אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג הנאה ממעשה גוי

שו"ת שאול שאל - חלק ג

הנאה ממעשה גוי

טרחה לצורך בהמה ולהזמין גוי בשבת

שאלה רסז: גוי שאפה פת לעצמו בשבת האם מותר לישראל לאכול ממנה.

תשובה: הפת אסורה בשבת, כיון שבדבר אכילה יש חשש שאם נתיר לו לאכול ממעשה הגוי יאמר לגוי שיבשל לו או יאפה לו עוד פת. ובשעת הדחק, או לצורך מצוה כגון: סעודת ברית מילה, או לצורך ברכת המוציא, יש לסמוך על המתירים שלא חוששים שיאמר לו.

כתב מרן (סימן שכה סעי' ד) פת שאפה עכו''ם לעצמו בשבת יש אוסרים ויש מתירים ובשעת הדחק או לצורך מצוה כגון סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא יש לסמוך על המתירים. וכתב הרמ"א בהגה: אבל אסור ליתן לו מעות מערב שבת ושיתן לו הפת בשבת דאז אדעתא דישראל קא עביד (רבינו ירוחם חלק א'). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טז) יש אוסרים שמא היתה ביה"ש קמח או עיסה שאינו ראוי לכוס ואיתקצאי לביה"ש. ואפילו אם נאמר דהיו אז חטים דראוי לכוס מ"מ אין ראוים לאכול באותו ענין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא דאורייתא שנעשה לחם והו"ל נולד. ויש שאוסרין מטעם אחר שמא יאמר לא"י לבשל, ואף על גב דא"י שהדליק נר לעצמו לא גזרינן כמ"ש סימן רע"ו, במידי דאכילה דלהוט ביותר גזרינן טפי. וכתב המ"א בסימן תקי"ז דמדברי המחבר שם משמע דס"ל כטעם הזה. עוד כתב (ס"ק יז) ויש מתירין דלא מחלקי בין מידי דבר אכילה ללאו בר אכילה כיון שמ"מ עשהו בשביל עצמו ולענין מוקצה ס"ל כיון שהיה יכולת ביד הא"י לגמרו אין ע"ז שם מוקצה ונולד. כתב ב"י בשם או"ז שלדברי הכל אם בישל או אפה עבד ישראל בשבת אפילו לצורך עצמו ואפילו בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה אם לאו אפ"ה אסור מפני שהוא מכירו ומרגילו לשבת אחרת ע"ש שהביא לזה ראיה מתוספתא ועיין לקמן בסי"א מה שנכתוב בזה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) לפיכך מה שיש נוהגים שהשפחה מכינה קפה או תה לבני הבית ע''י הדלקת הגז ושאר חילולי שבת, יש להוכיחם שהדבר אסור, ושאסור להם ליהנות מזה בשבת. ואם השפחה הרתיחה מים לצורך עצמה, ונותר מהמים, יש אומרים שגם בזה אסור לישראל לשתות ממים אלה, שבכל דבר של אכילה או שתיה יש לחוש שמא יבואו לומר לגוי בפירוש שיבשל בשבת. ויש אומרים שלא החמירו בזה אלא בפת שאפאה הגוי, שיש לחוש שמא בבין השמשות היה הלחם עדיין קמח ויש בו דין מוקצה, אבל בבישול מים וכדומה אין לאסור את המים אם בישלם העכו''ם לצורך עצמו. ובפרט שיש מתירים גם בפת. ובשעת הדחק או לצורך מצוה, יש להקל לשתות ממים אלה [שנותרו מהמים שהרתיחה לצורך עצמה]. [ילקו''י שבת ד' עמ' מח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) וכתב ששעת הדחק היינו כגון שאין לו פת, וגם אינו יכול לשאול מחבירו, וכגון שהוא גר יחידי במקום שאין שם יהודים. וכן יש להקל לקחת פת מנחתום גוי שאפאה בשבת, כשאין לו פת לצורך לחם משנה.

שאלה רסח: גוי שקטף פירות בשבת לעצמו, האם מותר לישראל לאכול מהם.

תשובה: אסור לישראל לאכול מהם בשבת, משום שהם מוקצה שהרי היו מחוברים בבין השמשות, ולערב מותרים מיד במוצאי שבת. ועוד אסורים מהטעם של שמא יעלה ויתלוש כדין פירות שנשרו בשבת. ואפילו ספק אם קטף הגוי בשבת אסורים, משום שיש להם מתירים ומותר לאוכלם במוצאי שבת.

כתב מרן (סימן שכה סעי' ה) עכו''ם שצד דגים או ליקט פירות לעצמו אסורים לישראל ואפילו ספק אם לקטן או צדן היום אסורים בו ביום אבל לערב מותרים מיד אפילו אם ודאי לקטן וצדן היום. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כא) שצד דגים בזה כו"ע מודו דאסור משום דהוא ודאי מוקצה שנצודו בשבת ולא היו מזומנים מאתמול [וכ"ש האוסרין גם בפת בס"ד] ולאו דוקא שצדן א"י דה"ה אם נצודו מאליהן בשבת בהמצודה שפרסו מע"ש. [כוונתו לחלק בין פת שאפה הגוי לעצמו, לבין דגים שצד הגוי ופירות שקטף בשבת לעצמו, שבפת לא אסר מרן משום מוקצה אף על פי שהיתה הפת בבין השמשות קמח שאינו ראוי לאכילה, דאמרינן דהוי גמרו בידי אדם שהגוי יכול לאפות את הפת, ודומה לקדרות הרותחות בבין השמשות אע"פ שהם מוקצה בבין השמשות כיון שהם יתוקנו בודאי בשבת, לא מקצה האדם את דעתו מהם. מה שאין כן בדגים ופירות שלא היו מזומנים בביתו של הגוי בבין השמשות וצריך מעשה של צידה או לקיטה לא נחשב כגמרו בידי אדם. אולם תינח צידה שהדג לא היה תחת ידו של הגוי ונחשב לגמרו בידי שמים במה שבא למצודה אבל הפירות הרי היו מזומנים לו ולמה נחשב גמרו בידי שמים. וראינו שהב"י שהקשה כן וכתב "ומכל מקום יש לדקדק בדברי הרא"ש שכתב בפת שאפה הגוי דלא הוי מוקצה משום דהוי גמרו בידי אדם, דהא גוי שהביא דורון לישראל מדבר שיש במינו במחובר הוי גמרו בידי אדם, שהרי על ידי אדם נלקטים, ואפילו הכי אסור. ושמא יש לומר דשאני התם דאפשר ליגמר שלא על ידי אדם, כגון שיפלו מאליהם, אי לכך כי ליקטם אדם נמי אסורים. מה שאין כן בטחינה שאי אפשר לעשות אלא על ידי אדם". ע"כ. ותמהו האחרונים מה בכך שיכול הפרי ליפול מאליו, הרי הגוי יכול לקטוף והוי גמרו בידי אדם.

ונראה כוונת הב"י לחלק בין פרי שהיה מחובר בבין השמשות לפת שאפה הגוי, שבפרי יש אופן שהוא אסור משום גמרו בידי שמים כגון שהוא שייך לישראל ונשר בשבת הוא מוקצה כיון שלא קטף אותו מערב שבת נחשב שדחאו בידים וגם הסיח דעתו ממנו מהאפשרות שהוא יפול מאליו כיון שהנפילה נחשבת לגמרו בידי שמים, על כן אנו אוסרים את כל הפירות שהיו מחוברים בבין השמשות משום לא פלוג אפילו שאצל הגוי הקטיפה היא גמרו בידי אדם. מה שאין כן בפת שאין אצלה אופן שהיא תהיה מוקצה אצל הישראל משום גמרו בידי שמים לא שייך לומר בה לא פלוג ולא אסרו אם אפה הגוי כיון שגמרו בידי אדם. וזה מה שכתב רש"י ביצה כד: נכרי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורין. משום מוקצה ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים, ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה, ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי. ע"כ. והוסיף הרב אברהם אסייג שליט"א שגם צנון וכיוצא שתלש הגוי בשבת אסור מהטעם שיש לו דמיון של גמרו בידי שמים, אף שלא שייך אצלו שיפול מאליו בשבת, אבל שייך אצלו שיסיים את יניקתו מהארץ בשבת ושוב אין בו איסור תלישה ואצל ישראל הוי גמרו בידי שמים, ועל כן אמרינן לא פלוג]. עוד כתב המ"ב (ס"ק כב) או ליקט פירות אסורין, ג"כ משום מוקצה דמחוברין היו ביה"ש וגם דגזרינן בזה שמא יעלה ויתלוש כמו שגזרו על פירות הנושרין בשבת כדלעיל בסימן שכ"ב [משום דאדם להוט אחריהן וגם בקל הוא לתולשן] וה"ה כאן שנתלשו ע"י א"י דלא גריעי דשניהן נתלשו שלא ע"י ישראל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י בהלכות יו"ט סימן תקיח (אות ז) נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש ממין הדורון במחובר או שמחוסר צידה, אסור לאכול אותו בו ביום, אפילו לאחרים, שלא הובא בשבילם, ואפילו בטלטול אסור, שכיון שאינו ראוי לאכילה נחשב למוקצה. ובמוצאי יום טוב הראשון, אפילו הוא ליל יום טוב שני בחוץ לארץ, מותר מיד באכילה, וצריך להמתין בכדי שיעשו. וכן אם הובא ביום טוב שני צריך להמתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו. אבל בשני ימים של ראש השנה, אפילו הובא ביום טוב ראשון של ראש השנה, צריך להמתין עד מוצאי יום טוב השני בכדי שיעשו. וכן ביום טוב הסמוך לשבת, צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו. ושיעור כדי שיעשו הוא כדי שילך הנכרי למקום ההוא שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן, ואם יש ספק מהיכן הביאו, שיעורו כדי שיביאנו מרחוק אלפיים אמה שהוא חוץ לתחום. [חזון עובדיה הלכות יום טוב עמוד פב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג) וכתב שכן הדין אם סחט הגוי פרי בשבת ועשה ממנו משקה, אפילו עשה כן לצורך עצמו או לצורך גויים אחרים, אסור ליהודי לשתות משקה זה בשבת.

שאלה רסט: דבר שאין בו חשש צידה ומחובר והביאו הגוי מחוץ לתחום, מה הדין כשהביאו בשביל ישראל, או הביאו בשביל עצמו.

תשובה: אם הביא הגוי בשביל ישראל אסור באכילה, ומותר בטילטול, ובמוצאי שבת מותר באכילה לאחר שיעבור הזמן שארך לגוי להביאו בשבת. ולאחרים מותר אפילו באכילה בשבת. ואם הביא הגוי בשביל עצמו, מותר לישראל באכילה בשבת, כיון שאיסור תחומין דרבנן.

כתב מרן (סימן שכה סעי' ח) דבר שאין בו חשש צידה ומחובר אלא שהובא מחוץ לתחום אם הביאו העכו''ם לעצמו מותר אפילו בו ביום ואם הביאו בשביל ישראל מותר לטלטל אפילו מי שהובא בשבילו אבל לאכול אסור בו ביום למי שהובא בשבילו ולערב בכדי שיעשו. הגה: ויש אומרים דאין הלילה עולה מן החשבון רק צריך להמתין ביום ראשון בכדי שיעשו (סמ''ק ומרדכי סוף פרק כל כתבי). ולאחרים מותר בו ביום. ע"כ הגה. ויש אומרים דלמי שהובא בשבילו מותר לערב מיד והא דשרי לישראל לטלטל אפילו כשהביאו העכו''ם לעצמו דוקא בתוך ד' אמות או בתוך העיר אם היא מוקפת חומה והוא שתהא מוקפת לדירה דהיינו שישבה ולבסוף הוקפה וסתם עיירות מוקפות לדירה וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה (ועיין לקמן סימן ת''א). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לו) מותר לטלטל אפילו למי שהובא בשבילו, דהא מחמת עצמן אין בהן איסור מוקצה שלא נצודו בשבת ואף דבאכילה אסורין לאותו ישראל כיון שלישראל אחר מותרין אין עליהם שם מוקצה דהא ראוים לישראל אחר [הרא"ש]. עוד כתב (ס"ק לט) בכדי שיעשו, הכל לפי הענין שנעשה מלאכה בשבת דאם הביא הא"י דרך רכיבה על הסוס צריך לשער ג"כ באופן זה. ואם הביא ממקום רחוק הרבה ושהה ג' ימים א"צ להמתין רק יום אחד כנגד הזמן שהלך בשבת והיינו בידוע מאיזה מקום הביא אבל כשאין ידוע משערינן לעולם כמו שהביאן חוץ לתחום. עוד כתב (ס"ק מא) ולאחרים מותר בו ביום דבתחומין דרבנן לא אסרו לאחרים רק למי שהובאו בשבילו וכן בשאר איסור דרבנן כדלקמיה בס"י [ואם הביא גם דרך ר"ה עיין לקמן סי"ד סקע"ה] ואפילו בתחומין די"ב מיל להסוברין דהיא דאורייתא כיון שאינו מפורש בקרא לא החמירו בו [מ"א בשם תה"ד בסימן תקט"ו]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י בהלכות יו"ט סימן תקיח (אות ט) אם הביא הנכרי דורון מדברים שאין במינם במחובר לקרקע, אלא שהובאו מחוץ לתחום, אסורים באכילה למי שהובאו בשבילו ולכל בני ביתו, ומותרים בטלטול. ולערב מותרים גם למי שהובאו בשבילו בכדי שיעשו. אבל לאחרים מותר להם אפילו לאוכלם ביום טוב, שכיון שאיסור תחומין מדרבנן, לא החמירו חכמים לאוסרם לאחרים. (רש"י ביצה כה.). ואם הזמין אורחים ליום טוב, כיון שהם סמוכים על שלחנו, הרי הם נחשבים כבני ביתו לאותו יום טוב. [כמ"ש בעירובין (מ.) מאן דלא אכל סבר כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי]. ואם נזדמנו לו במקרה, אף על פי שלא יאכלו אצלו ממה שהביא הנכרי מחוץ לתחום, מכל מקום מותר להם ליטול ולאכול בביתם, שהרי הבא לישראל זה מותר לישראל אחר.[שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקסב]. ע"כ וכ"כ בהלכה ברורה (אות חי והלאה).

שאלה ער: גוי שהדליק אור בחדרו של ישראל והלך לו, האם מותר ליהנות מאור זה.

תשובה: אסור ליהנות מהאור כיון שניכר הדבר שעשה הגוי בשביל ישראל.

כתב מרן (סימן שכה סעי' יב) אף על פי שאינו מכירו אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה או אפילו אם אינו אומר כן אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה כגון שהדליק נר בבית שישראל בו והלך לו העכו''ם אסור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ע) והלך לו הגוי, ולא נשתמש בו מאומה ומשמע דאם לא היה הא"י הולך היה מותר לישראל להשתמש תיכף משהדליק הנר אף קודם שהשתמש בו הא"י משום דתלינן דמסתמא הדליק אדעתא שישתמש בו אח"כ ועיין בעו"ש ובבה"ל בס"י ד"ה להשקות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) עכו''ם שעשה מלאכה בשבת לצורך ישראל, אסור לישראל ליהנות מאותה מלאכה בשבת, אף אם לא ציוהו על כך. ואף אם אין העכו''ם מכיר את הישראל אך אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, אסור ליהנות ממלאכתו בשבת. ואפילו אם אינו אומר בפירוש שעושה לצורך ישראל, אך מעשיו מוכיחים שעושה לצרכו, גם כן אסור ליהנות ממלאכתו בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד מח]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לה).

שאלה רעא: גוי שהביא איזה דבר לישראל דרך כרמלית, האם מותר ליהנות ממנו בשבת.

תשובה: אסור ליהנות ממנו בשבת, ובמוצאי שבת מותר מיד. ואף על פי שהולכה בכרמלית היא איסור דרבנן ובאיסור דרבנן צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, הקילו בכרמלית בתוך התחום, כיון שהביא ממקום קרוב אין בזה הנאה כל כך. ולאחרים מותר אפילו בתוך השבת.

כתב מרן (סימן שכה סעי' טו) עכו''ם שהביא בשבת חלילין (פירוש כלי כגון חלילים שקולם מעורר הבכי) לספוד בהם ישראל לא יספוד בהם לא הוא ולא אחרים עד שימתין לערב בכדי שיבואו ממקום קרוב ואם ידע בודאי שממקום פלוני הביאם בשבת ימתין לערב כדי שיבואו מאותו מקום ואחר כך מותרים בין לו ובין לאחרים והני מילי כשהביאם דרך רשות הרבים אבל אם לא הביאם אלא דרך כרמלית כיון שלא נעשה בהם איסור תורה אינו צריך להמתין כדי שיבואו אלא מותרים לערב מיד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק עט) וה"מ כשהביאם דרך רשות הרבים, קאי אתוך התחום לכך מותר כשהביאן דרך כרמלית אפילו לו לערב מיד דאם היה מחוץ לתחום אפילו דרך כרמלית היה אסור לו בכדי שיביאו ולאחרים מיד וכמו שסתם לקמן בסימן תקט"ו ס"ה ואף דעל כרמלית יש ג"כ איסור דרבנן כמו על תחומין מ"מ הקילו בו משום שאינו מתהנה כ"כ בהבאת הא"י מתוך התחום. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מב).

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה