אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג השתמשות בנרות שבת וטילטולם

שו"ת שאול שאל - חלק ג

השתמשות בנרות שבת וטילטולם

הלכות קידוש ובציעת הפת

שו"ע סימן ערה

שאלה צה: כבה אור החשמל בליל שבת האם מותר לקרוא לאור הנר של שעוה.

תשובה: אסור לקרוא לאור הנר של שמן שמא יטה את הנר להגביה השלהבת ויעבור על איסור מבעיר. וגם נר של שעוה כתב מרן לאסור לקרוא לאורו מהחשש שמא ימחט ראש הפתילה כדי שיאיר הנר יפה. על כל פנים נרות מוצקים שלנו שדולקים יפה ואין מוחטים אותם אפילו נר שעוה מותר לקרוא לאורם.

כתב מרן (סימן ערה סעי' א) אין פולין (פירוש לבער את הכנים מהבגדים תרגום בערתי הקדש פליתי) ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו שמא יטה ואפילו הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו שלא חלקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור אפילו הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל וכן בנר של שעוה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) של שעוה - והב"ח בשם רש"ל כתב דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות אצל נר של שעוה וה"ה אצל נר של חלב והטעם דבזה לא שייך שמא יטה רק שמא ימחוט וכיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא הוי איסורא דאורייתא. וכ"כ הט"ז. ומסיק המג"א דשלא לצורך יש להחמיר דהא י"א דכיבוי הוי מלאכה דאורייתא כמ"ש בסוף סי' של"ד והא"ר כתב בשם המלבושי יום טוב דבנר של שעוה שייך ג"כ שמא יטה והביא לזה סמוכין מדברי הרמב"ן וכ"כ בביאור הגר"א דבנר של שעוה וה"ה של חלב שייך ג"כ שמא יטה. ומ"מ נ"ל דבנרות הטובים שלנו [שקורין סטארין] מותר לקרות לפניהם לכו"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידלק יפה ובנר (סטארין) ידוע דאין צריך להטייה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול מאד ואין צריך כלל לזה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) נר של שעוה נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא לאורם בליל שבת, יש אוסרים גזרה שמא ימחוט ראש הפתילה והוה ליה כיבוי, ויש פוסקים שמתירים. ואף על פי שהעיקר כדעת האוסרים מפני שכן היא דעת מרן הבית יוסף, מכל מקום בנרות שעוה שבזמנינו שאורם צלול ואינם צריכים מחיטה, מותר לקרוא לאורם. וכן הדין בנרות העשויים מפראפין שאורם צלול מאד, שמותר לקרוא לאורם. [הנה מדברי מרן בשו''ת יביע אומר חלק א' סימן טז אות ו-ט מבואר דנוטה יותר להחמיר בנר של שעוה, וכן מבואר בילקוט יוסף מהדורא קמא שבת כרך א' עמוד שיז. אך בהליכות עולם ח''ג הראה פנים להקל בזה. ומשנה אחרונה עיקר. וכך היא דרכה של תורה].

שאלה צו: שניים שלומדים יחד וכבה אור החשמל האם מותר להם לקרוא לאור הנר של שמן.

תשובה: כיון שלימוד התורה הוא דבר מצוה ולומדים יחד בעניין אחד מותר להם ללמוד לאור הנר, שאם אחד מהם יבא להטות את הנר חבירו יזכירנו, אבל אם קוראים בשני עניינים אסור.

כתב מרן (סימן ערה סעי' ב) ודוקא אחד אבל שנים קורין ביחד שאם בא האחד להטות (פירוש להטות הנר כדי שיגיע השמן לפתילה) יזכירנו חבירו והוא שקורין בענין אחד שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו אבל בשני ענינים לא. וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דבשני ספרים אפילו בענין אחד אסור (בית יוסף) ולכן אסור לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת בבית הכנסת וכן נהגו (מרדכי וסה''ת וסמ''ג והגהות). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ו) שנים קורין דוקא לענין קריאה שהוא מלתא דמצוה התירו בזה אבל לא לענין רשות כ"כ המ"א, ומדברי הט"ז סק"ג משמע שהוא חולק ע"ז. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) אם אירע הפסקת חשמל בליל שבת, ועדיין לא בירכו ברכת המזון, אם הברכת שגורות בפיו יכול לברך ברכת המזון גם לאור הנר. ואם אין הברכת שגורות בפיו, לכתחלה יקרא [מתוך הספר] עם אדם נוסף, שאז אין חשש שמא יטה את הנר. או שיעמיד שומר שלא יטה. ואם אין שם אדם אחר, וגם אין הברכה שגורה בפיו, אם אכל ושבע ונתחייב בברכת המזון מן התורה, המיקל לברך ברכת המזון [גם ברכה רביעית] לאור הנר יש לו על מה שיסמוך. [שם עמוד שכא]. עוד כתב (אות ח) והוא הדין בזה לענין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, שאם אין הפרשה שגורה בפיו, יכול לקוראה עם אדם נוסף, שאז אין חשש שמא יטה. אבל אין להקל בזה בקריאת דברי רשות. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד שכג].

שאלה צז: האם מותר לבדוק כוסות וקערות לאור הנר.

תשובה: כלים הדומים זה לזה וצריך עיון להבחין ביניהם אסור לבדקן לאור הנר של שמן, שמא יטה את הנר. ולאור נר מוצק של שעוה או חלב מותר.

כתב מרן (סימן ערה סעי' יא) כלים הדומים זה לזה וצריך עיון להבחין ביניהם אסור לבדקן לאור הנר ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים אסור לבדוק. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יט) מרן כתב צריך עיון להבחין ביניהם וברמב"ם איתא וצריך עיון רב, ועיין בבה"ל דיש לסמוך על דברי הרמב"ם להקל בנר של שעוה וחלב דבלא"ה יש מקילין וכנ"ל בסק"ד. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות יג) כתב, בני זוג המתגוררים אצל קרוביהם, וייחדו להם חדר בדירה, ומדליקין שם נרות שבת, אחר שכבה החשמל אסור להם לבדוק את בגדיהם לאור הנר, כדי להבחין בין בגדיו לבגדי אחרים, שמא יטו את הנר כדי שיאיר יפה. ואם אין צריך עיון רב כדי להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו, יש להקל לבודקן לאור הנר. ובנר שעוה מותר אף כשצריך עיון רב. [ילקוט יוסף שבת א' עמוד שכה].

שאלה צח: מה הדין להחליף חיתול לתינוק בפני נרות שבת.

תשובה: נהגו שלא להחליף משום בזוי מצוה.

כתב הרמ"א (סימן ערה סעי' יב) נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה וכן כתב הרוקח. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות טז) אם כבה אור החשמל בבית, והנר עדיין דולק, מותר לחתל את התינוקות לאור הנר, ואין לחוש בזה שמא יטה. ובנר שהודלק לשם מצות נר שבת, ראוי שלא לעשות לידו תשמיש שיש בו משום ביזוי. [ילקו''י שבת כרך א' עמוד שכו. ילקוט יוסף דיני חינוך קטן מהדו''ב עמוד קעה].

שו"ע סימן רעו

שאלה צט: גוי שהדליק נר בשביל ישראל האם מותר לישראל אחר ליהנות מאורו.

תשובה: אסור ליהנות מאורו גם ישראל אחר שלא הדליק הגוי בשבילו. ורק אם עשה הגוי עבור ישראל דבר שהוא אסור מדרבנן כגון שהביא מחוץ לתחום מותר לישראל אחר ליהנות ממנו. וכן אם הדליק הגוי לצורך חולה שאין בו סכנה או לצורך קטן מותר לישראל אחר להינות מאורו.

כתב מרן (סימן רעו סעי' א) אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו. [הגה: ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין (הגהות אשירי פרק קמא דשבת ובית יוסף בשם סמ''ג וסה''ת)]. אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפילו אין בו סכנה. [הגה: או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה (מרדכי פרק קמא דשבת)]. מותר לכל ישראל להשתמש לאורו והוא הדין לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו. [הגה: מיהו אם עשה אינו יהודי בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אף על פי שנהנה מן הנר או מן המדורה (טור)]. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) אסור לכל מדרבנן דאם יהא מותר ליהנות יאמר לו להדליק. עוד כתב (ס"ק ג) אסור אפילו למי שלא הודלק בשבילו ולא דמי למי שהובא בשבילו מחוץ לתחום בשבת דמותר לאחר וכדלקמן בסימן שכ"ה סעיף ח' דתחומין דרבנן וכן כל איסור דרבנן שעשה א"י בשביל ישראל מותר לאחר שלא נעשה בשבילו. ע"כ. וכתב בביה"ל (ד"ה בקבלנות) מה שהתרנו בסימן רנב סעי' ב ליהנות ממלאכת הגוי שעשה הגוי בקבלנות כיון שעשה הגוי להנאת עצמו, זה דוקא שלא נהנה הישראל מהמלאכה בשבת עצמה. אבל כאן אפילו שמדליק הנר בקבלנות אסור שהרי נהנה מהאור בשבת עצמה. ועוד שאם עושה הגוי בבית הישראל אפילו בקבלנות אסור שמא יאמרו הרואים שהוא שכירו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אסור לומר לגוי אפילו בדרך רמז, שידליק את האור לצורך הישראל, ואם עבר וציוה את הגוי להדליק את הנר בשבילו בשבת, אסור לישראל ליהנות מאור זה, ואף צריך לצאת מהבית. אבל אם הגוי הדליק את האור בשביל הישראל שלא על פי ציוויו, אין צריך לצאת מהבית. אך אסור ליהנות מאור זה, אפילו למי שלא הודלק בשבילו, כל שהדליקו לצורך הישראל. ולהתפלל לאור זה וכיו''ב, יש להקל כשאי אפשר בלא זה. אבל אם הגוי הדליק נר לעצמו, או לצורך חולה ישראל אפילו אין בו סכנה, או לצורך קטן שדינו כחולה שאין בו סכנה, מותר לכל ישראל להשתמש לאורו. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד שכח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).

שו"ע סימן רעז

שאלה ק: האם מותר להניח נר שבת או יום טוב על גבי אילן.

תשובה: נר שבת מותר להניח על גבי אילן, כיון שהנר מוקצה אין חשש שמא יטלנו מעל גבי האילן ויעבור על איסור השתמשות באילן בשבת. אולם ביום טוב שמותר להשתמש בנר ואינו מוקצה, אסור להניחו על גבי האילן שמא יקחנו משם ונמצא עובר על איסור השתמשות באילן.

כתב מרן (סימן רעז סעי' ד) מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי אילן וידלק שם בשבת דליכא למיחש דלכשיכבה לשקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר אבל אין מניחין נר של יום טוב על גבי אילן דשקיל ומנח ליה ונמצא משתמש באילן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ) בשבת אין חשש שכשיכבה הנר יטלנו משם דהא קי"ל דנר שהדליקו בו באותה שבת אסור לטלטלו אפילו לאחר שכבה וכדלקמן בסימן רע"ט. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) כשיש מסיבה משפחתית, וסועדים בליל שבת בחצר הבית, מותר להניח נר שבת או מנורה חשמלית מבעוד יום על גבי אילן שבחצר, ואין לחוש שכאשר הנר יכבה יקחנו משם, ונמצא משתמש במחובר. אבל ביום טוב אין מניחין נר על גבי אילן, אפילו מבעוד יום, שמאחר ומותר לטלטל את הנר ביום טוב, יש לחוש שמא יקחנו מהאילן ביום טוב, ונמצא משתמש באילן ביום טוב. [ילקוט יוסף שם עמוד שמ].

שו"ע סימן רעח

שאלה קא: האם מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש בו סכנה.

תשובה: אם אפשר יעביר את החולה לחדר חשוך. ואם אי אפשר, יוציא את הנר מהחדר כי עדיף שיעשה איסור מוקצה מאשר איסור כיבוי. ואם לא יכול להוציא את הנר מותר לכבות הנר או מנורת החשמל בשביל שיישן החולה שיש בו סכנה, ואם אפשרי הדבר יעשה הכיבוי בשינוי.

כתב מרן (סימן רעח סעי' א) מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש בו סכנה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) מותר לכבות הנר וכשיקיץ אח"כ מותר לדלוק הנר בשבילו ובכל זה אם א"י מזומן לפניו ואפשר לעשות על ידו בלי איחור יעשה על ידו [סימן שכ"ח סי"ב בהג"ה]. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) חולה שיש בו סכנה שהאור מפריע לו לישון, ואי אפשר להעביר את החולה לחדר אחר, מותר לכבות את הנר או את החשמל, כדי שהחולה שיש בו סכנה והשינה יפה לו, יוכל לישון. וצריך שיכבה את הנר או את החשמל בשינוי, שלא כדרך שעושה כן בחול, וכגון, שיכבה את אור החשמל במרפקו, ולא ביד. ואם אפשר לטלטל את הנר מחוץ לחדר, עדיף שיעבור על איסור טלטול מוקצה, מאשר יעבור על איסור כיבוי בשבת. [ילקו''י שבת כרך א' עמוד שמ].

שו"ע סימן רעט

שאלה קב: נתן לחם על גבי המגש של נרות שבת מערב שבת, האם מותר לטלטל את המגש בשבת אחר שכבו הנרות.

תשובה: אם המגש מיוחד לנרות שבת אסור לטלטלו כיון שהמגש מיוחד לנר ולא לדבר אחר, לכן נחשב בסיס לדבר האסור, ואפילו הפת חשובה לו יותר מהנרות לא נחשב בסיס לדבר המותר והאסור. ואם הוא מגש שלא מיוחד לנרות מותר לטלטלו אם הניח עליו לחם.

כתב מרן (סימן רעט סעי' ג) לטלטל נר על ידי שנותנין עליו לחם בשבת אסור ואם נתן עליו הלחם מבעוד יום יש מי שמתיר לטלטלו בשבת על ידי לחם זה ואין לסמוך עליו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) אם הלחם הוא חשיב אצלו יותר מהשמן וה"ה אם מניח שאר דבר חשוב דאז אמרינן כיון דהנר נעשה בסיס לאיסור דהוא השמן ולהיתר וההיתר חשוב טפי ולכך שרי כמ"ש סימן ש"י. ומ"מ סיים המחבר שאין לסמוך ע"ז והטעם דכיון דהמנורה עיקר עשייתה בשביל השלהבת לכן נעשית תמיד טפל ובסיס להשלהבת ולא ללחם ושארי דברים אחרים אף שהם חשובים יותר [מ"א]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) אם הניח מערב שבת את הפמוטים על גבי מגש מיוחד שייחדוהו תמיד להנחת נרות, ונותן אותו על השלחן, אף אם יש על המגש דבר היתר היותר חשוב מהפמוטים, וצריך לאותו דבר בשבת, אסור לטלטל את המגש עם הפמוטים שעליו, אף לאחר שהנרות כבו. ואפילו לצורך גופם או מקומם. ולכן אם רוצה להחליף את המפה שעל השלחן, צריך שיעשה תנאי מערב שבת. ולדעת הרמ''א יכול להניח מערב שבת לחם או שאר דברים החשובים לו יותר מהנר, [באופן שאין לו לחם במטבח, או מאכל החשוב לו מאד יותר מהנר], ואז השלחן יהיה כבסיס לדבר האסור והמותר, ואם צריך למקום השלחן או להסיר את המפה, רשאי לטלטל את הנרות לאחר שהנרות כבו. ואולם במגש סתם שיש שם גם לחם, מותר לטלטל המגש אגב הלחם, לאחר שהנרות כבו. [ילקו''י שבת א' עמ' שמג, ובמהדורת תשס''ד עמ' תריא. שארית יוסף ח''ג עמ' שצז].

שאלה קג: נר ישן של חרס והוא מאוס להשתמש בו שאר שימושים, האם מותר לטלטלו.

תשובה: אם לא הדליקו בו באותה שבת מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור, ואף על פי שהוא מאוס, שמוקצה מחמת מיאוס מותר בשבת. אבל אם היה דולק בין השמשות נעשה מוקצה לכל השבת אפילו אחר שכבה, כיון שהנר הוא בסיס לשלהבת ודינו כדין השלהבת, ודינו כמוקצה מחמת גופו שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו.

כתב מרן (סימן רעט סעי' ו) נר שלא הדליקו בו באותה שבת אפילו הוא של חרס דמאיס ואפילו הוא של נפט דמסריח מותר לטלטלו דמוקצה מחמת מיאוס מותר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יט) מותר לטלטלו ואף דהוא כלי שמלאכתו לאיסור מ"מ לצורך גופו ומקומו מותר וכמ"ש סימן ש"ח ס"ג. עוד כתב (ס"ק כ) מוקצה מחמת מיאוס מותר הואיל ואיכא תורת כלי עליה וחזי לכסויי ביה מנא. ע"כ.

שאלה קד: פמוטים העשויים חוליות המתפרקים ולא הדליקו בהם באותה שבת, האם מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם.

תשובה: פמוטים המתפרקים אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם שמא יתפרקו ויבוא לתקוע חוליה בחברתה בחוזקה ויעבור על איסור תורה של בניית כלי. ואפילו אינם מתפרקים אלא דומים לאלו המתפרקים אסור לטלטלם שלא יתחלפו לו באלו המתפרקים. ופמוטים שלנו המחוברים על ידי ברגים ואין דרכם להתפרק בנפילה, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם אם לא הדליק בהם באותה שבת, או שעשה תנאי מערב שבת שכשיכבו הנרות יוכל לטלטלם.

כתב מרן (סימן רעט סעי' ז) מנורה בין גדולה בין קטנה אם היא של פרקים אין מטלטלין אותה דחיישינן שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי ואפילו אם אינה של פרקים אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים אסור לטלטלה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כג) דע דלפי המתבאר בסעיף זה אסור לטלטל נרות שלנו [שקורין לייכטע"ר] (פמוטים) אף שלא הדליקו בו מעולם דהרי הם עשויין של פרקים. ומש"כ בס"ו מיירי בנרות שלא היו עשויין פרקים. ע"כ. אולם במ"ב סימן שיג (ס"ק מה) כתב שלא גזרו אלא במנורה שעשויה להתפרק וכל כיוצא בו, אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול. ע"כ. והפמוטים שלנו אע"פ שעשויים מחלקים ומחוברים בברגים אין דרכם להתפרק בנפילה וכיוצא בזה. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג ד) אם התנה מערב שבת על נר זה שיטלטלנו כאשר יכבה, מותר לטלטלו אחר שהנר כבה, ונכון שיעשה את התנאי סמוך לשקיעה, ושיועיל לו התנאי לכל השנה. [ילקו''י שם עמ' שמב]. והוא הדין לפמוטים שנותנים בתוכם נרות שעוה ומדליקים את הנרות שבהם, שאסור לטלטלם בשבת, אפילו אחר שהנרות כבו, ואפילו אם צריך לגופם או למקומם. אבל פמוטים שלא הדליקו בהם באותה שבת, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. אבל אם הם עשויים מזהב שאדם מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם לצרכים אחרים, ומקצה להם מקום מיוחד, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם, אף אם לא הדליק בהם באותה שבת. ונר שעוה וכדומה, שלא הדליקו בו באותה שבת, מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו או מקומו.

שו"ע סימן רפ

שאלה קה: האם מותר לישא אישה בערב שבת ולעשות היחוד בשבת.

תשובה: יש לעשות היחוד אחר החופה קודם השבת, כיון שלדעת מרן חופה שלנו בלי יחוד לא נקראת חופה, ואם כן כשיתיחדו אחר כך בשבת יהיה כקונה קנין בשבת.

כתב המ"ב (סימן רפ ס"ק ד) ועיין לקמן סימן של"ט סקי"א במ"א דלכתחלה ראוי ליחדן אחר החופה יחוד גמור קודם השבת די"א דחופה שלנו לא מקרי חופה וא"כ כשיתיחדו אח"כ בשבת יהיה אח"כ כקונה קנין בשבת. ע"כ. ובמ"ב סימן שלט ס"ק לב כתב שלבתולה די ביחוד בעלמא אף שאינו ראוי לביאה ואף אם היתה נדה הוי חופה גמורה, וקנה בה קנין גמור. ואלמנה צריכה יחוד הראוי לביאה. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן שלט (אות כד) נישואין הנערכים בערב שבת, אם הכלה בתולה צריכים החתן והכלה להתייחד קודם כניסת השבת, אבל אין צורך בייחוד גמור הראוי לביאה, אלא רק שיכנסו למקום צנוע. [ילקוט יוסף שבת ה עמוד צד. ויסוד הדין מבואר בבנימין זאב, ובשער המלך, ומבואר מדבריהם דדוקא בער''ש עושים יחוד מיד אחר החופה, ומשמע דבשאר הימים אין צריך לסמוך היחוד לחופה. ודיוק זה לא רצה להבין בספר תורת הישיבה, ובחנם השיג על דברינו, ורצה לבטל מנהג רבותינו ראשי הישיבות זיע''א]. ע"כ. ובהערה (אות טז) הביא מלוית חן עמוד קצב שכתב הטעם לחלק בין בתולה לאלמנה, שבבתולה יש לה חיבת חופה לכן די ביחוד כל דהו, אבל באלמנה שאין לה חיבת חופה לא קונה עד שיהיה יחוד הראוי לביאה. [ועיין עוד ביביע"א חלק ה' אבן העזר סימן ט אות ה שהביא כמה אחרונים הסוברים שאף שלדעת הרמב"ם ומרן השו"ע חופה היא יחוד, עכ"פ יש חילוק בין יחוד של בתולה ליחוד של אלמנה כנ"ל. ולפי זה העושים חדר יחוד באולם החתונה מיד אחר הקידושין צריכה הכלה לצאת משם עם כיסוי ראש כדין נשואה. ולא יועיל מה שלא סוגרים הדלת במפתח שהרי בתולה לא צריכה יחוד הראוי לביאה].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה