קושר ומתיר
שו"ע סימן שיז
שאלה רטז: איזה קשר אסור לקשור מהתורה ואיזה אסור מדרבנן ואיזה קשר מותר.
תשובה: מהתורה אסור לקשור קשר בשבת אם הוא קשר של אומן כגון: קשר הספנים, וגם הוא קשר של קיימא שלא עשוי להיפתח תוך שבעה ימים. אבל אם הוא קשר שאינו של אומן או שאינו של קיימא אסור מדרבנן. ואם אינו של אומן וגם אינו של קיימא מותר. וכן קשר אחד או עניבה לא נחשב קשר כלל ומותר אפילו הוא של קיימא. ושני קשרים זה על גבי זה לא נחשבים לקשר אומן ואם עשויים לפתוח תוך שבוע מותר לפותחם, והמחמיר תבוא עליו ברכה.
כתב מרן (סימן שיז סעי' א) הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב כגון קשר הגמלים וקשר הספנים וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרים הרצענים בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור. וכתב הרמ"א הגה: ויש חולקים שסבירא להו דכל קשר של קיימא אפילו של הדיוט חייבין עליו (רש''י והרא''ש ורבינו ירוחם וטור) ויש אומרים שכל קשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא (כל בו והגהות מיימוני פרק י') ויש מקילין לומר דעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא (טור ומרדכי) (ועיין לעיל סימן שי''ד סעיף י'). ע"כ. עוד כתב מרן וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה. וכתב הרמ"א הגה: וכן לענין התרתו דינו כמו לענין קשירתו (טור). ע"כ. עוד כתב מרן כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן בהמה הרי זה פטור וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהם מעשה הדיוט וכל אדם קושר אותם לקיימא. וכל קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן הרי זה אסור ולצורך מצוה כגון שקושר למדוד אחד משעורי התורה מותר לקשור קשר שאינו של קיימא. וכתב הרמ"א הגה: ויש אומרים דיש ליזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן דאפילו בשאינו של קיימא אסור לקשרו והוא הדין להתירו וכן נוהגין (הגהות אלפסי פרק אלו קשרים) ומכל מקום נראה דבמקום צערא אין לחוש ומותר להתירו דאינו אלא איסור דרבנן ובמקום צער לא גזרו והא דבעינן ב' קשרים זה על זה היינו כשקושר ב' דברים ביחד אבל אם עשה קשר בראש אחד של חוט או משיחה דינו כשני קשרים (סמ''ג). ע"כ. וכתב המ"ב (בהקדמה לסימן) בגמרא אמרינן דיש כאן ג' חלוקות אחד חייב חטאת ואחד פטור אבל אסור ואחד מותר לכתחלה ולשיטת הרי"ף והרמב"ם והמחבר דסתם כותייהו דינא הכי דאם הוא קשר של קיימא כגון שדרכו שיהיה כך לעולם [דהיינו שאינו קוצב זמן בדעתו להתירו והוא קשר שעשוי להתקיים תמיד] והוא ג"כ מעשה אומן חייב חטאת ונתבאר לקמן בסוף הסעיף בהגה מה הוא מעשה אומן ואם הוא קשר של קיימא ואינו מעשה אומן מעשה אומן ואינו קשר של קיימא פטור אבל אסור אינו מעשה אומן ואינו קשר של קיימא מותר לכתחלה ודעת רש"י והרא"ש וש"פ דלא תלי כלל בעצם הקשר אם הוא מעשה אומן אלא דעיקר החילוק הוא דאם הוא קשר של קיימא דהיינו שדרכו שישאר כך לעולם וכנ"ל חייב חטאת ואפילו אם הוא מעשה הדיוט ואם אין דרכו לקושרו רק לזמן פטור אבל אסור דדמי קצת לשל קיימא ואפילו אם הוא מעשה הדיוט ואם דרכו להתירו באותו יום מותר לכתחלה אפילו הוא מעשה אומן דאין שם קשר עליו וי"א דכל מי שדרכו להתיר בתוך שבעה ימים הוי כמו שדרכו להתיר באותו יום. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) יש אומרים שצריך להזהר שלא לקשור בשבת שני קשרים זה על גב זה, אף על פי שאינו עושה כן לקיימא, מפני שאין אנו בקיאים לדעת מה קשר ''מעשה אומן'', ושמא שני קשרים זע''ז נחשבים כמעשה אומן, ורק במקום צער אין להחמיר, שהואיל ואינו אלא איסור דרבנן במקום צער לא גזרו. והעושה קשר בראש החוט דינו כשני קשרים זה על זה, שהוא מתהדק היטב שם. ויש חולקים ומתירים לקשור שני קשרים זה על זה בשבת, כל שאינו עושה כן לקיימא. וכן המנהג פשוט להתיר לקשור בשבת שני קשרים זה על זה, כל שבדעתו להתיר הקשרים בתוך שבעה ימים, או לפחות בתוך שלשה ימים. והמחמיר תבוא עליו ברכה. ונראה דהוא הדין לקשר אחד בראש החוט. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תקנט. הליכו''ע ח''ד עמוד רכח].
שאלה ריז: האם מותר לקשור בשבת קשר אחד ועניבה על גביו כמו שקושרים את שרוכי הנעלים.
תשובה: אם קושר על מנת להתיר בתוך שבעה ימים מותר לקשור קשר אחד ועניבה על גביו, שלכולי שלכולי עלמא לא נחשב קשר אומן.
כתב מרן (סימן שיז סעי' ה) עניבה מותר דלאו קשר הוא. וכתב הרמ"א בהגה: ואפילו אם עשה קשר אחד למטה נוהגין בו היתר (אגור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כט) כתבו האחרונים הא דנוהגין היתר בקשר אחד למטה היינו דוקא כשעשוי להתיר בו ביום ומשום דע"י עניבה ע"ג קשר עדיין אינו נקרא מעשה אומן אבל אם היא לקיימא על איזה זמן כגון בלולב וכיוצא בו אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה בלבד ורשאי לעשות שתי עניבות זה ע"ג זה וכן יש לנהוג. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) כתב, מותר לקשור קשר ועניבה על גביו, כשדעתו לפתוח בתוך שבעה ימים. אבל עניבה בלי שום קשר, או קשר אחד בלי עניבה, מותר אפילו על דעת להתקיים לעולם. [ילקו''י שבת כרך ב' עמוד תקסב]. [אף שהמחמיר לא לקשור שני קשרים זה על גבי זה תבא עליו ברכה. קשר שעל גביו עניבה לא הוי קשר אומן לכ"ע, וכיון שעשוי לפתוח תוך שבעה ימים (לדידן) לא נחשב קשר של קיימא, ומותר לכתחילה].
שאלה ריח: מה הדין לקשור שני חבלים יחד בקשר אומן לצורך מצוה כגון: למדוד שיעור מקוה.
תשובה: אם יכול יעשה קשר עניבה או קשר פשוט. ואם לא יכול, מותר לקשור קשר אומן, כיון שאינו קושר את הקשר לעולם אסור רק מדרבנן, ולצורך מצוה התירו.
כתב מרן (סימן שיז סעי' א) ולצורך מצוה כגון שקושר למדוד אחד משעורי התורה מותר לקשור קשר שאינו של קיימא. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יא) שקושר למדוד היינו שקושר שני חבלים ביחד כדי שיוכל למדוד בהם שיעור מקוה. עוד כתב (ס"ק יב) מותר לקשור היינו אפילו הוא מעשה אומן, דאל"ה אפילו בלא מצוה שרי. ומיירי כשא"א בענין אחר דאל"ה יעשהו מעשה הדיוט או עניבה לבד וימדוד בו ולא יצטרך להתיר איסור דרבנן. עוד כתב (ס"ק יג) שאינו של קיימא היינו אפילו הוא עשוי לזמן. כתב בספר בית מאיר שמה שהעתיק השו"ע דמותר במקום מצוה הוא רק דעת הרמב"ם והטור אבל לרש"י והתוספות וברטנורה שם מצדד דקשר האסור אסור אפילו במקום מצוה עי"ש.
שאלה ריט: רצה לקשור קשר עניבה ונקשר לו בטעות קשר רגיל חזק האם מותר להתירו.
תשובה: מותר להתירו ודינו כקשר שנקשר על מנת להתירו באותו יום.
כתב המ"ב (סימן שיז ס"ק כג) אם דרכו לעשות עניבה ובלא כונה נקשר דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום [ח"א]. [ולרמ"א בסעי' א שני קשרים העשויים להתיר בכל יום לא נחשב של קיימא ומותר להתירם במקום צער. ולדידן כל העשוי להתירו בתוך שבעה לא נחשב של קיימא, ובשני קשרים מתירים שלא נחשב קשר אומן והמחמיר תבא עליו ברכה. כמ"ש למעלה]. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יב) אם קשר את שרוך נעלו בערב שבת בקשר ועניבה, ובלא כוונה נקשר בשני קשרים זה על זה, דינו כקשר העשוי להתירו בכל יום, ומותר להתירו בליל שבת. ואם אינו יכול להתירו מותר לחתכו ולנתקו. ולא יעשה כן בפני עם הארץ, פן יבא להקל יותר. [ילקו''י שבת ב עמ' תקסג].