אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג מלאכה בערב שבת

שו"ת שאול שאל - חלק ג

מלאכה בערב שבת

סעודה בערב שבת

שו"ע סימן רנא

שאלה כו: עד איזה שעה ביום שישי מותר לכתוב בשכר ספר תורה תפילין ומזוזות.

תשובה: עד זמן מנחה קטנה, דהיינו שעתיים וחצי (בשעות זמניות) קודם השקיעה.

כתב מרן (סימן רנא סעי' א) העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה יש מפרשים מנחה גדולה ויש מפרשים מנחה קטנה. עוד כתב (סעי' ב) לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת מותר כל היום. והוא הדין למי שכותב ספרים לעצמו דרך למודו. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: אבל אסור לכתוב לחבירו בשכר (מרדכי פרק מקום שנהגו). ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אסור לעשות מלאכה בערב שבת [ובערב יום טוב] מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדי שיעסוק בצרכי שבת, והעושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה, שאף שירויח עתה יפסיד במקום אחר. והוא מזמן מנחה קטנה, שהוא שעתיים וחצי קודם השקיעה, בשעות זמניות. וכל זה כשעושה המלאכה דרך קבע, אבל מותר לעשות מלאכה דרך עראי, כגון לכתוב אגרת לחבירו, או לתפור כפתור בבגדו, או לתקן ולתפור את בגדו, או בגד חדש לעצמו, וכדומה. אבל סופר סת''ם הכותב ספר תורה או תפילין ומזוזות, אסור לו לכתוב בערב שבת אחר זמן מנחה קטנה, אלא אם כן הוא דחוק לצרכי שבת. ומותר להגיה את הספר תורה שקורין בו בצבור בשבת, ולתקן את הטעויות שנמצאו בו, גם אחר זמן מנחה קטנה. [ילקוט יוסף, שבת כרך א עמוד עא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח). שמותר להגיה ולתקן את הספר תורה לקרא בו באותה שבת אפילו כשנוטל שכר.

כז.שאלה: עד איזה שעה מותר להסתפר ביום שישי אצל ספר ישראל.

תשובה: מותר להסתפר גם לאחר זמן מנחה קטנה שלא אסרו לעשות מלאכות שהם לכבוד שבת כל היום. ואם לא התפלל מנחה אף בשאר ימים אסור להסתפר מחצות היום, שמא ישבר המספרים ויפסיד תפילת מנחה, אלא אם כן יש לו זוג מספרים נוסף שאם ישבר האחד יוכל להשתמש בשני ללא עיכוב, מותר להסתפר עד סוף שעה תשיעית.; ומתחילת שעה עשרית לא יסתפר אלא אם כן יש לו מנין קבוע שמתפלל שם, או שאמר לחבירו שיזכירנו להתפלל.

כתב הרמ"א (סימן רנא סעי' ב) ומסתפרין כל היום אפילו מספר ישראל (כל בו ובית יוסף). ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת כדי שיכין צרכי שבת (שלטי גבורים פרק י''ו דשבת ירושלמי פרק קמא דתענית). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז) אפילו אם הספר נוטל שכר מותר, והטעם, דנראה לכל שעושה המסתפר לצורך שבת ולכן שרי ולא דמי לתיקון בגדים שאסור בנטילת שכר דהתם אין ניכר בפעולה שהוא לצורך שבת משא"כ בזה, וע"כ יש ליזהר מלגלח לא"י. כתב המ"א שהאר"י ז"ל היה נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפילו בע"ש וביארו כונתו דמ"ש אחר מנחה היינו אחר שהגיע זמן מנחה אבל לא מיירי שהתפלל מנחה והיינו דקאמר אפילו בע"ש דר"ל לא מיבעיא בחול קודם שהתפלל מנחה אלא אפילו לצורך שבת שהוא מצוה ג"כ לא היה מגלח אחר שהגיע זמן מנחה ולא התפלל והעולם שאינם נזהרים בזה אפילו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה י"ל דכיון שקוראין לבהכ"נ לא חיישינן שיעבור עי"ז זמן התפלה: ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) נכון להסתפר ביום הששי לכבוד שבת, ומותר להסתפר אף אחר חצות היום, אף אצל ספר ישראל, ואף בשכר, ואין מניעה להסתפר אז, גם על פי דרך הסוד, ושלא כמו שחשבו כמה מהאחרונים. כי לא מצאה הקפידה מקום לנוח אלא רק בשביל מנחה, והסומכים להקל בזה על פי התירוצים שנאמרו בזה (וכמו שכתב בבן איש חי בהלכות שנה ראשונה פרשת ויקהל אות יא), יכולים להסתפר גם אחר חצות. ואין צריך להחמיר בזה אף ממדת חסידות. וכן המנהג. [ילקו''י שבת כרך א עמוד עה, ועמוד תקכח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י) וכתב ומכל מקום ראוי להשתדל להקדים התספורת בערב שבת ובערב יו"ט קודם שיגיע זמן מנחה קטנה. אבל בערב פסח אסור להסתפר אחר חצות. ואם עדיין לא התפלל מנחה שאסור להסתפר אף בימות החול סמוך למנחה, עכ"פ אם יש לספר כמה זוגות מספרים, שאם ישבר אחד יכול להשתמש באחר יש להקל להסתפר אחר חצות היום עד סוף שעה תשיעית, ובתחילת שעה עשירית שהוא סמוך למנחה קטנה אין להקל אלא אם כן יש לו זמן קבוע ללכת לבית הכנסת או שיש מי שיזכירנו להתפלל מנחה. ואם אפשר הדבר נכון להחמיר להתפלל מנחה תחילה ואחר כך ילך להסתפר.

שו"ע סימן רנב

שאלה כח: האם מותר לתת לגוי לעשות מלאכה ביום שישי סמוך לשבת, כגון לתקן רכב, באופן שלא סיכם איתו את המחיר.

תשובה: אם לא אומר לגוי שיעשה בשבת, וגם יש לגוי מספיק זמן ביום שישי לסיים את המלאכה קודם כניסת השבת, וגם המלאכה נעשית בבית הגוי ולא בבית הישראל, מותר לתת לו לעשות המלאכה, אפילו לא קצץ עימו תשלום עבור המלאכה, כיון שיש שהות ויכול לעשות המלאכה ביום שישי לא צריך לחשוש שמא יעשה הגוי ביום שבת ויעבור על איסור הנאה ממלאכת גוי שעושה עבור הישראל. ואם אין שהות לסיים המלאכה ביום שישי אסור לתת לו. ואם סיכם עימו שישלם לו מותר לתת לו אפילו סמוך לשבת כיון שעושה הנכרי את המלאכה בקבלנות נחשב שעושה לטובת עצמו ולא לצורך הישראל. וכן אם אמר הגוי שיעשה בחינם ודאי כוונתו להחזיר בזה טובה שחייב לישראל ונחשב כאילו סיכם הישראל עימו שישלם לו, ועושה הגוי המלאכה לעצמו.

כתב מרן (סימן רנב סעי' ב) ומותר ליתן בגדיו לכובס אינו יהודי ועורות לעבדן (פירוש האומן שמעבד ומתקן העורות) סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים או שעושה אותם בטובת הנאה, והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה האינו יהודי המלאכה בביתו. וכתב הרמ"א בהגה: ואם לא קצץ אסור בערב שבת. ועיין לעיל סימן רמ''ז דיש חולקין אם עושה לו בחנם דהיינו בטובת הנאה. ע"כ. עוד כתב מרן ואם ראהו עושה בטובת הנאה צריך לומר לו שלא יעשה בה בשבת. וכתב הרמ"א בהגה: ואפילו נתנם לו כמה ימים לפני שבת. עוד כתב מרן (סעי' ג) ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל ועושה אותה במקום מפורסם טוב להחמיר ולאסור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יט) וכתבו הפוסקים דכשיש שהות לגמרה מבע"י מותר אפילו בע"ש ואפילו לא קצץ לכו"ע. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רמד אות א) אסור להניח גוי לעשות לו מלאכה בשבת, בין בחנם בין בשכר. והיינו בשכירות יומית, אבל אם הגוי עושה מלאכה בקבלנות, כגון שנתן בד של חליפה לגוי חייט על מנת שיתפור לו חליפה, ותמורת זה ישלם לו סך כך וכך, מותר להניח את הגוי לתפור החליפה בשבת בצינעא בביתו של הגוי, שכיון שקצץ לו שכרו, הגוי אדעתא דנפשיה קא עביד כדי לקבל שכרו. ובלבד שלא יאמר לגוי לעשות בשבת, וגם לא יחשוב עמו לפי שכר יומי. ואפילו אם הביא לו הגוי את החליפה בשבת מותר לישראל ללבוש אותה בשבת, ואף על פי שיודע שהגוי תפר אותה והשלימה בשבת. [ילקו''י שבת א' עמ' כט, ושבת ב' עמ' תרכח. הליכות עולם חלק ד']. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ט) אם יכול הגוי להספיק לסיים את המלאכה קודם השבת, אף לדעת מרן השלחן ערוך יש להקל למסור לו המלאכה אפילו בערב שבת, ואפילו כשלא קבע עם הגוי התשלום עבור עבודתו כלל. עוד כתב (אות י) אפילו אם אמר לגוי שישלם לו שכרו כראוי, או שיתפשר עמו על גובה התשלום, נחשב הדבר כאמר לו בפירוש כמה יתן לו. אבל אם לא אמר לגוי שיתן לו תשלום, אף על פי שיודעים שניהם שבודאי ישלם לו עבור עבודתו, אין זה נחשב כקבע עימו התשלום. ואם אמר היהודי לגוי בפירוש שיעשה עבורו המלאכה בחינם, והתרצה והסכים הגוי לכך, נחשב הדבר כקבע עימו תשלום עבור מלאכתו, מפני שמסתבר שמה שהסכים הגוי לעשות בחינם הוא משום שרוצה להשיב טובה ליהודי. ולמנהג האשכנזים צריך שיקבע לו מעט שכר. ע"כ. (אבל כשהגוי עושה מלאכה לישראל בשבת בחינם כגון מדליק לו את הנר אפילו בביתו של הגוי אסור ליהנות ממלאכה זו ולא נחשב שעושה הגוי לטובת עצמו בטובת הנאה שחייב לישראל, כיון שהיא הנאה ישירה מתכלית המלאכה שעשה הגוי עבור הישראל, אך בתיקון רכב ההנאה מתכלית המלאכה היא הנסיעה ברכב ומזה לא נהנה בשבת. ועיין בהלכה ברורה אות יד. וברמ"א סימן רעו סעי' א. ובנר אפילו קצץ אסור להנות מהאור שהיא הנאה ישירה מתכלית המלאכה ולא דומה לגוי שתפר חליפה בקבלנות וסיימה בשבת שמותר להינות ממנה כמו שכתב מרן בסעי' ד, כיון שבהדלקת הנר עשה הגוי כדי שישתמש הישראל בשבת משא"כ כשתפר את החליפה לא עשה כדי שילבשנה היהודי בשבת. כ"כ במ"ב ס"ק כז).

שאלה כט: ישראל שראה את הגוי עושה מלאכתו ביום השבת האם צריך למחות בידו.

תשובה: באופן שעושה הגוי בטובת הנאה אף על פי שכוונתו בזה להחזיר טובה שחייב לישראל ונחשב כקצץ עימו תשלום, ולכן מותר לתת לו את המלאכה סמוך לחשכה. עכ"פ אם רואהו בשבת עושה את המלאכה, צריך למחות בידו ולהפרישו שלא יעשה. אבל אם התנה עימו שיקבל שכר לא צריך למחות בידו.

הבאנו בתשובה הקודמת מה שכתב מרן (סימן רנב סעי' ב) ואם ראהו עושה בטובת הנאה צריך לומר לו שלא יעשה בה בשבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כב) אף שהמחבר הקל למעלה ליתן לו אף בטובת הנאה מבע"י, ואין לו לחוש מה שיעשה בשבת אפילו אם הוא יודע שיעשה, כיון שאינו מצוהו ע"ז וכמ"ש לעיל בסימן רמ"ז במ"ב סק"ג, מ"מ כשבא לביתו ומצאו שעושה מחזי דמדעתיה עביד כיון שאינו מקבל שכר ע"ז וצריך לומר לו שלא יעשה, אבל אם התנה עמו מתחלה ליתן לו שכרו אף שלא פירש לו סך ידוע א"צ למחות בידו דבעבידתיה קעסיק. ע"כ. (נראה לפרש כוונת דבריו, כשהגוי עושה בטובת הנאה ואין לו רווח ממשי בכל אופן יש לו הנאה בפרעון טובת ההנאה שקיבל מהישראל, ורווח מועט זה מספיק כדי להחשיבו כקצץ עימו שכר להתיר לתת לו את המלאכה בע"ש מטעם שהגוי עושה אדעתא דנפשיה. אבל רווח מועט זה לא יחשב כקצץ עימו שכר באופן שהישראל רואהו בשבת איך שעושה עבורו את המלאכה כיון שהנאת הישראל באופן זה מרובה כשרואה שנעשית מלאכה עבורו ללא שישלם, ועל הנאה זו שנהנה ממלאכת הגוי בשבת לא נחשבת הנאת הגוי שעושה תמורת טובת הנאה כקצץ עימו שכר). עוד כתב בהלכה ברורה (אות יא) גם באופן שלא קצץ ונתן לו לעשות בע"ש באופן שיש לגוי שהות לעשות ביום שישי, ובשבת רואהו שעושה את המלאכה, לדעת כמה אחרונים אין צריך למחות בידו, והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.

שאלה ל: זיתים או ענבים שריסקם מבעוד יום האם מותר לשתות מהשמן והיין שזבו מהם בשבת.

תשובה: משקה הזב מזיתים או ענבים בשבת אסור לשתותו שמא יבוא לסחוט ויעבור על איסור תורה. אבל אם ריסקם מערב שבת מותר לשתות את המשקה הזב מהם, שהרי גם אם יסחט בשבת את מה שריסק בערב שבת לא יעבור על איסור סחיטה מהתורה כיון שהמשקה היה זב מאליו גם בלא הסחיטה.

כתב מרן בסימן שכ (סעי' א וב) זיתים וענבים אסור לסחטן, ואם יצאו מעצמן אסורים אפילו לא היו עומדים אלא לאכילה. ותותים ורמונים אסור לסחטן, ואם יצאו מעצמן אם עומדים לאכילה מותר, ואם עומדים למשקים אסור. ושאר כל הפירות מותר לסחטן. זיתים וענבים שנתרסקו מערב שבת משקין היוצאין מהם מותרין. ע"כ. וכ"כ כאן בסימן רנב (סעי' ה) וטוענין בקורת בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים, והשמן והיין היוצא מהם מותר. וכן בוסר ומלילות שריסקן מבעוד יום מותרים המשקים היוצאים מהם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מג) השמן והיין היוצא בשבת מותר ולא גזרינן שמא יסחט כמו שגזרו במשקין שזבו מזיתים וענבים שלא נתרסקו וכדלקמן בסימן ש"כ ס"א דהתם יש חיוב חטאת אם יסחט ע"כ גזרו אפילו בזבו מעצמן, אבל הכא שכבר נדרסו ע"י הטעינה ובלא"ה זב מעצמו אלא שיוצא טפי ע"י הסחיטה בידים בזה אין איסור אלא מדרבנן, על כן בזב מעצמו בשבת שרי לגמרי. וזה הטעם הוא ג"כ בבוסר ומלילות שריסקן. ועיין בבה"ל דאין להתיר כ"א בשדכן ג"כ קודם השבת ודיכה הוא יותר מריסוק. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא) וכתב שיש מחמירים למנהג האשכנזים לשתות המשקה אלא אם כן נתרסקו מערב שבת וגם נידוכו על ידי שטען עליהם את הקורה מערב שבת, שבכה"ג מותר גם לגמור סחיטתם בידיים בשבת.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה