סעודה בערב שבת
שאלה כב: האם מותר לעשות סעודת ברית, פדיון הבן, או סעודת נישואין ביום שישי. ומה הדין כשאין הסעודות הנ"ל בזמנם.
תשובה: סעודת ברית או פדיון מותר לעשות ביום שישי כל היום ומצוה להקדים הסעודה קודם חצות היום. ובפדיון הבן נכון יותר לעשות הפדיון והסעודה בליל שישי. ופדיון הבן שלא בזמנו מותר לעשות עם סעודה ביום שישי. וברית שלא בזמנה נוהגים שלא למול ביום חמישי ושישי שלא יצטרכו לחלל שבת עליו אם יסתכן. ולענין סעודת קידושין ונישואין אסור לעשותה ביום שישי, כיון שיכול לעשות הנשואין והסעודה ביום אחר.
כתב מרן (סימן רמט סעי' ב) אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול ואפילו היא סעודת אירוסין מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וכל היום בכלל האיסור. ולאכול ולשתות בלי קביעת סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהג בה בחול מט' שעות ולמעלה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה וסעודה שזמנה ערב שבת כגון ברית מילה או פדיון הבן מותר כן נראה לי, וכן המנהג פשוט. ע"כ. ולענין ברית מילה ופדיון שלא בזמנם כתב המ"ב (ס"ק יב) ברית מילה אפילו אם אינה בשמיני ללידתו כגון שהיה חולה בשמיני ונדחית מ"מ מקרי זמנה קבוע דכל שעתא ושעתא זמניה הוא דאסור להניחו ערל אפילו יום אחד וכן בפדיון הבן אפילו עבר זמנו מ"מ כיון שמן הדין אפילו אחר ל' יום כל שעתא ושעתא רמיא חיובא עליה לפדותו ממילא מותר לעשות ג"כ הסעודה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב ג ד) בכלל כבוד שבת הוא להכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול סעודת שבת. ולכן אסרו חכמים לקבוע בערב-שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בה בימי החול, ואפילו בשעות הבוקר. אבל סעודה שרגיל בה בימות החול, מותר לאכול כל היום, אלא שמצוה להמנע בזה מט' שעות ומעלה. באופן שאכילתו בערב-שבת לא תפריע לו לסעודת ליל שבת. ואף מי שרגיל לאכול בכל יום בסעודה גדולה, בערב שבת נכון שימנע מזה. [ילקו''י שבת כרך א עמוד סב]. ואמנם סעודת מצוה שחל זמנה בערב שבת, כגון סעודת ברית, או פדיון הבן, מותר לעשותה בערב שבת, אפילו אחר שעה עשירית, אף שהיא סעודה גדולה שאין רגילים בה בימות החול. ומכל מקום אם אפשר ראוי ונכון להקדים את הסעודה קודם חצות היום. [ילקו''י שם, ועמוד תקלא]. סעודת פדיון הבן שלא בזמנה, מותר לעשותה ביום שישי אפילו אחרי שעה עשירית.
והמחמיר שלא לערוך סעודה ממש אלא להסתפק בעוגות ומיני מתיקה, תבוא עליו ברכה. [ילקו''י שבת כרך א' מהדורת תשס''ד, עמוד תקלב. שארית יוסף חלק ג' עמוד שעא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) וכתב למנהג הספרדים אין לעשות ברית מילה שנדחית ביום חמישי ושישי מחשש שיצטרכו לחלל עליו את השבת תוך שלושה ימים למילתו. ע"כ. ולענין סעודת פדיון הבן כתב (אות ז) נכון יותר שיעשו הפדיון ביום חמישי בערב כיון שלדעת מרן זמן פדיון הבן הוא בליל ל"א ללידתו אפילו שעדין לא עבר חודש ירח מלא, שהוא עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ותשצ"ג חלקים. ע"כ. ולענין סעודת חתונה ביום שישי כתב המ"ב (ס"ק ט) מה שאסר מרן לקבוע סעודת אירוסין [דהיינו קידושין], פירוש אם אירס קודם לכן אסור לעשות הסעודה בע"ש דאף דסעודת אירוסין היא מצוה מ"מ היה לו להקדימה, אבל אם אירס בע"ש מותר לעשות הסעודה דכיון דאירוסין שריא בע"ש משום שלא יקדמנו אחר ממילא שרי הסעודה לזה ג"כ וחשובה כמו סעודת מילה ופדיון הבן שזמנה קבוע. וכן אם היו הנשואין בע"ש מותר לעשות הסעודה ג"כ ומ"מ לכתחלה טוב ונכון אם אפשר לדחות הסעודה למחר או יום אחר אפילו באירס בע"ש. ודע דכ"ז בסעודת אירוסין אבל בסעודה שעושין בשידוכין שלנו לא הוי סעודת מצוה כ"כ בפמ"ג בסימן תמ"ד ולפ"ז אין לעשותה בע"ש אפילו אם נגמר השידוך באותו יום ומה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה. ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם חלק ג (עמוד סג) להתיר סעודת קידושין ונישואין ביום שישי, ואפילו סעודת שידוכין דהיינו שעושים תנאים עם קנין, כתב שגם היא נחשבת סעודת מצוה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) סעודת אירוסין [אחר קידושין] ונישואין מותר לעשותה בערב שבת. וסעודת שידוכין, דהיינו בעת שעושים תנאים עם קנין, יש אומרים שאסור לעשותה בערב שבת, אף אם שידך בערב שבת, וכל שכן אם אירס קודם ערב שבת. ויש מקילין בזה, ולדינא, גם סעודה זו נחשבת לסעודת מצוה, וכדעת רוב האחרונים שהובאו בכף החיים (סימן תמד ס''ק מט). [ודלא כהפרי מגדים (מש''ז שם סק''ח) שכתב שסעודת שידוכין לא חשיבא סעודת מצוה ואסור לעשותה בע''ש. וכדבריו פסק בכף החיים (סימן רמט ס''ק י) וליתא להלכה]. ולכל הדעות מה שנוהגים לאכול מיני מתיקה אחר כתיבת התנאים פשיטא דשרי דלא מקרי סעודה. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד סג, ותקלא]. ע"כ. אולם בחזון עובדיה שבת חלק א (עמוד לב) חזר בו מזה וכתב לאסור לעשות סעודת אירוסין דהיינו קידושין בערב שבת אפילו אם היו האירוסין בו ביום כיון שאפשר לקיים סעודת האירוסין ביום אחר. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז) וכתב שיש מהאשכנזים שנהגו להקל בזה ויש להם על מה שיסמוכו. (ונראה שבדיעבד אם הוזמן לחתונה ביום שישי והגיע לשם, מותר לו לאכול שם שהרי זו סעודת מצוה ואין בידו לדחות סעודה זו ליום אחר, אלא שאם רואה שילמדו ממנו שמותר לעשות כן לכתחילה לקבוע סעודת נישואין ליום שישי, טוב שימנע מסעודה זו).
שאלה כג: מאיזה שעה בערב שבת מצוה להמנע מלקבוע סעודה שרגיל בה בחול.
תשובה: מצוה להמנע מסעודה שרגיל לאכול בימות החול מתחילת שעה עשירית מהנץ, (והחישוב הוא בשעות זמניות, ושעה זמנית היא אחד חלקי שתים עשרה מהנץ ועד השקיעה). וכשהימים קצרים אף לפני כן ימנע.
כתב מרן (סימן רמט סעי' ב) ולאכול ולשתות בלי קביעת סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהג בה בחול מט' שעות ולמעלה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יז) מט' שעות ולמעלה היינו שעות זמניות, והוא רביעית היום עד הלילה. ומ"מ נראה דבימות החורף בזמן שהימים קצרים מאד מצוה להמנע מלקבוע סעודה הרגילה אפילו קודם ט' שעות כל שהוא משער בנפשו שעי"ז לא יהיה תאב לאכול בלילה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) בכלל כבוד שבת הוא להכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול סעודת שבת. ולכן אסרו חכמים לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בה בימי החול, ואפילו בשעות הבוקר. אבל סעודה שרגיל בה בימות החול, מותר לאכול כל היום, אלא שמצוה להמנע בזה מט' שעות ומעלה. באופן שאכילתו בערב שבת לא תפריע לו לסעודת ליל שבת. ואף מי שרגיל לאכול בכל יום בסעודה גדולה, בערב שבת נכון שימנע מזה. [ילקו''י שבת כרך א עמוד סב]. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת א (עמוד לב). ובהלכה ברורה אות ה. (יום נחשב לענין זה מהנץ החמה עד השקיעה, וזמן זה מחלקים בשנים עשרה חלקים וכל חלק הוא שעה זמנית. לדוגמא אם הנץ בשעה 7.00 והשקיעה בשעה 6.00 נמצא שהיום הוא אחד עשרה שעות של שישים דקות כל שעה, ובדקות הם 660, וכשנחלק דקות אלו לשנים עשר חלקים נמצא כל חלק 55 דקות והוא שעה זמנית. וכמ"ש בקיצוש"ע ילקו"י סימן נח (אות ג) וז"ל, נחלקו הפוסקים מאיזה זמן חושבים את ג' השעות הנ''ל, שיש אומרים שיש לחשוב השעות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. [זמן המגן אברהם]. ויש חולקים ואומרים שיש לשער מהנץ החמה עד השקיעה. [זמן הגר''א]. ולכתחלה יש להחמיר לגבי סוף זמן קריאת שמע, לחשוב משעת עלות השחר. [ועמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות קודם זריחת השמש]. ולענין ברכות קריאת שמע ש הם מדרבנן, יש לחשב ד' השעות [שהוא סוף זמן ברכות קריאת שמע] מהזריחה).
שאלה כד: מי שהתנה בשעת קבלת התענית להתענות בערב שבת רק עד מנחה גדולה האם מועיל התנאי.
תשובה: קיבל עליו תענית סתם צריך להשלים עד צאת הכוכבים, ואם התנה לסיים התענית קודם ואפילו עד מנחה גדולה, מועיל התנאי. ותענית חלום לא יתנה לסיים קודם צאת הכוכבים כיון שתענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים.
כתב מרן (סימן רמ"ט סעי' ד) אם קבל עליו להתענות בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפילתן, וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דלא ישלים אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת יאכל (טור ומרדכי סוף פרק בכל מערבין בשם הר''מ והגהות מיימוני פרק א' מהלכות תענית). לכן בתענית יחיד לא ישלים וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית ובתענית צבור ישלים והכי נהוג (מהרי''ל): ע"כ. עוד כתב מרן ואם הוא תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ) אם פירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפילתן, מותר אפילו עוד היום גדול, וכן אם התנה להתענות רק עד אחר מנחה גדולה מהני תנאו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו ז) דרך חסידים ואנשי מעשה להתענות בכל ערב-שבת, כדי לאכול סעודת ליל שבת בתיאבון. [ויש אומרים שאין להתענות בערב שבת, והוא על פי הסוד]. ומי שקיבל עליו תענית ליום שישי, כגון ביום פטירת אב ואם, וכדומה, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אף שעל-ידי כך הוא נכנס לשבת כשהוא בתענית. ואם בשעה שקיבל עליו התענית אמר בפירוש שהוא מקבל עליו את התענית רק עד שיסיימו הצבור את תפלת ערבית, רשאי לקדש ולאכול מבעוד יום, אחר תפילת ערבית. ואם קיבל עליו התענית ביום חמישי במנחה, ולא פירש בקבלת התענית שהוא עד שיסיימו הצבור תפלתם, צריך להתענות עד צאת הכוכבים. [ילקו''י שבת כרך א עמ' סה]. אם חל עשרה בטבת בערב שבת, מתענים ומשלימים התענית עד צאת הכוכבים. וכן בתענית חלום צריך להתענות ולהשלים עד צאת הכוכבים. [יבי''א חלק ו' חאו''ח סימן לא]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טז) וכתב שלמנהג האשכנזים יכול לאכול בלא תנאי אחר תפילת ערבית אחר זמן פלג המנחה, וטוב שיתנה בשעת קבלת התענית. ולמנהג הספרדים אינו רשאי לאכול מבעוד יום אם לא התנה, ואם טעה ואכל אחר תפלת ערבית שאחר זמן פלג המנחה, צריך להתענות יום אחר להשלים קבלתו. ע"כ. ובהליכות עולם חלק ג' (עמוד סה) כתב צום עשרה בטבת שחל בערב שבת צריך להשלים התענית עד צאת הכוכבים, ואף על פי שבכך הוא נכנס לשבת כשהוא מעונה, מותר, כיון שהוא תענית ציבור. אבל תענית יחיד כגון תענית של יום פקודת השנה לאביו או לאמו וכיוצא בזה, רשאי להקדים להתפלל ערבית מבעוד יום, ואחר שקיעת החמה יקדש ויאכל. ע"כ. וכדברים האלה כתב בש"ות יביע"א חלק ו סימן לא. (וצ"ע שהרי לדעת מרן הנ"ל צריך להשלים עד צאת הכוכבים אם לא התנה. שוב הראני ידידי הרב יעקב אליאס שליט"א בחזון עובדיה ארבע תעניות עמוד טו שכתב אף בתענית יחיד של פקודת השנה על פטירת אביו או אמו שחל בערב שבת, יש להתענות בערב שבת ולהשלים עד צאת הכוכבים).
שו"ע סימן רנ
שאלה כה: האם יש מצוה לטעום מכל סוגי התבשילים בערב שבת.
תשובה: מצוה לטעום מכל סוגי התבשילים.
כתב במ"ב (סימן רנ ס"ק ב) מצוה לטעום מכל תבשיל בע"ש כדי לתקנן יפה כהוגן, ועיין בספר שלחן שלמה דהטעימה בשבת מכל מין בודאי היא מצוה ורמז לזה טועמיה חיים זכו. ע"כ. (אפשר שבא להוסיף המ"ב שאפילו אם יודע טעם התבשילים כגון אם כבר טעם אחד מבני הבית, בכל זאת יש מצוה לטעום). וכ"כ בקיצושו"ע ילקו"י (אות ו) מצוה לטעום מהתבשילים של שבת בערב שבת, כדי לראות אם הם מתוקנים לאכילה, כדי שיהיו נאכלים בשבת לעונג. וסמך לדבר, טועמיה חיים זכו. וכל הטועם תבשילו בערב שבת, מאריכין לו ימיו ושנותיו. ונכון לטעום מכל מין ומין. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. [ילקוט יוסף, שבת כרך א עמוד עא]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) וכתב בשם האר"י ז"ל שהעושה כן זוכה לחיים עליונים.