אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג ניקיון בגד נעלים או שולחן

שו"ת שאול שאל - חלק ג

ניקיון בגד נעלים או שולחן

הוצאה בשבת

שו"ע סימן שב

שאלה קמט: האם מותר לנער בגד מהטל או גשם שעליו.

תשובה: כשהבגד חדש, שחור, ומקפיד לנערו, אסור לנערו משום איסור כיבוס. דהיינו, אם ניכר על הבגד שהוא חדש והוא בצבע שחור שניכר בו הייפוי על ידי הניעור, מסתמא מקפיד לנערו מהמים שעליו, ונחשב כמכבס את הבגד, ואסור. אבל אם חסר אחד התנאים כגון: אם הבגד ישן או אינו שחור אין הניעור מיפה כל כך את הבגד, ומסתמא לא מקפיד לנערו, ואם רוצה כעת לנערו, מותר. וכן אם הבגד חדש ושחור אבל האדם לא מקפיד בדרך כלל לנער את הטל שעל בגדיו, מותר לנערו. ואם הבגד נרטב הרבה מהגשם גם אם אינו שחור אסור לנערו כיון שהוא חדש מסתמא מקפיד עליו לנערו כדי שלא יתקצר. ואפילו אם הבגד ישן יש להזהר שלא לנערו בחוזקה בענין שיבא לידי סחיטה באותו ניעור.

כתב מרן (סימן שב סעי' א) המנער טלית חדשה שחורה מן הטל שעליה חייב שהניעור יפה לה כמו כיבוס והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: וכל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו (כל בו). יש אומרים דאסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו וטוב לחוש לדבריו (רש''י ואור זרוע) אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת (אור זרוע) ועיין לקמן סימן של''ז. ע"כ. וכתב במ"ב (ס"ק א) חדשה מיקרי אם לא נשתמש בה עדיין הרבה שעוד נראה בה חידושו. עוד כתב (ס"ק ב) דוקא שחורה אבל חיוורי וסומקי לית לן בה והטעם דבחדשה ושחורה מינכר היפוי ע"י הניעור. ומש"כ שמקפיד עליה הטעם דאז חשיבא הניעור כמו הכיבוס אבל אם אין דרכו להקפיד ולובשו לפעמים בלי ניעור מותר לנער אף לכתחלה. ועיין עוד בביה"ל (ד"ה עליה) שבחדשה ושחורה מסתמא הוא מקפיד. עוד כתב (ס"ק ג) בגד שירדו עליו גשמים בזה אין חילוק בין שחור לשאר צבעונים כמו בטל לעיל, דדוקא שם שהוא מועט אין מקפיד לנער אלא באוכמי אבל בכאן שהמים מרובין הדרך להקפיד לנער בכל הבגדים ויש בזה משום סחיטה. עוד כתב (ס"ק ד) בגד שירדו עליו גשמים דוקא חדש שמקפיד עליו ר"ל דמסתמא הוא מקפיד עליו לנער לפי שמתקצר ע"י מים. ואפילו אם הבגד ישן צריך ליזהר מלנערו מן המים בחוזק בענין שיבוא לידי סחיטה באותו הניעור כידוע כשהבגד בלוע ממים הוא נסחט יפה ע"י הניעור [ש"ג והביאו הא"ר]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) פעמים שניעור בגד בשבת מן הטל שעליו, חשיב כמו כיבוס, ואסור לעשות כן בשבת. וחייבים עליו משום מלבן. והיינו בבגד חדש, ושחור, וכאשר מקפיד עליו שלא ללובשו בלי הניעור. שבזה אם מנערו מן הטל שעליו חייב חטאת. אבל בגד ישן, או בגד הצבוע בשאר צבעים, או בגד שאינו מקפיד עליו שלא ללובשו בלי הניעור מהטל, מותר לנערו בשבת כדי להסיר את הטל מעל הבגד. ובגד קצת חדש אבל נשתמשו בו כל כך עד שלא נראה כחדש, לא נחשב כחדש, ומותר לנערו. ובגד חדש הצבוע בשאר צבעים, אדום, או לבן מותר לנערו, הואיל ומסתמא אינו מקפיד עליו. [שם עמ' עד, ותרכד]. עוד כתב (אות י) בגד חדש שירד עליו גשם, בין שהוא שחור בין שהוא משאר צבעים, אסור לנערו בשבת, שמסתמא מקפיד שלא יתקצר במים. ובבגד ישן מותר לנערו בנחת. [שם עמוד עו].

שאלה קנ: האם מותר לקפל את הטלית או שאר בגדים בשבת.

תשובה: קיפול הבגד מישר את הקמטים ואסור בשבת משום איסור תיקון כלי. אבל אם הבגד חדש שלא כובס, והוא לבן, והקיפול נעשה על ידי אדם אחד ולא בשני בני אדם, אין בזה כל כך תיקון ומותר לקפל לצורך השבת כשאין לו להחליף בגד אחר, ואם חסר אחד מאלו התנאים אסור. וכל האיסור לקפל בגד הוא דוקא כשמקפלו כסדר קיפולו הראשון, אבל מותר לקפל בגד באופן שלא מקפל כסדר קיפולו הראשון, ומי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לקפלו כלל עדיף.

כתב מרן (סימן שב סעי' ג) מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום ודוקא באדם (אחד) ובחדשים שעדיין לא נתכבסו ולבנים ואין לו להחליף ואם חסר אחת מאלו התנאים אסור. ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יח) שלא כסדר קיפולו מותר, שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן מתקן כלל ולפיכך מותר אפילו אין בו אחד מאלו הד' פרטים ואפילו אין דעתו ללבשו בו ביום. עוד כתב (ס"ק יט) ונראין דבריו וכן סתמו האחרונים לדינא. ומ"מ מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לקפל כלל ודאי עדיף [מחה"ש]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יז) מותר לקפל את הטלית בשבת שלא כסדר הקיפול הראשון, אפילו אם אינו חוזר להתעטף בטלית בו ביום. והנוהגים לקפלו כסדר קיפולו הראשון, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד עט].

שאלה קנא: טיט שעל המנעל כיצד מקנחו, והאם מותר לגררו על גב הברזל.

תשובה: מקנחו על גבי הכותל או בחודי המדרגות, ולא על גבי קרקע, שלא יבא להשוות גומות. ועל גבי ברזל יגררו בנחת אם הסוליה עשויה מעור שלא יעבור על איסור ממחק.

כתב מרן (סימן שב סעי' ו) טיט שעל רגלו (או על מנעליו) (בית יוסף ורבינו ירוחם חלק י''ג) מקנחו בכותל אבל לא בקרקע דלמא אתי לאשוויי גומות, ויש מי שאוסר אף בכותל. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ויש מי שמתיר בשניהם (הרא''ש) והוא הדין דמותר להסירו במעט חרס (הראוי לטלטל) (רבינו ירוחם חלק י''ג). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כו) ולא דמי למה דאיתא בס"ח אין מגרדין מנעל בין חדש בין ישן והיינו אפילו יש טיט על גביו וכונתו להסיר הטיט וכמו שכתבנו שם דשם לא אסרינן אלא בגב סכין שע"י הגרירה ממחק העור משא"כ בקינוח בכותל או בקורה אין הכרח שיהיה ממחק עי"ז [ב"י]. וכתב הט"ז ולפ"ז הא דיש בחצר שלפני פתחי בתי כנסיות על הקרקע ברזל אחד והוא חד למעלה ושם מקנחין המנעלים קודם שיכנס בבהכ"נ אסור לעשות כן בשבת דזה דומה לגב הסכין ואסור לכו"ע וכו' עי"ש. והמ"א מחמיר אפילו היה הברזל עב ורחב בראשו ולא היה לו חוד דלא גרע מגב הסכין אלא יקנח בכותל או בקורה או בחידודי המדרגות, אך אם הוא מקנח בנחת אין להחמיר בכ"ז דלא שייך בזה החשש דממחק העור, ובפרט אם הטיט לח בודאי אין להחמיר. עוד כתב המ"ב (ס"ק כח) מה שכתב הרמ"א להתיר בשניהם דלמוסיף על הבנין לא חיישינן משום דבנין חקלאה הוא [בנין גרוע של בעלי הכפרים] ולשמא יקנח במקום הגומא וישוונה ג"כ לא חיישינן. ומ"מ אפילו לדידהו צריך ליזהר כשמקנח בקרקע שלא יקנח במקום גומא שעי"ז ישוונה. ולענין הלכה הט"ז כתב דבמידי דרבנן יש לסמוך על המקילין דמותר בשניהם ויש מן האחרונים שסוברין דנכון להחמיר לאסור בשניהם. ונראה דבכותל בודאי יש לסמוך להתיר כדעת המחבר שכן דעת רוב הראשונים. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כג) בוץ יבש שנדבק בנעליים, מותר להסירו בשבת על ידי שישפשף את נעלו בחידודי מדרגות או בכותל, וכדומה, ואין לחוש בזה לאיסור ממחק או איסור טוחן. [שבת ב' עמוד פג].

שאלה קנב: טיט שעל הבגד באיזה דרכים מותר להסירו.

תשובה: מותר להסירו באופן שמשפשף הבגד מבפנים ולא מבחוץ, או שגורר הטיט בציפורן או בסכין. וטיט יבש שיש בו ממשות וכשמגרדו מעל הבגד מתפורר, המחמיר שלא לגרדו כלל משום איסור טוחן, תבא עליו ברכה.

כתב מרן (סימן שב סעי' ז) טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מלתא לאתחזויי כמלבן, אבל לא בחוץ דדמי למלבן. ומגררו בצפורן. ויש מפרשים דהני מילי לח אבל יבש אסור דהוי טוחן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לב) משפשפו מבפנים היינו שאוחז הבגד בפנים נגד מקום הטיט ומשפשף זה בזה עד שנופל הטיט ואף דלעיל בס"ה אסר בסודר לשפשפו ולא מחלקינן בין מבפנים למבחוץ התם הוא מכוין לצחצחו משא"כ כאן שאין כונתו אלא להסיר הטיט [הגר"א[. עוד כתב (ס"ק לג) דדמי למלבן שמתיפה הבגד עי"ז [ומלבן ממש לא הוי דאין נותן עליו מים. עוד כתב (ס"ק לד) ומגררו בצפורן מבחוץ דזה לא נחשב ליבון וה"ה דמותר לגררו בגב סכין ואפשר דאפילו בחודו [ב"י]. עוד כתב (ס"ק לו) יבש אסור דהוי טוחן אף על גב דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה עכ"פ איסורא מיהא איכא לכו"ע וע"י א"י מותר. כתב הט"ז נ"ל דוקא ביש ממשות טיט על הבגד וכשהוא מגרד שם אז נופלים פרורי הטיט זה דומה לטוחן אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומטעם זה יש להתיר למי שחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש יוכל לגרר בצפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות עכ"ל הט"ז. ולענ"ד יש לעיין בזה טובא דנהי דמשום טוחן ליכא הרי עכ"פ מכוין בזה ליפות הבגד ולצחצחו שלא ישאר עליו שום רושם לכלוך והוי כמלבן. ועיין בביאור הלכה שהארכנו בזה ודע עוד דפשוט דאפילו לדעת הט"ז אינו מותר רק לגרר בצפורן או לכסכסו מבפנים אבל לכסכס מבחוץ אסור בכל גווני. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כב) בגד שנתלכלך בבוץ או בטיט לח, מותר להסיר בשבת את הטיט או הבוץ מהבגד ע''י שישפשף את הבגד מהצד הפנימי. כיצד, לוקח חלקי הבגד מבפנים ומשפשפם זה בזה, אבל לא מבחוץ. ומגרדו בצפורן אפילו מבחוץ. [ועי' בביאור הלכה סימן שב ס''א בסוף ד''ה עליה. ודו''ק]. ואף בטיט יבש יש להקל לשפשף הטיט במקום צורך וכבוד הבריות, וכגון שהטיט נראה על בגדו לעין כל, ואין לו בגד אחר. שאף על פי שהטיט מתפורר, אין לחוש בזה לאיסור טוחן, מאחר שאינו מתכוין לטחון, וגם מאחר והטיט היה טחון לפני שנעשה טיט, אין טוחן אחר טוחן. וגם אין לחוש בזה לאיסור מוקצה בשבת. אך לא ישפשף את הבגד מבחוץ, דדמי למלבן. ומכל מקום אם יש שם גוי, עדיף לעשות על ידי גוי. והמחמיר בטיט יבש, תבא עליו ברכה. והאשכנזים מחמירים שלא להסירו בכל אופן. [ועל ידי גוי מותר בכל גוונא]. [ילקו''י שבת ב עמוד פא].

שאלה קנג: נעליים שהתלכלכו בבוץ וכיוצא בזה, האם מותר לשכשכם במים, או לשפשפם זה על גבי זה במים. ומה הדין בזה בנעלי גומי.

תשובה: נעלי עור שייך בהם כיבוס באופן שמשפשפם במים זה על גבי זה. אבל מותר לשכשכם במים בלא שיפשוף שלא אומרים בעור שרייתו זה הוא כיבוסו. ובנעלי גומי לא שייך כיבוס כלל, ומותר גם לשפשפם.

כתב מרן (סימן שב סעי' ט) מותר ליתן מים על גבי מנעל לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על זה אסור אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לט) הנה כדי לבאר את דברי אלו השני סעיפים צריך להקדים הקדמה קטנה וזו היא. א) המלבן הוא מאבות מלאכות ולבון שייך בין בצמר ובין בפשתן ובכל שאר מינים שדרכן להתלבן ולבון מקרי בכל דבר שדרך הצמר והפשתן להתלבן עי"ז [ומה שנוהגין שמניח חתיכת פשתן לאחר אריגתו בחמה וזורק עליו מים כדי שתתלבן גם זה הוא בכלל מלבן] ושיעורו בחוט שהוא ארוך ד' טפחים. ב) המכבס בגדים הוי תולדת מלבן וחייב וכן הסוחטן שהסחיטה ג"כ מצרכי כיבוס היא וה"ה דכיבוס שייך בעורות הרכין וי"א אף בקשין אך יש חילוק בין עורות לבגד דבעורות לא מקרי כבוס עד שיהיה כיבוס גמור ובבגדים קיי"ל דשרייתן במים זו היא כיבוסן וחייב משום מכבס ל"ש בבגדים לבנים ולא שנא צבועים [אחרונים]. ג) והנה בהא דקי"ל דשרייתן היא כיבוסן יש דעות בפוסקים י"א דדוקא כשיש איזה דבר לכלוך על הבגד דהשרייה מעביר הלכלוך אבל אם אין שם לכלוך ואפילו הושחר מחמת לבישה לא מקרי כבוס ע"י שרייה לבד אם לא שמכבסן ממש או שסוחט את מימיהן ומ"מ אסור לשרותן מדרבנן גזירה שמא יבוא לסחיטה וי"א דאפילו אין עליהם לכלוך כלל אמרינן דשרייתן היא כיבוסן אך כ"ז דוקא אם הוא דרך כבוס אבל אם הוא דרך לכלוך כגון שנטל ידיו במים ומקנחן במפה ואפילו אם היו המים טפוחים הרבה על ידיו וע"י קינוחו הוטפח המפה אפ"ה לא שייך בזה שרייתו היא כיבוסו דדרך לכלוך הוא ויש מחמירין עוד שאם היו המים מרובין אפילו כשהוא דרך לכלוך אמרינן שרייתו היא כיבוסו וע"כ הם סוברים דכשנוטל ידיו ורוצה לנגבן במפה יראה לנער ידיו עד שלא ישאר עליהם רק מעט מים ואז מותר. עוד כתב המ"ב (ס"ק מ) לשכשכו ר"ל כשיש על מנעל איזה דבר לכלוך נותן עליו מים עד שיכלה הלכלוך וזה נקרא שכשוך. עוד כתב (ס"ק מב) לשפשפו אסור וחיובא נמי איכא דכיבוס שייך אף בעורות. עוד כתב (ס"ק מה) בגד שרייתו זהו כיבוסו והוי בכלל מלבן וחייב משא"כ מנעל אף דשייך בו כיבוס מ"מ שרייתן אין זה כיבוסן אא"כ מכבס ממש וכנ"ל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כח) מותר לנקות פיטמת בקבוק של תינוק, [העשויה מפלסטיק], על ידי שרייתו במים, או שפיכת מים, דבגומי או עור לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד פז]. ע"כ. [ונראה שגומי עדיף מעור ומותר גם לשפשפו וכמו שכתב המ"ב (ס"ק מא) גבי כלי עץ שלכו"ע אין בו שום חשש כיבוס. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פכ"ד תשובה ו) שבגד העשוי מנילון הרי הוא ככלי עץ ואין בו דין כיבוס כלל. אבל אם הוא ארוג מחוטי נילון דינם כבגד ושריתם זה הוא כיבוסם].

שאלה קנד: נפל לכלוך רטוב או רוק על גבי בגד, האם מותר לקנחו בסמרטוט.

תשובה: אסור להרטיב את מקום הלכלוך במים כלל, אבל מותר לקנח את הלכלוך בבד או נייר יבש בקלות ולא בדוחק שלא יסחוט.

כתב מרן (סימן שב סעי' ט) מותר ליתן מים על גבי מנעל לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על זה אסור אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כבוסו, אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מד) בגד שיש עליו לכלוך אסור לשכשכו פי' שאסור ליתן עליו מים כלל ואפילו מועטים. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כד) אסור לשרות בגד בתוך מים בשבת, דשרייתו של הבגד במים זהו כיבוסו. וכל זה כשיש לכלוך או איזה טינוף על הבגד, אבל אם הבגד נקי, מעיקר הדין מותר לשרותו בשבת במים מועטים, דלא אמרינן בזה ''שרייתו זהו כיבוסו''. והמחמיר שלא לשרות במים אפילו מועטים, גם בבגד נקי, תבא עליו ברכה. [ילקו''י שבת כרך ב עמוד פד. ויש מי שכתב להחמיר גם בבגד נקי, וראה מה שכתבנו על דבריו במילואים לשבת ב' עמוד תקסו. ומה שהעירו מסימן שלד, כבר כתבו ליישב דהתם הוא משום צירוף החומרא של דעת הראשונים שאין לשפוך מים על דבר עצמו שהאש אחז בו, אבל לגבי שרייתו זהו כיבוסו לבד, מרן סמך על מה שכתב בסוגיא בדוכתא, בסימן שב, שאין איסור אלא בבגד שיש בו לכלוך]. עוד כתב (אות כט) מים שנשפכו בשבת על השלחן או על הכסא, מותר לנקותם בשבת על ידי ניגוב במגבת או במפית נייר. וינגב בנחת כדי שלא יבא לידי סחיטה. ובלבד שלא יהיו מים מרובים כל כך. ונהגו להקל להניח מפית נייר לבנה על משקין שנשפכו על השלחן, ואין לחוש בזה לצובע, אחר שהוא דרך לכלוך. [רדב''ז]. והמחמיר לחוש בזה לאיסור צובע תבא עליו ברכה. [ש''ע סי' שכח סעיף מח]. [ואם יש לכלוך דבוק על השלחן לא ינקה במטלית רטובה]. [שם עמוד פז].

שאלה קנה: לפני שמנגב ידיו במגבת בשבת כיצד יש לנהוג על הצד היותר טוב.

תשובה: טוב שישפשף ידיו בכח זו בזו להסיר מהם המים קודם הניגוב, כדי שלא ירטיב את המגבת, שיש אומרים שיש בזה איסור משום שרייתו זה הוא כיבוסו.

כתב מרן (סימן שב סעי' י) הרוחץ ידיו טוב לנגבם בכח זו בזו ולהסיר מהם המים כפי יכלתו קודם שיקנחם במפה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ויש שכתבו דאין לחוש לזה דלא אמרינן שריית בגד זהו כבוסו בכי האי גוונא דאין זה רק דרך לכלוך וכן נוהגין (טור ובית יוסף ואגור) ולכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל בו תינוק מי רגלים כדי לבטלם שאין זה רק דרך לכלוך בעלמא (טור) אבל אסור ליתן מים ממש על המי רגלים כדי לבטלם (הגהות מיימוני פרק כ''ב ותוספות פרק שמונה שרצים). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נ) הטעם שכתב מרן שטוב לנגבם בכח הוא כדי לצאת גם דעת היש מחמירין שכתבנו למעלה בסס"ק ל"ט דס"ל דבכל גווני אמרינן שרייתו זו היא כיבוסו אף שהוא דרך לכלוך אלא דאם הוא מעט מים סוברין דאין בזה משום חשש כיבוס אך משום דאין אנו בקיאין איזה מיקרי מעט לכך כתבו דמנהג כשר שינגב ידיו בכח. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות לד) לכתחלה טוב להזהר שכאשר מנקה ידיו במגבת [אחר הנטילה], שלא לקנח במקום אחד דוקא, אלא יחליף להעביר המפה מצד לצד, באופן שלא יהיו המים במקום אחד ויבוא לידי סחיטה. ומיהו מעיקר הדין מאחר שאינו מקפיד על מימיו, והוא דרך לכלוך, אין בזה איסור סחיטה וליבון. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד פט בהערה].

שאלה קנו: נשפכו מים על השולחן האם מותר לספוג את המים על ידי שיניח עליהם מגבת או מטלית מטבח.

תשובה: מטלית שמקפיד בדרך כלל לסוחטה יש חשש שמא יסחוט, ואסור. ומגבת שבדרך כלל לא סוחט אותה מותר.

כתב מרן (סימן שב סעי' יב) אסור לנגב כוס שהיה בו מים או יין במפה משום דאתי לידי סחיטה. ע"כ. וכתב במ"ב (ס"ק ס) עיין באחרונים שסתמו דבכוס שהוא צר אין לנגבו אפילו בסמרטוט המיוחד לכך, דא"א שלא לבוא לידי סחיטה. אבל דבר רחב כגון שנשפך מים על שלחן וספסל לכו"ע מותר לקנחו בדבר שאין מקפיד עליו ועיין בבה"ל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כט) מים שנשפכו בשבת על השלחן או על הכסא, מותר לנקותם בשבת על ידי ניגוב במגבת או במפית נייר. וינגב בנחת כדי שלא יבא לידי סחיטה. ובלבד שלא יהיו מים מרובים כל כך. ונהגו להקל להניח מפית נייר לבנה על משקין שנשפכו על השלחן, ואין לחוש בזה לצובע, אחר שהוא דרך לכלוך. [רדב''ז]. והמחמיר לחוש בזה לאיסור צובע תבא עליו ברכה. [ש''ע סי' שכח סעיף מח]. [ואם יש לכלוך דבוק על השלחן לא ינקה במטלית רטובה]. [שם עמוד פז].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה