אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק ג

דיני יולדת

רפואה בשבת ופיקוח נפש

שו"ע סימן של

שאלה רצא: יולדת השרויה בחושך, ואפשר לעשות לה כל צרכיה בלא להדליק את האור, האם מותר להדליק לה אור, ומה הדין בסומא.

תשובה: מותר להדליק לה אור, ואם אפשר יעשה על ידי גוי או קטן או בשינוי, שהיולדת לא מתישבת דעתה בחשך, וסכנה הוא לה. ואפילו לסומא מותר להדליק, כיון שיודעת שאם תצטרך לאיזה דבר חברותיה יעשו לה.

כתב מרן (סימן של סעי' א) יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה השבת לכל מה שצריכה קוראין לה חכמה ממקום למקום ומילדין (אותה) ומדליקין לה נר אפילו היא סומא ומכל מקום בכל מה שיכולין לשנות משנין כגון אם צריכים להביא לה כלי מביאה לה חברתה תלוי בשערה וכן כל כיוצא בזה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג) מדליקין לה נר, אם הוא לילה ואף על פי שחברותיה יודעות לעשות לה כל הדברים הנצרכים לה אעפ"כ קים להו לחכמים דלא מיתבא דעתא דיולדת כששרויה בחשך וכתבו בתוספות ישנים שלהי יומא דמשו"ה אפילו אינה אומרת כלום וגם החכמה אינה אומרת כלום נמי מדליקין ועיין בבה"ל. עוד כתב (ס"ק ד) סומא, אף על פי שבזה לא שייך טעמא הנ"ל דבלא"ה שרויה בחושך אעפ"כ מיתבא דעתה בנר דלוק דקאמרה אי צריכנא מידי חזיא חברותיה ועבדי לי ואף על פי דהדלקת הנר עיקרה אינה לרפואה אעפ"כ מחללין דקים להו לרבנן דיתובי דעתא דיולדת הוא מילתא דמסתכנא בה בלא"ה. עוד כתב (ס"ק ה) משנין, ואפילו למ"ד בסימן שכ"ח סי"ד דגבי פקוח נפש לא בעיא שינוי הכא שאני מפני שכאב היולדת דבר טבעי הוא ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו בה לשנות [מ"א בשם המ"מ וכ"כ המאירי] וכ"ז בדליכא עיכוב לחולה אבל אם אינו נעשה בזריזות בשינוי כמו בלא שינוי מצוה לעשות בלא שינוי למהר הדבר בכל כחו [חידושי הר"ן בשם ר' יהונתן והה"מ וכן מבואר בשכ"ח כמה פעמים]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כשמחללים שבת על יולדת יש לעשות המלאכות ככל האפשר בשינוי, כדי למעט ככל האפשר בחילולי שבת, ובלבד שהדבר לא מעכב את הצלתה או הצלת העובר. ולכן אם יש צורך להדליק חשמל, ידליקוהו במרפק, ואם יש צורך לטלפן לאמבולנס, יגביה השפופרת באמצעות מקל או במרפק. [והטעם שאנו מצריכים לעשות בשינוי ביולדת ולא בשאר פיקוח נפש הדוחה את השבת, הוא מפני שכאב היולדת הוא דבר טבעי, ואין אחת מאלף המתה מחמת הלידה, ולכן החמירו בה לעשות בשינוי]. ויש מי שכתב שכל זה בשעת הלידה דוקא, דאז הוי דבר טבעי, אבל עד שעת הלידה דינה כחולה שיש בו סכנה לכל הדברים. ולמעשה, גם קודם הלידה, כגון להזמין אמבולנס לקחתה לבית החולים, וכיו''ב, יש לעשות בשינוי אם אין הדבר מעכב כלל. [ילקו''י שבת ד' עמ' רצג. ושם הסתמכנו על מ''ש באור לציון ח''ב, לחלק בין שעת הלידה וכו', אולם מדברי הביאה''ל אין נראה כן. וכן נראה מהליכות עולם. וראה בתורת היולדת פי''ג עמו' קא]. עוד כתב (אות טז) אם כבה האור, ויש צורך להדליקו כדי לטפל ביולדת, בודאי שיש להדליק את האור בשבת, ויש אומרים שעדיף להדליק מנורת פלורוסנט מאשר נורה רגילה שבה חוט הלהב גדול יותר. ויש חולקים. וראה להל עמו' תשעב. ואם יש קטן יבקשוהו שהוא ידליק את האור. ועדיף שאדם זר יבקש זאת ממנו, ולא אביו ואמו המצווים על חינוכו. ואם אין שם אדם זר אין להתעכב בשביל זה. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד שא].

שאלה רצב: ממתי נקראת יולדת שמותר לחלל עליה את השבת.

תשובה: משתשב על המשבר שהוא מיטת היולדת, או משעה שהדם שותת, או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כוח ללכת, נחשבת לחולה שיש בה סכנה, ועושים לה כל הדברים הנצרכים ללידה. ודבר שצריך לעשות קודם הלידה כדי שלא תבא לידי סכנה, כגון: לקרוא לאמבולנס וכיוצא בזה מותר מיד שמתעורר הספק.

כתב מרן (סימן של סעי' ג) נקראת יולדת לחלל עליה שבת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כח להלוך כיון שנראה אחד מאלו מחללין עליה את השבת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) דוקא לענין הדברים אשר אפשר לעשותן בלי איחור ועיכוב, להכי צריך להמתין עד שנראה אחד מג' סימנים האלה. אבל לענין קריאת חכמה ממקום רחוק וכדומה שאם נמתין עד שיעורים האלה תתאחר החכמה לבוא ע"כ משעה שמרגשת קצת אפילו בספק מותר בקריאתה ואפילו היא רחוקה ג' פרסאות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) אשה נקראת יולדת שמחללין עליה את השבת [לפעולות הלידה והכרוך בזה] משעה שתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת ויורד, או משעה שאין בה כח ללכת בכוחות עצמה, אלא בסיוע חברותיה. וכשהופיע אחד מהסימנים הנז' מחללין עליה את השבת. ולענין להביאה לבית החולים הכל תלוי לפי הענין והמרחק. [ילקוט יוסף שבת כרך ד עמוד שג].

שאלה רצג: מה דין היולדת עד שלושה ימים מהלידה, ומשלושה עד שבעה, ומשבעה ימים ועד שלושים יום. והאם מחשבים את הזמן מעת לעת.

תשובה: כל שלושה ימים מהלידה אפילו אמרה שאינה צריכה מחללים. אחר שלושה ימים ועד שבעה ימים, אמרה שאינה צריכה, לא מחללים, אמרה צריכה או אפילו לא אמרה כלום, מחללים. אחר שבעה ימים מהלידה עד שלושים יום אפילו אמרה צריכה לא מחללים, אלא על ידי גוי כחולה שאין בו סכנה. ומונים הזמן מעת לעת משעת הלידה.

כתב מרן (סימן של סעי' ד) כל שלשה ימים הראשונים אפילו אמרה אינה צריכה מחללין עליה את השבת משלשה ועד ז' אמרה אינה צריכה אין מחללין מכאן ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה אלא הרי היא עד שלשים יום כחולה שאין בו סכנה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) שלשה ימים, ולא חשבינן מעת לעת כמ"ש סימן תרי"ז לגבי יוה"כ וע"כ אם הולידה ביום ד' קודם בין השמשות שוב אסור לחלל עליה שבת אם לא אמרה צריכה אני כ"כ המ"א ועיין בסימן תרי"ז שמגמגם הגר"א מאד שם וכתב דמלשון הרא"ש בפרק מרובה משמע שסובר כן בפשיטות דכונת הגמרא הוא מעל"ע ולא רק לתרוצי לדברי בה"ג קאתי וכן מוכח כדברי הגר"א בהדיא בתשובת הרא"ש כלל כ"ו סימן ג' שסובר כן בפשיטות ע"ש וכן משמע מדברי הריטב"א בפרק ר"א דמילה ועיין בא"ר שכתב דמדברי האו"ה ג"כ משמע דבעינן ג' ימים שלמים והיינו מעל"ע אח"כ מצאתי בספר נזר ישראל בשם תשובת בית אפרים שג"כ כתב כדברינו ונמצא לפ"ז דבין לענין מלאכת שבת ובין לענין יוה"כ עד ג' מעל"ע חשבינן לה למסוכנת ומותר אפילו לא אמרה צריכה אני ומג' עד ז' מעל"ע כשאמרה צריכה אני ונראה דלענין יוה"כ בודאי יש לצדד להקל דספק נפשות הוא ואפילו לענין שבת ג"כ אם לא נזדמן לו אז עו"ג לעשות על ידו שרי ע"י ישראל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כב) במשך כל שלשת הימים שאחר הלידה, מעת לעת משעת הלידה [שבעים ושתים שעות], דינה כמסוכנת ומחללין עליה את השבת אפילו במלאכות דאורייתא, ואפילו אמרה איני צריכה אין שומעין לה. ומהיום השלישי עד היום השביעי מעת לעת, מחללין את השבת על פיה אם אמרה צריכה אני. ואם אמרה איני צריכה שומעין לה. ואם שתקה ולא אמרה כלום, מחללים עליה את השבת. ומכאן ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עד שלושים יום דינה כחולה שאין בו סכנה. ואם אמרה צריכה אני מותר לעשות עבורה את כל צרכיה, בדברים הכרוכים בחילול שבת, רק על ידי גוי. והמפלת אחר ארבעים יום דינה כיולדת, ומחללים עליה את השבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד דש, ותיג. יביע אומר ח''ז סי' נב]. עוד כתב (אות כג) כל אלו הימים משערים אותם מעת לעת משעת הלידה, ולכן אם השבת בתוך שלשה ימים מעת לעת משעת הלידה, מחללין עליה את השבת. ואם השבת בתוך שבעה ימים מעת לעת משעת הלידה, הדבר תלוי באומרת צריכה אני, וכמבואר. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד שו].

שאלה רצד: לאיזה עניין נחשבת היולדת כל השלושים יום ללידתה לחולה שיש בו סכנה, שמחללים עליה את השבת במלאכה דאוריתא על ידי ישראל.

תשובה: לעניין הקור נחשבת כחולה שיש בה סכנה, שאם קר לה מדליקים לה אש על ידי גוי אפילו בתקופת תמוז, ואם אין גוי מדליקים אפילו על ידי ישראל.

כתב מרן (סימן של סעי' ו) עושין מדורה ליולדת כל שלשים יום ואפילו בתקופת תמוז (ואם מותרים אחרים להתחמם כנגד המדורה עיין לעיל סימן רע''ו). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כא) כל שלושים יום אם יש לה צער צנה, דס"ל דיש סכנה לחיה כל ל' בצנה ולפיכך אם א"א ע"י עו"ג עושין ע"י ישראל [ממ"א וש"א]. ולשאר חולה ע"י עו"ג מותר אפילו לאין סכנה אם צריך למדורה וליש סכנה אם אומר שצריך מותר אפילו ע"י ישראל בשא"א בעו"ג [ב"ח וא"ר] ועיין בבה"ל שהבאתי דעת הרבה גדולי הראשונים שסוברין דחיה אחר שבעה דינה לענין מדורה ג"כ כשאר חולה שאין בו סכנה.

שאלה רצה: האם מותר ללפף את התינוק בבגד בשבת, באופן שמתכוין לישר את אבריו.

תשובה: מותר ללפף את התינוק בבגד כדי לישר את אבריו, כיון שהיא פעולה שדרכו בכך גם בלא לישר את אבריו, לא נחשב כמתקן. ומי שאין דרכו ללפף את התינוק אסור ללפפו בשבת כדי לישר את אבריו.

כתב מרן (סימן של סעי' י) מותר לכרכו בבגדיו שלא יתעקמו אבריו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לה) וברא"ש פי"ז משמע דאפילו לכרכו כדי לישר אבריו ג"כ שרי לעולם, והטעם בגמרא משום דאורחיה תמיד בהכי ולא הוי כמתקן. ומשמע דאם היה תינוק שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו אבריו אסור לכרכו בשבת.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה