אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק ג

תכשיטי נשים

ניקיון בגד נעלים או שולחן

שאלה קנז: באיזה מראה מותר להסתכל בשבת ובאיזה אסור.

תשובה: מראה העשויה ממתכת שיש לה חוד כמו של סכין שיכול לחתוך בה שיער, אסור להסתכל בה שמא יבא לחתוך בה שער המדולדל. ואם אין לה חוד או שהיא של זכוכית, מותר להסתכל בה.

כתב מרן (סימן שב סעי' יג) אין מסתכלין בשבת במראה של מתכת שהיא חריפה כאיזמל (פירוש כעין סכין קטן חד וחריף) דחיישינן שמא ישיר בה נימין המדולדלין ואפילו אם הוא קבוע בכותל אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש זה אפילו אינה קבועה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק סג) מותר להסתכל במראה שאין בה חשש, כגון: במראה של זכוכית כעין שלנו וה"ה במראה של מתכות כשאינה עשויה חריפה והטעם כיון דאינה עשויה כלל להשיר בה נימין לא גזרו כלל עליה ולא חיישינן שמא כשיראה במראה שהן מדולדלין ילך אחר מספרים כדי להעבירם דאדהכי והכי מדכר שהוא שבת. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות לח) בזמן הזה מותר להסתכל בראי המצוי בשבת, ואין לחוש שמא ישיר בו שערות המדולדלות, ובפרט כשהראי קבוע בכותל. [וכיום פשט המנהג שגם האנשים מביטים בראי, כדי לסדר בגדיהם וכדו', ואין בזה איסור לא ילבש]. [ילקוט יוסף שם].

שו"ע סימן שג

שאלה קנח: על איזה דברים יש להזהיר לנשים שלא תצאנה בהם לרשות הרבים.

תשובה: בזמן הזה נהגו הנשים לצאת בכל סוגי התכשיטים והמחמירות על עצמן שלא לצאת לרשות הרבים עם תכשיטין כלל, תבא עליהן ברכה. אולם יש להזהיר את הנשים שלא יצאו לרשות הרבים עם דבר שאינו תכשיט, כגון: מחט או סיכה נוספת על מה שמספיק לה כדי להעמיד בה קישוריה.

כתב מרן (סימן שג סעי' יח) כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת חוץ מכבול ופאה נכרית דהיינו קליעת שער שקלעה בתוך שערה ויש אומרים דכל שאסרו לצאת בו אפילו להתקשט בו בבית אסור וכל שכן לצאת בו לחצר המעורבת חוץ מכבול ופאה נכרית ויש אומרים שהכל מותר לצאת בו בחצר אפילו אינה מעורבת והאידנא נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין ויש שאמרו דמדינא אסורות אלא שכיון שלא ישמעו מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות ויש שלמדו עליהם זכות לומר שהן נוהגות כן על פי סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטין לחצר שאינה מעורבת והשתא דלית לן רשות הרבים גמור הוה ליה כל רשות הרבים שלנו כרמלית ודינו כחצר שאינה מעורבת ומותר. [הגה: ויש אומרים עוד טעם להתיר דעכשיו שכיחי תכשיטין ויוצאין בהם אף בחול וליכא למיחש דילמא שלפא ומחוי כמו בימיהם שלא היו רגילים לצאת בהן רק בשבת ולא הוו שכיחי (תוספות פרק כ''ב והגהות אלפסי פרק במה אשה)]. ומיהו טבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש דתנן בה חייב חטאת אף בכרמלית אסור אפילו לדידן והוא הדין לכל מאי דאתמר ביה חיוב חטאת ויש מי שאומר שבזמן הזה שנהגו האנשים לצאת בטבעת שאין עליה חותם הרי זה להם כתכשיט ושרי ולפי זה אפשר דכיון שנהגו עכשיו הנשים לצאת בטבעת שיש עליה חותם הרי הוא להן כתכשיט ושרי. ומכל מקום צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטים שהן צריכות להעמיד קישוריהן ולא יותר כי בזה שאין להן תועלת בו ישמעו לנו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק סז) ומ"מ צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטים שהן צריכות להעמיד קישוריהן, ר"ל אפילו לכל הסברות המקילין היינו רק בדבר שהוא תכשיט ולא בדבר שאינו תכשיט ולפיכך מה שהתיר בס"ט מחט להעמדת הקישורים לא יהיו יותר מחטין בצעיפה מכדי הצורך להעמדת הקישורים דמחט שאינה מעמדת הקישורים אינה תכשיט כלל וכמו שביארנו שם בס"ט. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כבר נהגו הנשים להקל לצאת בשבת לרשות הרבים בכל מיני תכשיטים שהם לנוי וקישוט, וכגון, טבעת שעל אצבעה, צמיד, שעון, שרשרת, סיכה, עגילים שבאזניה, וכדומה. והוא שתענוד אותם דרך מלבוש, ולא תקחם בידה או בכיס בגדה. והמחמירות על עצמן שלא לצאת לרשות הרבים עם תכשיטין כלל, תבא עליהן ברכה. [שם עמוד צט]. עוד כתב (אות ד) מותר לאשה ליתן סיכה בשערותיה כדי להחזיקם, ולצאת בשבת לרשות הרבים. וכן מותר לה לצאת בשבת לרשות הרבים עם סרט [או קשת] שהיא קושרת בו את שערותיה. [שם עמו' ק].

שאלה קנט: באיזה אופן מותר לטלטל מטבע בשבת ואינה מוקצה.

תשובה: אם יחדה את המטבע מערב שבת לקשור עליה את קצה הבגד, וזה יהיה שמושה לעולם. או קשרה עליה מערב שבת את קצה הבגד, מותר לטלטל את המטבע בשבת.

כתב מרן (סימן שג סעי' כב) פורפת (פירוש קושרת) בשבת על האגוז ועל האבן שיחדתו לכך ויוצאת בו, אבל על המטבע אסור לפרוף בשבת דלאו בר טלטול הוא ולא מהני בה יחוד. ואם פרפה עליו מערב שבת מותר לצאת בו בשבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק עד) לא מהני במטבע יחוד היינו לשבת אחת. אבל אם יחדה מע"ש לענין זה לעולם גם במטבע מהני דשוב אזיל מיניה איסור טלטול [תו"ש וחדושי רע"א[. עוד כתב (ס"ק עה) פרפה עליו מע"ש מותר דמעשה מועיל לבטל מינה שם מוקצה.

שאלה קס: האם מותר לאישה להעביר סרק [צבע אדום] על פניה, או לכחול עיניה.

תשובה: אסור להעביר סרק ולכחול משום צובע, ואם הצבע עשוי מאבקה מותר, כיון שאינו מתקיים.

כתב מרן (סימן שג סעי' כה) אסור לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה משום צובע ומטעם זה אסורה לכחול בשבת ומטעם זה אסורה לטוח על פניה בצק דכשנוטלתו מאדים הבשר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק עט) סרק הוא צבע אדום ובתוספתא איתא שלא תקנח פניה בבגד שיש בו סרק ומשמע אף על גב דלא מתכוונת לצביעה פסיק רישא הוא וטעם הדבר כיון דאשה דרכה בכך ליפות את עצמה ע"י צביעת פנים מחזי שפיר כצובע אבל איש שאין דרכו בכך לא מקרי צובע כמ"ש סוף סימן ש"ך דמותר לאכול תותים ושאר פירות הצובעים אף על גב דצובע פניו וידיו בעת האכילה ומ"מ אפילו העברת סרק ע"פ אשה ג"כ אינו אלא דרבנן דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם ועיין בביה"ל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) מותר לאשה לתת בשבת אבקת פודרא צבעונית על פניה, כיון שאינו דבר המתקיים. אבל יש להחמיר בהעברת סרק על הפנים, שהוא צבע בהיר בדבר המתקיים. ולדעת החזון איש יש להקפיד שהפודרא לא תהיה מעורבת במשחה או קרם. אבל לדעת המג''א כל שכוונתו שמשחה תבלע בגוף האדם, אין בזה איסור ממרח. אך אדם המתחזק והולך כבריא, אסור לו למרוח משחה על הידים, משום איסור רפואה בשבת, כל שניכר שעושה כן לשם רפואה [וכ''כ בערך שי, והמהרש''ם, ובמנחת שבת. וכתב ביבי''א ח''ד עמו' קיח, שדברי המג''א יתד היא שלא תמוט. והיינו דאף מדרבנן אין בזה איסור, וראה ביבי''א שם. וראה בילקו''י שבת ב' עמ' ק, ועמוד קב].

שאלה קסא: האם מותר לקלוע צמה בשיער הבנות.

תשובה: אסור לקלוע צמה שדומה לבנין, וכן אסור לסתור את הקליעה שדומה לסותר.

כתב מרן (סימן שג סעי' כו) אסור לקלוע האשה שערה בשבת ולא להתיר קליעתה אבל יכולה לחלוק שערה. וכתב הרמ"א בהגה: ויש אוסרים לחלוק שערה דהיינו לעשות השייטי''ל (רש''י ואור זרוע) וכן נהגו לאסור לעשות על ידי כלי אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק פב) אסור לקלוע מדרבנן משום דדמי לבנין [וכדדרשינן על הפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אל האדם ושכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא]. אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו, ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [מ"א וש"א בשם התוספות]. והנה כ"ז במחובר והקולעת שער פאה נכרית [שקורין פארוק] אף דאין בזה משום בונה אסור עכ"פ משום אורג דאף אם נימא דאין סופה להתקיים עכ"פ מדרבנן מיהו אסור ומ"מ נראה דאין כדאי למחות במקום שלא ישמעו לנו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות טז) אסור לאשה לקלוע את שערה בשבת, [כדי לעשות צמות], ולא להתיר קליעתה. וכן אסור לקלוע בשבת את השערות בהנחת סיכות מיוחדות הגורמות שהשערות יהיו מגולגלות כמו בקבוקים קטנים, [דהוי כעין גודלת]. אבל מותר לקבץ את השערות המפוזרות ולתקנן ביד, או לקשרן בסרט גומי או בקשת וכדומה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קה].

שאלה קסב: האם מותר לסרק מעט את השיער. והאם מותר להפריד ביד שערות הראש או הזקן זה מזה.

תשובה: אסור להסתרק במסרק בשבת שבודאי יעקרו שערות, ובמברשת העשויה משער רך המיוחדת לשבת מותר להחליק מעט את השיער. ומותר להפריד השערות ביד כיון שלא מתכוון להשיר שיער, וגם אינו ודאי שישיר שיער. והמחמיר תבא עליו ברכה.

כתב מרן (סימן שג סעי' כז) אסור לסרוק במסרק בשבת ואפילו אותו שעושים משער חזיר שאי אפשר שלא יעקרו שערות. ע"כ. וכתב הרמ"א אבל מותר לחוף ולפספס ביד (בית יוסף). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק פז) ומ"מ מותר לתקן מעט את שער הראש בכלי העשוי משער חזיר דדוקא לסרוק אסור בו דמשיר שער אבל לתקן מעט שרי, ובמסרק אסור אף בזה. ונהגו שיהיה הכלי העשוי משער חזיר מיוחד לשבת כדי שלא יהיה מחזי כעובדין דחול. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יט) אסור מדרבנן להסתרק במסרק בשבת. אבל מותר להחליק את השער במברשת בגדים רכה, או ביד. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קו]. עוד כתב המ"ב (ס"ק פח) מותר לפספס ביד היינו שמבדיל בידיו שערותיו זו מזו. וברמב"ם איתא חופף על שערו בידו וחוכך בצפרניו ואף אם נפל שער עי"ז אינו חושש שהרי אין כונתו להשיר ואפשר שלא ישיר ועיין לקמן בסימן שכ"ו ס"ט ויו"ד ובמ"ב שם שלא יחוף בדבר שמשיר שער ודאי. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן שמ (אות ג) מותר לשפשף את שערות הזקן בעת שרוחץ פניו בשבת, ולא חיישינן שמא ייתלשו שערות, דהוה ליה דבר שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה שהשערות ייתלשו. ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה, והמיקל לא הפסיד. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד קז].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה