אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק ג

הלכות בונה

הלכות מוקצה

שו"ע סימן שיג

שאלה קצט: האם מותר לנעול דלת או שער בבריח, באופן שהבריח נכנס לתוך חור בקרקע ואין שם אבן אלא קרקע עולם.

תשובה: אם אין לבריח ידית אחיזה והבריח נוקב תחתיו באדמה הוי כבנין ואסור לנעול בו. אבל אם אין הבריח נוקב תחתיו בקרקע כגון שיש שם אבן או שהחור עמוק, מותר. וכן אם הבריח נוקב בקרקע אבל יש לו ידית אחיזה מותר לנעול בו שלא נראה כבונה.

כתב מרן (סימן שיג סעי' ב) כל נגר שאמרנו מיירי שהאסקופה גבוה וכשנועץ אותו במפתן אינו נוקב בארץ אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ הוי בנין ואסור לנעול בו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כא) ואם עשה לו בית יד [הוא כמו גלוסטרא דלעיל ודומה למקבת שכותשין בו בשמים אך לעיל איירי דהגלוסטרא היה בו ממילא וכאן איירינן דעשה אותו בידים] מוכח דכלי הוא ותו לא מחזי כבונה דאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם וכיון שעשה בו מעשה לעשותו כלי שרי ואפילו אינו קשור. כ"כ ב"י והביא ראיה מן הרי"ף. והגר"א כתב בביאורו דלדעת רש"י והטור לא מצינו היתר בנקמז דהיינו נפחתה האסקופה אפילו ע"י עשיית בית יד. עוד כתב המ"ב (ס"ק כב) נפחתה האסקופה והנגר נוקב תחתיו בארץ ואסור, ואם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו שם ואינו מוסיף נקב בארץ אין איסור. ובזה ניחא מה שברוב הבתים עושין נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן ותוחבין הבריח לשם שהולך מקצה זה לזה ולא אמרינן דהוי כבונה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ אלא משום שנעשה מתחלה לכך נקבים בחומה ע"כ אין איסור. ועוד נראה דכיון שעושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה ומושכין את הבריח זה הוי כעשה לו בית יד דמותר אפילו באינו קשור אפילו בנפחתה האסקופה [ט"ז וש"א] ונראה דאפילו לדעת הגר"א שמחמיר לעיל בעשה לו בית יד לדעת רש"י והטור יש להקל בזה מפני צירוף טעם הראשון של הט"ז.

שאלה ר: מיטה של פרקים שתוקע החלקים אחד בתוך חבירו האם מותר להרכיבה, ומה הדין במיטה מתקפלת שלנו.

תשובה: התוקע ומחבר דבר לדבר במסמרות ויתדות, עובר על איסור תורה. יש אומרים משום בונה, ויש אומרים משום מכה בפטיש. וכל דבר שדרכו להיות מהודק אסרו חכמים להחזירו, ואפילו להחזירו ברפיון אסרו, גזירה שמא יתקע ויעבור על איסור תורה. אבל דבר שדרכו להיות תמיד רפוי לא גזרו בו שאין כאן חשש שיתקע. ולכן אסור להרכיב את המיטה של פרקים אפילו ברפיון כיון שדרכה להיות מהודקת. אבל אם דרכה להיות תמיד רפויה מותר להרכיבה. ומטה מתקפלת שלנו מותר לפותחה כיוון שלא תוקע את המוטות אחד לתוך השני.

כתב מרן (סימן שיג סעי' ו) מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת ואם היא (דרכה להיות) רפויה מותר לכתחלה (ובלבד שלא יהדק). וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. וכתב הרמ"א בהגה: ואם דרכו להיות מהודק אף על גב דעכשיו רפוי אסור (מיימוני פרק כ''ה והגהות אשירי וכל בו וכן נראה דברי הטור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מא) אסור להחזירה ולהדקה גזרה שמא יתקע ביתדות ומסמרים דהוי גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. וי"א דכיון שעושה בזה כלי גמור חייב משום בונה ועיין בסימן שי"ד ס"א ובהגר"א שם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן שיד אות ג) מטה של פרקים הנעשית בשביל בעלי אומנות או אנשי צבא, והיא עשויה פרקים פרקים בכדי שיוכלו לשאתה בלכתם בדרך, וכשמגיעים למחוז חפצם מחזירים את פרקיה ומושיבים אותה, אסור להחזירה ולהדקה בשבת, גזירה שמא יתקענה ביתדות ומסמרים, שאז נחשב גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. ואם דרכה תמיד להיות רפויה מותר לכתחלה להחזירה באופן שלא יהדקנה שאז אין לגזור פן יתקע בחוזקה. [ילקו''י שבת כרך ב' עמוד תקד. שבת מז.]. עוד כתב בסימן שטו (אות יד) מותר לפתוח בשבת כסא נוח או מטה מתקפלת, וכן לול של ילדים, ואין בזה חשש אוהל. [ילקו''י שבת כרך ב' עמוד תקלו].

שאלה רא: גביע שיש לו הברגה המחברת את הכוס לבסיס, או סטנדר העולה ויורד על ידי ברגים, האם מותר להבריגם בשבת.

תשובה: גביע של שני חלקים המתחברים על ידי הברגה, אף על פי שמהדקם בחוזק ואין דרך לפרקם תמיד, כיון שאין בפעולת ההברגה מעשה אומנות אין בזה אלא איסור דרבנן. וכיון שאין כאן איסור תורה אם מחזירם ברפיון מותר ולא גזרו שמא יעשה בחוזק. אבל גביע הנכנס לתוך הבסיס בלא הברגה אלא בהידוק, אף על פי שהדרך להדקו בחוזק קצת כיון שאין דרך להדקו בחוזק ממש כמו במיטה של פרקים דינו כרפוי ומותר להכניסו בשבת ואין בזה איסור תוקע, וגם לא גזרו בו שמא יתקע שהרי אין דרך לתוקעו בחוזקה. והברגה של סטנדר מותרת כיון שאינה לקיום אלא דרכו לפתוח ולסגור בכל יום לא גזרו בו שמא יתקע.

כתב מרן (סימן שיג סעי' ו) מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת ואם היא (דרכה להיות) רפויה מותר לכתחלה (ובלבד שלא יהדק) וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. וכתב הרמ"א בהגה: ואם דרכו להיות מהודק אף על גב דעכשיו רפוי אסור (מיימוני פרק כ''ה והגהות אשירי וכל בו וכן נראה דברי הטור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מד) וכוס של פרקים שיש כוס שמפרקין אותו מעל רגלו. עוד כתב) ס"ק מה) מותר לפרקו ולהחזירו כשהוא רפוי והטעם דאין דרך להדק כ"כ בחוזק שיהיה חשוב כמו תקיעה, וע"כ אין לחוש שמא יתקע והיש מי שאומר ס"ל כיון דעכ"פ דרך להדק גם ברפוי אסור כמו במטה של פרקים. כתב המ"א דכוסות שלנו העשויים בחריצים סביב [כמו אלו שיש שרוי"ף סמוך לרגלם] ומהודקים בחוזק לכו"ע אסור. וכיסוי הכלים אפילו אם עשויים כך שרי דהתם אין עשויים לקיום רק לפותחן ולסוגרן תמיד. וכ"כ הט"ז ואפילו הכלים שאסור לפורקן ולהחזירן מ"מ לטלטלן שרי ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמש"כ ס"ס רע"ט וכל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) כוס של פרקים מותר לפרקה ולהחזירה בשבת, שהואיל ואין דרך להדקו כל כך אין לחוש שמא יתקע. ואפילו להדקו בחוזק מותר. [ילקו''י שבת כרך ב עמוד תקד. ש''ע סי' שיג ס''ו]. עוד כתב (אות ה) כוסות של פרקים שחלקיהן מתחברים על ידי חריצים סביב סביב, ועל ידי הברגה מתחברים בחוזק, אסור לחברם ולהדקם בחוזק בשבת, אבל להחזירם רפויים מותר. [שם תקה]. ולענין הסטנדר כתב (אות ב) סטנדר הניתן להנמכה או להגבהה [על-ידי ברגים], מותר להגביהו או להנמיכו בשבת. וכן כסא שאפשר לשנות את גובהו באמצעות סיבוב הידית שבתחתית הכסא, מותר לסובב את הידית כדי להגביה ולהנמיך את הכסא. [ילקו''י שבת כרך ב' עמוד תקד. שו''ת שבט הלוי ו' סי' לב].

שאלה רב: נשמטה רגל הספסל האם מותר להניח הצד השבור על כסא אחר כדי לשבת על הספסל.

תשובה: אסור להניח הצד השבור על כסא אחר, גזירה שמא יתקע את הרגל שנשמטה. והוא מוקצה ואסור בטלטול. ודוקא בנשמטה הרגל שייך החשש שמא יתקע, אבל אם נשברה הרגל או אבדה לא שייך החשש שמא יתקע, ומותר להניח את הספסל על הכסא בשבת. וגם אם נשמטה הרגל והניח הספסל על כסא מערב שבת וישב עליו, מותר להניח את הספסל על כסא אחר גם בשבת.

כתב מרן (סימן שיג סעי' ח) ספסל שנשמט אחד מרגליו אסור להחזירו למקומו. ולהניח אותו צד השמוט על ספסל אחר יש מי שמחמיר לאסור (ועיין לעיל סימן ש''ח סעיף ט''ז). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נא) אסור להחזירו למקומו ואפילו לעשותו רפוי גזירה שמא יתקע ביתד כדי לחזקו. עוד כתב (ס"ק נב) ולהניח אותו צד השמוט על ספסל אחר יש מי שמחמיר, ואפילו בטלטול אסור לדידהו והכל מטעם גזירה דלמא אתי להניח הרגל בתוכו ולתקוע. וכן סתם הרמ"א לעיל בסימן ש"ח סט"ז בהג"ה כהיש מי שמחמיר ועי"ש במ"ב ובה"ל כל פרטי דין זה. עוד כתב (ס"ק נג) וע"ל סי' ש"ח, היינו דשם מבואר דאם ישב עליה כבר כך פ"א מבע"י כשהיה סמוך על ספסל אחר מותר גם בשבת לסמכו על ספסל אחר ולא חיישינן שמא יתקע. עוד כתב המ"ב בסימן שח (ס"ק סט) ודוקא בנשמט דאפשר לחברו וע"כ אסרו אפילו בטלטול משום שמא אתי ליתקע. אבל אם נשבר רגל אחד דלא שייך בו שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ע"כ מותר בטלטול. גם אם נשמט אותו הרגל מכבר ואין כאן אותו הרגל כלל אלא הספסל הוא בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן לא שייך שמא יתקע [ט"ז וש"א].

שו"ע סימן שיד

שאלה רג: סכין שהיתה תקועה בחבית יין מערב שבת, האם מותר בשבת להוציא את הסכין מהחבית כדי להוציא יין דרך הנקב.

תשובה: מותר להוציא את הסכין, אף על פי שלא הוציאה מערב שבת ועכשיו שמוציאה בודאי מוסיף על הנקב. כיון שבתוספת על החריץ לא עושה פה יפה לחבית ואין בזה איסור תורה של בונה אלא אסור רק מדרבנן, לכן כשאינו מתכוין להוסיף על הנקב ולא איכפת לו מתוספת מועטת זו, הוי פסיק רישא דלא איכפת ליה במלתא דרבנן, ומותר.

כתב מרן (סימן שיד סעי' א) אין בנין וסתירה בכלים והני מילי שאינו בנין ממש כגון חבית. (הגה: שאינה מחזקת ארבעים סאה) (תרומת הדשן סימן ס''ה). שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דאם כן הוה ליה מתקן מנא. אבל אם היא שלמה אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש ואפילו יש בה נקב חדש אם להרחיבו אסור. (הגה: ובלבד שיתכוין לכך) (מרדכי פרק חבית). ואם היה סכין תקוע מערב שבת בחבית מותר להוציאו ולהכניסו שהרי אינו מתכוין להוסיף. וכתב הרמ"א בהגה: ודוקא שהוציאו גם כן פעם אחת מבעוד יום אבל אם לא הוציאו מבעוד יום אסור דהוי פסיק רישא דעושה נקב ופתח לחבית (תרומת הדשן סימן ס''ד) כלי שנתרועע אם מותר ליטול ממנו חרס עיין לעיל סימן ש''ח סעיף מ''ד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יא) אם היה הסכין תקוע מערב שבת, היינו שהיה תקוע בחוזק וע"י הוצאתו והכנסתו פסיק רישא הוא שיתרחב הנקב אפ"ה כיון דעיקר איסורו הוא רק מדרבנן ס"ל דשרי כיון שאינו מתכוין לזה. ודעת הרמ"א לחלוק עליו דדוקא כשהוציאו פעם אחת מבעוד יום דעי"ז נתרחב קצת דתו לא הוי פסיק רישא אבל בלא"ה אסור דפסיק רישא הוא דאף דהוא פתח שאין עשוי להכניס ולהוציא דאיסורו הוא רק מדרבנן וכנ"ל ס"ל דפסיק רישא אסור אף במלתא דרבנן ועיין לקמן בסי"ב דבכותל שהוא מחובר גם המחבר מודה דאסור להוציא הסכין שהיה תקוע בו מערב שבת [וה"ה בחבית שמחזקת ארבעים סאה דיוצא ג"כ משם כלי דהוי כאהל] דשם במתכוין להרחיב הנקב חייב משום קודח דהוי תולדה דבונה ולכן אפילו אם אינו מכוין עכ"פ פסיק רישא הוא. והנה לענין עיקר הדין הסכימו המ"א וא"ר והגר"א והגרע"א דפסיק רישא אסור אף במלתא דרבנן ומ"מ הכא מצדדים המ"א והגר"א דמדינא אף בכותל שרי היכא שאין מתכוין כיון שא"צ להגומא והוי מלאכה שאצל"ג וגרע משאר איסור דרבנן דאסור היכא שהוא פסיק רישא כיון שהוא ג"כ מקלקל וגם הוא כלאחר יד וממילא נעשה הגומא בכותל ע"י הוצאת הסכין שמתרחב הגומא וכדלעיל בסימן שי"א ס"ח גבי צנון ע"ש אלא שהעולם נהגו בו איסור להוציא דנראה כעושה נקב בכותל וגם הט"ז מצדד כן בעיקר הדין אף בכותל ומ"מ סיים דאין בידו להקל נגד התה"ד והשו"ע והרמ"א שפסקו כולם בסוף הסימן להחמיר לענין כותל [וכן הוא ג"כ דעת הא"ר כהשו"ע והרמ"א דאפשר דניחא ליה שיהא הנקב מרווח לחזור ולתחוב בו הסכין ובאופן זה בודאי לכו"ע אסור] אלא לענין חבית דעיקר איסור הוא רק מדרבנן יש לסמוך היכא שהוא צורך גדול על דעת המחבר שמתיר להוציא הסכין בשבת כיון שאין מתכוין להוסיף הנקב אפילו היכא שלא הוציאו מעולם מתחלה.

שאלה רד: האם מותר ליתן קנה חלול בנקב החבית, או לקפל עלה ולתוחבו בנקב החבית, כדי למזוג ממנה יין.

תשובה: מותר לתחוב בנקב החבית קנה המיוחד לכך, אך לא יתקע בחוזקה. אבל עלה אסור לתת בנקב החבית כיון שתחיבת העלה דומה לייצור מרזב, יש חשש שמא יבא לעשות מרזב ליין בשבת.

כתב מרן (סימן שיד סעי' ה) מותר ליתן קנה חלול (בחבית או ברזא) להוציא יין אף על פי שלא היה בו מעולם אבל ליתן עלה של הדס בנקב שבחבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם לא דגזרינן שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין לתוכו וילך למרחוק דכשלוקח העלה ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב ולא דמי לברזא או קנה שאינו עושה בו שום מעשה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ויש מתירים אפילו בעלה של הדס במקום שיש לו הרבה קטומים ואין לחוש שמא יקטום (הרא''ש סוף פרק חבית וטור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ) מותר ליתן קנה שהרי עומד ומיוחד לכך ואינו מתקן כלי ומ"מ נראה דאסור לתקוע היטב בחזקה ביתדות דיש בזה משום גמר מלאכה. עוד כתב (ס"ק כב) דע דהמחבר שכתב טעם האיסור מפני שנראה כעושה מרזב ורמ"א מסיים ואין לחוש שמא יקטום הוא פלוגתא דאמוראי בגמרא ח"א טעם האיסור שמא יעשה מרזב וח"א גזירה שמא יקטום העלה מן הענף ליתנו לחבית ואמרינן מאי בינייהו דקטים ומנחי [היינו שהיו לו הרבה קטומים מוכנים מע"ש לזה ולכך אין לחוש שמא יבוא לקטום] למ"ד משום מרזב אסור אף בכה"ג ולמ"ד שמא יקטום שרי ופסק הרא"ש והטור כמ"ד שמא יקטום.

שאלה רה: תיבה הקשורה על ידי חבל האם מותר לחתוך את החבל בסכין כדי לפתוח את התיבה.

תשובה: מותר לחתוך את החבל כדי לפתוח את התיבה. כיון שאין בנין וסתירה בכלים באופן שהבנין אינו בנין גמור, וכן אם הסתירה אינה סתירה גמורה, ולחתוך חבל לא נחשב סתירה גמורה שהרי עדיין החבל קיים.

כתב מרן (סימן שיד סעי' ז) חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל שהכיסוי שלהם קשור בהם בחבל יכול להתירו או לחתכו בסכין או להתיר קליעתו ודוקא כעין קשירת חבל וכיוצא בו אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר דבכלים נמי שייך בנין גמור וסתירה גמורה ומטעם זה אסור להסיר הצירים שקורים גונזי''ש שאחורי התיבות אם נאבד המפתח ויש מתירים בזו ושבירת פותחות של תיבות יש מתיר ויש אוסר ויש להתיר על ידי אינו יהודי: ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לא) לחתכו בסכין לא מקרי סותר משום דלאו סתירה גמורה היא זו ואינו אסור בכלים לכו"ע משא"כ בשבירת פותחת של עץ ומתכת דהוי סתירה גמורה ושייך אף בכלים.

שאלה רו: באיזה אופן יהא מותר לתחוב בשבת סכין בכותל עץ, או להוציא סכין התחובה בו. ומה הדין להוציא סכין התחובה בדבר תלוש.

תשובה: אסור להוציא סכין התחובה בכותל, כיון שבהוצאת הסכין מתרחב הנקב ויש בזה איסור תורה של קודח שהוא תולדת בונה. אלא אם כן תחב את הסכין ושלף אותה ושוב תחב אותה באותו נקב מבעוד יום, שבכך הורחב הנקב וכשמוציא את הסכין אין ודאות שהנקב יוסיף להתרחב. וכן לתוחבו חזרה לכותל בשבת אסור, אלא אם כן תחב את הסכין ושלף אותה ושוב תחב אותה מבעוד יום, ועכשיו היא בחוץ מותר להחזירה לאותו הנקב. שבכך הורחב הנקב ולא מוסיף עליו, אבל אם רק תחבה ושלפה מבעוד יום אסור לתחוב בשבת. וסכין התחובה בדבר תלוש כגון ספסל, מותר לשלוף אותה בשבת, כדין סכין התחובה בחבית הנזכר למעלה.

כתב מרן (סימן שיד סעי' יב) סכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבעוד יום אסור להוציאו בשבת כיון שהוא דבר מחובר אבל אם הוא תחוב בספסל וכן בכל דבר תלוש מותר להוציאו. הגה: ואם דצה ושלפה מבעוד יום אפילו בכותל שרי (בית יוסף). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נב) אסור להוציאו בשבת דע"י הוצאתו כיון שהיה מתחלה תקוע קצת בחוזק א"א שלא יתרחב הסדק שם ועשיית נקב כל שהוא בכותל מחובר יש בו משום קודח דהוא תולדה דבונה ואף דאין מתכוין לזה כמעט פסיק רישא הוא ועיין לעיל בסקי"א במ"ב מה שכתבנו דעת אחרונים בזה. עוד כתב (ס"ק נג) אם דצה ושלפה מבעוד יום שרי להוציאה, ואף לחזור ולתחוב אותו בכותל דכיון דכבר נעץ הסכין בכותל מבעוד יום והוציאו והדר נעצו כבר הורחב מקום מושבו ותו לא הוי פסיק רישא אבל אם לא חזר ונעצו מבעוד יום נראה דאסור לתחוב אותו בכותל דעדיין לא נתרחב במה שהוציאו פעם אחת מן הכותל. [ונראה אף שמרן התיר להוציא סכין התחובה בספסל, לא התיר לתקוע אותה בספסל, שהרי מתכוין לעשות נקב שתעמוד בו הסכין].

שו"ע סימן שטו

שאלה רז: האם מותר להעמיד מחיצה בשבת באולם שמחות לצורך הפרדה בין גברים לנשים.

תשובה: אסור להציב בשבת מחיצה הבאה להתיר כגון: מחיצה היוצרת רשות היחיד להתיר טלטול בשבת, או להציב מחיצה שלישית לסוכה. אבל אין איסור בונה בהצבת מחיצה להגן מפני השמש או הרוח, וכן מותר להציב מחיצה לצניעות כגון: מחיצה המפרדת בין גברים לנשים.

כתב מרן (סימן שטו סעי' א) אסור לעשות אוהל בשבת ויום טוב אפילו הוא עראי ודוקא גג אבל מחיצות מותר ואין מחיצה אסורה אלא אם כן נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול. וכתב הרמ"א בהגה: אבל מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא שרי (טור) ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח אף על פי שקבוע שם (אור זרוע בית יוסף) וכן פרוכת לפני ארון הקודש ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח (בית יוסף וכל בו) וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצנה או בפני הנרות שלא יכבה אותן הרוח (מרדכי ריש פרק כירה) אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו (דברי עצמו) וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ריש פרק כירה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) אסור לעשות אהל דהעושה אהל קבע כגון שפורס מחצלת או סדינין וכיו"ב לאהל ועושה אותן שיתקיים אף דאין זה בנין ממש חייב משום בונה דעשיית אהל הוא תולדת בונה והסותרו חייב משום סותר וגזרו על אהל עראי משום אהל קבע וכן על סתירת אהל עראי משום סתירת אהל קבע [רמב"ם] ופרטי דיני אהל קבע יבואר לקמיה. עוד כתב (ס"ק ג) מחיצות מותר דעיקר אהל הוא הגג שמאהיל עליו ולכן גזרו בו משום אהל קבע משא"כ מחיצות עראי לחוד לא נחשב כאהל כלל. עוד כתב (ס"ק ה) מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא שרי כגון להפסיק בין אנשים לנשים כששומעין הדרשה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא מותר לתלותה בשבת, ולכן מותר לתלות וילון לפני פתח הבית במקום הדלת, או בסוכה, אף-על-פי שהוילון קבוע שם. וכן מותר לתלות וילון להפסיק בין האנשים לנשים כששומעין הדרשה, וכדומה. [ילקו''י שבת כרך ב עמוד תקלא. וע' בגמ' ביצה כב. ובב''י ס''ס שטו. ובשו''ת הלק''ט ח''ב סי' כו, ובשו''ת פעולת צדיק ח''ג סי' קיד. ושש''כ ח''א פכ''ד סל''ז].

שאלה רח: כשיש בחדר ספרי קודש ורוצה לעשות צרכיו, האם מותר לעשות בשבת מחיצה בינו לבין הספרים.

תשובה: אסור לעשות מחיצה המחלקת את הרשות ומתרת לו לעשות צרכיו ליד ספרי קודש. אבל אם הספרים מכוסים בעוד כיסוי ועושה מחיצה גבוהה שלא רואה את הספרים, אפשר להחשיב מחיצה זו ככיסוי שני לספרים, ולא כמחיצה המחלקת את המקום, ויש לסמוך על סברא זו להתיר בשעת הדחק.

כתב הרמ"א (סימן שטו סעי' א) אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו (דברי עצמו) וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ריש פרק כירה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר דכיון דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים מקרי מחיצה המתרת. וכתב המ"א דהיינו דוקא אם עושה מחיצה גבוה יו"ד טפחים והנר גבוה ונראית למעלה דמאפיל בטליתו ומשמש כדמשמע בסימן ר"מ סי"א בהג"ה [ובשל"ה משמע דאף באופן זה יש ליזהר מאד וע' בא"ר שם] דכיון שהנר נראית א"כ ההיתר בזה הוא רק משום דיש ע"ז שם מחיצה שגבוה יו"ד וחשבינן עי"ז להנר כעומד בחדר אחר ואז צריך שיקשרנה ג"כ שלא תניד אותה הרוח דאל"ה אין שם מחיצה עלה ולכן אסור לעשותה בשבת דחשיבא מחיצה המתרת אבל אם המחיצה מכסה את כל הנר עד שאין נראית דאין צריך שתהיה המחיצה גבוה עשרה דוקא כיון שהנר מכוסה א"כ ההיתר בזה לאו משום מחיצה אלא מחמת כיסוי בעלמא ולכן אף שהיתה המחיצה גבוה עשרה נמי מותר לעשותה דלא חשיבי מחיצה המתרת דאינו רק משום כיסוי בעלמא וכן לענין לשמש ולעשות צרכיו בפני הספרים אם המחיצה גבוה עד שאין הספרים נראין מותר לעשותה דלא חשבינן לה כמחיצה המתרת רק ככיסוי בעלמא ולכן לא בעינן אז ג"כ שיהיה קשור לצד מטה [ועיין באחרונים שפירשו דבריו דמ"מ בעינן כשעושה אותה בשבת שיהיה על הספרים עוד כיסוי דאז יהיה נחשב כאלו מונחין בכלי תוך כלי]. והנה אף שיש אחרונים שמפקפקין על חילוקו וסוברין דכיון דסוף סוף ע"י המחיצה הותר עתה לשמש ולעשות צרכיו חשיבא מחיצה המתרת ואסור לעשותה מ"מ נראה דבשעת הדחק יש לסמוך על דבריו. ועכ"פ לכו"ע מותר לכסות הספרים בכיסוי בעלמא והיינו כלי בתוך כלי להתיר התשמיש דזה לא הוי מחיצה כלל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אסור לעשות אוהל בשבת וביום-טוב. ומן התורה אינו אסור אלא בעושה אוהל קבע, אבל מדרבנן אסור אפילו בעושה אוהל עראי. וכל האיסור הוא בעשיית הגג, אבל מחיצות בלבד מותר לעשות בשבת. אבל אם המחיצה באה להתיר דבר שהיה אסור קודם לכן, אסור לעשותה בשבת, וכגון להכשיר סוכה שאין לה אלא ב' דפנות ורוצה לעשות מחיצת עראי לדופן שלישי. או מחיצה הבאה להתיר טלטול. [שבת קכה: עירובין קב. ש''ע סי' שטו ס''א. ילקו''י שבת ב' עמוד תקכז].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה