חפצי חול בשבת
שו"ע סימן שו
שאלה קסט: האם מותר להכנס בשבת למגרש מכוניות לחפש מכונית מתאימה כדי להשכירה במוצאי שבת.
תשובה: אסור, כיון שמעשיו מוכיחים שרוצה להשכיר רכב נחשב לעוסק בחפצי חול. אבל מותר לטייל כדרכו מחוץ למגרש ולהביט על המכוניות שבמגרש, כיון שלא מוכח ממעשה זה שרוצה להשכיר רכב ולא נחשב עוסק בצורכי חול.
כתב מרן (סימן שו סעי' א) ממצוא חפצך חפציך אסורים אפילו בדבר שאינו עושה שום מלאכה כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר או לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים. הגה: והוא הדין דאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו (מרדכי סוף פרק מי שהחשיך). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) לעיין נכסיו אסור ודוקא היכא דמינכרא מילתא כגון שעומד אצל שדהו הצריכה חרישה או קצירה וכיו"ב דמינכר הדבר שעומד שם לעיין בצרכיה, וכן לילך ולהחשיך על פתח המדינה כיון שדרך שהמרחצאות שם חוץ למדינה סמוך לפתח המדינה ניכר שלצורך המרחץ מחשיך, אבל אם לא מינכר מלתא הוא בכלל הרהור בעסקיו דמותר. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ט) מותר ללכת בשבת ברחוב [שאינו מקום השוק] ולהסתכל דרך הליכתו היכן נמצאת חנות מסויימת, גם אם עושה כן כדי להיות מוכן להכנס לחנות בצאת השבת. ובלבד שלא ימתין לצאת השבת ליד פתח החנות. [ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד קיט].
שאלה קע: מה הדין להמתין ליד בהמתו שאינה יכולה ללכת ברגליה כדי שמיד במוצאי שבת יוכל לנושאה ולהביאה לביתו.
תשובה: אסור, כיון שיש איסור מוקצה בנשיאתה, כשממתין לידה כדי לנושאה במוצאי שבת, נחשב לעוסק בצורכי חול.
כתב מרן (סימן שו סעי' א) אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו. ויש אומרים שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים כגון שהוא טלה קטן אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא דאסור לטלטל בעלי חיים שהם מוקצים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) מה שכתב מרן וי"א שאם וכו', כו"ע מודים בזה, ונקט לשון וי"א מפני שכן דרך המחבר במקום שלא נמצא דין זה מפורש בשאר פוסקים. ע"כ. [אסור לעשות בשבת פעולה שניכר עליה שהיא הכנה לפעולה שיש בה איסור, אף על פי שעושה את פעולת האיסור במוצאי שבת. משום "ממצוא חפצך" חפציך אסורין חפצי שמים מותרין. ולפי זה אסור להמתין ליד הרכב עד שיצא שבת כדי לנסוע בו, אבל מותר לטייל ליד הרכב עד שיצא שבת, כיון שלא מוכח ממעשיו שממתין לנסוע ברכב].
שאלה קעא: באיזה אופן מותר לדבר עם אומן בשבת שילמד את בנו אומנות.
תשובה: מותר רק לשאול את האומן אם רוצה להשתכר ללמד את בנו, כיון שהוא צורך מצוה אין בזה איסור של דיבור חול האסור בשבת, אבל אסור לשוכרו ולהזכיר סכום מעות שיש בזה איסור מקח וממכר.
כתב מרן (סימן שו סעי' ו) חפצי שמים מותר לדבר בהם כגון חשבונות של מצוה ולפסוק צדקה ולפקח על עסקי רבים ולשדך התינוק ליארס וללמדו ספר או אומנות ודוקא לדבר אם רוצה להשתכר אבל לשכרו ולהזכיר לו סכום מעות אסור. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: יש אומרים דבמקום שנוהגין ליתן לקורא בתורה מי שברך ונודר לצדקה או לחזן דאסור בשבת לפסוק כמה יתן (אור זרוע) והמנהג להקל דהא מותר לפסוק צדקה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ל) אומנות הוא נמי עוסק במצוה דאם אין לו אומנות עוסק בגזל. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יג) נאמר בפסוק: ''ממצוא חפצך ודבר דבר'', ואמרו רבותינו ז''ל (כתובות ה.) ובטור ושלחן ערוך (סימן שו סעיף ו) חפציך אסורים, חפצי שמים מותרים. ולכן מותר גם כן לשדך התינוקות, ולדבר עם המלמד ללמד תורה לתינוק בשכר, וללמדו אומנות. ובלבד שלא יזכיר סכום מעות.
שאלה קעב: האם מותר לשקול בשבת במשקל מכני מאכל לדעת אם יש בו כזית כדי לברך אחריו ברכה אחרונה.
תשובה: מותר, כיון שאיסור מדידה הוא משום עובדין דחול, כל שמודד שיעורי תורה לא נראה כעובדא דחול. ואם אפשר עדיף לשקול מערב שבת.
כתב מרן (סימן שו סעי' ז) מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים מותר דהוי מדידה של מצוה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לד) מדידה של מצוה מותר אף על גב דלא הותר שבות אפילו במקום מצוה וכמ"ש לעיל בס"ק כ"ח שאני מדידה דלא הוי איסור כ"כ אלא משום דהוי כעובדא דחול ולהכי שרי במקום מצוה. עוד כתב (ס"ק לה) והוא הדין דמותר למדוד חור שיש בכותל המפסיק אם יש בו פותח טפח להביא הטומאה מהחדר שהמת בו לחדר הסמוך לו ואף על גב שיכולין הכהנים לצאת ממנו מ"מ כיון שמודד שעורי תורה לא מחזי כעובדא דחול. וה"ה דמותר למדוד כדי לשער שיעור ששים לבטל איזה איסור דכיון דהוא להתלמד ע"ד הוראה לא הוי כעובדין דחול [פמ"ג]. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות פא) מותר לשקול בשבת [במשקל ביתי שאינו מופעל על-ידי חשמל או בטרייה] לצורך מצוה, וכגון לידע אם יש בפת זו שיעור כביצה בשביל סעודות שבת, או לשקול שיעור כזית מצה בליל פסח. [ושיעור כזית וביצה יש לשער לפי נפח, אך משערים במשקל מאחר ובדרך כלל המשקל מגלה על הנפח]. והיכא דאפשר טוב לשקול מערב שבת, אך אם אי אפשר, או שכח לשקול מערב שבת, מותר לשקול בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קסח].
שאלה קעג: באיזה אופן מותר לקנות בית מגוי בארץ ישראל בשבת.
תשובה: מותר לקנות בית בארץ ישראל מגוי באופן שאומר לגוי לעשות שטר מכר בערכאות שלהם, ויחתום הגוי עליו, ומראה הישראל לגוי את הכסף שייקחנו הגוי משם.
כתב מרן (סימן שו סעי' יא) מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי בשבת וחותם ומעלה בערכאות. וכתב הרמ"א בהגה: שלהם, בכתב שלהם, דאינו אסור רק מדרבנן ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו (אור זרוע). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מה) כיצד הוא עושה מראה לו כיסים של דינרין והא"י חותם ומעלה בערכאות אבל אסור ליתן לו מעות להדיא. עוד כתב (ס"ק מז) דאינו אסור רק מדרבנן, ר"ל הכתיבה זו היא מדרבנן והוי שבות דשבות ע"י א"י, ומשו"ה התירו משום ישוב א"י. ועיין בבה"ל שביארנו דדעת אור זרוע דעת יחידאה היא ואין לה שום מקום בש"ס וכל הפוסקים חולקין ע"ז וס"ל דאף בכתב שלהם הוא איסור מדאורייתא דבכל לשון חייב כדאיתא במשנה [שבת ק"ג] ואפ"ה התירו בכאן ע"י א"י משום ישוב א"י ואף דהמחבר פסק לקמן בסימן ש"ז ס"ה דמלאכה דאורייתא אסור ע"י א"י אפילו לצורך מצוה זה עדיפא. ולפ"ז אסור לומר לא"י בשבת לכתוב מכתב אפילו לצורך מצוה אם לא שהוא ג"כ צורך גדול אפשר דיש להקל ועיין לעיל בסימן רע"ו ס"ב בהג"ה.
שאלה קעד: האם מותר להכריז בשבת מי שמצא ארנק וכיוצא בזה שיחזירנו לפלוני בעליו.
תשובה: מותר, שהכרזה זו היא צורך מצוה של השבת אבידה.
כתב מרן (סימן שו סעי' יב) מותר להכריז בשבת על אבדה אפילו היא דבר שאסור לטלטלו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מח) מותר להכריז שמי שיודע בה יבוא ויגיד, דהשבת אבדה מצוה, ולומר למי שיודע ממנה שישיבנה גם זה הוא בכלל חפצי שמים ושרי. ונהגו להכריז גם על אבדת א"י מפני דרכי שלום ובמקום סכנה פשיטא דשרי וכתבו האחרונים דה"ה דמותר להכריז בשבת על גנב. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות עד) מותר להכריז בשבת על אבידה, שמי שיודע בה יבוא ויגיד, מאחר והשבת אבידה היא מצוה. ואפילו אם האבידה היא מוקצה ואי-אפשר לטלטלה בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קסג].
שאלה קעה: האם מותר לחלל שבת כדי לחלץ יהודי או יהודיה הטמועים ביד גויים ורוצים לשוב ליהדותם.
תשובה: אם אי אפשר להציל ביום חול, מותר לחלל שבת אפילו באיסור דאוריתא. משום "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
כתב מרן (סימן שו סעי' יד) מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי בית דין גוזרין עליו (ועיין לקמן סימן שכ''ח סעיף י'). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נו) שהוציאו בתו אורחא דמלתא נקט וה"ה אחר רשאי לחלל שבת כדי להצילה מהאיסור הגדול וכ"ז מיירי שהוציאוה א"י מביתו באונס וע"כ התירו לו לשום לדרך פעמיו להצילה דקי"ל אם אינו פושע חייב לעשות איסורא זוטא כדי שלא יעשה חבירו איסורא רבא אבל אם פשעה אין לו לאביה לחלל שבת עבורה דאין אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חברך ודוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן דעת הא"ר דיש להקל לעבור כדי להצילה. עוד כתב (ס"ק נז) ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות היינו אף דיש בזה איסור דאורייתא לאיזה פוסקים. וה"ה אם יצטרך לחלל שבת עי"ז באיזה מל"ט מלאכות ג"כ שפיר דמי דכאשר תמר את הדת לגמרי תחלל שבת ותעבוד עבודת גלולים כל ימיה ואם הוא יחלל שבת פ"א נקרא איסורא זוטא נגד זה. כתב המ"א צ"ע אם הבת קטנה ורוצים להוציאה מכלל ישראל אם יעשה הגדול חטא בשבילה דהא קי"ל דאין ב"ד מצווין להפרישה מאיסור או דילמא מידי דהוי אפקוח נפש שמחללין על הקטן דאומרים חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כן ובא"ר דעתו להקל דאם לא ישתדל להצילה תשאר כן גם בגדלותה.
שו"ע סימן שז
שאלה קעו: האם מותר לומר בשבת שמחר יעשה מלאכה דרבנן. כגון: מחר אסחט תותים וכיוצא בזה.
תשובה: אסור לומר דבר שיש בו איסור בעשייתו בשבת ואפילו הוא מדרבנן.
כתב מרן (סימן שז סעי' א) ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות. ע"כ וכתב הרמ"א בהגה: ובני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאמרם כדי שיתענג בהם חבירו (תרומת הדשן סימן ס''א). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר ודוקא אם הוא דבר שאסור לעשותו בשבת ואפילו אם הוא רק איסור דרבנן. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אסור לדבר דברי חול בשבת, והיינו בדברים שאסור לעשותם בשבת, כגון למחר אעשה כן, או למחר אסע במכונית, או אכתוב מכתב, או אקנה סחורה פלונית, או היאך אבנה הבית למחר. ואין הבדל בין מלאכות האסורות מן התורה, ובין איסורי שבות מדרבנן. וכן אין הבדל בין אם אומר כן לאחר, או אומר כן בינו לבין עצמו, וכן אין הבדל בזה בין אם אומר זאת לשותפו או לבעל חנות, או לאדם אחר שאינו קשור כלל לענין. אבל דבר שמותר לעשותו בשבת באיזה אופן, מעיקר הדין מותר לדבר עליו בשבת. [ילקו''י שבת כרך ב עמוד קעב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).
שאלה קעז: האם מותר לומר לגוי לעשות איסור דרבנן, במקום שיש קצת חולי, או צורך גדול, או לצורך מצוה.
תשובה: מותר לומר לגוי לעשות איסור דרבנן במקום שיש קצת חולי, או במקום צורך גדול, או לצורך מצוה. כיון שהוא שבות דשבות, שאיסור אמירה לגוי הוא מדרבנן וגם אומר לו לעשות איסור דרבנן.
כתב מרן (סימן שז סעי' ה) דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לאינו יהודי בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה, או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער. ויש אוסרין. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ) כיון שהאיסור אינו אלא מדרבנן, ואיסור אמירה לא"י הוא ג"כ רק מדרבנן, והוי שבות דשבות לא גזרו באופנים אלו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות סד) מלאכה שאיסורה מן התורה, אין להקל לומר לעכו''ם לעשותה אף במקום מצוה. אבל מלאכה שאינה אסורה אלא מדרבנן, יש להקל לומר לעכו''ם שיעשנה במקום מצוה, [או במקום שיש מקצת חולי]. [ילקוט יוסף, שבת כרך ב' עמוד רעט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לה לו).
שאלה קעח: מי ששאלו חברו בשבת מה מחירו של חפץ זה האם מותר להשיב לו.
תשובה: אם רוצה חברו לקנות חפץ זה ומברר מחירים אסור להשיב לו. אבל אם אין חברו רוצה לקנות, מותר להשיב לו. ועל כל פנים יש בזה משום שיחה בטלה שיש למעט בה ככל מה שיוכל.
כתב מרן (סימן שז סעי' ו) אסור לחשב חשבונות אפילו אם עברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו אבל אם פרעם כבר מותר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כז) כתב הרמב"ם חשבונות שאין בהם צורך מותר לחשבן כיצד כמה סאין תבואה היה לנו בשנה פלונית כמה דינרין הוצאנו בחתונת בננו כך וכך חיילותיו של מלך וכיוצא באלו שהן שיחה בטלה שאין בהן צורך כלל עכ"ד ופי' המגיד משנה דרמז לנו שיש למנוע מזה מצד שיחה בטלה שאין שיחה בטלה ראוי ליראי חטא וגם בביאורי רש"ל כתב שאפילו בחול אינו יפה כ"כ לת"ח דהוי כמושב לצים ומבטל בהן לימודו [א"ר]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יז) מותר לדבר על מחיר חפץ שקנה, אם כבר שילם על החפץ, או אפילו אם עדיין לא שילם, אבל המחיר הוא קבוע, ואינו צריך לחשבו. אולם אם יודע שחבירו רוצה לקנות דבר מסויים, אסור לומר בשבת בכך וכך קניתי דבר זה, אבל אם אין חבירו מעוניין ברכישת הדבר, והוא משיח דברים בעלמא, כגון כך וכך עלה לי חפץ פלוני, מותר. וגם בזה ראוי להמנע מלדבר כן בשבת, וכמבואר. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קפא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות נג).