולא יטעו לעשות כן בשבת אבל הכא יש לחוש שמא יחשוב שאין בזה שום איסור ויעשה כן בשבת ויש לחוש שמא יגביה הכלי עם המים נגד הניצוצות ויכבה אותן [תוספות סוף כירה וע"ש עוד טעמים והעתיקן המ"א]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) מותר לתת מערב שבת מים לתוך קערת שמן, כדי להגביה את השמן, ולהדליק שם את הנר, אף על פי שהנר יכבה בעת שהשלהבת תגיע למים. מאחר ואין כוונתו לכיבוי הנר, אלא להגבהת השמן. אבל אם נותן שם מים במטרה שהנר יכבה כשתגיע השלהבת למים, אסור לעשות כן אף מערב שבת, גזרה שמא יעשה כן בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קצב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא). עוד כתב (באות יב) שאם נותן תחילה המים בנר ואח"כ מדליק יש להקל במקום הצורך.
שו"ע סימן רסו
שאלה סט: מי שהיה בא בדרך ולא הספיק להגיע לביתו ושקעה השמש, ואין עימו אלא חמורו וכיסו, כיצד ינהג.
תשובה: מניח כיסו על הבהמה לאחר שעקרה יד ורגל, וכשהיא עומדת נוטלו ממנה, ולאחר שתחזור לעקור יד ורגל יניח עליה, כדי שלא תעשה הבהמה הולכה ד' אמות ברשות הרבים, עם עקירה והנחה, ויעבור על איסור מחמר ושביתת בהמה.
כתב מרן (סימן רסו סעי' ב) אם אין עמו אינו יהודי מניחו על חמורו וכדי שלא יהא חייב משום מחמר (פירוש מנהיג את החמור) אי איכא עקירה והנחה מניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת דלאו עקירה היא וכשהיא עומדת נוטל הימנה ולאחר שתחזור ותעקר רגלה יניחנו ויש אומרים שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז) מנהיג חמור טעונה קרוי מחמר ואיסורו הוא מן התורה מדכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך וקבלו חז"ל דר"ל מלאכה שנעשית בשותפות ע"י אדם ובהמה דהיינו שהיא טעונה איזה דבר והוא מחמר אחריה ומנהיגה ע"י קולו וכיוצא בו. ואין עובר על זה אלא כשהיא עושה עקירה והנחה על ידו דלא תעשה כל מלאכה כתיב ובלא זה לא מקרי מלאכה וכן ה"ה לענין איסור שביתת בהמה ולפיכך מניח הכיס עליה לאחר שכבר עקרה ללכת דלא נעשית העקירה על ידו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה).
שאלה ע: היה בא בדרך והיה עימו: חרש שוטה וקטן וחמור. או חרש ושוטה. או שוטה וקטן. או חרש וקטן. למי יתן את כיסו.
תשובה: היה עימו חרש שוטה וקטן וחמור, יניחנו על החמור, שבחרש שוטה וקטן יש חשש שיחליפם בבן דעת. חרש ושוטה, יתן לשוטה, לפי שלחרש יש מעט דעת. וכן שוטה וקטן, יתננו לשוטה, משום שהקטן יבא לכלל דעת כשיגדל. חרש וקטן, יתננו למי שירצה, שלכל אחד יש מעלה לחרש יש מעט דעת, ולקטן יש מעלה שיבא לכלל דעת. ובכל אופן כשנכנסת השבת מניח כיסו עליהם לאחר שעקר רגליו ללכת, וכשהוא עומד נוטלו ממנו, ולאחר שחוזר לעקור רגליו מניח עליו.
כתב מרן (סימן רסו סעי' ג) היה עמו חמורו וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור ולא יתננה לאחד מאלו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יא) לא יתננה לאחד מאלו כיון שהן בני אדם כמותו ואתי לאחלופי באדם אחר המחוייב במצות. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ד) היה עמו חרש ושוטה יתננו לשוטה לפי שאין לו דעת כלל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב) חרש דעתא קלישתא אית ליה. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ה) שוטה וקטן יתננו לשוטה שהקטן יבא לכלל דעת. חרש וקטן יתננו למי שירצה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יג) חרש וקטן יתננו למי שירצה דכל אחד יש לו מעלה בפני עצמו וכנ"ל. עוד כתב מרן (סעי' ו) ויש אומרים שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך ונוטלו ממנו כשהוא עומד. וכתב הרמ"א בהגה: ודוקא כשנותן להם משחשכה אבל כשנותן להם מבעוד יום מותר בכל ענין. ע"כ. וכ"כ (בהלכה ברורה אות ו ואות ז). וכתב ובזמנינו ישנם בתי ספר מיוחדים לחרשים אילמים ומתנהגים כאנשים פיקחים הרי הם כשאר כל אדם גדול מישראל. (ומחמירים רק שלא לצרפם למנין חזרת השליח ציבור).
שאלה עא: היה בא בדרך ואין עימו חמור או חרש או שוטה או קטן מה עדיף שיעשה, לרוץ לביתו, או ללכת פחות פחות מד' אמות.
תשובה: עדיף שילך פחות פחות מד' אמות, מאשר שירוץ לביתו, שבריצה יש יותר חשש שיבא לידי עקירה והנחה והולכה ד' אמות ברשות הרבים אם יעמוד, מה שאין כן כשהולך פחות פחות מד' אמות יזכור יותר. וכשמגיע לרשות היחיד זורקה שם כלאחר יד, שלא כדרך זריקה, וכגון מכתפיו ולאחריו.
כתב מרן (סימן רסו סעי' ז) אם אין עמו שום אחד מכל אלו יטלטלנו פחות פחות מארבע אמות ודוקא כיסו או מציאה שבאה לידו אבל אם לא באה לידו לא. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' יא) היתה חבילתו מונחת על כתפו וקידש עליו היום רץ תחתיה עד ביתו ודוקא רץ אבל לילך לאט לא כיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה והנחה דזמנין קאי ולאו אדעתיה אבל רץ אית ליה היכירא וכי מטי לביתיה כי היכי דלא קאי פורתא ואשתכח דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד זורק לה כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחריו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כט) כשרץ תחתיה כל כמה דלא עמד לפוש אין כאן עקירה בשבת, ודוקא כשאין עמו א"י ולא בהמה ולא חש"ו, וגם במקום שאין יכול להוליכו פחות פחות מד' אמות כגון שמתירא מליסטים שיגזלוהו או שיש מים רחב ד"א ועיין מה שכתבתי בסמוך דלדידן דלית לן ר"ה גמורה אפשר דשרי בכל ענין. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י בסימן שא (אות ב) היוצא בערב שבת לרשות הרבים, במקומות שאין בהם עירוב, והיה סבור שיש שהות בידיו, וקידש עליו היום, והיתה חבילתו על כתיפו, או כיסו בידו, והוא חפץ חשוב, אם יש עמו גוי יתננו לגוי. ואם לאו יתננו לקטן. ואם לאו ימשיך לילך וכל פחות מד' אמות יעמוד לנוח, או יניח החפץ, ושוב יטלנו וילך פחות מד' אמות. וכך יעשה עד שיגיע סמוך לביתו, ואז ישמיטנו מידו. וכן יוכל לעשות גם באופן שהחפץ נמצא בכיסו. ואם נמצא עמו חבר, עדיף שכל אחד יטלטל פחות פחות מד' אמות לסירוגין. ואם חושש מפני ליסטים וכדומה, ירוץ עם חבילתו עד ביתו, וזורקה שם כלאחר יד, שלא כדרך זריקה, וכגון מכתפיו ולאחריו. [ילקו''י שבת ב עמ' יח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט).
שו"ע סימן רסז
שאלה עב: ביום שישי אחר חצות, האם מותר לומר לפני ברכת המזון מזמור על נהרות בבל, לנוהגים לאומרו.
תשובה: לא יאמר על נהרות בבל אלא שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון.
כתב מרן (סימן רסז סעי' א) בתפלת המנחה בערב שבת אין נופלין על פניהם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) אין נופלין על פניהם מפני שהוא סמוך להכנסת שבת, כ"כ הלבוש. וכתב הפמ"ג ונראה דה"ה כשמתפללים מנחה גדולה אחר חצות נמי אין נופלים ע"פ. וכן מי שאוכל פת אחר חצות ג"כ אין לומר על נהרות בבל כ"א שיר המעלות.
שאלה עג: האם יכול לקיים מצות סעודת שבת בערב שבת לאחר פלג המנחה.
תשובה: יכול לקיים מצות סעודת שבת. וטוב לחוש לסוברים שצריך לאכול כזית לאחר חשיכה. ואם הוא תוך חצי שעה לצאת הכוכבים נכון להיזהר שלא להתחיל לאכול עד שיגיע צאת הכוכבים ויקרא קריאת שמע קודם.
כתב מרן (סימן רסז סעי' ב) מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד (ועיין לעיל סימן רל''ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ה) יכול לאכול, הטעם דכיון דקבל עליו שבת והוסיף מחול על הקודש נחשב כשבת לענין זה דיכול לקדש ולאכול מיד ויוכל לגמור סעודתו מבע"י ויש חולקין וסוברין שיזהר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה וטעמם דכיון דהג' סעודות ילפינן ממה דכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו' בעינן שיקיים אותם ביום שבת עצמו ולכתחלה נכון לחוש לדבריהם. עוד כתב (ס"ק ו) ואם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל הואיל ולהרבה פוסקים לא יצא ידי חובת ק"ש קודם הלילה מיהו הנוהג להקל בזה אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך. וכ"ז לענין היתר אכילה אבל לענין ק"ש גופא דהוא דאורייתא אין לסמוך ויזהר לקרותה בלילה לצאת ידי חובת ק"ש. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן רסז (אות יב) מקדימין להתפלל ערבית מוקדם יותר מבימות החול, ומזמן פלג המנחה [שעה ורבע קודם צאת הכוכבים] יכול להתפלל ערבית ולקבל שבת, ולאכול מיד. ומכל מקום טוב ונכון שיאכל עוד כזית פת אחר שיגיע זמן צאת הכוכבים. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רא. שכ''ד מרן הש''ע. ואמנם דעת ספר חסידים והב''ח ועוד אחרונים, דכיון דילפי' ג' סעודות משבת היום וכו' בעי' שיאכל דוקא בשבת, ולא מבעו''י. ולכן אם אפשר טוב לחוש לדבריהם ולחזור ולאכול כביצה פת בצאה''כ]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) וכתב ומכל מקום טוב להחמיר שיחזור ויאכל כזית פת בלילה, אם קשה לו להמתין בערב שבת עד הלילה כדי לאכול עוד כזית פת טוב שיאכל ביום שבת כביצה מיני מזונות, מלבד שתי סעודות של פת. [היינו שיאכל המזונות אחר שתי סעודות שאכל ביום ותחשב כסעודה שלישית על הצד שלא יצא ידי חובת סעודה ראשונה].