תפילת מנחה ערבית הבדלה וסעודה רביעית
שו"ע סימן רצב
שאלה קכג: יום טוב שחל בשבת מה קורא בתורה במנחה.
תשובה: קורא בפרשה של שבת הבאה כיון שהקריאה לא באה משום היום טוב, אלא משום השבת, שהרי אין במנחה של יום טוב קריאה בתורה.
כתב מרן (סימן רצב סעי' א) במנחה אומרים אשרי ובא לציון ואני תפלתי וגו' (טור) ומוציאין ספר תורה וקורין ג' אנשים י' פסוקים מפרשה הבאה ואפילו חל יום טוב להיות בשבת קורין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ה) לא קוראים בשל יום טוב דהא הקריאה איננה בשביל יום טוב דהא במנחה ביום טוב אין קורין. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) מוציאין ספר תורה ואומרים ''בריך שמיה'', וקורין בו ג' עולים, י' פסוקים לכל הפחות מהפרשה הבאה. ואין לפחות מג' עולים, אף אם השעה דחוקה לצבור. ואפילו אם חל יום טוב בשבת, קורין בפרשה הבאה, ולא בפרשת יום טוב. ואם טעה וקרא בפרשה אחרת, אין צריך לחזור ולקרוא. [ילקו''י שבת כרך א' עמ' תיט].
שאלה קכד: המתפלל מנחה של שבת ביחיד האם אומר ואני תפילתי וכו'.
תשובה: גם המתפלל מנחה של שבת ביחיד אומר ואני תפילתי לך ה' עת רצון.
כתב מרן (סימן רצב סעי' א) במנחה אומרים אשרי ובא לציון ואני תפלתי וגו' (טור). ומוציאין ספר תורה וקורין ג' אנשים י' פסוקים מפרשה הבאה ואפילו חל יום טוב להיות בשבת קורין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) אומרים ואני תפלתי הוא על פי המדרש שאמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אין אומה זו כעו"ג ששותין ומשתכרים ופוחזים ואנו לא כן אף על פי שאכלנו ושתינו ואני תפלתי וגו' אבל במנחה של יום טוב א"א אותו כיון דאין קורין בתורה שהוא עת רצון עי"ז ומיהו בשבת נהגו לאמרו אף במקום שאין ס"ת וכן אפילו ביחיד [אחרונים[. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) הנאנס ומתפלל ביחידות, או במקום שאין בו ספר תורה, בכל זאת אומר הפסוק ואני תפלתי.
שו"ע סימן רצג
שאלה קכה: האם אפשר להתפלל ערבית של מוצאי שבת מפלג המנחה כרבי יהודה.
תשובה: אם היה אנוס כגון: שממהר לצאת חוץ לתחום לדבר מצוה, ורוצה להתקדם ברגליו עד התחום, יכול להתפלל ערבית של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה, ויכול גם להבדיל על הכוס אם לא יהיה לו במקום שהולך שם. אבל לא יברך על הנר, וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים.
כתב מרן (סימן רצג סעי' ג) מי שהוא אנוס כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח) להחשיך על התחום היינו שהולך מביתו מבעוד יום עד סוף התחום ויושב שם עד הערב כדי שמיד שיחשך ילך לדבר מצוה הנחוץ לו ומיירי ששם לא ימצא לו כוס להבדיל עליו. עוד כתב (ס"ק ט) ומ"מ כתבו האחרונים דאין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים גם שמא יבואו להקל במלאכה ובפרט בימינו דנוהגין לעשות תמיד כרבנן שמתפללין מנחה עד הערב בודאי מדינא אסור להקדים מעריב במו"ש ואף דבע"ש יש שמקילין היינו משום דמצוה להוסיף מחול על הקודש משא"כ במו"ש. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) כתב, מי שהוא אנוס, יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד. אבל לא יברך על הנר ועל הבשמים, וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים. ולכתחלה אין ראוי לעשות כן, ורק מי שנפטר לו אחד מקרוביו בשבת, ינהג כאמור, שיתפלל ערבית של מוצאי שבת ויבדיל מבעוד יום. ואם לא הבדיל קודם צאת השבת, אינו יכול להבדיל במוצאי שבת, כל זמן שעדיין לא נקבר המת. ולכן אם המת נקבר במוצאי שבת, יבדיל אחר הקבורה. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד תכו. וילקוט יוסף על הלכות אבלות דיני אונן].
שו"ע סימן רצד
שאלה קכו: שכח להבדיל בתפילה של מוצאי שבת שלא אמר אתה חוננתנו, האם חוזר להתפלל.
תשובה: שכח ולא הבדיל בתפילה לא חוזר להתפלל, כיון שעתיד להבדיל על הכוס. ואם טעה פעמיים, האחד שלא הבדיל בתפילה והשנית שטעם קודם הבדלה על הכוס, או עשה מלאכה קודם הבדלה על הכוס, קונסים אותו לחזור ולהתפלל.
כתב מרן (סימן רצד סעי' א) אומרים הבדלה בחונן הדעת ואם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר מפני שצריך להבדיל על הכוס ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) ואם טעם חוזר אף על גב דקי"ל בסימן רצ"ט ס"ה דאם טעה ואכל קודם הבדלה יכול להבדיל אח"כ מ"מ כאן דטעה גם בתפלה קנסינן ליה וצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) אם טעה ולא הבדיל בתפלה, אינו חוזר, כיון שהוא עתיד להבדיל על הכוס. ואם נזכר שלא אמר אתה חוננתנו אחר שאמר ''ברוך אתה ה''', קודם שסיים ''חונן הדעת'', אין לו לומר ''למדני חוקיך'' כדי לחזור ולומר אתה חוננתנו, אלא יחתום חונן הדעת. וגם לא יאמר ''אתה חוננתנו'' בין ברכת חונן הדעת לברכת השיבנו, אפילו בלי חתימה. וכן לא יאמרנה בשומע תפלה. ולא יעשה מלאכה עד שיבדיל על הכוס, או עד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול. [ילקו''י שבת א' עמ' תמא. וע' בברכות כט. לג. וברמב''ם פ''י מתפלה הי''ד. וביחו''ד ח''א עמ' רפד]. עוד כתב (אות ה) שכח ולא אמר אתה חוננתנו בתפלת ערבית, וטעם בטעות קודם שיבדיל על הכוס, חוזר להתפלל תפלת שמונה עשרה של ערבית, ואומר בה אתה חוננתנו. וקודם שיחזור להתפלל ערבית יתנה ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל תהיה זו לתפלת חובה, ואם איני חייב לחזור ולהתפלל, תהיה תפלת נדבה''. [ילקו''י שבת כרך א' עמ' תמב]. ע"כ. וכתב בחזון עובדיה שבת ח"ב (עמוד שפב) שגם אם טעה ולא הבדיל בתפילה, וקודם שיבדיל על הכוס עשה מלאכה, צריך לחזור ולהתפלל (בתנאי דנדבה) ואח"כ יבדיל על הכוס.
שו"ע סימן רצה
שאלה קכז: האם צריך להזכיר את אליהו הנביא במוצאי שבת.
תשובה: נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה.
כתב הרמ"א (סימן רצה סעי' ד) בהגה: ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה (טור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז) להזכיר אליהו הנביא במו"ש, דאיתא בעירובין [מ"ג] מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יום טוב מפני הטורח [שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו רש"י] וע"כ אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבוא שיבוא ויבשרנו [טור] ועיין בא"ר שכתב דהמדקדקים אומרים גם שאר פזמונים ושירים כאשר הם מצויים אצלנו. וראוי ליזהר לומר רבש"ע וכו' החל את וכו' כי הוא בירושלמי וטור סימן רצ"ט. יש מקומות שמדליקין נרות במקום אופל דעי"ז זכה שאול למלוכה.
שו"ע סימן רצו
שאלה קכח: אין לו יין ולא שכר במוצאי שבת כדי להבדיל עליו, ויודע שמחר יהיה לו יין, האם מותר לו לאכול סעודה רביעית בלא הבדלה.
תשובה: אם מצפה שיהיה לו יין למחר קודם חצות היום, לא יאכל עד למחר אחר שיעשה הבדלה. ואם לא יהיה לו יין או חמר מדינה למחר קודם חצות יום, או שהוא אדם חלש, מותר לו לאכול במוצאי שבת בלא הבדלה, וכיון שאכל בהיתר יכול להבדיל ביום ראשון, אבל אם הזיד או שכח ואכל קודם הבדלה לא מבדיל ביום ראשון.
כתב מרן (סימן רצו סעי' ג) אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין יש אומרים שמותר לו לאכול ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל. ואם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו למחר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת המזון ואחר כך יבדיל עליו ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס לדברי האומרים דברכת המזון טעונה כוס ולדברי האומרים דאינה טעונה כוס לא יאכל עד שיבדיל ומיירי שכוס זה לא היה בו אלא רביעית בצמצום וכבר היה מזוג כדינו שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתיה שאם לא כן לדברי הכל מבדיל תחלה ושותה ממנו מעט ומוסיף עליו להשלימו לרביעית ומברך עליו ברכת המזון. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יט) אם מצפה שיהיה לו למחר, היינו בבקר אבל בערב אינו מחויב להמתין כ"כ ואפשר דאפילו יותר מחצות היום אינו מחויב להמתין. עוד כתב (ס"ק כא) ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל. ויש להחמיר כסברא אחרונה הזו אם לא באדם חלש שקשה לו התענית יכול לסמוך אדעה ראשונה. ע"כ. וכתב בחזון עובדיה ח"ב (עמוד תטו) מי ששכח או הזיד ולא הבדיל על הכוס במוצאי שבת, מבדיל והולך כל היום הראשון, בתנאי שלא טעם כלל, ומברך ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל. אבל על הנר והבשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת. ע"כ. ולפי זה משמע שאם לא מצפה שיהיה לו יין ואכל סעודה רביעית הפסיד את ההבדלה ביום ראשון. אולם יש לחלק בין מי שהיה אסור לו לאכול למי שאכל בהיתר. וכיוצא בזה כתב בילקו"י שבת החדש חלק רביעי (עמוד תתל) כיון שדין טעם אינו מבדיל הוא משום קנס על שטעם קודם הבדלה, א"כ כשמותר היה לו לטעום לא שייך קנס ויכול להבדיל. ושלחנו שאלה זו לראשל"צ הרה"ג יצחק יוסף שליט"א מי שאינו מחויב להמתין ואכל, האם יכול להבדיל למחר כשיגיע לו היין אחר חצות. והשיב לנו בזה"ל, הנה בספר ילקו"י שבת כרך א' חלק רביעי (סי' רצ"ו סעיף ל"ו בהערה) הבאנו מ"ש בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כ"ב סעי' י') דבכה"ג מבדיל ביום ראשון בשם ומלכות, וכן אונן שלא יכל להבדיל במוצ"ש מחמת אנינותו, אף אם טעם מבדיל ביום ראשון בברכה, שכן משמע בש"ע יו"ד (סי' שמ"א ס"ב) שסתם מרן שאונן מבדיל ביום ראשון לאחר הקבורה, ולא כתב שהיא רק אם לא אכל, והטעם דכיון שדין מי שטעם אינו מבדיל הוא משום קנס, א"כ מי שמותר לו לאכול לא שייך לקונסו ויכול להבדיל. ואחר שנים יצא לאור ספר חזון עובדיה הלכות אבלות ח"א, ושם בדיני אונן (עמ' קע"א) כתב ג"כ שהאונן יאכל במוצ"ש בלא הבדלה וכו', ויבדיל אחר שיקבר המת, ומה שכתב בספר חזון עובדיה שבת כרך ב' (עמ' תט"ו) שמי ששכח או הזיד ולא הבדיל מבדיל ביום ראשון, ובתנאי שלא טעם כלל, שוכח הוי כמזיד לענין זה, אינו דומה לאונן או לחולה או שאין לו יין שאנוס הוא שהתירו לו לאכול, ואוכל בהיתר, ולכן יכול להבדיל, אבל שוכח לא התירו לו לאכול, אלא מחמת טירדתו שכח.
שאלה קכט: אם יש בידו לקנות או שמן לנר חנוכה או יין להבדלה, מה עדיף.
תשובה: נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא.
כתב מרן (סימן רצו סעי' ה) אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה נר חנוכה קודם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כו) נר חנוכה קודם משום דפרסומי ניסא עדיף. ועוד דעיקר מצות הבדלה נוכל לקיים בתפלה.
שו"ע סימן רצז
שאלה קל: מי שאינו מריח ועושה הבדלה, האם יכול לברך על הבשמים להוציא את השומעים.
תשובה: לא יברך המבדיל על הבשמים, אלא אחר ההבדלה יברכו השומעים בעצמם על הבשמים. ואם יש לו ילדים קטנים שחייב לחנכם במצוות יכול לברך להוציאם ידי חובה.
כתב מרן (סימן רצז סעי' ה) מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אלא אם כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יג) מה שכתב מרן שיכוין להוציא מי שאינו יודע. כל האחרונים חולקין ע"ז וסוברין דוקא להוציא ב"ב הקטנים הוא דשרי שמוטל עליו כדי לחנכם במצות אבל לא להוציא מי שאינו יודע דכיון שהוא אינו חייב בדבר אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן דאף דבעצם קידוש והבדלה יכול להוציא לאחרים אף על פי שאינו חייב בדבר כגון שיצא מכבר שאני התם שהן חובה על כל איש ישראל וכל ישראל ערבים זה בזה משא"כ בזה שהוא רק מנהג החכמים ואין צריך לחזור אחריו וכדלעיל בס"א הוא דומה לכל ברכת הנהנין שאינו יכול להוציא אחרים בברכתו אם אינו נהנה אז בעצמו וכדלעיל בסימן קס"ז סי"ט וע"כ ה"ה מי שהבדיל כבר ויש לו חוש הריח ובירך על הבשמים ובא להבדיל פעם אחרת בשביל אחרים יריח עוד בעצמו פעם אחרת כדי שיוכל עוד הפעם לברך במ"ב. ודע דמה שנוהגין איזה אנשים שאין רוצין לצאת בברכת הנר והבשמים שאומר המבדיל ומברכין אותן לעצמן בשעה שאומר המברך ברכת המבדיל שלא כדין הם עושין דכיון שהם יוצאין בהבדלה צריכין להטות אזנם ולשמוע ברכת ההבדלה ולא לברך אז ברכה אחרת ולבד כ"ז מצוה יותר לצאת כולם בברכתו דברוב עם הדרת מלך ולא לברך כ"א בפני עצמו וכדלקמן בסימן רצ"ח סי"ד אם לא שהוא רחוק אז מן האור ולא יוכל להשתמש לאורה דאינו יוצא אז בברכת המברך וכדלקמן ברצ"ח ס"ד ובאופן זה לא יכוין לצאת בברכת הנר אלא יאחר אותה לאחר הבדלה כשיהיה סמוך אצל האש. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת ח"ב (עמוד תכה) מי שאינו מריח פטור מברכת הבשמים, ואינו מברך על הבשמים, אלא אם כן להוציא בני ביתו הקטנים, כדי לחנכם במצוות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) מי שאינו מריח, אינו מברך על הבשמים, ולכן במקום שבעל הבית אינו חש בטוב, ולא יכול להריח, יברך על היין ועל הנר ויבדיל, ואחר ההבדלה יברכו בני הבית על בשמים ויריחו. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד תסז].
שו"ע סימן רחצ
שאלה קלא: האם צריך לחזר אחר נר ובשמים במוצאי שבת. ומה הדין במוצאי יום הכיפורים.
תשובה: במוצאי שבת קודש לא צריך לחזר אחר נר ובשמים, שאינם חלק מההבדלה, אלא האש באה רק לזכר שנבראה במוצאי שבת, והבשמים להשיב נפש הכואבת מיציאת השבת. וטוב לחזר אחר בשמים כדעת האר"י ז"ל. ובמוצאי יום הכיפורים לא מברך על הבשמים אפילו כשחל בשבת, כיון שאין בו נשמה יתירה, אבל צריך לחזר אחר נר ששבת, כיון שהוא חלק מההבדלה שבא להבדיל בין יום הכיפורים שאסור בהבערת האש ליום טוב שמותר.
כתב מרן (סימן רצז סעי' א) מברך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו אין צריך לחזור אחריהם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) א"צ לחזור אחריהם שאין מברכין עליהם אלא להשיב הנפש שהיא כואבת מיציאת השבת. כתבו האחרונים שאף מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים במו"ש משא"כ ביוה"כ אף כשחל בשבת אין צריך לברך במוצאי יוה"כ. עוד כתב מרן (סימן רחצ סעי' א) מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו ואינו צריך לחזור אחריו והני מילי במוצאי שבת אבל במוצאי יום הכיפורים יש אומרים שמחזר אחריו. ע"כ. ההבדל בין נר של מוצאי שבת לנר של מוצאי כיפור, שבמוצאי שבת הנר בא לזכר בעלמא שנברא האש במוצאי שבת, אבל הנר במוצאי יום כיפור הוא חלק מההבדלה שהרי בא להבדיל את יום כיפור משאר ימים טובים שמותר להדליק בהם אש, לכן מחזר אחריו. וכ"כ המ"ב (ס"ק א) מברך על הנר משום דתחלת ברייתו הוי במו"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד במו"ש נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור והא דמברכין במוצאי יוה"כ אף כשאינו חל במו"ש מפני שהוא כעין הבדלה שכל היום היה אסור להשתמש בזה האור אף לאוכל נפש ולא כמו בשאר יום טוב ועכשיו מותר ולכך דעת הי"א דצריך לחזור אחריו כמו להבדלה. עוד כתב (ס"ק ג) וא"צ לחזור אחריו שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במו"ש וכנ"ל וע"כ יוכל לברך על הכוס אפילו בלא נר ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש ואך דוקא בליל מו"ש ולא יותר דעבר זמנו וכדלקמן בסי' רצ"ט ס"ו. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רצז אות יב) אם אין לו בשמים, אין צריך להתעכב מלהבדיל בשביל זה, אלא יכול להבדיל גם בלי ברכת הריח. ומכל מקום טוב ונכון להשתדל להשיג בשמים להבדלה, שלדעת האר''י ז''ל צריך לחזר אחריהם. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד תסט]. עוד כתב (סימן רחצ אות א) מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו, ואם אין לו נר, אין צריך לחזר אחריו. אבל במוצאי יום הכפורים נכון לחזר אחר נר ששבת לברך עליו בורא מאורי האש. [ילקו''י שם עמ' תע]. עוד כתב (בסימן תרכד אות ד) במוצאי יום כיפור מבדילים על הכוס, ואין מברכים על בשמים אפילו אם חל יום הכפורים בשבת, לפי שבמוצאי שבת הבשמים באים להשיב הנפש היתרה הדואבת להליכת השבת, ובשבת יוהכ''פ אין נפש יתרה, מפני התענית. ומכל מקום טוב שאחר הטעימה מהכוס כדת, יביאו לפניו בשמים ויברך עליהם. [יביע אומר ח''י בהערות לרב פעלים ח''ג או''ח סי' לח].
שאלה קלב: מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה אש או בשמים האם מברך.
תשובה: אם יזדמן לו באותו לילה כוס טוב יותר שימתין ויסדרם על הכוס. ואם לא יזדמן לו, יברך בלא כוס.
כתב הרמ"א (סימן רחצ סעי' א) בהגה: מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך עליו וכן הבשמים (טור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) ואם משער שיזדמן לו כוס בלילה ורוצה ללמוד קודם שיבוא לידו הכוס, מצדד הגרע"א בחידושיו שלא יברך עתה על הנר וטוב יותר שיסדרם על הכוס. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) אם לא היה לו נר בעת שהבדיל, ואחר ההבדלה נזדמן לו נר, יכול לברך עליו במשך כל הלילה. אבל למחרת אין לברך על הנר. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמ' תעב].
שאלה קלג: האם אפשר לברך במוצאי שבת על נר שהדליק הגוי לעצמו בשבת, או על נר שהדליק הישראל במוצאי שבת מנר של גוי שהדליק בשבת.
תשובה: נר שהדליק הגוי בשבת אין מברכים עליו שדומה לנעשה בו עברה, אבל אם הדליק הישראל נר אחר מהנר שהדליק הגוי בשבת מותר לברך עליו, כיון שנוסף כאן אור חדש ועליו הוא מברך.
כתב מרן (סימן רחצ סעי' ה) אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו אבל אם הדליקו אינו יהודי בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי ואין מברכין על אור של עבודת גלולים (טור). עוד כתב (סעי' ו) אינו יהודי שהדליק במוצאי שבת מישראל או ישראל מאינו יהודי מברכין עליו אבל אינו יהודי שהדליק מאינו יהודי אין מברכין עליו ובמוצאי יום הכיפורים אין מברכין על נר שהדליק ישראל מאינו יהודי (ועיין לקמן סימן תרכ''ד סעיף ה'). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כא) ישראל שהדליק מא"י היינו אפילו אם הא"י הדליק הנר שלו בשבת אפ"ה שרי דהא ע"י הדלקת הישראל ניתוסף אור של היתר על מקצת האור שיש בו מן האור הראשון ועל התוספת של היתר הוא מברך. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות חי) נר שלא שבת ממלאכת עבירה, כגון שהדליקו גוי בשבת, אין מברכים עליו במוצאי שבת ''בורא מאורי האש'', ואפילו בדיעבד שבירך עליו לא יצא. וצריך לחזור ולברך על נר אחר כשר. אבל נר שהודלק בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה או יולדת, מברכים עליו. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד תעח].
שאלה קלד: נר נשמה הדולק לצורך הנפטרים האם יכול לברך עליו בורא מאורי האש.
תשובה: לא מברך על נר נשמה כיון שהודלק לכבוד המת ולא להאיר, וצריך לברך על אש שהודלקה כדי להאיר.
כתב מרן (סימן רחצ סעי' יב) אין מברכין על נר של מתים שאינו עשוי להאיר הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום והוציאוהו בלילה בנר אין מברכין עליו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ל) ונראה פשוט דעל נר יארצייט אין לברך שאינו עשוי להאיר רק לזכר נשמת המת. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) אין מברכים על נר שהודלק לכבוד המת, קודם הקבורה. וכן נר שמדליקין כל שבעה במקום שנפטר שם המת, דינו כנר של מתים שאין לברך עליו בורא מאורי האש. [ילקו''י עמוד תעט].
שאלה קלה: סומא האם מברך בורא מאורי האש.
תשובה: סומא לא מברך מאורי האש, ובני ביתו יברכו לעצמם אחר ההבדלה.
כתב מרן (סימן רחצ סעי' יג) סומא אינו מברך. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לד) סומא אינו מברך דהא בעינן שיאותו לאורו עד שיהא יכול להכיר בין מטבע למטבע וכדלעיל בס"ד ובסומא לא שייך זה ועיין בפמ"ג דנשאר בצ"ע אם יכול להוציא אחרים בברכה זו כיון שהוא בעצמו פטור מן הדבר וכ"ז דוקא בברכת במ"ה אבל שאר הבדלה אומר [מ"א וא"ר וש"א]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כא) סומא אינו מברך בורא מאורי האש. ולכן צריך שבני ביתו יברכו לעצמם ברכה זו. ויש אומרים שהסומא לא צריך להבדיל, ודי לו במה שמבדיל בתפלה, ולפי זה נכון שגם לא יבדיל כלל לבני ביתו, אלא יבדיל אחד מבני ביתו הגדולים, והוא עצמו ישמע ויצא ידי חובתו. ויש חולקים. והיכא דאפשר נכון שיבדיל אחד מבני הבית. אם לא דאנינא דעתיה. [ילקו''י שם עמ' תעט].
שאלה קלו: נר הנתון בתוך כלי זכוכית האם מברך עליו.
תשובה: לא יברך על הנר כשהוא בתוך כלי זכוכית, שצריך לברך על אש גלויה בלא הפסק בין האש לאדם.
כתב מרן (סימן רחצ סעי' טו) נר בתוך חיקו או בתוך פנס (פירוש כלי שנותן בו הנר שלא תכבה) או בתוך אספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. ע"כ. וכתב במ"ב (ס"ק לז) נר בתוך חיקו היינו שהיתה טמונה בתוך חיקו שאינו רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה וכן פנס כה"ג והדר מוסיף אספקלריא דאע"פ שהוא רואה את האור דרך האספקלריא מ"מ לא מקרי זה ראיה ממש לענין ברכת במ"ה דבעינן שיהיה האור מגולה והמ"א ושארי אחרונים כתבו דדוקא בפנס שהיא של ברזל אף שיש בה נקבים אין רואה השלהבת להדיא אבל באספקלריא של זכוכית מקרי רואה השלהבת ויכול לברך עליה כשהיא בסמוך לו שיוכל להשתמש לאורה ועיין בביאור הלכה שהבאנו דכמה פוסקים סוברים כדעת השו"ע וע"כ אין כדאי לכתחלה להקל בזה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) אין לברך בורא מאורי האש על נר שבעששית, דהיינו נר המכוסה בזכוכית, שהרי הזכוכית מפסקת בין השלהבת לאדם. וכן עיקר לדינא. ולכן כשמבדיל במוצאי שבת על מנורת נפט, צריך להוציא הזכוכית כדי שיראה את השלהבת בלי כל הפסק, ורק אחר כך יוכל לברך ברכת בורא מאורי האש. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד תעה].
שו"ע סימן רצט
שאלה קלז: האם מותר לשתות מים או שאר משקים קודם הבדלה.
תשובה: מצד הדין מותר לשתות מים לפני הבדלה, אבל יין או שאר משקים אסור. וטוב להחמיר שלא ישתה אפילו מים.
כתב מרן (סימן רצט סעי' א) אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים משתחשך עד שיבדיל אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו אין צריך להפסיק (אפילו משתיה) (בית יוסף). ואם היה יושב ושותה וחשכה לו צריך להפסיק ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו. ע"כ. והטעם שאסור לטעום כלום קודם הבדלה או קידוש בשונה משאר מצוות שמותר לטעום פירות או לשתות, משום שבקידוש והבדלה זמנם הוא בתחילת הלילה דוקא כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו בכניסתו ויציאתו, לכן אסור בטעימה עד שיקיים את המצוה אבל שאר מצוות כמו ק"ש ובדיקת חמץ שזמנן כל הלילה לא אסרו את הטעימה בתחילת הלילה. כן משמע מהמ"א (סימן רלה ס"ק ד) על מה שכתב מרן אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית. כתב המ"א נ"ל דאין להחמיר בטעימה בעלמא וכמ"ש בסימן תלא [שמותר לטעום קודם בדיקת חמץ]. ולא דמי לקידוש והבדלה שאסור לטעום דהנהו איתקן דוקא בתחילת הלילה בכניסתו וביציאתו. ע"כ. ומה שהקלו במוצאי שבת בשתיית מים ובערב שבת לא הקלו בזה כתב הרשב"ם על דברי הגמ' פסחים קה. רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. "קמי הבדלה אבל קמי קידושא קפדי משום כבוד שבת והכי הלכתא". ע"כ. וכתב בחזון עובדיה ח"ב (עמוד שצג) מן הדין מותר לשתות מים קודם הבדלה, ומכל מקום טוב להחמיר.
שאלה קלח: שכח או הזיד ולא הבדיל במוצאי שבת עד מתי יכול להבדיל, ומה דין ברכת הבשמים והנר.
תשובה: כל יום ראשון יכול להבדיל, בתנאי שלא טעם. אבל אם טעם קודם שיבדיל, יכול להבדיל רק במוצאי שבת ולא ביום ראשון. ואם אכל בהיתר כגון: שאין לו במוצאי שבת יין או חמר מדינה להבדיל עליו והוא אדם חלש, שמותר לו לאכול במוצאי שבת בלא הבדלה, יכול להבדיל ביום ראשון. ועל הבשמים והנר מברכים רק במוצאי שבת.
כתב מרן (סימן רצט סעי' ה) טעה ואכל קודם שהבדיל יכול להבדיל אחר כך. עוד כתב (סעי' ו) שכח ולא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד סוף יום ג' ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר ודוקא בורא פרי הגפן והמבדיל בין קודש לחול אבל על הנר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת ויש מי שאומר דהא דקיימא לן טעם מבדיל הני מילי היכא דהבדיל בליל מוצאי שבת אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: והעיקר כסברא הראשונה ומי שמתענה ג' ימים וג' לילות ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות ולקבל אחר כך התענית עליו (תרומת הדשן סימן קנ''ט). ע"כ. אולם בחזון עובדיה ח"ב (עמוד תטו) כתב מי ששכח או הזיד ולא הבדיל על הכוס במוצאי שבת, מבדיל והולך כל היום הראשון, בתנאי שלא טעם כלל, ומברך ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל. אבל על הנר והבשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת. ע"כ. ומה שכתבנו שאם אכל בהיתר יכול להבדיל כל יום ראשון, הוא ע"פ מה שכתב בילקו"י החדש חלק רביעי (עמוד תתל), כיון שדין טעם אינו מבדיל הוא משום קנס על שטעם קודם הבדלה, א"כ כשמותר היה לו לטעום לא שייך קנס ויכול להבדיל. ועיין לעיל בתשובה קכח.
שו"ע סימן ש
שאלה קלט: כשאוכל סעודה רביעית האם צריך לפרוס מפה על השולחן ולערוך אותו בכלים כמו בסעודת שבת.
תשובה: מצוה לסדר את השלחן במוצאי שבת בדרך כבוד במפה ושאר כלים כדי ללוות את השבת, ואפילו שאוכל רק כזית.
כתב מרן (סימן ש סעי' א) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת כדי ללוות את השבת אפילו אינו צריך אלא לכזית. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) יסדר אדם שלחנו, היינו לפרוס מפה על שלחנו דרך כבוד וכן שאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת השלחן אבל אינו מחוייב לבשל תבשילין ולהכין יותר ממה שצריך לאכול. ומשמע בגמרא דיקבע סעודה זו על הפת לכתחלה כמו בשאר סעודות של שבת וגם משמע דטוב לכתחלה להדר אותה בבשר או בשאר תבשילין אם יש לו ואם אין לו או שחושש לאכילה גסה כגון בקיץ שמאחרין בזמננו לאכול הסעודה ג' סמוך לערב יקיימה במזונות או עכ"פ בפירות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית. וראוי מאד להזהר ולקיים מצות סעודה רביעית בכל מוצאי שבת. ואמרו חז''ל, אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו, ואינו נהנה משום אכילה רק ממה שאוכל במוצאי שבת בסעודת מלוה מלכה. ונכון לסדר את השלחן במפה דרך כבוד. ודעת כמה ראשונים שאין חיוב גמור לעשותה בפת. ומכל מקום כיון שדעת הגר''א שיש חיוב לעשותה בפת, מצוה להדר לעשותה בפת. ומי שאין לו תיאבון לעשותה בפת, מפני שעושה סעודה שלישית בשבת סמוך לשקיעה, יכול לקיים מצות סעודה רביעית בעוגה או לכל הפחות בפירות. ויכוין ללוות את השבת ולהשאיר ברכה לסעודות החול, ויאיר להם מקדושת השבת. [ילקו''י שבת כרך א' סימן ש', ובמהדורת תשס''ד עמוד תרכט, ובשו''ת יביע אומר ח''י חאו''ח סימן לג].
שו"ע סימן שא
שאלה קמ: היה הולך בשבת והגיע לאמת המים מה עדיף לדלג עליה או להקיף אותה.
תשובה: עדיף לדלג עליה מאשר להרבות בהילוך. ולהלך בתוכה אסור שמא יבא לידי סחיטה.
כתב מרן (סימן שא סעי' ג) היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלגו ולקפוץ עליה אפילו אם היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שניה ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה. ע"כ. (וכתב המ"ב ס"ק ט) והיכי דא"א בדילוג וקפיצה מותר לו להקיף אבל לעבור בה אסור דיש בזה חשש סחיטה ולא התירו לו. אם לא בגוונא דס"ד וס"ו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) היה הולך והגיע לשלולית מים, יכול לדלגה ולקפוץ עליה, אפילו אם היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור השניה. ומוטב שידלג ממה שיקיפנה, מפני שמרבה בהילוך. ואסור לעבור בה שלא יבוא לידי סחיטה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד טו].