אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג הנחת תבשיל על גבי האש והטמנה

שו"ת שאול שאל - חלק ג

הנחת תבשיל על גבי האש והטמנה

מלאכה בערב שבת

שו"ע סימן רנג

שאלה לא: האם מותר להניח תבשיל על גבי אש גלויה בערב שבת כדי שילך ויתבשל במשך השבת.

תשובה: ישנם אופנים שאסרו חז"ל להניח מערב שבת קדירה עם תבשיל על גבי אש גלויה, מחשש שמא יבוא להגביה את האש למהר את הבישול בשבת, וישנם אופנים שמותר להניח אפילו על גבי אש גלויה. והדין משתנה לפי דרגת הבישול שיגיע התבשיל בכניסת השבת, דהיינו בשקיעת החמה, וכמו שנפרט.

א. תבשיל שבכניסת השבת יתבשל כל צורכו, והוא סוג תבשיל שמצטמק ורע לו כגון: מים רותחים שהולכים ונחסרים. מותר להשהותו על אש גלויה, שהרי אין חשש שיבוא להגביה את האש.

ב. תבשיל שבכניסת השבת יתבשל כל צורכו, והוא מצטמק וטוב לו כגון: מרק ירקות וקטניות וטוב לו שנעשה סמיך. או תבשיל שבכניסת השבת יתבשל כמאכל בן דרוסאי דהיינו שליש בישול, אם צריך אותו לצורך סעודת הלילה לדעת מרן אסור להשהותו על אש גלויה שמא יבוא להגביה את האש כדי לזרז או להשביח את הבישול. ואם צריך אותו לצורך סעודת היום מותר. [מספק ספיקא, ספק כמ"ד כל שהוא לצורך סעודת היום אין חשש חיתוי, ואת"ל שאסור שמא הלכה כמ"ד שבשליש בישול או יותר אין חשש חיתוי]. והמנהג להקל אף לצורך הלילה וטוב ונכון שישים כיסוי על האש. ואם בכניסת השבת יתבשל מעט ופחות משליש בישול, אפילו צריך אותו לסעודת היום אסור להשהותו על אש גלויה מהחשש שמא ירצה לאוכלו בלילה ויגביה את האש.

ג. תבשיל חי שבכניסת השבת לא יתבשל כלל, אם הוא תבשיל שלא יכול להתבשל בתחילת הלילה כגון: תבשיל של בשר בהמה. ואפילו אם יש בו רק חתיכת בשר אחת שלא התבשלה כלל, כיון שהבשר לא ממהר להתבשל אלא עד למחר מסיח דעתו ממנו, ואין חשש שיגביה את האש לאוכלו בלילה, ומותר להשהותו על אש גלויה. ואם הוא תבשיל שאין בו בשר אלא ירקות שקלים להתבשל בתחילת הלילה לא מסיח דעתו ממנו, ויש חשש שמא יבוא להגביה את האש למהר בישולם לצורך סעודת הלילה, ואסור להשהותו על גבי אש גלויה.

ד. וכל זה דוקא כשמניח על אש גלויה, אבל אם מניח על האש טס מתכת להיכר שלא יבוא להגביה את האש, או מניח את התבשיל על גבי פלאטה חשמלית שאין בה אפשרות להגבהת האש, מותר להניח עליהם תבשיל בערב שבת בכל מצב שהוא.

כתב מרן (סימן רנג סעי' א) כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה אלא אם כן נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פירוש הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה. או שהיה חי שלא נתבשל כלל, דכיון שהוא מסיח דעתו ממנה עד למחר ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי. אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אלא אם כן גרף דהיינו שהוציא ממנו כל הגחלים או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם. ואם נתן בה חתיכה חיה מותר כאלו היתה כולה חיה דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה. וכו'. ויש אומרים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פירוש שם אדם שהיה אוכל מאכלו של נתבשל כל צרכו) או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר להשהותו על גבי כירה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) שבלא נתבשל כלל שרי לתנו סמוך לשקיעה ממש, אבל אם נתנו מבעוד יום אסור, דכבר נתבשל קצת קודם שבת, וצריך לסלק כשהגיע זמן שבת, אלא אם כן נתבשל כל צורכו קודם זה. ע"כ. ובחזון עובדיה (שבת א עמוד מד אות א ועמוד נו אות ג) כתב להקל להניח על גבי אש גלויה אם הגיע התבשיל למאכל בן דרוסאי אם התבשיל הוא לצורך סעודת שחרית של שבת, [ובמקורות הטעם להקל מספק ספיקא, ספק כמ"ד כל שהוא לצורך היום אין חשש חיתוי, ואת"ל שאסור שמא הלכה כמ"ד שבשליש בישול אין חשש חיתוי. ויתכן שגם מרן השו"ע יסכים להקל באופן זה מחמת הספק ספיקא] ועכ"פ טוב להניח טס של מתכת להפסיק בין האש לקדרה, ועל פלאטה חשמלית של שבת יש להקל בפשיטות אף בלא הפסקת פח של מתכת. ע"כ.

אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) כתב תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת, או שנתבשל רק כחצי בישולו, ועדיין אינו מבושל כל צרכו, [וראוי לאכול מהתבשיל על ידי הדחק], יש אומרים שמותר להשהותו מערב שבת על גבי אש גלויה, כמו פתיליה של נפט, או גז, לצורך סעודת שבת, ואין צריך ליתן טס של מתכת או אזבסט, להפסיק בין האש לקדרה, אפילו אם התבשיל הולך ומצטמק, והצימוק יפה לתבשיל. ויש חולקים ומצריכים ליתן טס של מתכת או אזבסט להפסיק בין האש לקדרה. ומנהג הספרדים כסברא ראשונה ומשהים מערב שבת תבשיל כנזכר על גבי אש גלויה, אך יש להזהיר שבאופן כזה אין להחזיר הקדרה בשבת. ומכל מקום טוב ונכון להחמיר לתת טס של מתכת או אזבסט, להפסיק בין האש לקדרה, ואז גם יוכל להחזיר בתנאים מסויימים כדלהלן. וכל זה דוקא בפתיליה הבוערת על ידי נפט, שיש לחוש שמא יסבב כפתור הפתיליה להגביה האש. אבל פלאטה חשמלית שאין כל אפשרות להגדיל או להקטין את מידת החום, מותר להשהות עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, ואין צריך לעשות הפסק בינה לבין הקדרה, שהפח של הפלאטה נחשב הפסק, ומותר להניח מערב שבת על הפלאטה כל תבשיל, בין שנתבשל מעט, בין שנתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו. [ילקוט יוסף, שבת כרך א' עמוד צ. שו''ת יביע אומר חלק ו' חאו''ח סימן לב]. עוד כתב (אות ג) תבשיל שהתחיל להתבשל, ונתבשל קצת מערב שבת, אך עדיין לא הגיע למאכל בן דרוסאי, אסור להשהותו מערב שבת על אש גלויה, שמא יגביה את האש, כדי למהר את הבישול. אף אם התבשיל הוא לאכילת היום. ואם עבר והניח מערב שבת תבשיל שהתחיל להתבשל על אש גלויה, התבשיל אסור באכילה בשבת. אבל אם נתן שם פח או אזבסט המפסיקים בין האש לקדרה, וכן בפלאטה חשמלית, מותר ליתן שם מערב שבת גם תבשיל שהתחיל להתבשל. [ילקוט יוסף, שבת כרך א' עמוד צה]. עוד כתב (באות ב) אבל תבשיל שיש בו בשר שלא נתבשל כלל, מותר להניחו מערב שבת אף על גבי אש גלויה, בלי הפסק מתכת או אזבסט. וכל שכן על גבי פלאטה חשמלית, או על אש מכוסה בפח או אזבסט. וכן תבשיל שהתחיל להתבשל מעט, ונתן בתוכו סמוך לכניסת השבת חתיכת בשר שאינה מבושלת, מותר להשהות תבשיל זה מערב שבת על אש גלויה. ואף שהתבשיל מתבשל והולך במשך השבת, אין בזה משום איסור בישול בשבת, כיון שנתן את הקדרה מערב שבת. [ילקוט יוסף, שבת כרך א' עמוד צג]. ע"כ. ובעמוד תנה כתב שגם בשר עוף נחשב לחתיכה חיה. [אפשר שכוונתו בנותנו על אש נמוכה מאוד שלא יספיק להתבשל אלא עד למחר]. ובהלכה ברורה (אות כ) כתב אם דעתו שלא לאכול תבשיל זה בסעודת ליל שבת אלא בסעודת שבת בבוקר, יש לסמוך על דברי המתירים בנתינת ירק חי. ע"כ. [שיש כאן ספיק ספיקא, ספק כמאן דאמר שכל שמניח לסעודת הבוקר אין חשש שיחתה, ואת"ל כדעת האוסרים שמא הלכה כדעת הרמב"ם שגם אם מניח ירק חי מסיח דעתו מתבשיל זה]. עוד כתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) שמאכל בן דרוסאי הוא חצי בישול. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה). אולם בחזון עובדיה (שם) כתב שהוא שליש בישול. כתב באור לציון חלק ב (עמוד קנז) באופן שהלהבה נמצאת על מצב גבוהה כיון שאין אפשרות להגביה את האש יותר, מותר להשהות על גבי האש גם בלי הפסק פח. אולם בהלכה ברורה (אות יד) כתב שאף באופן שאי אפשר להגביה יותר את האש, אינה נחשבת לכירה גרופה אלא אם כן כיסה את האש.

שאלה לב: אם שכח והשהה על אש גלויה באופנים האסורים, האם מותר לאכול התבשיל בשבת. ומה הדין אם השהה במזיד.

תשובה: אם השהה באופנים האסורים הנזכרים בתשובה הקודמת, נאסר התבשיל באכילה בשבת בין לו ובין לאחרים, ומותר במוצאי שבת לאחר שיעור אורך הזמן שבו סיים התבשיל את בישולו על גבי האש הגלויה בשבת, בין השהה במזיד ובין השהה בשוגג או שכח את התבשיל על גבי האש. ורק באופן שבכניסת השבת התבשל התבשיל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, אף שלדעת מרן אסור להשהותו על אש גלויה לכתחילה אם צריך אותו לסעודת הלילה כנ"ל, בדיעבד שהשהה, מותר התבשיל באכילה בשבת, אם שגג או שכח, מאחר שלא נהנה משהיה זו כל כך שהרי בלאו הכי היה ראוי לאכילה, ואם השהה במזיד אסור.

כתב מרן (סימן רנג סעי' א) ואם שכח ושהה אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו מותר אפילו הוא מצטמק ויפה לו, ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו אסור עד מוצאי שבת, ואם עבר ושהה אסור בשניהם. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: שבמוצאי שבת מותר עד בכדי שיעשו (הגהות אשירי ורמב''ם פרק ג'). ע"כ. וכ"כ מרן בסימן רנד סעי' ח צריך להמתין במוצאי שבת כדי שיעשו. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) ואם עבר והניח מערב שבת תבשיל שהתחיל להתבשל על אש גלויה, התבשיל אסור באכילה בשבת. וכתב המ"ב (ס"ק ל) שלא אסרו בדיעבד אם שכח תבשיל שהתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו, כיון שלא נהנה ממנו כל כך דבלאו הכי היה ראוי לאכילה. ע"כ. עוד כתב המ"ב (ס"ק לא) כשנאסר התבשיל נאסר לכל אדם וכל שכן לבני ביתו דאסור כיון שנתבשל בשבילם. ובהלכה ברורה (אות כח) כתב שאם היה התבשיל בכניסת השבת מבושל שליש בישולו התבשיל מותר באכילה. וכן אפילו לא התבשל שליש בישול אבל הניח את התבשיל על האש לצורך סעודת הבוקר במקום צורך יש להקל לאוכלו. עוד כתב שדין בני ביתו וכל מי שנעשה האיסור בשבילו כדין אותו אחד שעשה את איסור השהיה, ואפילו כשהיה הדבר בשוגג, אבל לאחרים המיקל בזה יש לו על מי שיסמוך.

שאלה לג: תבשיל שנתבשל כל צורכו שהוסר בשבת מתוך תנור אפיה חשמלי (הפועל על מצב שבת), האם מותר להחזירו. ומה הדין להחזיר תבשיל שהוסר מעל גבי הפלאטה, או כירים של גז או חשמל המכוסים בפח.

תשובה: תבשיל שנתבשל כל צורכו שהוסר מתוך תנור אפיה חשמלי בשבת, כיון שהתנור הוא מקום בישול, החזרת התבשיל לתוכו נראית כמעשה בישול, לכן אסרו להחזיר לתנור אלא בתנאים אלו: א. שלא יניח התבנית על גבי קרקע אלא עודנה בידו או הניחה על גבי כסא או שולחן. ב. מקום גופי החימום של התנור מכוסים בטס מתכת או בנייר כסף עבה. ג. יש לשנות באופן הנחת התבנית בתוך התנור דהיינו שיוציאה מעט כלפי חוץ. ד. ומשום איסור בישול אחר בישול בלח אין להחזיר תבשיל לח כשהוא צונן אף על פי שהיתקימו כל התנאים הנ"ל אלא רק כשהוא עדיין חם בחום שהיד סולדת בו.

ובפלאטה וכן כירים מכוסות בפח שאינם מקום בישול, מותר להחזיר עליהם כל דבר מבושל בלא ג' התנאים הנ"ל, פרט לתבשיל לח אם הוא צונן שאסור להחזירו משום איסור בישול אחר בישול בלח.

ראשית יש להיזהר מאיסור בישול, לכן צריך לוודא שהתבשיל שרוצה להניח על מקור חום יהיה מבושל כל צורכו, שאם לא כן אפילו אם הקדירה רותחת יש בהחזרת הקדירה איסור בישול. וכן אם התבשיל מבושל כל צורכו והוא תבשיל לח שירד מחום שהיד סולדת בו גם כן אסור להחזיר, כיון שיש בישול אחר בישול בלח. *וגם באופן שאין איסור בישול [תבשיל יבש מבושל כל צורכו, תבשיל לח מבושל כל צורכו וגם רותח] על כל פנים אסרו חכמים להחזיר לכירה המוסקת בגחלים, משום שלא יהא נראה כמבשל. אלא אם כן הכירה גרופה או קטומה [דהיינו שהוציא ממנה את הגחלים או כיסה אותם באפר. להיכר שבזה לא נראה כמבשל, וגם כדי שלא יבא לחתות בגחלים] עוד הצריכו שלא יניח את הקדירה בתוך הכירה כדרך המבשלים על קרקעית הכירה אלא יגביהנה מעט. ועוד הצריכו שלא הניח את הקדירה שהסיר מעל הכירה על הקרקע אלא עודנה בידו או על גבי כסא. כדי שלא יראה כמעשה בישול חדש. ולענין פלאטה שלנו חשובה היא ככירה קטומה שהרי האש מכוסה בפח, וכן הדין בכריים של גז או כירים חשמליות המכוסות בפח. [ודוקא בכירים שאין בהם טרמוסטט שאם יש בהם טרמוסטט הנחת סיר קר על הכירים עלולה להפעיל את הדלקת גופי החימום. הלכה ברורה סימן שיח אות קז]. וגם לא נחשב כמניח כדרך המבשלים שהרי אין דרך לבשל על גבי פלאטה או פח, ולכן לא צריך לשנות בדרך ההנחה עליה. ואפילו הניח הקדירה על גבי קרקע ומחזיר על הפלאטה מותר שהרי לא נראה כמבשל שהרי אין דרך בישול על גבי פלאטה או פח אלא דרך חימום בעלמא. *ולגבי תנור אפיה (הפועל על מצב שבת) דומה למניח על גבי כירה עם גחלים שהרי דרך העולם לבשל בתנור, לכן לאחר שהוציא תבנית מהתנור ובתוכה תבשיל בין יבש ובין לח אפילו שהוא מבושל כל צורכו והוא רותח, לא יחזירנו לתנור אלא אם כן יתקיימו תנאים אלו א.

שלא הניחו על גבי קרקע. ב. צריך שיהא התנור קטום (דהיינו כיסוי מקור החום להיכר שאין כאן מעשה בישול) ולכן יש להניח בדפנות התנור סמוך למקור החום טס או נייר כסף. ג. יש לשנות באופן הנחת התבנית בתוך התנור, לכן יוציא את התבנית מעט להיות בולטת כלפי חוץ. או יניח את התבנית על גבי קדירה ריקה בתוך התנור. ומאכל המבושל כל צורכו והוא בתוך סיר בישול, יש להקל להחזירו לתוך תנור, שבמקום שאין דרך לבשל בתנור רק בתבנית אפיה, לא נראה בזה כמבשל.*כתב מרן (סימן רנג סעי' ב) כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת,*ולא הניחה על גבי קרקע. ודוקא על גבה אבל לתוכה אסור ובתנור אסור להחזיר אפילו הוא גרוף וקטום והוא הדין לכופח אם הסיקו בגפת ועצים. ע"כ. והרמ"א בהגה: כתב שצריך שתהיה הקדירה בידו וגם דעתו להחזירה. עוד כתב שהתנורים שלנו יש להם דין כירה. וכתב המ"ב (ס"ק נד) מה שכתב מרן כל זמן שהיא רותחת פרט זה אינו דומה לכל הנזכרים בסעיף זה דבהם הטעם הוא דלא התירו חכמים חזרה כ"א באופן זה אבל בזה הטעם הוא דכיון שנסתלק מרתיחתו דהיינו שאין היד סולדת בו יהיה בו שוב איסור בישול וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ד ולפי מה שפסק הרמ"א שם סט"ו בהג"ה נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי. עוד כתב (ס"ק נז) דוקא על גבה מותר להחזיר היינו על עובי דפנותיה מלמעלה או ששם כיסוי על חללה והעמיד הקדירה על הכיסוי ואפילו אם תלה הקדירה לתוך אויר הכירה וקצת דפנותיה בולטין מלמעלה כדרך הקדירה שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ג"כ בכלל ע"ג הוי, ולא מקרי תוכה אלא כשיושבת הקדירה על קרקעית הכירה. ע"כ. והטעם לזה שלתוכה אסור כתב (בס"ק נח) דכיון שהוא מעמיד לתוכה כדרך שמבשלין בה תדיר נראה כמבשל [רשב"א ור"ן]. ע"כ.

ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) כתב אין להחזיר תבשיל בשבת לתוך תנור חשמלי הדולק מערב שבת, שיש לחוש בזה ל''מיחזי כמבשל''. אבל כשקיימים תנאי החזרה, דהיינו בתבשיל לח חם בחום שהיד סולדת בו, והוציאו ולא הניחו על גבי קרקע, מותר להחזיר הקדרה לתנור, דבזה ליכא לאיסור מיחזי כמבשל. [בילקו''י שבת א' עמוד קב נתבאר דכאשר קיימים תנאי החזרה מותר להחזיר לתוך התנור. וע''ש בהערה שדייקנו כן מלשון שה''ג. ובמשנ''ב, ובאגרות משה (סי' צד) משמע להחמיר בזה, דלא התירו אלא על גב הכירה ולא לתוכה. ובילקו''י שבת כרך א' עמו' צט כתבנו לדחות דברי האג''מ, ואין דין התנורים שלנו כתנורים שבזמן התלמוד]. ויש אומרים שכל זה כשמחזיר לתנור תבנית שדרך לאפות ולבשל בתנור, דבזה צריך שיהיו תנאי החזרה, אבל בקדרה של חמין שאין דרך ליתנה בתנור אפייה, אין בזה מיחזי כמבשל. ויש שמחמירים גם בקדרת חמין, אחר שרגילים להטמין בתנור תבשיל חם. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד קב]. ע"כ. ובילקו"י מהדורת תשע"א (עמוד תצה) צירף להיתר להכניס לתוך תנור שלנו בלא שינוי, מלבד הסברא שבתנור אפשר להכניס רק לתוכו ולא על גבו, אלא גם אין דרך להכניס לתוכו קדירת תבשיל אלא תבניות אפיה ממילא ליכא בזה מחזי כמבשל. ולפי זה בתבנית אפיה יש מקום להחמיר להצריך שינוי. ומה שלא הזכיר בילקו"י שצריך התנור להיות גרוף או קטום, עכ"פ במהדורת תשע"א (עמוד תצד) בענין להחזיר לתוך התנור בתנורים שלנו כתב, וע"כ נראה בנ"ד דאם הוא גרוף וקטום מן הדין מותר להחזיר לתוכו. ובהלכה ברורה (סימן שיח אות קו) כתב שיש להניח בתוך התנור על גופי החימום טס של מתכת או קדירה ריקה, ועליהם יניח את הקדירה שבה התבשיל. ע"כ. *וכתב בחזון עובדיה (עמוד עח) תבשיל צונן שנתבשל כל צרכו מערב שבת, והניחו אותו במקרר, מותר לחממו בשבת על פלאטה חשמלית של שבת, אפילו חום שהיד סולדת בו.

וכן מותר לחממו על אזבסט (פח מתכת מנוקב) המונח על כירים של גז, ובלבד שרוב התבשיל יבש, אף שיש בו קצת רוטב, כגון בשר ודגים אורז ותפוחי אדמה, וכיו"ב, אבל אם היה רוב התבשיל רוטב, אסור לחממו בשבת על הפלאטה. שיש דין בישול אחר בישול בלח. עכ"ל. [ונראה שבגז המכוסה בפח יש להחמיר שלא להניח במקום הלהבה ממש, אלא יניח רחוק ממקום הלהבה, שבאופן כזה אינו מקום בישול ודומה לפלאטה. שהרי המקור לדין זה כתב בחזון עובדיה (עמוד פ) הוא מהרב זרע אמת שהתיר לחמם על גבי פח מנוקב הנתון על גבי הכירה שיש בה גחלים, ועל גבי הכירה הוא מקום רחוק מהאש עצמה שאין דרך לבשל שם]. *ובהלכה ברורה (סימן שיח אות פד) כתב אם הסיר תבשיל לח מעל האש ורוצה להחזירו, יש להחמיר שלא להחזירו על גבי פלטה חשמלית או על גבי אש מכוסה בטס של ברזל, או על גבי קדירה המונחת על האש, ואפילו אם עודו רותח, אלא אם כן בתנאי חזרה דהיינו כשלא הניח הקדירה על גבי קרקע. ולמנהג האשכנזים כשעודה בידו ובשעה שהוציאה היתה דעתו להחזירה. והטעם לזה כתב המ"א סימן שיח (ס"ק כו) דגזרינן שמא יתן עליו כשהוא קר. [לכאורה עוד יש לומר שיש להחמיר להחזיר תבשיל לח רותח אפילו על פלטה כיון שאם נצטנן שייך בחימומו בישול, לכן גם בלא הצטנן לא יחזיר שאז נראה כמחמם מחדש, וחימום דבר לח אסור משום בישול ולכן אף שמחזירו על הפלאטה שאינה מקום בישול עכ"פ הרי היא מקום חימום לכן בהחזרתו נראה כמחמם היינו מבשל בלח, והוא הטעם של מחזי כמבשל. אולם י"ל אף שאנו פוסקים שיש בישול אחר בישול בלח זה משום דספיקא דאוריתא לחומרא אבל בדין של מחזי כמבשל שהוא מדרבנן יש להקל משום ספיקא דרבנן לקולא]. ובהלכה ברורה שם אות צה כתב, שבתבשיל לח אין להקל להחזירו על הפלאטה אלא אם כן לא הניחו על גבי קרקע. משמע שתופס דעת המ"א לדינא ולא רק חומרא בעלמא כמו שכתב באות פד הנ"ל. וכן חזר על הדברים כעבור שנתיים בספרו על סימן רנג אות לא [הלכה ברורה על סימן שיח יצא לאור בשנת התשע"ה ועל סימן רנג יצא לאור בשנת התשע"ז] לאסור להחזיר על גבי הפלאטה תבשיל לח אפילו רותח אם הניחו על גבי קרקע. אולם בחזון עובדיה חלק ד (עמוד שמו) משמע דלא ס"ל לדינא חומרת המ"א, שאחר שהביא את דברי המ"א הנ"ל נשאר עליו בצ"ע שאין לנו לגזור גזרות חדשות מדעתינו. וכן משמע בקיצוש"ע ילקו"י סימן רנג (אות טז) שכתב, תבשיל המונח על גבי גז מכוסה בפח, או על גבי פלאטה של שבת, יש להקל גם אם הניחה על גבי קרקע.

שאלה לד: הוציא בשבת מעל גבי אש גלויה או כירים חשמליות, תבשיל שהתבשל כל צרכו, ובעוד התבשיל רותח ועודנו בידו החזירו בשוגג, או הוציא מתוך תנור חשמלי כשגופי החימום מכוסים, והחזירו אחר שהניחו על גבי קרקע, והתבשיל רותח, האם מותר התבשיל באכילה.

תשובה: אם התבשיל מצטמק ורע לו מותר באכילה, ואפילו החזיר במזיד, שהרי לא נהנה מהאיסור. ואם היה קר בשעה שהניחו צריך להמתין עד שיצטנן התבשיל ואחר כך יאכלנו. ואם התבשיל מצטמק ויפה לו אסור התבשיל באכילה לו ולבני ביתו עד מוצאי שבת, אפילו היה שוגג, ולאחרים מותר אפילו בשבת אם היה שוגג, ובמזיד אסור גם לאחרים.

כתב הרמ"א (סימן רנג סעי' א) ואם החזירה אינו יהודי בשבת דינו כשכח ושהה (הגהות אשירי). ואם החזירו ישראל דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), ואם מצטמק ורע לו, מותר, שהרי לא נהנה מן האיסור (בית יוסף. ועיין לקמן ריש סימן רנ''ז). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לה) ואם החזירו ישראל בשבת אפילו בשוגג דינו כעבר ושהה במזיד, ואסור אם מצטמק ויפה לו. והטעם דמחמרינן בחזרה טפי מבשהיה משום דקעביד מעשה. ועיין במ"א שפסק דלאחרים שרי בזה מאחר שהיה מבושל קודם כ"צ והיה שוגג. ודע דדין זה הוא אפילו לשיטת הרמ"א דפוסק בסוף הסעיף כהי"א דבשהיה מותר כמאכל בן דרוסאי הכא בחזרה שוים הם לדינא דהא לכו"ע בחזרה אסור אפילו אם נתבשל כל צרכו. ע"כ. עוד כתב (בס"ק לו) שבמצטמק ורע לו מותר אפילו אם החזיר במזיד שהרי לא נהנה מהאיסור כלל. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות מד) שאם היה צונן ונתחמם אסור לאוכלו בשבת כל שהוא עדיין חם. [וכתב בביה"ל (ד"ה ואם החזירו) ומיירי באופן שהחזרה אסור לדברי הכל, דאי לאו הכי אין להחמיר בדיעבד, וכעין שכתב המ"א בס"ק יד ע"ש. ע"כ. ולפי זה נראה שבשעת הדחק אפשר להקל למי שהחזיר לתנור שגופי החימום שלו מכוסים, שהרי לדעת הר"ן כל איסור חזרה הוא רק אם הוציא מע"ש, אבל אם הוציא את התבשיל בשבת מותר להחזיר אפילו הניחו על גבי קרקע. וכתב הד"מ (אות ד) שרבים נוהגים להקל להחזיר כדברי הר"ן אף על פי שהניחו על גבי קרקע ועודנו חם. וכ"כ בהגה לסעי' ב וסיים וטוב להחמיר. ואע"פ שהב"י כתב שאין כן דעת כל הפוסקים. עכ"פ נחשב שלא עשה איסור אליבא דכ"ע, ולא נאסר התבשיל. אולם כיון ששמעתי שיש מפוסקי זמנינו שאמרו שלדידן כיון שדחה הב"י את שיטת הר"ן נחשב כשיטה דחויה והוי כעשה איסור אליבא דכ"ע. לכן לא כתבנו להקל אלא בשעת הדחק].

שאלה לה: מה יעשה מי שתבשילו מונח על גבי אש גלויה או על גבי כירים חשמליות וירא שלא ישרף.

תשובה: יסיר את הקדירה עם התבשיל ויניח קדירה ריקנית על גבי הכירים, ויניח עליה את הקדירה עם התבשיל. ויזהר אחר שהסיר את התבשיל מעל האש שלא יניחנו על גבי קרקע. ואם מניח טס מתכת על גבי האש מותר להחזיר עליו את הקדירה אף אם הניחה על גבי קרקע, ועל כל פנים אם התבשיל לח אסור להחזירו אם אינו רותח משום איסור בישול.

כתב מרן (סימן רנג סעי' ג) המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית ויזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע ושתהיה רותחת. וכתב הרמ"א וכבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק פא) על ידי שמניח הקדירה על פי הכירה הוא ליה כירה כגרופה וקטומה שהרי הקדרה סותמת את פי הכירה, וממילא מותר אח"כ להשים עליה הקדרה שהתבשיל בתוכה וכדלעיל דחזרה ע"ג גרופה וקטומה מותר. ולפ"ז ה"ה גם בתנורים שלנו כשהאש בתוכה ג"כ שרי ליתן למעלה ע"ג מעזיבה שעל התנור כיון שהמעזיבה מפסיק בין הקדרה ובין האש וה"ה כשנותן לתוך הקאכלין שבתנור. אכן במהרי"ל איתא דצריך להפסיק שם על המעזיבה באיזה עץ או דף להכירא וישים הקדירה עליה, וכן משמע בסוף הסימן ברמ"א, ועיין במ"א בסוף סימן רנ"ט בדיני שהיה והטמנה שהעתיק ג"כ כמהרי"ל ומשמע שם דע"י היכר דבר המפסיק מותר אפילו ליתן לכתחלה בשבת. ועיין בחידושי רע"א שם וכ"ז כשהתבשיל עדיין חם שלא נצטנן דאם לאו הכי אסור משום בישול אם יוכל להתחמם שיהיה היד סולדת בו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רנג אות טז) המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו [תבשיל לח] וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ריקנית על הגז, ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית. ויזהר שלא יניח קדירתו על גבי קרקע, ושתהיה רותחת. אולם בתבשיל המונח על גבי גז מכוסה בפח, או על גבי פלאטה של שבת, יש להקל גם אם הניחה על גבי קרקע. ובלבד שהקדרה תהיה רותחת, שאם לא כן יש בזה משום בישול אחר בישול בלח. [ובזמנם היו רגילים לבשל על קדרה ריקנית, ולכן שייך בה מיחזי כמבשל]. [ילקו''י שבת כרך א' מהדורת תשס''ד, עמוד תקלו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לא ואות לו) עוד כתב (באות לח) מותר לכסות את האש בטס של מתכת אף בשבת עצמה, על מנת להניח עליו את התבשיל באופנים שמותר לחממו בשבת.

שאלה לו: האם מותר להטמין בשבת חלות תחת הבגדים הנתונים מעל גבי המיחם כדי לחממם.

תשובה: אסור, שאין מטמינים בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.

כתב מרן (סימן רנג סעי' ה) מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון פאנדי''ש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם ודאי אסור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק פח) אם קדרת החמין או המיחם היה מכוסה מלמעלה בבגדים אפילו אם אין אש תחתיה ג"כ אסור להטמין הפאנדיש תחת הבגדים משום איסור הטמנה דקי"ל דאסור להטמין בשבת אפילו תבשיל שהוא מבושל כל צרכו וחם ואפילו בדבר שאין מוסיף הבל. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה סימן רנז (אות ד) וכתב אסור לכסות את הקדירה העליונה ואפילו להניח בגדים או שמיכות על גבי מכסה הקדירה בלבד ואין הבגדים או השמיכות יורדות על צידי הקדרה, יש לאסור.

שאלה לז: כלים המלוכלכים בשומן באיזה אופן מותר להדיחם במים חמים.

תשובה: לא ידיח על ידי עירוי מים חמים על השומן שחשוב מוליד שמן על ידי שממחה השומן, אלא ישקעם במים חמים והשומן ימחה מאליו.

כתב המ"ב (סימן רנ"ג ס"ק ק) והא דמתירין להדיח כלים במים שנתן הא"י להקדירה דוקא כשאינם מלוכלכים בשומן דאל"ה אסור לשפוך הרותחים עליהם משום שממחה השומן והוי נולד כמ"ש סימן ש"כ סי"ד אלא יניח הכלי תוך המים ולא יערה עליהם דזה שרי משום דלא קעביד מעשה. ע"כ. וכן משמע בקיצוש"ע ילקו"י סימן שכ (אות לד) שכתב שומן שנקרש על פני הקדרה שיש בה רוטב, ונימוח על ידי שנתנו כנגד האש או על גבי קדרה המונחת על האש, מותר באכילה. ואפילו לכתחלה מותר לעשות כן. ואין זה דומה למה שאסרו לרסק שלג או ברד שהרי אינו עושה מעשה בידים לרסקן, אלא נותנן כנגד המדורה והם נימוחים מאליהם. ומכל מקום אחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בזה על כל פנים לכתחלה, ורק במקום צורך סומכים על הסברא הנ''ל להקל. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שסג].

שו"ע סימן רנד

שאלה לח: מה הדין להשהות בערב שבת סמוך לחשיכה בתוך תנור במצב גריל, בשר שור או עז, או גדי ועוף, שאינם מבושלים כלל.

תשובה: אף על פי שמותר להשהותו בשר חי בקדרה על אש גלויה סמוך לחשיכה, ולא חוששים שמא יגביה את האש, כיון שבישול הבשר איטי ולכן מסיח דעתו מהתבשיל. אולם במצב צליה אין להתיר להניח בתנור בשר שור או עז, וכן בשר גדי ועוף כשהם שלמים, כיון שמשך זמן צליית הבשר היא מהירה יותר מבישול, לא מסיח דעתו מהצלי וחוששים שמא יגביה את עוצמת החום כדי למהר בישולם. אבל בשר גדי ועוף שהם מנותחים מותר, ואפילו הם מבושלים מעט, כיון שאין בהם חשש שמא יגביה את האש שאם יגביה יחרך הבשר. ובסיום הצליה אין לפתוח את דלת התנור אלא אם כן נכבה התנור על ידי שעון שבת המכוון מערב שבת, או שהתנור עובד על מצב שבת, משום איסור הבערה. וכן אין לפתוח ולסגור את דלת התנור כל עוד שלא נצלה הבשר כל צורכו, כיון שבשעה שסוגר את הדלת ממהר את הבישול.

כתב מרן (סימן רנד סעי' א) אף על פי שבשר חי מותר להשהותו הני מילי בקדרה אבל בצלי שאצל האש אסור להניחו סמוך לחשיכה שממהר להתבשל ואתי לחתויי והני מילי בבשר שור או עז אבל בשר גדי ועוף שהם מנותחים לאברים מותר דלא חיישינן לחיתוי שאם יחתה בגחלים יתחרך (פירוש יצא מגדר הצלי ונכנס בגדר הנשרף) הבשר שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד ואם הוא בתנור וטח פיו בטיט בין גדי ועוף שלמים בין בשר שור או עז מותר דלא חיישינן לחיתוי שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס הרוח ויצטנן התנור ויתקשה הבשר ויפסיד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג) שצלי קדר דינו כבקדירה ומותר להשהותו בחי. ע"כ. [ובצלי המונח במגש בתוך תנור שלנו, נראה שהוא כצלי רגיל כיון שהבשר נצלה ישירות מחום האש, משא"כ בצלי קדר הקדירה מפסיקה בין האש לצלי, וגם הוא צריך בישול איטי על אש נמוכה. אולם מהלכה ברורה אות (אות ב) משמע שאם הוא בתבנית לא נחשב צלי, שכתב שהבשר צריך להיות בשיפוד או על רשת ברזל בתוך תנור שגופי החימום גלויים ורק אז נחשב לצלי]. וכתב בהלכה ברורה (אות ה) שבשר גדי ועוף מנותחים שאין בהם חשש שמא יחתה בצליה, מותר להשהותם בתנור גם באופן שבסמוך לחשכה הם צלויים מעט, ורק כשמשהה בדרך בישול אסור אם לא נתבשלו לגמרי מהחשש שמא יחתה.

שאלה לט: באיזה אופן מותר לתת פת לתוך תנור אפיה סמוך לכניסת השבת.

תשובה: מותר לתת פת בתנור באופן שיקרמו פניה קודם שקיעת החמה, דהיינו שאם חותך ממנה חתיכה לא ימשכו ממנה חוטי בצק. ואם לא יקרמו פניה קודם שקיעת החמה אסור להניחה בתנור מחשש שמא יבא להגביה את האש, ואם עשה כן במזיד אסור לאכול פת זו עד מוצאי שבת בין לו ובין לאחרים עד אחר שיעבור כמשך הזמן שנאפתה בשבת. ובשוגג מותר לו לאכול בשבת מן הפת בשלושת הסעודות בלבד אם אין לו פת אחר. ואם גופי החימום של התנור מכוסים בטס או רדיד אלומניום מותר לתת פת לתנור גם אם לא יקרמו פניה קודם השקיעה.

כתב מרן (סימן רנד סעי' ה) אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור אלא כדי שיקרמו (פירוש שיעלה על פני הלחם קרום וקליפה מחמת האש) פניה המדובקים בתנור ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש. וכתב הרמ"א בהגה: וכל שפורסה ואין החוטין נמשכין קרוי קרימת פנים (הגהות מיימוני פרק ג'). ופשטיד''א או פלאדי''ן צריך שיקרמו פניה למעלה ולמטה ויתבשל מה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי (בית יוסף בשם סמ''ג והגהות מיימוני). ע"כ. ואם נתן אותם סמוך לחשיכה ולא קרמו פניהם אם במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, ואם בשוגג אם אין לו מה יאכל מותר לו לרדות ממנו מזון שלש סעודות ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו בואו ורדו לכם מזון שלש סעודות וכשהוא רודה לא ירדה במרדה (פירוש ברחת ובמזרה תרגום מרדה פאל''ה בלע''ז) אלא בסכין וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שעושה בחול ואם אי אפשר לרדות בשינוי ירדה במרדה ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה כיון דלא עבד איסורא וצורך שבת הוא רודה כדרכו ושלא לצורך היום אסור אפילו בשינוי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כח) כשהתנור גרוף וקטום מותר לתת הפת בתנור סמוך לשקיעה בכל גווני. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כב) אם מניח טס של מתכת על גופי החימום שבתוך התנור, או קדירה ריקה, או מגשית אלומניום ריקה, יש להקל להניח בתוכו אפילו בצק חי לגמרי סמוך לכניסת השבת. עוד כתב (אות כג) אם עבר והניח במזיד אף אחרים וכ"ש בני ביתו הסמוכים על שולחנו אסורים לאכול מאותה פת בשבת. עוד כתב המ"ב (ס"ק לג) לא קנסו בשוגג לאסור את הפת עד מוצאי שבת כיון שאין לו פת אחר לאכול וצריך לקיים מצוות שלוש סעודות, ואפילו בתנורים שלנו שאין בהם משום רדיה גם כן אסור להסתפק מהפת יותר משלוש סעודות. וגם בתבשיל אם אין לו כלום לאכול חוץ מתבשיל זה יהיה מותר לו לאכול ממנו כדי שלא יעבור על איסור צום בשבת. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כו ואות לב).

שאלה מ: הדביק פת בשבת לתוך תנור שיש בו איסור רדיה, האם מותר לו או לחברו לרדותה לפני שתאפה. ומה הדין בתנורים שלנו שאין בהם איסור רדיה.

תשובה: מי שהדביק מותר לו לרדות כדי שלא יגיע לידי איסור תורה כשתאפה הפת, ולחברו אסור שלא אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך. וגם בתנורים שלנו שהפת מונחת בתבנית שאין איסור רדיה כשמוציאה מהתנור, על כל פנים אסור לחבירו להוציא משום שהבצק הוא מוקצה ואסור בטילטול.

כתב מרן (סימן רנד סעי' ו) ואם נתנו בשבת אפילו במזיד מותר לו לרדות קודם שיאפה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מ) דוקא הוא בעצמו מותר לרדות אבל אחרים אסורים לרדות בשבילו בין כשהדביק במזיד ובין בשוגג אפילו מי שהדביק את הפת איננו פה שיודיעוהו דאין אומרים לו לאדם עשה חטא קל כדי שלא יבוא חברך לידי איסור חמור כיון שחבירו פשע במה שהדביק. ואפילו בתנורים שלנו שאין בהם איסור רידוי מצדד בא"ר דאסור לאחר משום דהבצק מוקצה הוא ואינו ראוי לטלטול. וכ"ז לענין אפיה אבל לענין בישול פשוט הוא דאם אחד שכח או עבר והניח קדרה סמוך להאש צריך גם אחר לסלקו כדי שלא יבוא חבירו לידי איסור דבסילוק הקדירה אין כאן איסור כלל וממילא יש כאן מצוה לאפרושי מאיסורא. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ל) והטעם שבקדירה אין איסור מוקצה כתב שם בשער הציון (אות לז) שבכל קדירה מסתמא יש דבר שראוי לאוכלו קודם בישול.

שו"ע סימן רנה

שאלה מא: מה השיעור שתהיה האש דולקת בעצים או בפחמים קודם כניסת השבת סמוך לחשיכה, כדי שיהיה מותר להשתמש בה בשבת.

תשובה: אם הם הרבה עצים צריך שיהיו רוב העצים בוערים שתהא השלהבת עולה מאליה קודם כניסת השבת באופן שאין חשש להתערבות האדם בהבערת האש בשבת. ובעץ יחידי צריך שיהיה דולק ברוב עוביו וברוב היקפו. ובפחמים מספיק שידלק מעט מהם כיון שהם מבעירים את עצמם. ואם לא דלקו סמוך לחשכה בשיעור זה אסור להשתמש בהם בשבת אפילו שדלקו אחר כך לגמרי.

כתב מרן (סימן רנה סעי' א) אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשיכה עד שיצית בהן האור, בענין שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים. ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האור ברוב עביו וברוב היקפו. ואם לא הודלקה כל כך אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת, וכשהודלקה כשיעור יכול להתחמם כנגדה בשבת ולהשתמש לאורה בין אם הוא על גבי קרקע או על גבי המנורה ואפילו היא מדברים שאין עושין מהם פתילה לשבת. עוד כתב מרן (בסעי' ב) יש אומרים שבפחמין אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי מפני שהם דולקים והולכים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) ברוב עביו היינו שיכנס האור מבפנים בתוך עביו עד רובו, וגם שיתפשט ברוב היקפו מבחוץ. עוד כתב (ס"ק ה) אם לא דלקה האש סמוך לחשכה אסור ליהנות ממנה אפילו הודלקה אח"כ לגמרי וכמש"כ בסוף סימן רנ"ד בעססיות ותורמוסין דכל שעבר על דחז"ל אסור ליהנות עד מו"ש. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א וב).

שו"ע סימן רנו

שאלה מב: האם צריך להכריז קודם כניסת השבת להפריש את העם ממלאכה.

תשובה: ראוי לנהוג בכל מקום להכריז על כניסת השבת כחצי שעה או שעה קודם השקיעה, כדי להבדיל את העם מן המלאכה.

כתב מרן (סימן רנו סעי' א) כשהיו ישראל בישובן היו תוקעין בערב שבת שש תקיעות כדי להבדיל את העם מן המלאכה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ונהגו בקהלות הקדושות שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה שמכריז שליח ציבור להכין עצמן לשבת והוא במקום התקיעות בימיהם וכן ראוי לנהוג בכל מקום. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) ראוי לנהוג כן כדי שלא יבואו ישראל לידי חילול שבת. ובקהלות גדולות מאד שא"א להכריז, נכון מאד שימצאו אנשים המתנדבים בעם לילך ולזרז בכל רחובות קריה ע"ד סגירת החנויות והדלקת הנרות וכעת נמצא כן בכמה עיירות גדולות חבורות קדושות המיוסדות על השגחת השבת ואשרי חלקם כי הם מזכים את ישראל לאביהם שבשמים ויזכו עבור זה המתחזקים תמיד במצוה זו לבנים גדולי ישראל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רס אות ה) מנהג נכון הוא להכריז סמוך לחשיכה על כניסת השבת. ועל ראשי הקהל לדאוג לכך שתהיה הכרזה סמוך לכניסת השבת. [ילקו''י שבת כרך א' עמוד קכא]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג) כתב שההכרזה צריכה להיות חצי שעה קודם השקיעה. עוד כתב (באות ב) על בעלי החנויות להפסיק מעבודתם שעתים וחצי קודם הלילה. ומכל מקום אפשר להקל לבעלי חנויות המוכרים מצרכי מזון שיסגרו את חנויותיהם כשעה קודם שקיעת החמה, ובפרט כשיש צורך גדול בדבר, אבל לאחר מכן אין להקל.

שו"ע סימן רנז

שאלה מג: באיזה אופן מותר להטמין את התבשיל בערב שבת, ובאיזה אופנים מותר אפילו בשבת.

תשובה: בערב שבת אסור להטמין בדבר המוסיף הבל, [כגון: חול, או פסולת של זתים או שומשמין] אבל מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל [כגון: שמיכות או נסורת]. ובשבת אסור להטמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל אם טומן בכדי לשמור מהעכברים וכיוצא מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, וכן אם היה טמון מערב שבת ונתגלה, או מחליף את הכיסוי, [והתבשיל מבושל כל צורכו] מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל. וכן אם רוקן את התבשיל שבקדירה לקדירה אחרת, מותר להטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל. וכן מותר להטמין דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן יותר.

כתב מרן (סימן רנז סעי' א) אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אבל בספק חשיכה טומנין בו. ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום, ואם הטמין בדבר המוסיף הבל התבשיל אסור אפילו בדיעבד, ודוקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה מותר. עוד כתב מרן (סעי' ב) אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, ומכל מקום לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יטנף בעפרורית שרי, שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה. עוד כתב מרן (סעי' ד) אף על פי שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשיכה מותר לחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת מוסיף וכן אם רוצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטלו לכסותו בגלופקרין, והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה אבל אם אינה מבושלת כל צרכה אפילו להוסיף על הכיסוי אסור שתוספת זה גורם לה להתבשל. עוד כתב מרן (סעי' ה) אם פינה התבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה לקדירה אחרת, מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל. עוד כתב מרן (סעי' ו) מותר להטמין בשבת דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו. אבל בדבר המוסיף הבל אפילו להטמין צונן גמור ואפילו מבעוד יום נמי אסור. וכתב המ"ב (ס"ק א) אין טומנין הטעם שאסרו להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל שמא ימצא אז קדרתו צוננת וירתיחה דחייב משום מבשל. ואפילו למ"ד דאינו חייב משום מבשל בזה, כיון שנתבשל פעם אחד, מ"מ איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה בגחלים ויתחייב משום מבעיר.

עוד כתב (ס"ק ה) הטעם שאסור להטמין מערב שבת בדבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין בערב שבת באפר שיש בו גחלים, ויחתה בשבת. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) אף על פי שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, מכל מקום בערב שבת מותר לכסות את הקדרה בשמיכות גם כשיורדים לצדדים. ואם טמן מבעוד יום, ונתגלה בשבת, מותר לחזור ולכסותו. וכן מותר לגלותו כדי להוציא ממנו מאכל, ולחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו עוד שמיכות ובגדים בשבת, או להחליפם, מותר. והוא שנתבשל כל צרכו. אבל אם לא נתבשל כל צרכו, אסור להוסיף על כיסוי הקדרה הנמצאת על האש, או על הפלאטה, שעל ידי כך ממהר את הבישול. [ילקו''י שבת כרך א עמוד קיא]. עוד כתב (אות ה) קדרת חמין המונחת על פלאטה חשמלית בשבת, או על גז דלוק שיש טס מתכת מפסיק בין הקדרה לאש, נהגו העולם לכסות את הקדירה מערב שבת בבגדים, אף אם הבגדים יורדים לשולי הקדרה, שאף שהקדרה מונחת על פלאטה, סמכו על הסוברים שגם בזה אין איסור הטמנה מערב שבת בדבר שלא מוסיף הבל. והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב. אבל תבשיל המונח על גבי כירה או פתיליה בוערת, נכון לחוש להניח כלי רחב על הקדרה, ועליו יניח הבגדים, כדי שהבגדים לא ירדו לדפנות הקדרה. ומכל מקום המנהג להקל בזה, ויש להם על מה שיסמוכו. אך טוב להחמיר בזה שהבגדים לא יכסו את צידי הקדרה. [שם עמו' קיא. יבי''א ח''ו סי' לג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כט) הנוהגים להקל להטמין בערב שבת בשמיכות או בבגדים תבשיל המונח על גבי אש מכוסה או על גבי פלאטה חשמלית, יש להם על מה שיסמוכו. עוד כתב (באות ל) אבל בשבת עצמה אסור להניח שמיכות או בגדים על גבי תבשיל חם שבכלי ראשון, ואפילו הסירוהו מעל גבי האש המכוסה או הפלאטה החשמלית ואפילו כשהשמיכות או הבגדים מונחים על גבי המכסה ואינם יורדים על צידי הקדרה, שהרי אסרו חכמים להטמין בשבת עצמה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.

שאלה מד: האם מותר להטמין בערב שבת תבשיל צונן גמור בדבר המוסיף הבל.

תשובה: אסור להטמין בערב שבת בדבר המוסיף הבל אפילו דבר צונן. ולהטמין דבר צונן בתוך חול מותר, כיון שהחול אינו מוסיף הבל בדבר קר.

כתב מרן (סימן רנז סעי' ו) מותר להטמין בשבת דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו. אבל בדבר המוסיף הבל אפילו להטמין צונן גמור ואפילו מבעוד יום נמי אסור. ע"כ. וכ"כ בקיצשו"ע ילקו"י (אות י) תבשיל שהועבר לקדרה אחרת, אפילו שהוא עדיין חם, מותר להטמינו בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, כגון שמיכות ובגדים וכדומה. וכן מותר לכסות בבגדים או בשמיכות צמר קדירה שיש בתוכה תבשיל צונן, או תבשיל שאינו חם חום שהיד סולדת בו, אפילו אם מתכוין להפיג צינתו. ובדבר המוסיף הבל, אין להטמין גם דבר צונן, ואפילו מבעוד יום. [ילקו''י שבת א עמו' קטו]. ע"כ. וכתב בביה"ל (ד"ה אבל בדבר) שבחול מותר להטמין את הצונן אפילו שחול מוסיף הבל לדברים חמים אבל לדברים קרים מקרר הוא. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כה).

שאלה מה: האם מותר להטמין בערב שבת תבשיל שמצטמק ורע לו בדבר המוסיף הבל.

תשובה: אסור להטמין בערב שבת בדבר שמוסיף הבל ואפילו התבשיל מצטמק ורע לו שמא יבא להטמין ברמץ כדי לשמור על חום התבשיל. ובדיעבד שהטמין בערב שבת ובשבת הצטמק התבשיל ונעשה טוב יותר, התבשיל אסור באכילה עד מוצאי שבת בין לו ובין לאחרים. וכן אם היה צונן ונתחמם מחמת ההטמנה בשבת, נאסר באכילה בעודו חם. אבל אם הטמין דבר חם ולא התחמם יותר אלא עומד בחמימותו כבשעת ההטמנה מותר התבשיל שהרי לא השתפר התבשיל יותר מחמת ההטמנה.

כתב מרן סימן רנז (סעי' ז) כל היכא דאסרינן הטמנה אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן ואפילו מצטמק ורע לו. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: וכן עיקר. ויש מקילין ואומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל צרכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי וכמו שנתבאר לעיל סימן רנ''ג. ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו אין למחות בידם אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לד) ואפילו מצטמק ורע לו ובדיעבד מותר לכו"ע במצטמק ורע לו וכנ"ל בס"א. ע"כ. ובסעי' א כתב מרן ואם הטמין בדבר המוסיף הבל התבשיל אסור אפילו בדיעבד, ודוקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה מותר. ע"כ. ועיין סימן רנג סעי' א גבי שהיה שבדיעבד אסור התבשיל עד מוצאי שבת. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו) וכתב כל שנאסר התבשיל באכילה אסור בין לו ובין לאחרים. ובסימן רנג (אות מד) כתב שאם היה התבשיל צונן ונתחמם מחמת שהחזירו בשבת באיסור, אסור לאוכלו בשבת כל שהוא עדיין חם. [ולכאורה הוא הדין הכא בהטמין צונן ונתחמם לא צריך להמתין עד מוצאי שבת ויכול לאוכלו אחר שיצטנן, שבכך לא נהנה מהאיסור שעשה].

שאלה מו: האם מותר להטמין בערב שבת סיר המונח על פלאטה או על כירים המכוסות בפח, בדבר שאינו מוסיף הבל כגון שמיכות או בגדים.

תשובה: לדעת מרן אם טומן את הסיר מכל הכיוונים אסור, שמחמת החום שלמטה נחשבים הבגדים למוסיפים הבל, אבל אם מניח על הקדירה מכסה רחב ועליו מניח את הבדים באופן שהם לא נוגעים בצידי הקדירה, מותר, כיון שאין דרך הטמנה בכך. ונהגו להקל בזה כדעת הרמב"ן והר"ן הסוברים שבאופן שאין הקדירה נוגעת בגחלים לא נחשב להטמנה, וכן בפלאטה או כירים המכוסות בפח. וטוב להחמיר שהבגדים לא יכסו את צידי הקדרה כדעת מרן.

כתב מרן (סימן רנז סעי' ח) אף על פי שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ''ג אם הוא מכוסה בבגדים אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל (ואסור) ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה אף על פי שיש אש תחתיה כיון שאין עושה דרך הטמנה שרי הלכך היכא שמעמיד קדירה על גבי כירה או כופח שיש בהם גחלים ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים שיהוי מקרי ומותר על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ''ג ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה ונתן בגדים על אותו כלי רחב מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה אין כאן הטמנה וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים ואף על פי שמכסה פי התנור בבגדים כיון שאין הבגדים נוגעים בקדירה לאו הטמנה היא ושרי. וכתב הרמ"א בהגה: והטמנה שעושין במדינות אלו שמטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט שרי לכולי עלמא (אור זרוע ותרומת הדשן סימן ס''ט ואגור) וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ''ד ויתבאר לקמן סוף סימן רנ''ט ומצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת כי זהו מכבוד ועונג שבת וכל מי שאינו מאמין בדברי החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת חיישינן שמא אפיקורוס הוא (הר''ן פרק במה טומנין וכל בו). ע"כ. וכתב בחזון עובדיה שבת א' (עמוד נו) אם הקדירה מכוסה בבגדים אע"פ שאינם מוסיפים הבל מחמת עצמם, אע"פ כן כיון שהאש שתחתיו גורמת תוספת הבל יש אוסרים ויש מתירים וכן המנהג להקל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) קדרת חמין המונחת על פלאטה חשמלית בשבת, או על גז דלוק שיש טס מתכת מפסיק בין הקדרה לאש, נהגו העולם לכסות את הקדירה מערב שבת בבגדים, אף אם הבגדים יורדים לשולי הקדרה, שאף שהקדרה מונחת על פלאטה, סמכו על הסוברים שגם בזה אין איסור הטמנה מערב שבת בדבר שלא מוסיף הבל. והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב. אבל תבשיל המונח על גבי כירה או פתיליה בוערת, נכון לחוש להניח כלי רחב על הקדרה, ועליו יניח הבגדים, כדי שהבגדים לא ירדו לדפנות הקדרה. ומכל מקום המנהג להקל בזה, ויש להם על מה שיסמוכו. אך טוב להחמיר בזה שהבגדים לא יכסו את צידי הקדרה. [שם עמו' קיא. יבי''א ח''ו סי' לג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כט) הנוהגים להקל להטמין בערב שבת בשמיכות או בבגדים תבשיל המונח על גבי אש מכוסה או על גבי פלאטה חשמלית, יש להם על מה שיסמוכו. וכל שכן אם התבשיל מיועד לסעודת שבת שחרית, שהמיקל בזה אין למחות בידו, שיש לו על מה שיסמוך. עוד כתב (באות ל) ואם מניח כלי רחב על גבי מכסה הקדירה, או שמניח מכסה רחב נוסף על מכסה הקדרה, ומניח שמיכות או בגדים על גבי אותו כלי, ואין הבגדים יורדים על צידי הקדרה כלל, אף למנהג הספרדים מותר לעשות כן בערב שבת ואפילו לכתחילה.

שו"ע סימן רנח

שאלה מז: סיר חם שהורד ממקור החום, ועליו מונח סיר נוסף, האם מותר לדעת מרן להטמין את הסיר העליון בבגדים בערב שבת.

תשובה: אף על פי שלדעת מרן המטמין בבגדים סיר המונח על האש, נחשב כמטמין בדבר המוסיף הבל, ואסור לעשות כן בערב שבת. אולם כל זה דוקא כשהבגדים מקבלים חום מהאש עצמה, אבל כשמניח את הסיר על קדירה חמה שאינה מונחת על האש, והבגדים מקבלים חום מחמת הקדירה שמתחת, לא נחשבים הבגדים כמוסיפים הבל, ומותר. אבל בשבת אסור, שהרי אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, דבר חם לשמור חומו, או דבר קר לחממו.

כתב מרן (סימן רנח סעי' א) מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) רצונו לומר אפילו כסה הכלי והקדרה בבגדים ובודאי ניתוסף חום על הדבר קר ע"י הקדרה אפ"ה שרי דלא חשיב הקדרה כגפת ודומה לה המוסיפין הבל דהתם הוא מוסיף הבל מחמת עצמו, אבל הקדרה אין לה הבל מעצמה, ואדרבה כל שעה חומה מתמעט והולך ולהכי שרי. ודוקא להניח הדבר קר מבעוד יום, אבל להניחו בשבת על הקדרה תחת הכיסוי בגדים שעליה שיתחמם אסור. ואפילו אין החום כ"כ שיוכל לבוא ליד סולדת בו דבשבת לא התירו להטמין את הצונן אלא כדי שתפיג צינתו אבל בזה שמוליד חום ע"י הטמנה אסור. ואם אין הקדרה מכוסה בבגדים אין איסור להניח עליו הדבר קר אלא כשיוכל לבוא לידי יד סולדת בו וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ו. ע"כ. פירוש הדברים, מרן (בסימן רנג סעי' א) סובר שאסור להניח בערב שבת קדירה על גבי גחלים, משום איסור הטמנה, שהטמנה במקצת שמה הטמנה. א"כ למה התיר כאן להניחה בערב שבת על גבי קדירה חמה שאינה מונחת על גבי האש. שתי תשובות בדבר חדא שהקדירה החמה נחשבת לדבר שאינו מוסיף הבל, וכמו שנפרש לקמן, ומותר להטמין בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל. ועוד שמרן אסר הטמנה במקצת רק בדבר שיש אפשרות לטמון את כל הסיר באותו דבר, כמו גחלים וכיוצא בהם, אבל על גבי קדירה שאי אפשר להטמין את כל הסיר בה, לא אסר הטמנה במקצת. ואפילו בשבת התיר להניח דבר יבש שנתבשל כל צורכו על גבי מיחם שעל גבי האש. וכנזכר בסימן שי"ח (סעי' ח). וכאן שהתיר מרן רק בערב שבת ולא בשבת, משום שלא מדבר על הטמנה במקצת אלא מדובר שהסיר העליון עטוף כולו בבגדים, ואם היה מונח על גבי אש היה אסור שנחשב מטמין בדבר המוסיף הבל, כנזכר בסימן רנז (סעי' ח), אבל כאן כיון שמונח על קדירה חמה שאינה על האש מותר להניחו בערב שבת, כיון שהגדרת דבר המוסיף הבל הוא כשהדבר יוצר חום מחמת עצמו הדומה לרמץ, או פסולת של זתים, שבזה יש חשש שמא יטמין ברמץ ויחתה בו בשבת, לכן כשיש אש מתחת הסיר המוטמן כיון שהאש היא מוסיפה ויוצרת חום מחמת עצמה גם הבגדים נחשבים כמוסיפים הבל שהכל הטמנה אחת היא, אבל כשיש סיר חם שאינו מונח על האש ועליו הסיר המוטמן, נחשב כמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל שהרי הסיר התחתון אינו יוצר חום מחמת עצמו אלא רק קיבל חום מהאש, לכן מותר להטמין ולהניח על גבי הקדירה החמה בערב שבת. אבל בשבת אסור, שהרי אסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל. ואם הקדירה מונחת על פלאטה חשמלית או כירים של גז המכוסים בפח נחשב שמקבלת הקדירה חום מחמת האש עצמה ולדעת מרן אסור להטמינה בבגדים אפילו מערב שבת. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג ואות ד).

שו"ע סימן רנט

שאלה מח: טמן את הקדירה בגזי צמר העומדים לסחורה, האם נעשה מכסה הקדירה מוקצה משום שהוא בסיס לדבר האסור.

תשובה: לא נעשה הכיסוי בסיס לגזי הצמר המוקצים משום שהגיזים משמשים את הקדירה ולא הקדירה את הגיזים. ומנער את הכיסוי והגיזים נופלות מאליהן. ואם כל המכסה מכוסה בגיזים ואין מקום פנוי לאחוז את מכסה הקדירה בידו, יתחוב כלי שאינו מוקצה ויפנה את הגיזים.

כתב מרן (סימן רנט סעי' א) מוכין (פירוש כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלוים) שטמן בהם דרך מקרה אסור לטלטלן אלא מנער הכיסוי והן נופלות, וכגון שמקצתן מגולה שאין זה טלטול אלא מצדו, ואם יחדן לכך מותר לטלטלן. אבל אם טמן בגיזי צמר אפילו לא יחדן לכך מותר לטלטלן והני מילי סתם גיזין שאין עומדין לסחורה אבל אם נתנם לאוצר לסחורה צריכין יחוד ואם טמן בהם בלא יחוד מנער הכיסוי והן נופלות דהיינו לומר שנוטל כיסוי הקדירה שיש תורת כלי עליה ואף על פי שהם עליה לא איכפת לן דלא נעשית בסיס להן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) כיסוי הקדירה לא נעשית בסיס, משום שאין הכיסוי תשמיש להצמר אדרבה הצמר משמש להקדירה לחממה. עוד כתב (ס"ק ה) ואם כיסוי הקדירה אינו מגולה כלל יכול לתחוב בכוש ולנער את הכיסוי. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו) וכתב ואם מכסה הקדירה מכוסה כולו יקח כלי עץ או סכין של ברזל, או כל כלי אחר שאינו מוקצה, ויתחוב אותו בהטמנה ויסיר אותה מעל מכסה הקדירה.

שאלה מט: האם מותר לפתוח או לסתום פי תנור, שיש בו גחלים שעדיין לא כבו.

תשובה: אסור לפתוח את התנור משום שהרוח נכנסת והוא מבעיר את הגחלים, וכן אסור לסתום פי התנור משום שמכבה את הגחלים, אבל מותר לומר לגוי שיפתח או יסתום, כיון שלא מתכוין להבעיר או לכבות, ואף על פי שבודאי תעשה ההבערה או הכיבוי לא החמירו לאסור 'פסיק רישא' בגוי. ודוקא שהמאכל מבושל אבל אם אינו מבושל כמאכל בן דרוסאי אסור לומר לגוי לסגור את התנור כדי לזרז את הבישול.

כתב מרן (סימן רנט סעי' ז) תנור שמניחים בו החמין וסותמין פיו בדף ושורקין (פירוש מחליקין) אותו בטיט מותר לסתור אותה סתימה כדי להוציא החמין ולחזור ולסותמו ואם יש בו גחלים לוחשות מותר על ידי אינו יהודי. ע"כ וכתב הרמ"א בהגה: ויש מחמירין שלא לסתור סתימת התנור הטוח בטיט על ידי ישראל אם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי וכן אם אפשר לעשותו על ידי ישראל קטן לא יעשה ישראל גדול ואם אי אפשר יעשה גדול על ידי שינוי קצת והכי נהוג (תרומת הדשן סימן ש''ה ואגור) ונראה לי הא דמותר לחזור לסתום התנור היינו ביום דכבר כל הקדירות מבושלות כל צרכן אבל בלילה סמוך להטמנתו דיש לספק שמא הקדירות עדיין אינן מבושלות כל צרכן אסור לסתום התנור דגורם בישול כמו שנתבאר סימן רנ''ז סעיף ד'. ואפילו על ידי אינו יהודי אסור כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ''ג. (ושאר דיני חזרה בשבת עיין לקמן סימן שי''ח). ע"כ וכתב המ"ב (ס"ק כא) מותר ע"י א"י אבל ע"י ישראל אסור לסתום דמכבה הגחלים ואע"פ שאין מתכוין לכך אסור משום פסיק רישא אבל באמירה לא"י לא קפדינן כולי האי כמ"ש סוף סימן רנ"ג. ואם אינו סותמו לגמרי אפילו ע"י ישראל שרי דאינו מכבה [אגור ומהרי"ל] וכתב המ"א דדוקא כשמניחו הרבה פתוח אבל אם מניחו רק מעט פתוח יש לאסור משום מבעיר דטבע הרוח להיות מפיח דרך נקב קטן ודמי למפוח ומבעיר יותר התנור מאלו היה פתוח לגמרי. כתב הא"ר דבמקום הדחק מותר הישראל לסתום התנור אפילו ביש גחלים לוחשות כי יש לסמוך על דעת תרומת הדשן שמיקל וס"ל דלא הוי פסיק רישא שיכבו הגחלים ע"י הסתימה ואם אש בוער בתוכו אף לתה"ד אסור דהסתימה גורם לאש שיכבה מהר. ודע דכ"ז לענין סתימת התנור אבל לענין פתיחת פי התנור לכו"ע אסור ע"י ישראל אם ידוע שיש גחלים לוחשות אפילו אם אינו שרוק בטיט דהרוח מבעיר את הגחלים. עוד כתב (ס"ק כד) כשהקדרות אינם מבושלות אסור לסתום התנור דע"י סתימת פיו ואפילו בלא טיחה בטיט מוסיף חום ומתבשל במהרה, ואסור אפילו אם התנור גרוף וקטום מן הגחלים. ואם התנור אינו גרוף וקטום מן הגחלים אסור לישראל לסתמו אף אם הקדרות כבר מבושלות כ"צ מבעוד יום דבלילה מסתמא עדיין לא נתאכלו הגחלים ולוחשות הן ויש חשש כיבוי ע"י הסתימה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) עוד כתב (באות יג) שאם נתבשל התבשיל כמאכל בן דרוסאי מותר לומר לגוי לסגור את התנור אע"פ שממהר את הבישול.

שאלה נ: סגר הישראל או הגוי את התנור בשבת וקירב על ידי זה את הבישול האם נאסר התבשיל.

תשובה: אם התבשיל היה מבושל כמאכל בן דרוסאי דהיינו שנאכל כך בשעת הדחק, לא נאסר. ואם לא היה מבושל וסגר הישראל נאסר התבשיל, כמו במבשל בשבת. ואם סגר הגוי לא נאסר התבשיל, כיון שלא הועילו כל כך מעשיו שהרי בלאו הכי היה התבשיל מתבשל. וכן אסור לסגור סיר המונח על הפלאטה באופן שהתבשיל לא מבושל כל צורכו שמזרז את הבישול, ובדיעבד אם סגר את הסיר והתבשיל לא היה מבושל כמאכל בן דרוסאי, נאסר התבשיל, ואם היה מבושל כמאכל בן דרוסאי לא נאסר.

כתב הרמ"א בהגה (סימן רנט סעי' ז) ונראה לי הא דמותר לחזור לסתום התנור היינו ביום דכבר כל הקדירות מבושלות כל צרכן, אבל בלילה סמוך להטמנתו דיש לספק שמא הקדירות עדיין אינן מבושלות כל צרכן אסור לסתום התנור, דגורם בישול, כמו שנתבאר סימן רנ''ז סעיף ד'. ואפילו על ידי אינו יהודי אסור כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ''ג. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כה) אסור לסתום התנור שגורם בישול, ואפילו בדיעבד אסור התבשיל כדין מבשל בשבת עיין לקמן בסימן שי"ח ס"א והוא שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאי [שו"ת הרמ"א סימן ק"ב ע"ש] דבהגיע אין לאסור בזה בדיעבד. עוד כתב (ס"ק כו) ואפילו ע"י א"י אסור הסתימה ואפילו בלא מירוח בטיט דהוא מקרב הבישול ממש עי"ז וכ"ש דאסור לומר למרח הסתימה בטיט דיש בזה משום מלאכת ממרח ואסור אפילו היה סתום התנור מקודם. ולענין דיעבד אם סתם הא"י התנור אין לאסור התבשיל דלא אהני מעשיו כ"כ דבלא"ה היה מתבשל לבסוף. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן שיח אות סא) וכן אם פתח את כיסוי הקדרה בשבת, ונתברר לו שהתבשיל לא נתבשל כל צרכו אלא כמאכל בן דרוסאי, [דהיינו שנאכל על ידי דחק], וכיסה את הקדרה בשוגג, בדיעבד אין לאסור ליהנות מהתבשיל משום מעשה שבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד עח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יד).

שו"ע סימן רס

שאלה נא: האם מותר לומר לגוי לבשל תבשיל לצורך קטן או חולה.

תשובה: מותר לומר לגוי לבשל לצורך קטן שאין לו מה לאכול או לצורך חולה שאין בו סכנה שנפל למשכב. וכן אם נותן הישראל בשבת על פלאטה או אש מכוסה, חלב המבושל מערב שבת, ועומד לידו להשגיח שהחלב לא יגיע לחום שהיד סולדת בו, יש להקל לצורך תינוק.

כתב במ"ב בסוף סימן רנט (ד"ה כללא דמלתא) לצורך חולה שאין בו סכנה או לצורך קטן שאין לו מה לאכול מותר לחמם ע"י א"י אפילו בתוך התנור. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן שז אות עט) מותר לומר לאינו יהודי לעשות בשבת כל מלאכה, אפילו מלאכות דאורייתא, אם יש בזה צורך לחולה אף אם אין בו סכנה. ובלבד שיהיה חולה שנפל למשכב, ולא מי שסובל ממיחוש בעלמא. וכן מותר לומר לו לבשל ולאפות לצורך חולה שאין בו סכנה. [ילקוט יוסף שם, עמ' רפט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (סימן ש"ז אות לו). עוד כתב בקיצוש"ע ילקו"י (בסימן רנז אות ו) לגבי ישראל אם נותן בשבת חלב מבושל לתוך כלי ראשון, או מניחו על הפלאטה, או אש מכוסה, ועומד לידו להשגיח שהחלב לא יגיע לחום שהיד סולדת בו, יש להקל, כל שהדבר נעשה לצורך תינוק. [ילקו''י שבת א' עמ' קיב, ובמהדורת תשס''ד עמ' תקלט, ובשבת כרך ג' עמ' קמא, ובמהדורת תשס''ד עמוד תעד].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה