מעמר, קורע, התרת נדרים
שאלה שיח: מה הדין להשחיל תאנים לחוט בשבת, או ללקט פירות שנתפזרו בבית.
תשובה: תאנים יבשות שעשאם גוש אחד או השחילם לחוט ונעשו קבוצה אחת אסור מהתורה משום מלאכת מעמר ואפילו עושה כן בבית, שכן הדרך לאחד התאנים גם בבית. אבל איסוף פירות מפוזרים היא מלאכה הנעשית בשדה, לכן אם נתפזרו פירות בשדה אסור לאוספם לתוך סל או קופה אלא לוקח אחד אחד ואוכל, וכן אם נתפזרו בחצר לא יתנם לתוך סל או קופה שמא יכבשם בידו לתוך הסל או הקופה ויבא לידי עימור, אבל אם נתפזרו בבית לא גזרו בזה ומותר לאוספם.
כתב מרן (סימן שמ סעי' ט) אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו. עוד כתב (ס"ק י) המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף אחד הרי זה תולדות מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לז) אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו, היינו פירות וירקות ועצים ועשבים וכל דבר הגדל מן הקרקע ובזה חיובא נמי איכא כשמקבצן במקום גידולן דזהו מלאכת מעמר גופא, והאי דנקט המחבר בלשון אסור להורות לנו דשלא במקום גידולן כגון שנתפזרו פירות בבית אפילו איסורא נמי ליכא כשמקבצן יחד. וע"ל סימן של"ה ס"ה. ושומרי גנות ופרדסים צריכין ליזהר מאד בזה אפי' בפירות שנשרו מבעוד יום שלא לאספן בשבת אפילו מעט כי יש בזה חיוב חטאת דשיעור עימור הוא שיעור קטן מאד וכמו שכתב הרמב"ם המעמר אוכלין אם לאכילה שיעורו כגרוגרת ואם לבהמה שיעורו כמלא פי הגדי ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה ע"ש. עוד כתב (ס"ק לח) המקבץ דבילה ה"ז תולדת מעמר, שדרכן של אותן הפירות לחברן באופן זה ועיין בנשמת אדם שמצדד דאף כשעושה כן בבית חייב משום מעמר דבאופן כזה עשוי לעשות גם בבית כבשדה וכ"כ בספר מעשה רוקח ע"ש. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י סימן שלה (אות א) מי שנתפזרו לו פירות בחצר אחת הנה ואחת הנה, מלקט מעט מעט ואוכל, אבל אסור ללקט לתוך הסל או לתוך הקופה. אבל אם נפלו במקום אחד ולא נתפזרו, מותר ללקטן אפילו לתוך הסל, אלא אם כן נפלו הפירות לתוך צרור אבנים או עפרוריות שבחצר, שאז מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל או לתוך הקופה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד א]. עוד כתב שם (אות ג) תאנים יבשות שעשאן גוש אחד כעיגול, או שנקב תאנים והשחילן בחוט עד שנתקבצו לגוף אחד, הרי זה תולדת מעמר וחייב. וכן כל כיוצא בזה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד ו]. ע"כ. ובחזון עובדיה שבת ד (עמוד קג) הביא דברי הרמב"ם שהמקבץ דבלה של תאנים חייב משום תולדת מעמר, ולכן לא יתן בסל פירות שנתפזרו בחצר שמא יבא לכובשם בסל או בקופה ויבא לידי עימור. אבל בבית מותר לתנם בסל או בקופה. ועיין עוד בעמוד קט בהערה. וצ"ע לדעת הרמב"ם מאי שנא אוסף פירות בחצר לאוסף בבית, ואולי הדרך לכובשם בשדה, וגזרו אסיפה אטו כבישה בחצר הדומה לשדה, מה שאין כן בבית שלא דומה לשדה לא גזרו.
שאלה שיט: דפי ספר המחוברים יחד שלא חתכום בבית הדפוס, מה הדין לקורעם בשבת על ידי גוי.
תשובה: לחתוך דפי ספר המחוברים יש בזה איסור דאוריתא משום קורע, לכן אסור לומר לגוי לקורעם בשבת. אבל אם נדבקו מאליהם מחמת שהיה איזה דבר בין הדפים בלא כוונה להדביקם, מותר לפותחם.
כתב מרן (סימן שמ סעי' יד) המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מה) תולדת קורע וחייב, ודוקא בזה שדיבוק זה נעשה לקיום אבל היכא שנדבקו הדפין להדדי ע"י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפתחן כמש"כ סימן שי"ד ס"י כיון דלא נעשה לקיום, כ"ש הכא דנעשה ממילא בלא מתכוין לפיכך אינו דומה כלל לתופר ואין בו משום קורע [מ"א]. ואם נדבקו במקום האותיות אסור לפרקן ועיין לעיל בס"ג בבה"ל שם. ולקרוע מחדש דפין של הספרים שלא נחתכו מבעוד יום יש בהן חיובא ואפי' ע"י א"י אסור [פמ"ג ועיין בבה"ל]. מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ובנחת שלא יקרע ואם נקרע נקרע וכן מותר ללבוש בגדים חדשים ואם נקרע נקרע שאינו מתכוין לקריעה. ופוצעין אגוזים במטלית [היינו שמכה על המטלית כדי לשברם] ואינו חושש שמא תקרע [רמב"ם בפכ"ב]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) הקורע בגד בשבת מפני שצריך לתקנו, חייב מן התורה משום קורע. וכן המפריד ניירות דבוקים בשבת, ולא נתכוין לקלקל בלבד, חייב משום קורע. וכל זה כשהניירות נדבקו לקיום, אבל אם נעשה כן דרך עראי, מותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד קמב].
שו"ע סימן שמא
שאלה שכ: האם מתירים נדר לצורך השבת שהיה לו פנאי להתירו בערב שבת, ומה הדין שיפר הבעל נדרי אשתו שאינם לצורך השבת.
תשובה: מותר להתיר כל שהוא לצורך השבת או צורך מצוה, ואפילו היה לו פנאי להתיר בערב שבת. וכן מותר להפר נדרי אשתו, ולא יאמר לה מופר לך כמו שאומר בחול אלא מפר בליבו ואומר לה "טלי ואכלי" "טלי ושתי". ומותר להפר לאשתו גם נדר שהוא לא צורך השבת, כיון שאם לא יפר לה באותו יום שוב לא יכול להפר לה.
כתב מרן (סימן שמא סעי' א) מתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת כגון שנדר שלא לאכול או שלא לשתות אף על פי שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת אבל הבעל יכול להפר נדרי אשתו אפילו שאינם לצורך השבת מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) ולאו דוקא אם נדר לגמרי מאכילה ושתיה דה"ה אם נדר מאכילת בשר ושתית יין ג"כ מתירין דדבר זה הוא מצוה בשבת וה"ה אם נדר שלא ללבוש מלבוש הצריך היום ג"כ שרי ועיין ביו"ד דמשמע דה"ה אם נדר שלא לישן בשבת ג"כ הכי דמתירין לו דזהו ג"כ מתענוגי שבת הוא אם רגיל בכך. עוד כתב (ס"ק ג) נדרי אשתו, וה"ה אב לבתו נערה. איתא ביו"ד סימן רל"ד סכ"ד דכשמפר בשבת לא יאמר לה מופר ליכי כמו שאומר בחול אלא מפר ומבטל הנדר בלבו ואומר לה טלי ואכלי טלי ושתי. ופשוט דאם הבעל אינו יודע עדיין מנדרי אשתו והוא שלא לצורך שבת יותר טוב שלא להודיע לו בשבת עד אחר השבת כדי שלא יצטרך להפר בשבת ביום השמיעה. וה"ה אם נדרה לזמן והזמן כלה בשבת אין רשאי להפר היכא שהדבר אינו לצורך שבת כיון דלמחר שריא למה יעשה דבר שלא לצורך היום ודמיא לשאלת נדרים שאסור להתיר היכא שהדבר אינו לצורך שבת. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) מתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת, כגון שנדר שלא לאכול או שלא לשתות, אף על פי שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת. ואם הוא לצורך השבת אין צריך להחמיר ולהמנע מהתרת הנדר בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד קמט]. עוד כתב (אות ב) אם נדר שלא לאכול בשר, או מתבשיל מבושם שיש באכילתו עונג שבת, אף שיכול לאכול דברים אחרים, אפילו הכי מתירין את הנדר בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד קנא]. עוד כתב (אות ד) הבעל יכול להפר את נדרי אשתו בשבת אפילו אם אינם לצורך השבת, מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד קנא].
שאלה שכא: השומע אשתו נודרת ביום או בלילה עד מתי יכול להפר לה, ומה הדין בשומע מאחר שאשתו נדרה אתמול או שלשום האם יכול להפר.
תשובה: בכל אופן ששמע ממנה שנדרה או שמע מאחר שנדרה מפר באותו יום עד צאת הכוכבים. ואפילו התפלל ערבית מבעוד יום, או קיבל שבת מבעוד יום, יכול להפר עד צאת הכוכבים.
כתב המ"ב (סימן שמ"א ס"ק ד) אין יכול להפר אלא ביום שמעו דוקא וכדכתיב ביום שמעו ואפילו שמע בשבת סמוך לחשיכה קודם יציאת השבת מותר להפר דזמן הפרתה לא הוי מעת לעת אלא אותו היום בלבד דהיינו אם שמע בלילה יש לו זמן להפר לה כל הלילה וכל היום בשבת ואם שמע ביום אפילו סמוך לחשיכה אין לו היתר להפר לה אלא קודם הלילה. ע"כ. ועיין עוד מה שהבאנו מהמ"ב לעיל מש"כ בס"ק ג. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) בעל שקיבל שבת מבעוד יום, ושמע שאשתו נדרה, מותר לו להפר את הנדר למרות שכבר קיבל עליו את השבת, דסוף סוף חשיב ''ביום שומעו''. וכל שכן אם התפלל ערבית ביום חול מבעוד יום, ואחר התפלה שמע שאשתו נדרה, חשיב שפיר ''יום שומעו'', שהרי לא עבר היום במציאות. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד קנא].