אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג המפליג באניה והיוצא לדרך בערב שבת

שו"ת שאול שאל - חלק ג

המפליג באניה והיוצא לדרך בערב שבת

מלאכת גוי בשבת

שו"ע סימן רמח

שאלה יח: באיזה אופן מותר להפליג באניה מערב שבת כשיודע שהאניה תמשיך בדרכה בלב ים ביום השבת.

תשובה: אסור לצאת להפלגה בתוך שלושה ימים שלפני השבת, דהיינו ביום חמישי ושישי, כיון שבתוך שלושה ימים להפלגה עלול אדם לחלות בחולי הים מחמת מליחות המים שבים, ויבוא לבטל מצוות עונג שבת. אבל אם נוסע לצורך מצוה מותר אפילו מערב שבת, ואין לחשוש מביטול מצוות עונג שבת, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. וכן אם מפליג בנהרות המתוקים שאין חשש לחולי הים מותר אפילו מערב שבת. ובכל אופן קודם ההפלגה יש לבדוק שכל אנשי הצוות העוסקים במלאכת ההפלגה הם גויים, וכן יאמר לגוי שבשבת ישבות ממלאכות, ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום, וזאת כדי להימנע מאיסור הנאה ממלאכת גוי שעושה עבור הישראל בשבת. כמו כן יש לבדוק שבמשך ההפלגה בשבת תהיה האניה עשרה טפחים (80 ס"מ) מעל הקרקע, כדי להימנע מאיסור תחומין.

כתב מרן (סימן רמח סעי' א) מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה ופוסק עמו שישבות ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת. וכתב הרמ"א בהגה: אבל קודם שלשה ימים שרי אפילו בספינה שמושכים אותה על ידי בהמות ואפילו אין בגובה המים י' טפחים (מהרי''ק שורש מ''ה) ואפילו במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה (ריב''ש סימן קנ''ב). ע"כ. ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מותר להפליג בערב שבת בבוקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל אפילו דרך מועט אין מפליגין. ע"כ. *עוד כתב מרן (סימן רמח סעי' ב) הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת הטעם משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ודוקא למפליגים בימים המלוחים אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. וכתב הרמ"א בהגה: וכן בספינה שיצטרך הישראל לבוא לידי מלאכה בשבת אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפילו הם נהרות הנובעים והיא למעלה מעשרה (ריב''ש סימן קנ''ב מהרי''ק). אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר ולא דמי להליכה בקרון שאסור (מהרי''ק). ע"כ.*וכתב בחזון עובדיה שבת חלק א (עמוד קב) מותר להפליג בספינה הנוסעת בשבת בלב ים, ואפילו בערב שבת, אם הולך לדבר מצוה, כגון שנוסע לארץ ישראל. ופוסק עמו שישבות בשבת, ואם אחר כך לא ישבות אין בך כלום. אבל לדבר הרשות אסור להפליג בספינה בפחות משלשה ימים קודם השבת, דהיינו ימי חמישי ושישי שקודם השבת.

וזה שאמרנו שאין להפליג בספינה פחות משלושה ימים קודם השבת, הטעם הוא משום ביטול מצוות עונג שבת, שכל שלשת הימים הראשונים שיורדים לים, יחוגו וינועו כשכור, שנענוע הספינה וגלי הים גורמים מיחוש והקאות, ולכן המפליג לדבר מצוה מותר אפילו בערב שבת, לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. וזהו רק למפליגים במים המלוחים, אבל להפליג בנהרות אין שום צער למפליגים בהם, לפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת, ובלבד שהספינה מהלכת בעומק המים, באופן שמשטח תחתית הספינה עד קרקעית הנהר יש למעלה מעשרה טפחים, דקימ"ל אין תחומין למעלה מעשרה טפחים. אבל בידוע בבירור שאין שם בעומק המים עשרה טפחים אסור להפליג בתוכם משום איסור תחומין. ואם יש לנו ספק אם הספינה למעלה מעשרה טפחים אם לאו, מותר לנסוע בה בשבת, משום דקימ"ל ספק דרבנן לקולא. ע"כ. וכ"כ בקישו"ע ילקו"י (אות א) מותר לנסוע באניה של קיטור, אשר רב החובל והמלחים שלה הם גוים, אף על-פי שממשיכים לנסוע גם בשבת, ואין לאסור משום איסור תחומין. ואפילו בערב-שבת מותר להפליג באניה זו אם הולך לדבר מצוה. [כגון אם עולה לארץ ישראל, או לגייס תרומות לישיבות הקדושות ותלמודי התורה, וכדומה]. ואין צריך להתנות עמם שלא לנסוע בשבת, כל שיודע בבירור שלא ישמעו לו. [והוא שלא יהיה ידוע לנו שאין בעומק הנהר עשרה טפחים]. אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת. ויש אומרים שגם אם נוסע לצורך פרנסה, אין זה חשיב כצורך מצוה. ואף בזמן הזה אין להקל להפליג באוניה לדבר הרשות, תוך ג' ימים לשבת, זולת אלה הרגילים להפליג בים, שאינם מרגישים כל צער בהפלגה בים. ובאניה שהקברניט וצוות העובדים שלה הם יהודים, אין להתיר להפליג בה אם מפליגים גם בשבת, אפילו אם מפליגים ביום א', לפי שהנוסעים נהנים ממלאכת שבת, ובימינו אין שום פיקוח נפש בדבר להמשיך בהפלגה בשבת, והאניה יכולה להטיל עוגן אפילו בלב ים. [ילקוט יוסף, שבת כרך א עמוד מח]. ע"כ. ועיין בהלכה ברורה שהאריך בזה (מאות א עד אות ח). וכתב (באות ח) שאם יוצא שלושה ימים קודם השבת אין צריך שיתנה עם הגוי שישבות בשבת. (ויש לעיין על מה שכתב באות ג שצריך שיהיו רוב הנוסעים גויים, שאם רוב הנוסעים יהודים נמצא שעושה הגוי מלאכה לצורך ישראל. וצ"ע אחר שהישראל קצץ עימו דמים וגם מתנה עימו שישבות בשבת, הגוי אדעתא דנפשיה עביד ושוב אין כאן איסור הנאה ממלאכת הגוי בשבת, ואפילו שעושה הגוי לצורך ישראל מותר).

שאלה יט: באיזה אופן מותר להפליג בספינה קודם השבת אפילו שברור לו שיעבור על איסור תחומין בשבת.

תשובה: כשההפלגה היא שלושה ימים קודם השבת, או כשמפליג לדבר מצוה אפילו בערב שבת, ולא יכולים לעצור את הספינה בשבת מחמת סכנה, מותר להפליג אפילו שברור לו שיעבור על איסור תחומין. אך אם לא יכולים לעצור מחמת סיבה אחרת שאינה סכנה אסור להפליג אפילו מיום ראשון ואפילו לדבר מצוה.

כתב המ"ב (סימן רמח ס"ק א) מותר להפליג בע"ש לצורך מצוה אף שבודאי לא יקיים עונג שבת על ידי זה דקי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא מבעיא אם הספינה הולכת במקום שהמים עמוקים יותר מעשרה טפחים דמותר ואין לחוש ליציאת חוץ לתחום דקי"ל אין תחומין למעלה מעשרה טפחים, אלא אפילו יש מקומות שהמים מועטין פחות מעשרה טפחים ג"כ מותר לצאת בע"ש בספינה כיון שהוא לדבר מצוה [א"ר]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ד) כתב אם אין בעומק המים עשרה טפחים, אסור להפליג בה אפילו מיום ראשון, ואפילו כשיוצא לדרך לדבר מצוה, משום שכל שאין בעומק המים עשרה טפחים, ונוסעת הספינה בשבת יותר מתחום שבת שהוא אלפיים אמה, (שהוא קצת פחות מקילומטר אחד), הרי הוא עובר על איסור יציאה מחוץ לתחום שבת, ולכן צריך שיעמידו הספינה קודם השבת, או שיצא מן הספינה קודם השבת. וכן הלכה למנהג הספרדים ועדות המזרח. ומכל מקום, אם יוצא לדרך יותר משלשה ימים קודם השבת, ויודע שכשיגיע יום השבת לא יוכלו להעמיד את הספינה מחמת הסכנה, וגם לא יוכל לרדת ממנה קודם השבת מחמת הסכנה, יש להקל להפליג בספינה אפילו כשאין בעומק המים עשרה טפחים, כל שיוצא לדרך יותר משלשה ימים קודם השבת. (וכשיוצא לדבר מצוה יש להקל בזה אפילו כשיוצא בערב שבת). ולמנהג האשכנזים, המיקל לצאת לדרך בספינה המפליגה בנהרות כל שיוצא יותר משלושה ימים קודם השבת, או שיוצא לדבר מצוה אפילו בערב שבת, אפילו אין בעומק המים עשרה טפחים, יש לו על מה שיסמוך. וכו' עיי"ש. *וזה על פי מה שכתב מרן (בסעי' ד) היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת, כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם, שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת, ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול. והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא יכול לפרוש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פקוח נפש. ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר מותר דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות י) שמיום חמישי בשבוע ואילך, אסור לעשות מעשה שכתוצאה ממנו יווצר מצב של פיקוח נפש, ויהיה צורך לחלל שבת.

שאלה כ: באיזה אופן מותר להפליג בספינה בשבת עצמה.

תשובה: גם באופן שמותר להפליג בספינה של גויים בערב שבת, כגון: שמפליג במים מתוקים, או אפילו במים מלוחים ומפליג לדבר מצוה, וגם אומר לגוי שלא יפליג בשבת, וגם אין איסור תחומין. על כל פנים אסור להכנס לספינה ולהפליג בשבת עצמה, מהטעם שאסרו חכמים לשוט על פני המים בשבת, שמא יעשה כלי לשוט בו, והנכנס לספינה ומפליג בשבת נראה כשט על פני המים. אבל אם נכנס מערב שבת לספינה ולא יצא ממנה אף על פי שמפלגת בשבת מותר, שנחשבת הספינה כביתו.

כתב מרן (סימן רמח סעי' ג) היכא דמותר להפליג מערב שבת, אם נכנס בספינה בערב שבת וקנה בה שביתה, אף על פי שמפלגת בשבת מותר, והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה. וכתב הרמ"א בהגה. ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה שרי, דמאחר שקנה בה שביתה מערב שבת מותר אחר כך ליכנס בה בשבת ולהפליג. ויש אומרים שעושין קידוש בספינה ואחר כך חוזרים לביתם ולנים שם ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין, וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות (ר''ן פרק קמא דשבת וריב''ש סימן י''ז ק''א קנ''ב) ועיין לקמן סימן של''ט ות''ד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כב) אחר שקנה בה שביתה על ידי זה נחשבת הספינה כביתו ואינו נראה כשט כשנכנס בה בשבת. ואפילו לדעה זו אינו מועיל הקנין שביתה אלא שיהיה מותר לכנוס בהספינה בשבת אבל כשמגיע אח"כ ליבשה אסור לו לזוז מד' אמותיו כמ"ש בסימן ת"ד. [ואם הגיעה הספינה לעיר המוקפת מחיצות עי"ש בהג"ה] אבל אם לא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה מותר אח"כ לילך במקום שיגיע ליבשה עד אלפים לכל רוח. והני מילי כשהיתה הספינה לעולם למעלה מעשרה טפחים וכמבואר שם. ובספינה גופא מהלך את כולה אפילו אם יצא מבערב לביתו אחר שקנה שביתה כיון ששבת באויר מחיצות מבעוד יום, ואם לא קנה שביתה כלל מבע"י עיין לקמן בסי' ת"ה ס"ז במ"ב כי שם בארנו כל פרטי הדינים האלו. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת א (עמוד קיג) במקום שהתירו להפליג בספינה אפילו בערב שבת, כגון בנהרות או לדבר מצוה, אם נכנס בערב שבת לספינה, וקנה בה שביתה, (דהיינו שישב שם כל זמן בן השמשות), אף על פי שהספינה מפליגה בשבת מותר, ובתנאי שלא יצא מן הספינה מעת שקנה שביתה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) בשבת עצמה אסור להתחיל להפליג בספינה, אף אם רוב הנוסעים והמלחים בה הם גויים, ואפילו לדבר מצוה, שאסור לשוט במים בשבת. ולכן מי שאין לו בית כנסת בשכונתו, ויש בית כנסת מעבר לנהר, אסור לו לילך לבית הכנסת בשבת על-ידי ספינה, גם אם זו ממונעת על-ידי גוים. וגם בספינת משוטים שאינה פועלת על-ידי מנוע חשמלי, אין להקל. [ילקו''י שם, עמוד נב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט) וכתב שלמנהג האשכנזים יש להקל להפליג בשבת על ידי שיקנה שביתה בספינה מערב שבת, אפילו אם יצא מהספינה לאחר מכן, ולא חזר אליה אלא סמוך לשעה שמפליגה ביום השבת. ע"כ. (והמ"א ס"ק א הביאו המ"ב בס"ק ב כתב עוד טעם לאסור להכנס לספינה להפליג בשבת עצמה, שהרי לא שייך שיפסוק עימו לשבות כשהוא נכנס להפליג בשבת. ומה שהתרנו בסעי' ג להפליג בשבת צ"ל שזה באופן שפסק עימו שלא יפליג בשבת בשעה שקנה שם את השביתה בערב שבת).

שו"ע סימן רמט

שאלה כא: האם מותר לצאת לדרך ביום שישי למקום רחוק.

תשובה: לדעת מרן השולחן ערוך אין לאדם לצאת לדרך בערב שבת כשיודע שלא יגיע למחוז חפצו קודם שליש היום, כדי שיספיק להכין צורכי שבת. אולם אם הוא נמצא במקום שאין לו צורכי שבת, או שיודע שבמקום שיגיע לשם מזומנים לו צורכי שבת, מותר לצאת אפילו שיגיע מאוחר יותר. ובתנאי שיש מספיק זמן שאף אם יתעכב בדרך לא יגיע לידי חילול שבת. ובזמנינו יכול להגיע למחוז חפצו גם אחר שליש היום, אף כשיוצא למקום שלא הכינו עבורו צורכי שבת, כיון שיכול להשיג גם אחרי חצות היום אוכל מוכן לכבוד שבת.

כתב מרן (סימן רמט סעי' א) אין הולכין בערב שבת יותר מג' פרסאות כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו והני מילי כשהוא בישוב במקום שיוכל להכין צרכי שבת אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת או שאינו מקום יישוב בטוח מותר לילך אפילו כמה פרסאות ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג) אף שהוא מכוין שבביתו יהיה לו יותר עונג שבת מ"מ אסור שמא לא ידעו כלל מביאתו ולא הכינו בשבילו. ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח ולכן אין נזהרין בזה כלל בין כשהולך לביתו או להתארח בבית אחרים [ממ"א בשם אגודה]. ובהרבה אחרונים ראיתי שכתבו דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה פעמים נכשלים עי"ז ובאים לידי חילול שבת כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב אך אם אירע שהלך עד חשיכה והיה בבה"ש בתוך תחום עיר מותר להלוך בתוכה כבסימן תי"ו וצריך לירד מעגלה וסוס עיין סימן רס"ו ושם יבואר אי"ה. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת א (עמוד לט). וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (את א) אין נוסעים בערב שבת או בערב יום טוב יותר מג' פרסאות. וכל זה כאשר לא הודיע למארחיו על בואו הצפוי, ולא הכינו עבורו אכילה ושתיה. אבל אם הודיע להם על בואו מותר לנסוע מעיר לעיר אפילו אחר שליש היום, אף בנסיעה של מספר שעות. וכיום נהגו להקל בזה, כיון שבלאו הכי רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח. ומכל מקום נכון להודיע למארחיו על בואו, כדי שיכינו לו צרכי שבת, ולא יבואו לידי ביטול עונג שבת, או חשש חילול שבת. ואם אינו יכול להכין צרכי שבת במקום שנמצא שם, ואינו יכול להודיע לקרוביו על בואו, מותר לו ליסע לביתו אף בלי שיודיע להם על כך, ובלבד שיגיע קודם כניסת שבת. ובכל אופן צריך כל אחד לתכנן את נסיעתו היטב ולקחת בחשבון כל אפשרות של תקלה בלתי צפויה בדרך, כדי שיוכל להגיע למחוז חפצו בעוד מועד, ולא יכנס ח''ו לספק חילול שבת ויום טוב. [ילקוט יוסף, שבת כרך א עמוד סא]. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ד) אם הולך למקום שמצוי שם צרכי שבת, יש להקל לצאת לדרך רחוקה אפילו אם יגיע למחוז חפצו אחר חצות היום. וכן יש להקל בזה במקומות שרגילים להכין צורכי שבת בשפע, באופן שאין לחוש שמא לא יספיקו צורכי שבת גם עבורו. ומכל מקום יש להזהר שלא יצא לדרך רחוקה בערב שבת באופן שעתיד להגיע למחוז חפצו סמוך לכניסת השבת, מפני שיש לחוש שמא יתעכב בדרכו ויבוא לידי חילול שבת, או שיצטרך לשבות בדרך ויתבטל ממצוות עונג שבת, ולא יסמוך על כך שמסתמא יגיע למחוז חפצו קודם השבת.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה