אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק ג

רחיצה בשבת

הנאה ממעשה גוי

שו"ע סימן שכו

שאלה ערב: מים חמים שהוחמו מערב שבת האם מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, ומה הדין בחמי טבריה.

תשובה: מותר לרחוץ מיעוט גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת, ולא גזרו בזה שיבא לחמם בשבת. אבל רוב גופו אסור. ובחמי טבריה ושאר מעיינות חמים מותר לרחוץ אפילו כל גופו בקרקע אבל לא בכלי שדומה לרחיצה בחמי האור. וכן במים צוננים מותר לרחוץ כל הגוף. ובוילר שיש בו מים חמים שהיד סולדת בו אין להשתמש בו, משום שבפתיחת הברז נכנסים מים חמים ומתבשלים שם. ובדוד שמש אין בפתיחת הברז איסור בישול, ודינו כדין מים שהוחמו מערב שבת שמותר לרחוץ בהם מיעוט גופו.

כתב מרן (סימן שכו סעי' א) אסור לרחוץ כל גופו אפילו כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתתף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. הגה: או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו (בית יוסף בשם הרא''ש פרק תינוקות). ע"כ הגה. והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א ב) אסור לרחוץ כל גופו, גזירה שמא יבוא עי"ז להחם בשבת. וה"ה רוב גופו דרובו ככולו. עוד כתב (ס"ק ז) לפיכך במקום שנוהגין להחם המקוה צריך ליזהר שלא יהיה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בו [ח"א] ועיין בקרבן נתנאל פרק במה מדליקין סי' כ"ד ובתשו' נו"ב מ"ת סי' כ"ד. עוד כתב (ס"ק ח) בחמי טבריא וה"ה שארי מעינות חמין לא גזרו עליהן איסור רחיצה ועיין לקמן בסימן שכ"ח במ"א סקמ"ט דבמקום שאין דרך לרחוץ בהם אלא לרפואה אסור לרחוץ בהן בשבת וע"ש מה שכתבנו בזה. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אסור להתרחץ בשבת במים חמים כל גופו, אפילו אם רוחץ אבר אבר לבדו, ואפילו אם הוחמו מערב-שבת. וכן אסור להתרחץ במים שהוחמו מאליהם בשבת על ידי ה''דוד שמש''. וגם אם אינו רוחץ את כל גופו, אלא רק את רובו, גם כן אסור, דרוב הגוף נחשב כרוחץ את כל הגוף ואסור. ואפילו אם המים פושרים אין להתרחץ בהם בשבת. ואין הבדל בין אם נכנס לאמבטיה מלאה מים חמים, לבין אם עומד מתחת למקלחת של מים חמים. ואולם מקצת גופו כגון פניו ידיו ורגליו, מותר לרחוץ בחמין בשבת, וראה להלן סעיף ג'. [ילקו''י שבת כרך ד' סימן שכו, עמוד נה]. ע"כ. ועיין בחזון עובדיה חלק ו (עמוד פז) שמותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בדוד שמש אפילו אם נכנסו לדוד והתחממו בשבת. ועיין בחלק ד (עמוד תה) שהמים החמים שבדוד הם תולדות החמה ואסור מדרבנן לבשל בהם אטו תולדות האור וכיון דהוי פסיק רישא בדרבנן בדבר שאינו אלא משום גזירה, יש להקל. ולגבי בויילר חשמלי כתב שטוב להחמיר ובמקורות כתב שיש להקל לצורך חולה שאין בו סכנה.

שאלה רעג: האם מותר להזיע בחמי טבריה.

תשובה: מותר לרחוץ בחמי טבריה אפילו שהמקום מקורה והוא מזיע שם, שלא אסרו להזיע אלא במקום שאסור לרחוץ שם, ובחמי טבריה אין איסור רחיצה.

כתב מרן (סימן שכו סעי' ב) יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא כשאין המקום מקורה אבל אם המקום מקורה אסור משום דאתי לידי זיעה ואסור ויש אומרים דמותר להזיע בחמי טבריה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) אם המקום מקורה היינו דמשום שהוא מקורה נפיש הבלא ואתי לידי זיעה ע"י הרחיצה וזיעה אסור כדלקמן בסי"ב. עוד כתב (ס"ק יא) מותר להזיע דלא אסרו זיעה אלא במקום שהרחיצה אסורה ולכן מותר הרחיצה אפילו במקום מקורה ויש לסמוך על דעה זו [מא"ר[.

שאלה רעד: הטמין מים מערב שבת בחמי טבריה, האם מותר לשטוף בהם ידיו.

תשובה: אסור להטמין מים בערב שבת בדבר המוסיף הבל, ואם הטמין אסור לרחוץ בהם אפילו ידיו.

כתב מרן (סימן שכו סעי' ב) אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון (פירוש צינור מרזב וסילון דבר אחד הם) של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא (פירוש גומא) שבקרקע ואם המשיכו אסורים אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתיה כאלו הוחמו בשבת. ואם הביא סילון של מים מערב יום טוב, ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יד) ומיירי שסתם פי הסילון שהונח מבע"י ונתמלא בצוננים ונשאר מונח מוטמן עד יום השבת שאז פותחין פי מוצאו שישפכו מימיו להעוקא שבקרקע והם לא הוחמו בשבת אלא מבע"י רק שהיו מוטמנים בשבת אפ"ה אסורים ככל הטמנה במוסיף הבל שאסור אף בדיעבד [בית מאיר]. עוד כתב (ס"ק טו) כאלו הוחמו בשבת, ר"ל ואפילו לרחוץ בהן ידיו אסור וכנ"ל.

שאלה ערה: האם מותר לאדם לטבול מטומאתו בשבת.

תשובה: פשט המנהג להתיר לאדם לטבול מטומאתו בשבת, אך יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה שהוא איסור גמור. וכן לא יטבול במים חמים.

כתב מרן (סימן שכו סעי' ח) אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כד) אדם מותר לטבול, ר"ל אף על גב דכלי אסור להטבילו ולטהרו מטומאתו בשבת ויו"ט מפני שנראה כמתקן הכלי עי"ז אדם שאני מפני שהוא נראה כמצנן עצמו במים ואפילו אם העת קר וגם המים סרוחים שאין דרך לרחוץ בהם מ"מ לפעמים כשאדם בא מן הדרך ומלוכלך בטיט וצואה הדרך לרחוץ אף באלו וע"כ מותר אפי' היה יכול לטבול קודם השבת. ונוהגות הנשים שאינן טובלות שלא בזמנן בשבת וכתבו הפוסקים דיפה נהגו משום דכיון דסוף סוף המנהג בזמננו לאסור בשבת לרחוץ כל הגוף אפילו בצונן וכנ"ל א"כ ניכר דהוא משום טבילה ומחזי כמתקן וכתבו האחרונים דמ"מ נראה דמותר לטבול לקריו כיון דנתבטל התקנה ומותר בתורה ובתפלה אפילו קודם טבילה וכנ"ל בסי' פ"ח א"כ לא מחזי כמתקן ע"י הטבילה ועיין במש"כ בביאור הלכה דיש מחמירין וסוברין דאין לחלק בין טבילת קרי לשאר טומאות ומי שנוהג להקל אין למחות בידו כי רוב האחרונים סותמין להקל בזה ועכ"פ בנטמא בשבת ויו"ט גופא נראה בודאי דאין להחמיר וכן נתפשט המנהג להתיר אך יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה דהוא איסור גמור. עוד כתב (ס"ק ז) במקום שנוהגין להחם המקוה צריך ליזהר שלא יהיה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בו [ח"א] ועיין בקרבן נתנאל פרק במה מדליקין סי' כ"ד ובתשו' נו"ב מ"ת סי' כ"ד. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות י) מותר לטבול במקוה בשבת במים צוננים, אך יזהר שלא יבא לידי סחיטת השיער, או המגבת. אבל במים פושרים אין להקל לטבול בשבת. ועדיף שלא יטבול בכלל בשבת מאשר יכניס עצמו בחשש איסור שבות בגלל מנהג טוב שאינו חיוב מעיקר ההלכה. ועל כל פנים אין למחות בחזקה ביד המקילים לטבול במים פושרים בשבת. [ילקו''י שבת ד' עמ' סו].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה